בית החולים "שערי צדק" בירושלים עמד במשך חודשים ארוכים בחזית המערכה נגד הקורונה. וכעת, אחרי שבועות ספורים בלבד של הפוגה, הוא שוב חוזר למלחמה. מנהל בית החולים, פרופ' עופר מרין, כירורג לב שבהמשך התמחה גם בטראומה ובהיערכות לשעת חירום, עמד בראש מערך הטראומה בשערי צדק במשך יותר מעשור והוא בעל ניסיון רב בטיפול באסונות המוניים. כמפקד בית חולים שדה של צה"ל הוא פיקד על משלחות סיוע ישראליות באזורים מוכי אסונות, כמו האיטי, יפן, הפיליפינים ונפאל, ואף טיפל בפצועים ממלחמת האזרחים בסוריה. בשבוע שבו אחד מכל עשרה נבדקים בירושלים נמצא מאומת לקורונה, וראש הממשלה דיבר על תרחיש בלהות קיצוני של 4,000 חולים קשים, שאלנו אותו איך הוא רואה את העתיד הקרוב, וכיצד נערך בית החולים שלו לפגיעה הגוברת של גל האומיקרון.
X X X
פרופ' מרין, נתחיל בשאלה אישית: אתה מודאג?
"כן ולא. לדעתי החודש הזה, ינואר, יהיה אחד החודשים הקשים ביותר של מערכת הבריאות בכל שנותיה. אז אני מודאג. מה שקצת מרגיע אותי היא העובדה שהקורונה לא חדשה ואנחנו יודעים להתמודד איתה. כל אחד יוצא עם שריטה אחרת מהמגפה הזו. הרגע הקשה ביותר היה מבחינתי בגל השלישי, כשמדינת ישראל הגיעה קרוב לסף היכולת שלה לתת טיפול בסטנדרט אוף קר. החשש הגדול הוא ממצב שבו חייו של אדם שבקיבולת טובה היו ניצלים, פתאום לא יינצלו. אני חושב שלא נגיע לזה הפעם".
מדוע?
"ככל שאנחנו מבינים ולומדים מהעולם, אצל רוב החולים המחלה מהווריאנט קלה יותר, ולכן באופן יחסי כמות החולים הקשים מאוד תהיה יותר קטנה. התמותה מאומיקרון בעולם עומדת כרגע על פחות מאחוז אחד. יכול להיות שעוד שבוע־שבועיים נראה נתונים אחרים".
ובכל זאת אתה אומר בכנות שאתה מודאג. מה מדאיג אותך כרגע?
"החודש הזה יהיה קשה במיוחד כי יהיה בו שילוב של שלושה דברים: להבדיל מהגלים הקודמים שעלו לאט והחזיקו הרבה זמן בגלל הבידודים וגם בגלל שהווירוס היה מידבק פחות, עכשיו אנחנו צפויים לראות עלייה מאוד מהירה בתחלואה. המערכת תצטרך להתמודד עם מספרים מאוד גדולים של חולים. הציר השני של הקושי נובע מכך שלהבדיל ממה שחווינו בשנתיים האחרונות, השנה יש תחלואת חורף גם בילדים וגם במבוגרים. חדרי המיון בישראל כבר נראים רע ובשבוע הבא הם ייראו רע בצורה מביישת. התמונות שצפויות לנו מחדרי המיון יהיו קשות מאוד, שנתבייש בהן. גם הפרוזדורים יהיו מלאים לחלוטין. אני כבר לא מדבר על מיטות.
"הדבר השלישי הוא שברור לחלוטין שתהיה עלייה עצומה בתחלואת הצוות המטפל. מספר אנשי הצוות הנעדרים מהעבודה בגלל קורונה מכפיל את עצמו כל יומיים כרגע. התחלנו ב־200 ושלשום כבר היינו ב־1,044 אנשי צוות חסרים. אלה מספרים עצומים. רואים את זה בכל בתי החולים. אני מניח שבעוד שבועיים המצב אצלנו יהיה דומה למה שראינו בניו־יורק ובאנגליה, כשאחד מכל חמישה עד עשרה אנשים יהיה חולה. משלוש הסיבות האלה נגיע למצב שבו מערכת הבריאות תתקשה מאוד להמשיך לתת את הטיפול הכי בטוח ומיטבי לחולים".
מה עושים כשחלק משמעותי מהצוותים חולים?
"כשאחות אחת מתוך חמש נעדרת, הארבע הנותרות עושות עבודה של חמש. וכששתיים חסרות – שלוש מתחלקות באותה עבודה. כרגע החוסר עדיין לא קשה, אבל האחיות כבר עובדות מעל המשרות שלהן. אלפי רופאים ואחיות יהיו חולים. אפשר להתווכח אם המספר הזה יוכפל כל שלושה או כל ארבעה ימים, אבל השורה התחתונה זהה - כבר בשבוע הבא יהיה עומס על הצוות. הצוותים שלנו ירגישו את זה מיד, כי הם יצטרכו לעבוד יותר. אני חושש שבעוד שבועיים גם המטופלים ירגישו את זה. אנחנו נמצאים שבועיים לפני מצוקה משמעותית ביותר של מערכת האשפוז".
X X X
באיזה מצב הצוותים שלך מגיעים לגל החמישי?
"הצוותים מגיעים עם שחיקה גדולה. רובם אנשים צעירים עם ילדים בבית, שהם או בבידוד או חולים בעצמם או נחשפו לחולים. לכולם קשה".
איך העומס והמחסור האלה ישפיעו על איכות הטיפול בחולים המאושפזים?
"כשאתה ברעידת אדמה עם מאות אלפי נפגעים, המרחק מהסטנדרט הטיפולי מחייב אותך לקבל החלטות נוראיות של חיים ומוות. במי אתה מטפל ובמי לא. ויותר מזה - באיזה סטנדרט אתה מטפל בו. לשם אנחנו לא נגיע. מה שייחד את ישראל במגפה זה שלמרות הקושי הצלחנו להסתכל על החולה הבודד. מעולם לא אמרנו 'זו מגפה ולכן לא נטפל מגיל 80 ומעלה'. אני לא חושב שנגיע למצב שבו נצטרך להחליט במי מטפלים ובמי לא. אני יכול להגיד בגאווה רבה שחולה בן 85 עם קורונה במצב קשה, אם הוא רצה שנעשה הכל כדי להמשיך לחיות, עשינו הכל לטפל בו. האם במדינת ישראל יחברו אנשים בגיל כזה לאקמו בשיא הגל? אני חושש שלא".
אבל אתה מדבר על מקרה קיצון. הטיפול הרפואי למעשה נפגע הרבה קודם, כשהעומס הגדול והשחיקה מונעים מהצוות לתת את הטיפול המיטבי והראוי לכל חולה.
"אני לא חושב שהמערכת תבחר במי לטפל לפי גיל. אבל אני בהחלט מעריך שהמערכת תגיע למצב שבו נשקיע משאבים מצומצמים באנשים שנדע שההשקעה הזו תשנה את מהלך המחלה שלהם. האם בעוד שבועיים יהיה חסר במיטות טיפול נמרץ לחולי קורונה? התשובה כן. כבר עכשיו יש חסר גדול במיטות כאלה".
מה יכריע במקרה כזה?
"זו תהיה החלטה קשה. כשיגיע חולה קורונה שצריך טיפול נמרץ, הוא יינתן למי שאצלו הטיפול הזה יעשה הבדל של חיים ומוות. את המשאבים המצומצמים ניתן למי שיש לו סיכוי לשרוד. נצטרך לבחור גם את החולים שאותם נחבר לאקמו".
איך להערכתך תיראה המציאות בבתי החולים שלנו בתוך שבועיים?
"לפני הכל נהיה חייבים להפנות את המשאבים לחולים שיש להם סיכוי. ייפגע גם השירות הכולל לדברים שאינם דחופים. אנשים שיבואו לחדר מיון עם שפעות ומחלות אחרות - ניאלץ לרדת בזמינות המיידית ובתנאים שניתן להם. חלק מהחוכמה היא לנסות לחלק את הפגיעה שתהיה רוחבית ולא נקודתית. נוריד קצת את הסטנדרטים של הזמינות של הצוות בחדרי מיון ובמחלקות פנימיות. יהיו יותר אנשים בפרוזדורים. אני אומר את זה כלאחר יד, אבל אין ספק שזה יהיה אירוע מאוד קשה עבורנו, אנשי הרפואה. בהקשר הזה צריך לבקש מהציבור סובלנות כלפי אנשי הצוות, שיבינו שהם נקרעים כבר שנתיים".
מה עושים כדי להכין את הצוות לצונאמי החולים שמצפה לו?
"אפתח במה לא עושים. מתחילת המגפה הקפדנו שגיוס צוות לעבודה נוספת לא ייעשה באמצעות כסף. כי אם אתה נותן עוד 100 שקל למשמרת אתה אומר למעשה 'אתה מסכן את חייך כי זה שווה 100 שקל'. זה לא שווה 100 שקל. אי אפשר למדוד את זה בכסף. אני מאוד־מאוד מקווה שהמערכת לא תגיע לכזה חוסר שנגיד 'אין ברירה, חייבים לשלם כפול'. זה משהו ערכי. דבר נוסף: צריך דוגמה אישית של מנהלים. ההנהלות חייבות להיות בשטח שבעה ימים בשבוע, וזה הרגע שלא סופרים שישי ושבת ולא לילה ולא יום. זה רותם את הרופאים הצעירים".
X X X
רוב העול על מערכת האשפוז הוא של חולים שלא חוסנו. תטפלו בהם שונה מבחולים מחוסנים?
"התשובה היא חד־משמעית לא, כי במערכת הבריאות אסור לך להיות שיפוטי. מדינת ישראל חרטה על דגלה בגאווה רבה עקרונות של רפואה שאומרת כולם שווים. אני טיפלתי במו ידיי במפגעים איומים שפגעו בילדים. עכשיו אתחיל לשאול אם מישהו מחוסן או לא? אין לזה סוף. יש שני עקרונות שמנחים אותנו: מי שמגיע ראשון יקבל טיפול ראשון, כלומר לא שומרים משאבים למה שיקרה אולי בעוד שעה. והשני – לתת את המשאב הקצוב למי שיפיק ממנו יותר תועלת".
קיבלתם משאבים מספיקים עבור הגל הזה?
"יש חיבוק של משרד הבריאות, אבל כמערכת אנחנו עדיין במאבקים מול האוצר על שיפור המשאבים שלנו. האם קיבלנו משאבים מלאים להתמודד עם הגל הנוכחי - התשובה היא לא. קיבלנו תגבור. ברוב הפרמטרים העיקריים אנחנו נמצאים במקום נמוך ביחס למדינות ה־OECD. בגל הנוכחי אין משמעות לתוספות כאלה. אי אפשר לייצר בן־לילה עוד רופאים ועוד מיטות. ישראל נותנת רפואה מעולה ביחס למה שמושקע בה, אבל צריך להבין את המשמעות: ההשקעה הנמוכה גורמת לפגיעה יומיומית במטופלים לפני הפנדמיה, ולצערי גם אחריה".
מה יקרה כשהגל הזה יחלוף?
"המערכת צריכה לעסוק באיך ייראה היום שאחרי, אם נגיע לרוויה. בשלישי בערב פגשתי שתי אחיות של טיפול נמרץ שעמדו במסדרון ובכו כששמעו שאני פותח יחידת טיפול נמרץ נוספת. אם המערכת תגיע לזה שחולים ייפגעו - זה ישאיר אנשים עם צלקת. המסירות של הסגל הרפואי והסיעודי עצומה. אם לא נצליח לתת טיפול איכותי, זה ישאיר אנשים עם פוסט־טראומה. לא אכפת לנו לעבוד קשה, העיקר שלא ייצאו בתחושה כזו".
