מייד אין יזרעאל

התסריטאי השיכור של המציאות שהשתיל לנו את טרנטינו עם הילד בפסטיגל, מוזמן לעוד דרינק: אלנה חיים, הבת של כדורגלן מכבי יפו לשעבר מוטי חיים, בדרך להיות מועמדת לאוסקר על הופעתה המפוצצת בסרט המדליק של התקופה, 'ליקריץ פיצה' של פול תומאס אנדרסון. רגע - התסריטאי לא סיים לשתות - מוטי עצמו ושתי בנותיו הנוספות, אסתי ודניאל (שיחד עם אלנה הקימו את להקת האינדי HAIM), מופיעים גם בסרט כמשפחה הישראלית־אמריקאית של הגיבורה, ואחראים יחד עם אלנה לסצנה הכי מצחיקה בארוחת שישי בקליפורניה. יכול להיות שפול תומאס אנדרסון צופה ב'סברי מרנן'?

לצד בדיחות על כך שהגיבורה יודעת קרב מגע, חובבי קולנוע מקומיים כבר תהו אם פול תומאס אנדרסון ראה את 'מציצים' או שהכל כאן דומה במקרה (סרטו הקודם־קודם, 'מידות רעות' עם חואקין פיניקס, גם הוא היה בעל דמיון מחשיד). ובינתיים, עד שטרנטינו יביים אולי רימייק ל'מתחת לאף' עם להיטי צביקה פיק בפסקול, אפשר להרגיש לרגע כמו המלכים של החוף המערבי.

וכן, צריך קצת פרופורציה: 'ליקריץ פיצה' הוא אמנם להיט קאלט שעושה מספרים יפים באמריקה (אוסקר לתסריט נחשב לסגור) - אבל זה עדיין אינדי. 'חיים' היא מגה־סיפור בעולם האינדי־רוק בארה"ב, אבל הן גם לא אדל או קולדפליי ואמא שלכם לא שמעה עליהן. אולי גם אתם לא. מצד שני, על גל גדות שמעתם? חגי לוי? ועל אחד בשם ליאור רז? וכל השפים הישראלים שעושים חיל בניו־יורק ובניו־אורלינס ומוכרים חומוס וטחינה בעשרות דולרים? ישראל היא אולי לא צרפת או דרום־קוריאה ושום סרט של יוסף סידר לא צפוי לזכות באוסקר הסרט הטוב ביותר, אבל החדירה האיטית של עברית וישראלים לתרבות האמריקאית היא כבר לא אנומליה. ישראלים הם מזמן לא רק סוכני מוסד וגופות מספר 2, ולהכניס דמות של הייטקיסט תל־אביבי ל'תמונות מחיי הנישואין' מרגיש לגמרי טבעי.

אגב, אחד המפתחות להצלחה, בקו שמחבר לפחות בין 'חיים' לגל גדות, הוא שנראה שההצלחות הגדולות שלנו בהוליווד מתרחשות כשלעסק נכנסות נשים. בעידן הפוסט מי־טו, המודל של אישה חזקה וישירה שעומדת על שלה קוסם לצופים, גם כשיש לה מבטא. עכשיו רק אל תספרו להם שהקטע הזה שכולנו יודעים קרב מגע הוא פיקציה.