התרחקות מן הקיום היומיומי

כל אחד מאיתנו זוכר ודאי את הפעם הראשונה שבה צפה על גבי מסך בחרקים, כשלפתע בהגדלה, בגובה עיניים, ראה מולו לפרטי פרטים פנים של נמלה, דבורה, חיפושית או תיקן; את העיניים, הפה, הגפיים, האינטליגנציה לשרוד, למצוא מזון, להסתתר. משהו ברזולוציה השתנה פתאום וקירב אותם אלינו, שינה רגשית את נקודת המבט, כשאנו קולטים ש"החיפושית המסכנה שאנו דורסים, גופה סובל כאב חריף אשר דומה לכאב אשר סובל ענק גוסס" (שייקספיר). בגודל הזה, שהוא בהחלט קובע, אנחנו מתמלאים פליאה והבנה, שכן על אף השוני מאיתנו כולנו עשויים מאותו חומר חיים, גם אם האריזות שלנו שונות.

'עולם קטן' הוא זכוכית מגדלת המונחת על עולמם המופלא והסמוי בחלקו של החרקים. זהו ספר יפה להפליא, דווקא משום ריחוקו מן הקיום היומיומי, הפוליטי והחברתי שלתוכו אנחנו נרדמים. ספר המרחיב את רדיוס הקשב והמבט לעבר עולמם של אלה "הנעים על הטווח שבין הזניח למטריד", יצורים מופלאים החיים לצידנו ומסביבנו והיו כאן הרבה לפנינו.

הספר עשוי כצמה קלועה משלוש מחלפות. הראשונה אינפורמטיבית: תחקיר מעמיק ומצויד בביבליוגרפיה עשירה של זואולוגים ומדענים על אודות 16 קבוצות חרקים, מבריום ושפיריות ועד חיפושיות, דבורים ופרפרים. השנייה טקסטואלית־ספרותית, יפה במיוחד, קטעים רבים מוכרים ונדירים של שירה ופרוזה מאת סופרים ומשוררים ויחסיהם עם חרקים — למן התנ"ך, דרך שירת ימי הביניים ועד ימינו. מוריס מטרלינק (חיי הדבורים), ביאליק והצרצר, טשרניחובסקי והדבורים ('עמא דדהבא') רחל והנמלה, ס. יזהר ומאיר שלו, כל אחד והצרעה שלו, אבולעפיה והפרעוש, משוררי ההייקו והציקדות, הרולד שימל, שרון אס, אמיר מנשהוף ועוד רבים אחרים, והכל מלווה בתובנות מקוריות ומאירות עיניים. בולט במיוחד היעדרו של קפקא עם המשפט הגאוני הפותח את 'הגלגול': "בוקר אחד, כשהקיץ סמסא מתוך חלומות טרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי. מוטל היה על גבו הנוקשה כשל שריון, ומדי הרימו מעט את ראשו, היה רואה את כרסו החומה והמקומרת העשויה חוליות נוקשות ומקושתות, עד שהכסת כמעט שאינה יכולה להיאחז בה עוד ועומדת לצנוח מעליה לגמרי. רגליו המרובות, הדקות והעלובות לעומת מותר גופו, ריצדו לעיניו בחוסר ישע". אולי בחר בורשטיין שלא להזכיר את 'הגלגול' משום היותו של החרק מעורר גועל ונידון למיתה אפילו בידי אביו. (קפקא כתב גם שהיהודים הם כמו ג'וקים באמבטיה, תוכל להכות בהם ולכסח אותם אבל הם תמיד יישארו).

אבל מה שהופך את הספר למה שהוא, אינו חלוקת החרקים לקטגוריות ואף לא שפע האזכורים הספרותיים והמחכימים, מה שהופך אותו למרתק ונוגע זה המחלפה השלישית של הרגישות והאמפתיה, המהות הייחודית של הכותב, המוכרת לנו כבר מספריו הקודמים: 'תמונות של בשר' (2014), 'אדם בחלל' (2018), 'פליטי אור' (2019), 'לטובת הציפורים' (2019). וכעת אחרי שהרים את המבט לשמיים ולכוכבים, הוא מוריד אותו אל עולמם של החרקים כפי שהתגלו לסופרים ולמשוררים במרוצת הדורות וגם במפגשים אישיים שלו בינו לבינם. זהו עוד פרק במסעו המרתק של דרור בורשטיין בחזרה אל העולם דרך הספרות בז'אנר הייחודי לו.

מענגים במיוחד אותם קטעים יומניים המתארים את מפגשיו של המחבר עם חרקים (שאותם הוא גם מצלם ונותן להם שמות מוזיאליים כמו 'דיוקן של נמלה, בצדודית') מחוץ לספרות, צרעה המבקרת בבית, תיקן שמתגורר בו, נמלים וחיפושיות על ראש הר בגליל, שפירית מגיחה מבור מים ואלפי פרפרים המציפים את תל־אביב. אל כולם הוא מתייחס כאל חברים ושותפים ליקום, בחמלה בודהיסטית ובהומור בריא המחזירים את האמון בטוב.

ניכר לגמרי שכתב את הספר משורר וניתן למצוא בו שורות בלתי נשכחות שדרור, כעורך את השירה המאופקת של עצמו, היה ודאי מקצץ, וטוב שכאן ניתן להן דרור: "כל חרק הוא מטפחת מרהיבה מכובע הקוסמים של העולם", "אין בעולם דבר יקר יותר מבריום על עשב רועד", "הנמלים הן דרכה של האדמה לבקש שלא לדרוך", "שפירית היא האבוריג'ינים של עולם החרקים". וגם שורות מצחיקות כמו למשל: "לזכרים יש תפקיד בהפריה בלבד, והם מעין אשכים מעופפים" (נמלים) או "אצלי חיסלו הפסוקאים (סוג של עש) מהדורה ישנה של כתבי גנסין".

אני שותפה לנעימת העצבות שבה מסתיים הספר לנוכח העמידה החרקית שלנו מול הכוחות הרומסים והאדירים של הקפיטליזם וההיבריס האנושי. האדם, "האורח המאוחר והבלתי מנומס ביקום" שהיטה חסד בספרות הרומנטית לגחליליות, נמלים חרוצות ופרפר נחמד פרח חי — הוא המין הקטלני ביותר על פני כדור הארץ, מרוכז בחיי הנצח, נתפס בעיני עצמו כנזר הבריאה, ועיקר ההשקעה שלו בחרקים הוא חומרי הדברה למיניהם. זאת כמובן גם בנוסף למלחמת ההישרדות החזקה של הטבע עצמו.

"הספר הזה נכתב – על סף יציאה אני יכול כבר לומר זאת – מתוך עצב", כותב בסיום בורשטיין (המדמה ספר לקליפה שמותירים מאחור, כמו נשל שפירית). "הכחדת החרקים בידי בני אדם היא משקולת על הנשמה... החרקים הם מורי דרך בחזרה אל העולם. הם פתוחים כאינספור חלומות חיים מסביב, עוד מנצנצים ככוכבים או כגחליליות, יום יום ושעה שעה, בחושך ובאור... יראו לך צבעים, צורות, קולות מעוף שונים, קולות שירה, צרצור, זמזום ולחישה, התנהגות יחידאית וחברתית מפעימה ומזוויעה. הם יתגלו. הם יסתתרו. הם כאן מעל ומתחת, הווים תמיד אבל נישאים, ממש כל פרט ופרט מהם, על שובל עתיק שקצהו סמוך לראשית ממלכת החי, יותר מכל יצור אחר".

יש לשבח את הוצאת 'בבל' על עיצובו הנאה והמוקפד של הספר, המפתיע בדפי הפרפר האווריריים שלו, זאת על רקע ספרים כה רבים הנראים כאילו הדביק מישהו צרור דפי A4 בקרטון מבריק לכדי ספר הנטרק על קוראיו. •

עולם קטן // דרור בורשטיין - בבל - 348 עמ'