דווקא אחרי שמיכל הקטנה וניר ויצמן התחילו לעבוד על תיקון הנישואים נחתה הפצצה. שמו של ויצמן נכלל ברשימת אנשי העסקים והמפורסמים שלכאורה הגיעו לדירה הסודית של משה חוגג, שבה על פי החשד אנשי עסקים מוכרים צולמו מבצעים עבירות סמים ומין. אם כל זה לא הספיק, ההודעות שהופצו במהירות אפילו קישרו בין זה לבין העובדה שויצמן עזב את הבית. בני הזוג היו בהלם. "זה היה בין הזיה לטירוף", נזכרת מיכל הקטנה, "לא ידעתי בכלל מי זה משה חוגג לפני הפרשה. גם ניר לא. ההודעות האלה היו רוע טהור. אלה היו ימים שחורים עבורנו".
מה עבר עליו באותו יום?
"כשהשמועות יצאו, ניר כבר היה בבית, הוא חזר אלינו הביתה אחרי הפרידה. היינו בכניסה לפילאטיס יחד, ופתאום בום! הרי אין מישהו שלא קיבל את הודעת השרשרת הזאת בווטסאפ. בי זה לא נגע באמת. אני יודעת מי זה ניר, חיה איתו 21 שנה. ניר הוא איש עסקים מצליח, עורך דין במקצועו, היו שם עוד אנשים מכובדים ברשימה ואני לא חששתי בכלל. עובדה שצדקתי. ברור שזה לא היה נעים. אחרי כמה שעות יצאו ידיעות במהדורות החדשות שמדובר ברשימות פייק, והן אושרו על ידי גורמים מהחקירה עצמה".
הייתה אנחת רווחה?
"ברור. ניר היה בשוק, רתח מעצבים, לקח את זה מאוד ללב. הרגעתי אותו. אמרתי לו שאני בטוחה שזה פייק. הנשמות הטובות עוד כתבו בקבוצות הווטסאפ ש'ניר רב עם אשתו', כך שאפשר היה להבין למה היה קשר לדירה ההיא. היה נראה שמישהו מחבל לנו בכוונה, בכל הכוח. לשמחתי, ההודעות האלה לא הגיעו לילדים. ברור שהוצפתי בשאלות באותו יום, ועניתי שאין לנו מושג".
ואם חלילה זה היה קורה?
"זה אפילו לא במחשבות שלי. גם אם יש כאלה שיגידו עכשיו 'איזו תמימה היא', אני שמחה שאני תמימה. רוצה להישאר כזו".
היית יכולה לסלוח על בגידה?
"מה זה בגידה? תגדיר".
תגדירי את.
"יש רומן, יש התאהבות, יש פלרטוט, כל מקרה לגופו. אני לא בן־אדם שנוהג לצאת בהצהרות כאלה. חשוב לי להיות מאושרת בזוגיות, שהאיש שאיתי יהיה מאוד מאושר, ולמנוע כמה שאפשר מצבים של בגידה. לא יהיו דברים כאלה במה שתלוי בי. לגבי מה שלא תלוי בי? אאחל לעצמי שלא אגיע לרגע שבו אצטרך להתמודד עם דבר כזה".
המשבר האחרון ב־21 שנות זוגיות הגיע בעיתוי גרוע במיוחד. זה היה באוקטובר. שלושה חודשים אחרי לידת הבת נאיה, הילדה השישית במשפחה, החליטו על פרידה. ניר עזב את הבית, מיכל נשארה בדירת הפאר עם הילדים. "שום דבר לא מתחיל פתאום. הקורונה הוציאה גם את הזוגיות שלנו לחל"ת. הפסקנו לעבוד בקשר. יש לנו כבר שישה ילדים. אתה נכנס לתוך מכונה משומנת שעובדת והכל בסדר וטוב ומקסימום כואב משהו קטן, אז שמים פלסטר. אבל אם את קמה כל יום וכאב הראש מתעצם, את מבינה שלא צריך אקמול אלא לבדוק את השורש".
והיה מה לבדוק.
"היה. אני שלולית של רגשות. תוסיף לזה בדיוק שאני שלוש שנים ברצף מלאת הורמונים, מההריונות. התקשורת בינינו הייתה בלי קליטה. נגיד, אם הפריע לי משהו שניר עושה, לא אמרתי כלום, וככה אגרתי ואגרתי. הגיעו חודשים פעילים מאוד לקראת חנוכה, אחרי הפסקה ארוכה מאז הקורונה. נכנסתי לסחרחרת של חזרות, בית וילדים ופתאום הרגשתי שניר ואני פתחנו פער במערכת היחסים, שעוד רגע הולך להיות פה נתק ואין דרך חזרה. לפתע גם הבנתי את המשפט 'אישה בונה אישה הורסת'".
תסבירי.
"אם אני זו שהורדתי לרגע את הרגל מהגז בזוגיות שלנו ולא התעכבתי על מה שחשוב מבחינתי לבית ולילדים - אז ניר לא ראה את זה. גבר חייב להבין את הבסיס הפשוט: כל מה שאישה צריכה בעולם הזה, זה תשומת לב של הגבר שלה. אני לא קיבלתי מספיק תשומת לב וגם אם נעלבתי מזה, לא התעכבתי כדי להגיד לניר. דברים כמו 'מפריע לי שאתה הערב עם חברים שלך, אני צריכה שתהיה איתי היום'".
אז למה פשוט לא אמרת לו?
"כי בכל פעם חשבתי שמחר יום חדש והכל בסדר ויש עבודה ועניינים. ואז עשינו שיחה. החלטנו שנכון כרגע לשנינו להפריד כוחות. אחיו בדיוק הגיע מחו"ל, הוא הלך לגור אצלו בדירה, בתל־אביב. דיברנו כל יום בטלפון, וניר בכל ערב הגיע לראות את הילדים. לא באמת התנתקנו, למרות שהוא היה חודש מחוץ לדירה. היה לי קשה מאוד, הרבה רגעי משבר. בפרידה הזאת לא היה יום שלא בכיתי בו. ירדתי שלושה קילו ולמשקל שלי זה מאוד משמעותי. כולם ישר ראו. אבל בשום שלב לא חשבתי שזה נגמר בינינו לגמרי".
איך הגיבו הילדים?
"הקטנים לא ידעו כמובן. הגדולים יותר, יולי וליאו, חשבו בהתחלה שהוא עם אחיו, שזו לא פרידה. כשהתחילו השמועות בחוץ שיתפנו אותם. אמרתי להם בדיוק מה קורה. לא היו צעקות וריבים בינינו, כי אנחנו אף פעם לא שוברים כלים. מעולם לא רבנו מול הילדים. יש לנו חוק: כל מה שניר ואני רוצים להגיד בינינו, עולה בווטסאפ שלנו".
מה היה הרגע הכי קשה בתקופה הזאת?
"ביום שישי הראשון של הפרידה, כשהוא לא הגיע לקידוש. ניר דמות דומיננטית בבית. הוא היה מאוד חסר לכולנו. היה לי קשה גם כשהוא הגיע ליום ההולדת שלי בנפרד ממני. זה קרה אחרי שלא ראיתי אותו בערך חודש, כי בכל פעם שהוא הגיע הביתה, אני לא הייתי שם".
למה בעצם?
"בכוונה. לא רציתי לראות אותו. רציתי לעשות עם עצמי את בדק הבית הזה, בלי הנוכחות הקרובה שלו. פתאום אני רואה את ניר דווקא ביום של מסיבת יום ההולדת שלי, ששקלתי לבטל אותה, כי היו הרבה רגעים עצובים בתקופה הזאת. אבל בסוף אמרתי שאני אוהבת לחגוג, שהילדים מצפים לזה, ולא רציתי לבטל ולעשות רעידת אדמה גדולה יותר".
אני במתח.
"ניר נכנס, הסתכלתי עליו במסיבה וראיתי את כל מה שאני הכי אוהבת בעולם. הרחתי את הריח שאני הכי אוהבת בתבל והבנתי שניר ואני זה לנצח. רעדתי כשחיבקתי אותו, עדיין לא אמרתי לו שום דבר. ואז הגיעו כל החברים והצלמים ולא היה לנו את הרגע האינטימי הזה. אבל כן הרגשתי כמו חתן וכלה שנפגשים רק ביום חתונתם. ישנו יחד באותו יום, ולמחרת הוא טס לשבוע".
ואת?
"הייתי מאוד מבולבלת. עשיתי יוגה בתקופה הזאת, כתבתי המון, הלכתי יותר לטיפול פסיכולוגי. כשניר חזר לארץ, החלטנו להתחיל טיפול זוגי. מבחינת הבית, הפרידה והמשבר היו רעידת אדמה רצינית. הרגשתי שאנחנו חייבים סיוע".
איך היה הטיפול הראשון?
"הכי קשה בעולם, כי אתה חשוף והכל יצא החוצה. שנינו בכינו המון באותו טיפול, לפעמים יחד. ניר היה בעיניי לפעמים כמו מכונה, עובד כל הזמן, לא מחצין הרבה רגש. בטיפול הזוגי פתאום ראיתי את הרגש שלו, ולזה התגעגעתי מאוד. באותו יום הוא כבר חזר הביתה. אנחנו עדיין בטיפול זוגי, וזה אחד הדברים הכי טובים שגיליתי. אני יכולה לומר שמאז הטיפולים ניר הרבה יותר רגיש. אני גם קשובה יותר לצרכים שלו. מרפה בהרבה דברים שפעם הייתי לוחצת עליהם".
למשל?
"פעם היה לי קשה כשאני מגיעה הביתה אחרי יום עמוס והופעות, וניר בכל זאת יוצא לבלות. הייתי לוחצת שיישאר בבית איתי והוא היה אומר, 'אבל קבענו לצאת - למה את לא באה?' היום אני משחררת, מבינה יותר שהוא צריך את הזמן שלו, את החופש שלו. בטיפול הבנו שאנחנו צריכים לעשות דברים שיותר יחברו בינינו, למשל פילאטיס, אקרו־יוגה זוגית. יוצאים לבלות פעמיים בשבוע יחד. כל זה היה גם לפני - אבל לא כנוהל קבוע וזה מאוד חשוב. טוב לנו הרבה יותר".
× × ×
גם במונחי קריירה מצבה של מיכל הקטנה טוב מאי פעם. בגיל 39 היא אחת מכוכבות הילדים הגדולות בישראל. לוח ההופעות חזר להיות עמוס מאוד אחרי ההפסקות בגלל הקורונה, וכעת עולה עיבוד חדש של קלאסיקת 'היפה והחיה', כשהיא מגלמת את בל בתפקיד הראשי. "כשאני עולה על הבמה כל השנה, הילדים מקבלים אותי כמיכל הקטנה. פתאום פה אני עולה בתור בל, משהו שמכירים מדיסני. מאוד חשוב לי שיש בסיפור מסר חזק, שלא משנה החיצוניות שלך, אלא מה שיש לך בפנים. הילדים של היום יכולים לשים אותך באור הזרקורים ולהוריד לך את הביטחון לאפס. כשהייתי ילדה צחקו על שם המשפחה שלי, קעה. לא היו יודעים איך לבטא אותו והיו קוראים לי 'מיכל קקה'. זו הייתה חוויה טראומטית. הייתה גם תקופה שבה היה לי שפם, אז הילדים היו קוראים לי 'שפמי'. היום הרשתות העצימו את כל זה כי אפשר לעשות שיימינג בעוצמה".
סבלת מחרמות?
"בטח, הסתלבטו עליי מאוד בגלל השפם ואמא לא הסכימה שאוריד את זה באמצעים קוסמטיים, כי הייתי רק בת 12. היום ילדות בנות 12 עושות גוונים בשיער. יולי, כבר בגיל תשע, אמרה לי משפט ששינה את התפיסה: 'אמא, זה שאת לא מרשה לי לעשות - לא אומר שאני לא אעשה'. אני למדתי שאף אחד לא מלמד אותך להיות אמא, אז הלכתי לקבל הדרכה הורית. הרגשתי שגיל ההתבגרות דופק לי בדלת ולא פשוט לי להתמודד. קיבלתי מראה של עצמי, רק בתור אמא".
עשיתן קעקוע יחד, דבר שעורר סערה.
"התכוונתי ללכת לעשות קעקוע של השם של התינוקת ליד הקעקוע של שמות כל הילדים שלנו. יולי שאלה לאן אני הולכת, ביקשה להצטרף, למרות שהיא סובלת ממחטים. ואז היא אומרת שזה החלום שלה גם. אמרתי לה, 'מספיק, את כולה בת 14, את עלולה להתחרט'. אז היא אומרת לי, 'גם בגיל 30 אפשר להתחרט על הקעקוע'. שאלתי איזה קעקוע היא רוצה, אמרה לי שאת השם שלי. 'יש לי אמא אחת בחיים'".
והכל עלה לרשתות כמובן.
"אני אפילו לא העליתי את זה לרשתות אלא אליאב אוזן מהקעקועים. פתאום אני פותחת את הטלפון ויש מלא הודעות. כל הרשת כמו פיגוע בגלל הקעקוע".
לפני יותר משנה הייתה מעורבת בסערה נוספת. היא וויצמן ערכו מסיבה וזמן קצר אחר כך נודע שאחד האורחים היה חולה בקורונה. כל מי שנכח במסיבה נאלץ להיכנס לבידוד באופן מיידי. אבל הורים בגן של התאומים של הזוג טענו כי נשלחו לגן על אף שידעו כבר על החולה ואפילו שויצמן כבר חלה בעצמו. "בוא נעשה סדר. ניר אכן ערך לי אז מפגש חברים אחרי יום ההולדת שלי, במלון שלו בירושלים שעדיין לא נפתח. למחרת הודיעו לנו שהיה חולה מאומת במסיבה. אנחנו ישנים בקומה נפרדת מהילדים, אז אמרנו שנעשה בדיקות קורונה לפני שנראה אותם - והלכנו לישון. עד כאן?"
נשמע בסדר.
"בבוקר, המטפלת של הילדים לקחה אותם לגן. התשובות של הבדיקות עוד לא הגיעו כשהם יצאו לדרכם וכאמור לפני כן בכלל לא ראינו אותם. ואז ניר קיבל חיובי, אני שלילי. החזרתי מיד את הילדים מהגן, אולי הם היו שם שעה, בלחץ. בגלל שזו מיכל הקטנה עשו מזה מהומה. התעקשתי למחרת לעשות בדיקה נוספת, ואז כבר ידעתי שאני בהיריון, השישי שלי. יצאתי חיובית - ושם זה נגמר. במקום שאנשים ישאלו איך אני מרגישה ושהכל בסדר, ישר תוקפים אותי. תשמע, במקרה הזה נעלבתי מאוד, בכיתי ממש. אני בבידוד, חולה, בהיריון, הקורונה דופקת אצלי בבית, ואז עוד לא היו חיסונים, לכן זה היה מפחיד. ניר ואני לא רואים את הילדים ובכל זאת פותחים איתי את המהדורה בטלוויזיה. פתחו עליי כאילו הבאתי את הקורונה לעולם".
השנים האחרונות הוכיחו שהיא פרמה לגמרי את הגבולות הדוגמטיים שהוצבו כאן מאז ומעולם בהיבט של כוכבי ילדים. אם פעם ישראל השמרנית־משהו הייתה נרעשת כשדנה פרידר צולמה עם סיגריה או כשטל מוסרי נראה מרים כוס בירה, הגיעה מיכל הקטנה והעלתה את רף הבליינות והנהנתנות - יש שיגידו ניתוק וחוסר מודעות - למחוזות אחרים. כי מה הם אלכוהול או סיגריות ליד כוכבת זאטוטים שמתעקשת למשל לצאת למסעדה כמה שעות אחרי הלידה. קשה גם לומר שהסתתרה באותו מקרה מהצלמים ובחרה בחשאיות, כי הלוקיישן שנבחר היה אחת המסעדות היותר ברנז'איות ומוכרות בתל־אביב, הקנטינה. "יש איזו תפיסה על לידה, שזה משהו טראומטי. הלידה השישית שלי הייתה מדהימה, מאוד קצרה. אם הכל מצוין ואני מרגישה נהדר והתינוקת מדהימה, יש דבר יותר נפלא מללכת רגע לאכול במסעדה עם בעלי ועם המשפחה שלי וליהנות מהרגע המדהים הזה?"
נראה שאת נהנית מהרעש.
"לא הייתי קוראת לזה נהנית. אני לא מייחסת לזה חשיבות, אבל כן נפגעת כשמגיעים למקומות נמוכים וכותבים 'מסכנה התינוקת שהגיעה לכזו משפחה', או 'מביאה ילדים וזורקת אותם'. אלה דברים איומים, רוע טהור. מאיפה הרוע הזה מגיע לאנשים?"
אולי יש קושי כי את מתעקשת לשמור על עולם ההנאות של מבוגרים, מה שיוצר בציבור מתח מסוים מול דמותך ככוכבת ילדים.
"אני לא עושה - או מראה - שום דבר שהוא פלילי או לא מוסרי ועלול לפגוע בקהל שלי, אז איפה הבעיה? לאנשים פשוט קשה לאכול בן־אדם שהוא שמח ומצליח ובזוגיות וכן, גם עם הרבה ילדים. מאוד קל לקחת את מיכל הקטנה ולהפוך אותה לשק אגרוף, אבל כשאני עולה לבמה הקהל מקבל תוכן בגובה העיניים, ערכים. זה לא סותר את אורח החיים שלי ולכן אין סיבה שאסתיר משהו. אנחנו פשוט אוהבים את החיים ונהנים".
נשמע שאת כועסת.
"ברור. מה אתה רוצה, שאעשה כל היום, גרעפסים? אני קמה בבוקר לילדים חזרות, הקלטות, הופעות - אחר הצהריים אני גם עם הילדים - ובערב ניר ואני בביחד שלנו, בר, מסעדה, סרט, בית. הכל עניין של מינונים בחיים".
ההתבטאות האחרונה של מיכל הקטנה, שעלתה לה בביקורת, נרשמה כשהציגה את סדר העדיפויות בחייה, ומיקומם של הילדים. "אני במקום הראשון, השני והשלישי, בעלי במקום הרביעי והילדים במקום החמישי", אמרה.
אז איך לא יתרגזו עלייך?
" די מאמי, אנחנו חיים בעולם אחר, חיים שלי. בנאדם שלא דואג לעצמו היום, נפשית, גופנית, שלא אוהב את עצמו ולא מכבד את עצמו, לא יוכל לאהוב אנשים אחרים. בוא נעשה סדר. אני במקום הראשון? התכוונתי לנפש שלי. השני זה הלב שלי, ובשלישי זה הגוף. להיות אדם מפורסם ולהצליח זה פחות בעיה. העניין הוא לא להיגנב מזה. את ממלאת את היכל התרבות, חמש הצגות ביום, ממלאת את מנורה־מבטחים, באה הביתה - ובעלי עכשיו לא יודע באיזה עולם הייתי. לפעמים אלה פערים תהומיים שיכולים לקרוע את הנפש שלך - ואת חייבת לנחות. את מקבל כמות אהבה מטורפת על הבמה ואז את מגיעה הביתה ושומעת 'איפה השלט של האקסבוקס' כשאת באדרנלין שיא ואנחנו לא באותו תדר".
אז ניר לפני הילדים?
"בוודאי. בלעדיו לא היו ילדים, לא? זה לא שאראה את הילדה שלי בוכה ואמשיך להתאפר. אבל במקום החמישי מבחינתי כי ככה הטבע רצה. ברגע שאני לא אהיה במקום הראשון מבחינתי, בריאה פיזית ונפשית, לא אוכל להעניק את כל מה שאני צריכה לבן זוגי, ומשם זה עלול לפגוע בילדים".
× × ×
בית משפחת ויצמן כולל כיום את יולי בת ה־14, ליאו בן ה־13, ריף וריי, תאומים בני ארבע, אלי, בת השנתיים, ונאיה, שתהיה בקרוב בת חצי שנה. "יש לי מטפלת אחת בבית, יולי וליאו הם כבר ילדים עצמאיים וגדולים, עוזרים. כל הילדים במסגרות כל יום, ב־90 אחוז מהפעמים רק אני בבוקר מעירה אותם, אלא אם כן יש צילומים לפני. ניר עוזר, ההורים שלנו. אני לא מופיעה בלילות אלא אחר הצהריים, חוזרת בשעת ערב סבירה. נמצאת איתם הרבה מאוד, ויודעת בכל רגע נתון איפה כל אחד מהם. אפילו בייביסיטר קבועה אין לנו".
נשמע הרבה מאוד עומס להחזיק.
"אני לא מבינה איך אני עוד לא בהיריון לקראת ילד שביעי. תזכור שעברתי שתי הפלות בדרך, שזה דבר מאוד קשה. פעם ראשונה הייתה אחרי הלידה של ליאו, בחודש שלישי, לפני 12 שנה. התחילו דימומים, אחרי שבוע לא היה דופק, ועברתי גרידה. הפלה דומה קרתה לפני שש שנים. אני לא בן־אדם שנותן לדברים כאלה לשקוע. לא מדחיקה, לא בורחת. לכן זה לא צילק אותי. אין מספר ילדים שאגיע אליו ואגיד מספיק. כמה שאלוהים ייתן לי, אקח".
מה אומר ניר על כל זה?
"אם זה היה תלוי בו הוא בכלל לא היה מתחתן איתי אבל הוא מאוד אוהב אותי אז זרם, אבל לא בידיעה שבאמת יהיו שישה ילדים. הוא לא רצה בזמנו ילדים, אני הייתי עסוקה בקריירה שלי. יצא שבין ליאו לתאומים יש פער של סביב תשע שנים. לפני הילד החמישי הוא היה בהלם, עם השישית ביקש שאעשה בדיקת אבהות, הוא כבר לא האמין. היתה ילדה בת תשעה חודשים בבית - והנה שוב הייתי בהיריון".
הקורונה איתגרה את בני הזוג כלכלית, למרות המיקום שלהם אי שם בעשירון המאוד־עליון. "ואני לא הכי רוצה לפתוח את זה, כי יגידו שאני מתבכיינת. ניר ואני במקום מצוין, תודה לאל. אבל כן, נפגענו מאוד. ניר הוא בעלים של רשת מלונות 'בראון', העסקים שלו נעים בעיקר סביב תיירות חוץ, ויש לו גם מלונות באירופה וברים ומסעדות. הכל נסגר. אין לי מושג כמה הוא הפסיד, אבל זה בוודאי הרבה. בהתחלה מאוד דאגנו. ברור שגם אני הפסדתי הכנסות של מיליונים. בשנה הראשונה גם בפועל הפסדתי כסף".
שניכם עשירים. זה באמת מזיז ברמת חיים כזו שאת מנהלת?
"תגיד, אתה צוחק עליי? בוודאי שכן. אתה יודע כמה עובדים ניר מעסיק ומפרנס? מאות. כל הדאגה הזאת על הראש שלו, הרבה כיבוי שריפות, הוא לא יכול היה לשבת בבית ולעשות פאזלים. ובכל פעם הייתה תקווה שהכל חוזר ויש רגיעה, אבל אתה מבין שלא".
מה עשית בפועל?
"אחרי חודש וחצי חשבתי שאני צריכה להמציא את עצמי מחדש. כתבתי ספר ילדים, כתבתי שירים, הופעתי המון בזום. היה מוזר בלי פידבקים של קהל. אבל זו המציאות, הייתי מגיעה לבתים ועושה ימי הולדת, דברים שלא הכרתי. הגיע חנוכה, אני אמורה להיות בהיכל מנורה־מבטחים מול אלפים - ופתאום אני דופקת בבתים בקריית־שמונה ובטבריה אצל משפחות שהזמינו אותי. היה בזה גם קסם".
והתעריפים?
"לא דומה אפילו לימים רגילים, אבל זה היה בשביל הנפש, כי באמת היו רגעים שזה היה נראה לי סוף העולם ממש. אני גרה במגדלים בתל־אביב ואני רואה באיילון יום כיפור יום אחרי יום. היה גם רגע ששלט ההלכה היה ריק. דף לבן, בלי פרסומת. באותו ערב אני מקבלת טלפון ממשרד פרסום. הציעו לי קמפיין לתמי 4, לקחתי".
אם נחזור לעניינים כספיים, כשהתחלת את הקריירה אמרו שאת ממומנת על ידי ניר כך שאת יכולה להופיע חינם, לקבל תהודה - ולשבור את השוק.
"אתה רציני? מעולם לא הופעתי בחינם, בחיים שלי. אולי הופעתי בעלויות מאוד נמוכות יחסית לשוק, כדי להיות חלק ממנו. זה צעד די מקובל לכל אמן מתחיל בעצם, שבונה את עצמו ובונה קהל. ניר מעולם לא מימן אותי, גם לא בתחילת הדרך. עבדתי בחנות של 'קסטרו' וחסכתי כסף. אני לא בתחרות עם ניר וכשהכרתי אותו הוא רק נכנס לתוך עולם העסקים, היה בעלים של מועדון בתל־אביב, לגמרי לא באותו מצב של היום. אחרי חצי שנה אמרתי לו, 'לא מתאים לי כל חיי הלילה האלה'. ואז הוא נרשם ללימודי משפטים, התחיל להצליח בעסקים בזכות עצמו, כולל תואר שני במינהל עסקים. כשאני התחלתי את הקריירה בעולם הילדים, ניר בנה את הקריירה שלו במקביל. צמחנו יחד".
את רוצה להגיד לי שמאז הוא לא השקיע שקל בקריירה שלך?
"לא, וברור שאם אצטרך משהו ממנו בהיבט הכספי, בכל היבט, הוא העוגן שלי. אבל זה לא קרה עד היום. אגב, ונניח שכן, שהוא שם עליי מיליונים, והייתי לא מוכשרת. זה היה מצליח? הקהל יודע מה יש לי ומה אין לי? שאלו אותי פעם אם ניר ויצמן קנה לי את הקריירה. עניתי שאין סופרמרקט כזה שבו מוכרים קריירות. אני עובדת מהבוקר עד הערב. הצלחתי בזכות עבודה מאוד קשה, בזכות התמדה, כישרון, וגם בזכות הרבה מאוד תשוקה לעשות את זה".
× × ×
עידן מי־טו מצא אותה נשאבת בחזרה לפרק האפל בחייה, כפי שהתבטאה בעבר, המערכת הזוגית עם היוצר, השחקן והסטנדאפיסט נאור ציון. הוא היה אז כוכב גדול בסוף שנות העשרים, היא צעירה ממנו בעשור. בראיון ל'ידיעות אחרונות' פרסה את מערכת היחסים המתעללת, לדבריה, ללא אזכור שמו של ציון. בשבוע שאחרי, דווקא הוא החליט לחשוף את שמו בשיחה ל־'7 לילות', הכחיש את הדברים ואמר שהטענות רחוקות מאוד מהאמת. היא לא ממש רוצה לחזור לשם.
"כל כך סגרתי את הסיפור הזה. אני כן יכולה להגיד שהיום אני מזהה נשים שנמצאות בזוגיות לא תקינה, לא בריאה. אני יכולה להרגיש את זה לפעמים במבט של מישהי או בשפת הגוף שלה. לפעמים מגיעות אליי נשים ששמעו את הסיפור שלי, ועד היום יש כאלה שכותבות לי. זה בדרך כלל אותם סימפטומים: קנאה אובססיבית, זה תמיד אותו גבר שרוצה את האישה הקטנה בבית, מנסה להפוך אותך לכנועה".
ואיך זה היה אצלך?
"באותה תקופה גרנו יחד. הייתי בת 18, הוא בן 28. יום אחד הבנתי שאני צריכה לצאת מזה, שכרתי דירה, ושם זה נגמר. לאחר מכן הלכתי לטפל בצלקות שהוא השאיר לי. אני חושבת שכל אישה צריכה ליצור את העצמאות שלה ולא לתת לשום גבר להפוך אותה לאישה הקטנה שבבית. לא מעט פעמים, כשהאישה מרגישה מאוימת, מפוחדת וכשאין לה ביטחון בקשר שהיא נמצאת בו, יש לה נטייה לחשוב לפני הכל מה יהיה עם הילדים ורק אז על עצמה. אני חושבת שאותה אישה צריכה באותו רגע להבין שעליה להציל את עצמה - כדי להציל את הילדים שלה".
חווית הטרדות מיניות במהלך השנים?
"לא הייתי קוראת לזה הוטרדתי, אבל בהחלט הייתי במקומות שבהם לא היה לי נעים. מישהו פעם חיבק אותי חזק יתר על המידה. הייתי אז בת 19־20, עבדתי אז בחנות בגדים. עברתי הכשרה ממישהו, והרגשתי באנרגיה שלו משהו לא טוב. הוא היה זורק הערות, וכשנפרד ממני לשלום החיבוק ממש לא היה ידידותי. סיפרתי לניר, הוא אמר לי ללכת להתלונן לממונים, וזה מה שעשיתי".
