לגנרל עומר ברדלי, אחד המנהיגים הצבאיים החשובים ביותר של ארה"ב במלחמת העולם השנייה ואחריה, הייתה אמרה חשובה. "חובבנים מדברים אסטרטגיה", הוא העיר, "מקצוענים מדברים לוגיסטיקה". חבל מאוד ששרי הממשלה לא הכירו את דבריו, וגם לא את הרעיון שעומד מאחוריהם. ראש הממשלה, שרת החינוך ושר הבריאות דיברו גבוהה־גבוהה על אסטרטגיה חדשה לניהול המגפה. הם רק שכחו עניין קטן: הביצוע. הלוגיסטיקה.

הממשלה חוותה אתמול, בלי ספק, את היום הקשה ביותר מאז הקמתה. ההבטחות שיש עומק מיטות אשפוז שנויות במחלוקת. במערכת הבריאות אומרים כי יש פחות מ־800 מיטות, הרבה פחות, עבור חולים קשים; השפעת החריפה השנה תופסת הרבה ממשאבי בית־החולים. בלשכת ראש הממשלה מדברים על יכולת להכיל 3,000 חולים קשים, אבל אין בנמצא אף בכיר במערכת הבריאות שמוכן לגבות אמירה שאפילו מתקרבת לכך. לפי שעה, האומיקרון קל יותר: בערך 3 לכל אלף חולים הופך לחולה קשה. אם ההדבקה תיפרש על פני זמן, המערכת תתמודד. אבל במשרד הבריאות חוששים שאם לפתע יהיו מספרים גבוהים מאוד של חולים, כעבור שבוע נראה הצפה קטלנית של בתי החולים. הגבלות? פיצויים? הממשלה לא שם. איפה היא, זה לא לגמרי מובן. מיליוני ישראלים שואלים את עצמם מה היא עושה, בעצם.

ברור לגמרי שממשלת בנט־לפיד בחרה במדיניות של אפס הגבלות. בניגוד לרוב מדינות העולם שנתקלות באומיקרון, היא עובדת עם המודל הבריטי - אותה בריטניה שהגיעה ל־150 אלף מתים לפני יומיים. זו לא החלטה מופקרת או מופרכת כפי שהיא נשמעת: כמו הבריטים, האוכלוסייה פה מבוסטרת ומחוסנת יחסית, ובניגוד אליהם, גם צעירה יותר. בממשלה מהמרים הימור מחושב שמערכת האשפוז לא תקרוס. ייתכן מאוד שיתבררו כצודקים. על כל זה דובר בחודשיים האחרונים בהרחבה. אבל הציפיה של הישראלים הייתה שאם אלו הנחות העבודה, שתהיה פה הדבקה המונית שתגיע למיליוני בני אדם, תהיה גם תוכנית עבודה. ובינתיים זה לא נראה שהתוכנית כושלת. מתברר שאין תוכנית, ולא הייתה תוכנית. מה עם כיתות שחצי מהילדים חולים, שליש מבודדים והשאר באים לבית־הספר? אף אחד לא יודע. יש תורים בבדיקות PCR? מאה אחוז, נאסור - המדינה היחידה במערב שעושה זאת - על בדיקות של בני פחות מ־60. ברור שייווצר עומס על עמדות אנטיגן. האם הן תוגברו? מצחיק.

בהרבה מדינות בעולם יש עומס תחלואת אומיקרון. עד כמה שידיעתי משגת, בשום מקום במערב לא החליטו שהבדיקות המהירות, שאמינותן בעייתית (בעיקר בשל הדיגום) הן שינהלו את המגפה. מישהו פה ניצל את הפרסומים העיתונאיים על תורי ענק לבדיקות האלה, ביטל אותן כי זה יקר, שלח את האזרחים לסבסד את זה (לא כולם יכולים להפסיד יום עבודה כדי לעמוד בתור לבדיקה מהירה בתחנות מד"א וכו'), ועכשיו מגלה שכל העסק לא עובד.

האומיקרון דורש שינוי פרדיגמה, בהחלט. וייתכן מאוד שאין מנוס, וכולם יידבקו. אבל ממשלה צריכה לוודא שהמדינה תמשיך לתפקד, ושלא כולם יידבקו ביחד, ולוודא עוד שלהגן על חלשים - מדוכאי חיסון, קשישים ואחרים - לא תהיה סיסמה. האם יש לאנשים האלה קו חם למקרה שהם רוצים להימנע מלצאת מהבית? מישהו שיסייע להם בקניות? האם הממשלה שלחה להם מסכות n95 כדי להפחית את הסיכון שלהם כאשר ייקנו בסופרמרקט?

לפני יממה קיבלתי פנייה מבית־ספר. המנהלת חוששת שנדבקה, אבל בדיקת האנטיגן שלילית. היא ביקשה לעשות בדיקת PCR כדי שלא תדביק חלילה את צוות המורים, ובכך כל בית־הספר יושבת. אמרו לה לא. היא לא בת 60. זו איוולת.

בסופו של דבר, אפשר לקוות ולהניח שגל ההדבקה לא ייגמר באסון בסגנון הגל השני או השלישי פה בישראל. שהתמותה והאשפוזים יהיו נמוכים יותר. אבל עד אז, צריכה להתנהל פה מדינה, וצריך לבצע פעולות. הממשלה וקבינט הקורונה בכלל לא התכנסו לדון על שינוי מתווי הבדיקות, על תרחישי הייחוס, או על ההיערכות. בלשכת ראש הממשלה עבדו קשה, וזה יפה, על אספקת התרופה של פייזר ועל בחינת הבדיקות המהירות, כך שהמדויקות יותר יימכרו פה. אבל את ההיערכויות הגדולות, הלוגיסטיות, השאירו למזל, לרוח, למשרדי הממשלה. ככה זה גם נראה. הממשלה חייבת להתעשת, לחזור לדברים הבסיסיים כמו לוגיסטיקה ולהפסיק לחלק לעצמה ציונים נפלאים.