שוד לאור הלום
שתי מסכות קורונה, לום, אקדח ומבטא צרפתי, זה כל מה שנדרש כדי לפרוץ את מתחם הכספות "רותניום" ולהשתלט על הכותרות הראשיות | הבעלים לא מתפעל מצמד השודדים שחדרו את מערכות ההגנה המתוחכמות ("הם לא קלוני ופיט ב'אושן 11', הכי לואו–טק") | אבל החוקר שניסה לשווא לפצח את שוד הכספות הגדול מ–2002 בדיסקונט, מפרגן ("בלי קידוחים ווג'ראס, פשוט וגאוני") | ואולי את ההשראה קיבלו העבריינים בכלל מאנשי הלח"י, שעקצו 200 אלף לא"י מבנק ברקליס, באותו המבנה בדיוק | בינתיים, מסכם השומר בן ה–83 מהחניון, הם צוחקים אחרונים: "זו אשכרה הייתה מכה מתחת לאף"
אומרים שהברק לא מכה פעמיים באותו מקום. אז אומרים. הנה למשל הבניין ברחוב אלנבי 103 בתל־אביב, כאן הברק הכה חמש פעמים.
מדובר במבנה מרשים שמוקף עכשיו בפיגומים, במסגרת שידרוגו בפרויקט תמ"א, שמוקפים ברשת צפופה עליה מתחו כרזת פרסום לשירות משלוחים. אי־אפשר לראות מה יש מתחת, אבל היום הכל נמצא במרשתת. חפשו אלנבי 103. חת'כת היסטוריה יש לבניין הזה שהוקם בשנות ה־30 כסניף בנק ברקליס. באתר העמותה להנצחת מורשת לוחמי חרות ישראל (לח"י) כתוב שלאנשי הארגון הייתה חיבה מיוחדת לסניף. הבריטים נהגו להפקיד כאן מזומנים ששימשו למשכורות הפקידים בתקופת המנדט ובלח"י היו לחוצים על כסף. ארבע פעמים עקצו אנשי הלח"י את סניף ברקליס שישב באלנבי פינת אחד העם. בפעם הראשונה ירדו לחדר הכספות עם מקדחה וניסו לפרק את הכספת, אבל אחרי 11 שעות נשברו ויצאו עם כסף קטן. בפעם השנייה נכנסו באקדחים שלופים ושדדו מהכספרים 14 אלף לא"י. את המכה השלישית הוביל יעקב גרנק שכונה "דב הבלונדיני" שאחרי עבודת מודיעין בחר לשדוד את המקום עם חבריו באור יום. לא נרד לפרטים, נציין רק שהשלל היה 45 אלף לא"י.
המכה הרביעית הייתה המוצלחת ביותר. בלח"י הבינו שאין טעם לרדת לחדר הכספות עם מקדחה. מקדחה לא עוזרת מול פלדה בעובי עשרה ס"מ. הבחורים הצמידו אקדח לראשם של הקופאי הראשי ושל מנהל הסניף וירדו איתם למרתף, שם פתחו להם הפקידים את חדר האוצר. 200 אלף לא"י נשדדו באותה מכה שנחשבת לאחת הפריצות המבריקות והמוצלחות שהיו כאן. אבל רבותיי, ההיסטוריה, כידוע, אוהבת להתכתב עם ההווה.
גז מרדים נגד גנבים
הפעם החמישית הייתה לפני שבוע. הברק לא באמת הכה כאן, היו אלה שני ברנשים עם מבטא צרפתי כבד. הבניין כאמור עובר שיפוץ, כך שהבנק סגור כבר תקופה עקב העבודות. מה שרוב האנשים לא יודעים הוא שבמרתף הבנק פועל מזה כמה שנים חדר כספות פרטי שהכניסה אליו היא מרחוב אחד העם.
באתר החברה מתנוסס הסלוגן "מתחם כספות רותניום – עבור השקט הנפשי שלכם". רשימת מערכות ההגנה והאבטחה מתאימה למפעל הטקסטיל בדימונה. שמירה סביב השעון 24/7, 365 יום בשנה, כניסה לחדר הכספות בליווי שומר חמוש, מערכת זיהוי פנים, מערכת סריקת טביעות אצבע, כרטיס כניסה חכם ובקרת כניסה, מערכת מדידת עומסים ורעידות וגולת הכותרת: מערכת נטרול מפגעים שלא נפרט את כל מעלותיה, אבל בין היתר נכתב עליה כי במקרה של פריצה לחדר הכספות ביכולתה לשחרר גז מרדים (!) לחלל האוויר במקום.
אבל איזה שקט נפשי ואיזה גז מרדים. עו"ד סיון יוסף סלמה מחברת "רותניום" אומר שאי־אפשר להיכנס למתחם בלי תיאום מראש. "בן אדם לא יכול להגיע כך סתם ולדפוק בדלת, גם אם הוא לקוח של החברה ויש לו פה כספת. אתה מתקשר ומקבל תאריך ושעה. יש לך אפשרות לאחר עד שעה לביקור שנקבע לך, אחרי שעה התור שלך מתבטל ואתה צריך לקבוע מועד חדש.
"השניים האלה התקשרו כמה ימים לפני כן וקבעו פגישה. הם לא העלו שום חשד. אפילו התקשרו שוב ואמרו שהם מתעכבים בחצי שעה. בסוף הגיעו שני גברים בשנות ה־50 לחייהם, עם מסכות קורונה, לשניהם אני מבין היה מבטא צרפתי, ממש הטייפ־קאסט של הלקוחות שלנו. לקוח שמגיע אלינו מצלצל קודם כל בשער השחור שפונה אל הרחוב. הוא נותן מספר כספת ושם, יש לנו את התמונה שלו, המערכת מזהה אותו, וככה השער הראשון נפתח. זה מוביל למבואה ובסופה יש עוד שער ועוד מסנן זיהוי וכשהשער נפתח, אתה הולך כמה צעדים ומגיע לדלת נוספת שבה אתה מעביר צ'יפ כמו בחדר כושר. משם אתה יורד במדרגות למרתף ויש שער שנפתח על ידי זיהוי מערכת ביומטרית של טביעת אצבע. מעבר לדלת הזו יש דלפק, שם נמצא המאבטח, ויש עוד דלת כבדה שמעברה נמצא חדר הכספות".
שני הברנשים עם המבטא לא נדרשו לכל מסנני האבטחה האלו, הם פשוט קבעו פגישה לשכירת כספת. השומר הגיש להם טפסים למילוי וביקש שיניחו אצבע על המכשיר הביומטרי כדי לסרוק אותה ובתגובה שלף אחד מהם אקדח, הצמיד לו אותו לרקה ואמר: "שב בשקט, לא באנו להרוג אף אחד, תן לנו לעבוד ונסתלק". אחרי שהמאבטח פתח להם את הדלת לחדר הכספות, הוא נאזק בידיו וברגליו. "הם פרצו עם לום את דלתות תאי הכספות", אומר עו"ד סלמה, "הכי לואו־טק שאפשר לדמיין. הם לא החבר'ה הכי מתוחכמים, בטח לא אלה מאושן 11, בראד פיט וג'ורג' קלוני. השניים האלה הם אולד פשן. אחרי כמה דקות האזעקה התחילה לפעול על אוטומט כי הם נשארו בחדר הכספות מעבר לזמן האפשרי, כך שהם נאלצו לברוח. הם צעקו על השומר שיפסיק את האזעקה אבל הוא אמר להם שזה לא בשליטתו. מה אני אגיד לך, הם לא יצאו מהשוד הזה עם פנסיה לכל החיים".
עדיין, בטח מדובר בכמה מיליונים, בכל זאת הם הספיקו לפרוץ ללא מעט כספות.
"אני לא מזלזל חלילה, מי ששוכר כספת לא שם בתוכה צמידים מזויפים שהוא קנה בשוק בבנגקוק. הם הצליחו לצאת מפה עם תכשיטים ואולי עם כסף. אנחנו עדיין בודקים ואוספים פרטים מהלקוחות. מבחינתנו התוצאה טובה. מערכות האבטחה עבדו בזמן אמת. הייתה אזעקה והם ברחו".
אבל בסופו של דבר נכנסו אליכם שודדים לחדר הכספות.
"נגד בן אדם שבא עם אקדח, אין מה לעשות. שודדים עם אקדח לוקחים בחשבון שאולי הם יתעמתו עם מאבטחים חמושים או שוטרים. הם לוקחים בחשבון שאולי הם לא יחזרו הביתה. נגד שודדים כאלה גם עשר מערכות הגנה לא יעזרו".
קיר בטון 50 סנטימטר
השוד אירע ביום חמישי שעבר, בשש בערב. כשבאנו למקום ביום ראשון בשש בערב לא ניצב שומר מחוץ לשער הברזל השחור המוביל למתחם הכספות. בצמוד לכניסה לחדר הכספות ניצב בוטקה קטן שבו יושב יהודה, שומר החניון של הבניין. יהודה אומר שהוא לא שמע כלום בזמן השוד. הוא קשיש חביב בן 83, איש שיחה משעשע. "אני הייתי פה כששדדו למטה", הוא אומר, "אבל מפה אי־אפשר לשמוע מה הולך שם. זה מתחת לאדמה. הבנתי מה קרה רק כשהגיעה ניידת המשטרה שעצרה פה בכניסה לחניון ואני יצאתי אליהם כדי שיזיזו עם כל הכבוד את הניידת, כי הם מפריעים אבל הם אמרו, תן לנו רגע, יש כאן כנראה אירוע".
לפני שהמשטרה הגיעה, ראית אנשים שיוצאים משם בריצה?
"אומר לך, לא ראיתי ולא שמעתי. לא צעקות, לא מכות, לא ריצות. כל הזמן יש תנועה משם פנימה והחוצה, אתה לא יודע מי זה מי. אני הבנתי רק כשיצא השומר, שהיה חיוור כולו, לבן כזה, מפוחד, אמר ששברו לו את הטלפון וביקש להתקשר לאבא שלו. זו אשכרה הייתה מכה מתחת לאף".
מציק לך שלא שמעת כלום, שזה עבר לך ככה מתחת לאף? אולי יכולת לעשות משהו...
"בחייך, טוב שלא שמעתי ולא ראיתי".
כל אחד והמתחת לאף שלו. בהיררכיה העבריינית מפצחי כספות נמצאים בטופ. הם אמנם פושעים, אבל לפחות גונבים מהעשירים. לא רחוק מכאן, כמה בלוקים בהמשך, אולי חצי קילומטר בקו אווירי, יושב סניף בנק דיסקונט ביהודה הלוי. שודים של חדרי כספות תמיד הציתו את הדמיון. כדי לעשות מכה כזו נדרשות תעוזה, חשיבה יצירתית ובעיקר ביצים גדולות, ממש כמו בסרטים. ביולי 2002 נפרצו שם 451 כספות במה שנחשב עד היום לשוד הכספות הגדול והמתוחכם שהיה אי פעם בארץ. כ־25 מיליון דולר נגנבו משם, זו הייתה ההערכה, ואף אחד לא נעצר.
סנ"צ בדימוס ניסים דאודי היה ראש מחלק פשיעה חמורה ביחידה המרכזית של מחוז תל־אביב כשהתקשרו אליו קצת אחרי השעה תשע בבוקר, יום ראשון, כשהפריצה לחדר הכספות התגלתה. "העובדים חזרו ביום ראשון אחרי חופשת סוף השבוע, ירדו לחדר הכספות במרתף וכשנפתחה הדלת הלסתות שלהם נשמטו. היה שם בלגן מטורף. לא ראו בלטות בכלל. רק 'שטיח' של כסף ותכשיטים שהפורצים השאירו אחריהם.
"זה באמת היה שוד של מתחת לאף. ההערכה שלנו הייתה שהפורצים עבדו במשך חודשיים, כל סוף שבוע, כדי לקדוח חור בקיר חדר הכספות שהיה בטון יצוק בעובי 50 סנטימטר. תחשוב שהם הגיעו בשישי, אחרי שהבנק נסגר, ועזבו בראשון לפנות בוקר, לפני שנפתח מחדש, בזמן שבסניף היו תמיד שני מאבטחים בקומה מעל. יש יותר מתחת לאף מזה? והיו שם מצלמות, והיה גלאי נפח, והיו אזעקות, ואת כל המעגלים האלו הם עקפו. תחשוב שבמשך חודשיים הם היו צריכים לעקוף את המערכות האלו בכל פעם מחדש, כשהם נכנסו לקדוח את החור בקיר.
"עבדנו על התיק הזה למעלה משנתיים. עשרות חוקרים. עד היום אני לא יודע להגיד לך באיזה כלי עבודה השתמשו שם. הגענו לכל היבואנים ולכל החברות, גם הקטנות וגם הגדולות, כדי לנסות לגלות ולא הצלחנו. היו שם מכשולים שלא הבנו איך הם התגברו עליהם. הבאנו מומחים מהשב"כ והמוסד שמתמחים בפריצות מתוחכמות. אמרנו להם, 'אלה הנתונים, זה המקום, תגידו איך אתם הייתם עושים את זה'. אחרי ששברו את הראש הם אמרו, זה ג'וב בלתי אפשרי. אבל עובדה, זה נעשה.
"אחרי כל פעם שהם עבדו שם בסוף שבוע, הם מרחו טיח וצבעו את הקיר שבו הם קדחו ושאבו את האבק, כדי שהעובדים לא ישימו לב למשהו חריג. בסוף הם השאירו את שואב האבק באולם הכספות, בסוג של התרסה, אצבע משולשת. ביצענו אלפי פעולות חקירה, תישאלנו למעלה מ־2,000 איש, עובדים, נותני שירותים, בעלי כספות, העברנו מאות חשודים פוטנציאלים פוליגרף, וכלום. שום קצה חוט".
היום הוא עורך דין, יושב במשרד שלו בהרצליה ושומע בחדשות על השוד במתחם הכספות של "רותניום". "בלי קידוחים שנמשכים חודשים, בלי כלי עבודה, בלי כל הווג'ראס. קבעו פגישה, הגיעו כמו גדולים עם מסכות קורונה, שמו לשומר אקח בראש, לא יפתח? זה כל כך פשוט שזה גאוני".
מה גאוני, באו למקום מלא מערכות הגנה ממוחשבות עם לום. זה אנשים של פעם.
"אז מה אם הם באו עם לום, אז מה? תסתלבט כמה שאתה רוצה אבל עובדה שהלום הזה פתח להם את הכספות. אני זוכר שהבאנו פורץ מומחה לבנק דיסקונט, כי לא הבנו איך הם פרצו את תאי האחסון בחדר הכספות והוא הסתכל עלינו כמו על אהבלים ואמר, 'השתגעתם, לפתוח תא כזה זו עבודה של 20 שניות! הכי פשוט שיש'".
תכשיטים, צוואות וקריפטו
לא רחוק מחדר הכספות של "רותניום" נמצא חדר הכספות של חברת "בריקסטון". שם זה סיפור אחר לגמרי. לקוח חדש שרוצה לשכור כספת מגיע לפגישה במשרד רגיל, שם הוא עובר תהליך רישום מסודר. במשרד הזה הכספת היחידה היא זו שמצולמת מכמה זוויות בברושור של החברה. חדר הכספות נמצא במקום אחר, לא הרחק מהמשרד. כדי להיכנס למתחם הכספות עצמו צריך לעבור כמה מעגלי זיהוי, אבל המכשול המרכזי הוא מגנומטר שנמצא בתא בידוק, כמו בשגרירויות ישראל ברחבי העולם. הבידוק הוא ללא מגע. המאבטח יושב מאחורי זכוכית משוריינת חסינת כדורים ושולט במנגנון פתיחת הדלתות. אתה לא יכול להמשיך משם פנימה אם יש עליך אקדח. בטח לא עם לום.
עד לפני שני עשורים בערך היו בישראל כ־100 אלף כספות אישיות בסניפי הבנקים. כשהתחיל תהליך ההתייעלות וצמצום הסניפים, החלו להיסגר גם חדרי כספות בבנקים המוסדיים ועל פי הערכות כיום ישנם רק כ־50 אלף תאי אחסון בחדרי הכספות של הבנקים. אנשים המשיכו לצבור הון ולקנות תכשיטי יקרים ובאו לבנקים, שם לקחו מהם פרטים ואמרו להם שיתקשרו אם תתפנה כספת. לא התפנתה. כך נוצר ביקוש. חדרי הכספות הפרטיים הם ביזנס לא רע בכלל.
עו"ד דביר אינדיג, מנכ"ל "בריקסטון", אומר שאנשים שמים בתאי האחסון בחדרי הכספות תכשיטי זהב ויהלומים, צ'קים בנקאיים, צוואות, מזכרות סנטימנטליות, ארנקים קרים למטבעות קריפטו, כל אחד ודברי הערך שלו. "הם משלמים לי כסף כדי שאני אתן להם שקט נפשי. רוגע. לדעת שהרכוש שלהם נמצא בידיים טובות והוא מוגן ומאובטח ברמה הכי גבוהה שיש. בשביל זה צריך לשים הרבה כסף ולהשקיע מחשבה. השקענו פה למעלה מחמישה מיליון שקל. זה הרבה טכנולוגיה, אבל גם קירות מבוטנים עם פלדה מזוינת. חדר הכספות הוא חדר צף שמוגן מכל שש פאותיו, הוא רתום לעמודי התמך של הבניין ולמעשה הוא עומד באוויר. אין לו שום קיר משותף ואי־אפשר לקדוח לתוכו. יש פה פאנלים מזוינים מבטון, דלת פלדה בעובי של 30 סנטימטר, מערכות זיהוי פנים ואצבע, והכי חשוב, תפנה נשק למאבטח הוא יצחק לך בפנים. ולא רק שהוא יצחק לך בפנים, הוא ינעל אותך בפנים ויזעיק את המשטרה".
אינדיג אומר שהפריצה בחברה המתחרה עשתה נזק לכל הענף. "אם שודדים חדר כספות בכזו קלות, אז למה שיבטחו בנו", הוא תוהה, "אתה יודע כמה טלפונים קיבלנו אחרי שהתגלתה הפריצה לרותניום, התקשרו למעלה מ־300 לקוחות ששאלו, 'אם זה קרה שם, אז למה שזה לא יקרה גם אצלכם, למה שנסמוך עליכם?' אני אומר להם שאצלנו דבר כזה לא יכול היה לקרות, אבל הם דואגים. אני מבין אותם. ייקח שנים לצאת מהנזק שהפריצה הזו גרמה לענף".
מלבד הנזק התדמיתי לרותניום, ישנו גם הנזק הכספי, יותר נכון הביטוחי. זה לא פשוט לדעת מה היה בכספות הללו. מי ששוכר כספת פרטית לא תמיד רוצה שהרשויות יידעו מה וכמה יש לו. עו"ד דרור חוטר־ישי שייצג את בעלי הכספות מבנק דיסקונט אומר שזה סיפור מורכב. "לא רק שאתה לא מחויב לדווח מה אתה שם בכספת שאתה שוכר", הוא אומר, "השימוש בכספת הזו נועד לחמוק מדיווח. איך תוכיח כמה כסף היה לך שם אם אין רישום? כך שלהוכיח מה יש לך שם זה מאוד בעייתי".
מה היה הפרופיל של הלקוחות שייצגת בשוד בבנק דיסקונט?
"אני יכול לומר שהיה פער בין מספר הכספות שנפרצו לבין מספר התביעות שהוגשו כנגד הבנק. לא כולם תבעו. יש כל מיני תכונות אנושיות שגורמות לאנשים לרצות להיות קלים וניידים, כאלה שלא מאמינים בפתק מהבנק. כאלה שמעדיפים להחזיק זהב ויהלומים מחשש שקריסה של בנק יכולה לקרות בכל רגע. יש אנשים שרוצים שתהיה להם בוכטה נגישה. יש כאלה שמעדיפים שווה ערך לבוכטה. למשל אחד מבעלי הכספות בבנק דיסקונט החזיק שם שתי ביצי פברז'ה. זה הרבה מאוד כסף, ממש סכום עתק, שווה ערך לכמה מיליונים טובים. יכולנו להוכיח שהבן אדם קנה את הביצים בלונדון ושם את כולן בסל אחד, בכספת בבנק".
היה קשה להוציא כסף ממשכיר הכספות, במקרה הזה בנק דיסקונט?
"הם לא התנדבו. הסכם שכירות של כספת בבנק הוא הסכם עם אותיות ממש קטנות. המשכיר מנסה להסיר מעצמו כמה שיותר אחריות. אומר לך תבטח את עצמך כדי שתהיה שקט. אבל איך תעשה ביטוח למשהו שאתה לא מעוניין שיידעו שיש לך? בקיצור, בסוף הצלחנו להוכיח רשלנות בשמירה על הכספת, כי מצד אחד מכרו לך אשליה של מוגנות ואבטחה גבוהה ומצד שני המקום נפרץ די בקלות".
35 סטיפות בתא אחסון
עשינו בדיקה עם מומחים בענף להבין מה זו "בוכטה", מה סדר הגודל. רוב האנשים ששוכרים כספת במתחם מאובטח ובוחרים להחזיק בה מזומנים מקפידים על שטרות גדולים של 500 יורו. בסטיפה של 500 יורו יש 100 שטרות. בתא אחסון קטן אפשר לדחוס בקלות 35 סטיפות כאלו. זה 1,750,00 יורו שיושבים בתא קטנטן במקום שנחשב מוגן ומאובטח.
זאב יפה, הבעלים של סוכנות הביטוח שור, מורשית לוידס בישראל, הוא הסוכן של רותניום. אחרי היוודע דבר הפריצה למתחם מינה יפה עורך דין ושמאי אליהם יכולים הלקוחות לפנות ולדווח על הרכוש שנגנב מהכספות שלהם. עד כה פנו אליו 25 בעלי כספות מתוך 29 הכספות שנפרצו. הארבעה שעדיין לא יצרו קשר לא גרים בארץ. את הבומבה הראשונית קיבל כשהגיע ביום ראשון למתחם הכספות ונתקל בלקוחות הזועמים. "אם לא הייתי מגיע לשם בראשון על הבוקר להרגיע את הלקוחות, היה נשפך שם דם. אנשים זעמו, היו בלחץ מטורף, אמרו 'לקחנו פה כספת כי הבטיחו לנו שאי־אפשר לפרוץ למקום הזה'. ואתה יודע מה מצחיק, זה שלא הייתה פריצה, השודדים נכנסו פנימה רגיל".
פורסם ששווי הרכוש שנגנב מוערך בכארבעה מיליון דולר, זה נכון?
"בא אליי מישהו ואמר לי, 'היו לי פה מדליות של אבא שלי ממלחמת העולם השנייה שהוא קיבל מהבריטים'. היה מישהו שאמר שהיו לו תמונות של המשפחה שנספתה בשואה. לזה אין פיצוי כספי. זה באמת לא קל, לא קל. אני יכול להגיד שהמספר הזה רחוק מאוד מהאמת, לפחות לפי ההצהרות של האנשים. זה מספר מוגזם מעבר לכל הגזמה. להערכתי מדובר בחצי ממנו, אולי טיפה יותר. דבר אחד אני יכול להגיד וזה מה שאמרתי גם להם: בשביל זה יש ביטוח. הרגעתי אותם ואמרתי, 'אנחנו פה, יהיה בסדר'. לא סתם חלקם באו וחיבקו אותי, אמרו לי 'אתה המרגיע הלאומי'."
לפנייה לכתב/ת 
