שורש המשבר

הציבור, התקשורת והמומחים מבצעים בפועל "תחקיר מתמשך" בנוגע למשבר הקורונה. מטבע הדברים מציגים שגיאות, מחדלים ותקלות, אך ההצבעה על בעיות אלה אינה כה חשובה, לעולם חשוב יותר לשאול: כיצד יכול היה המחדל להיווצר, מהם גורמי השורש שיצרו את המצב.

ובכן, ישנם שלושה גורמי שורש, ואף אחד מהם לא שייך לדיסציפלינה הרפואית אלא לסוגיות עקרוניות של פילוסופיה ומדעי המדינה. השגיאה הראשונה הנה הנרטיב – הסיפור. לפני שנתיים הבינה הממשלה כי יש בסין וירוס חדש שהורג אנשים, הווירוס מתפשט מהר ולכן יגיע גם לישראל. משום שהווירוס הוא מחלה, ובמחלה מטפלים רופאים, נתנו לרופאים לנהל את המשבר. טעות! הקורונה אינה רק מחלה, הקורונה יוצרת משבר לאומי. ניתן להסכים כבר עכשיו כי התשובה לשאלה "כיצד מנהלים מחלה" איננה זהה לתשובה לשאלה "כיצד מנהלים משבר לאומי".

ובכן, ישנם חמישה עקרונות לאורם מנהלים משבר לאומי. נציין רק עיקרון אחד והוא – גיוס כל המשאבים הלאומיים במהירות וביעילות. הדבר לא קרה בחודשים הראשונים (עבדה מעבדה אחת במשמרת אחת למרות שהיו 30 מעבדות שניתן היה להכשיר אותן לבדיקות קורונה). כאשר טועים בניסוח השאלה – גם אין חשיבות לתשובה.

גורם השורש השני הוא היעדר שיטה (system). מיום הקמתה הבינה ההנהגה הישראלית שאנו צפויים להתמודד עם משברים לאומיים מסוג מלחמה. בכדי שנוכל לנהל מלחמה כהלכה נבנתה סיסטמה שהחשוב במרכיביה הוא פונקציית הרמטכ"ל. ובכן, הרמטכ"ל כפוף כמובן לדרג הפוליטי אך חופש הפעולה שלו בהפעלת הכוחות הוא עצום. הרמטכ"ל יכול לממש את סמכויותיו היות שתחתיו יש מטה חזק המוסמך בעצמו להורות את הפיקודים והזרועות. כאשר יש עימות בין מפקד חיל אוויר למפקד פיקוד בנוגע למספר המטוסים שיוקצו לפיקוד, הנושא לא עולה לממשלה. הרמטכ"ל או אחד מקציני המטה שלו פוסק. היות שקורונה היא משבר לאומי, עולה השאלה "מיהו רמטכ"ל הקורונה?". התשובה היא פשוטה – אף אחד. אין מתחת לממשלה שום גוף מטה הפועל 24/7 והמוסמך להורות על כל משרדי הממשלה, המוסמך לפתור חילוקי דעות ביניהם והאחראי להכין תוכניות כוללות ליום הבא.

בהיעדר גוף כזה כל בעיה קטנה עולה לדיון בקבינט, לקבינט אין את הידע, את הסבלנות, את אמצעי השו"ב (שליטה ובקרה) ואת הקשב בניהול אירוע לאומי כה רחב. וכך מוצא את עצמו ראש הממשלה, נתניהו אז ובנט היום, מבזבז את זמנו היקר בפתרון מחלוקות זוטות. יותר גרוע – גם אם יקבל ראש הממשלה את ההחלטה הנכונה, אין מתחתיו שום גוף מטה שיודע לתרגם אותה לביצוע.

סיבת השורש השלישית היא יחסי הכלל מול הפרט. כאשר אנחנו בשגרה כלשהי, ישנה נקודת איזון בין צורכי המדינה לזכויות הפרט. כאשר נכנסים למצב של משבר לאומי, חובה להזיז (זמנית) את אותה נקודת איזון. ולכן, כבר לפני שנה הייתה הממשלה צריכה לקבוע מגבלות קשות על מי שמסרב להתחסן. למשל, איסור מוחלט לטוס לחו"ל. בפועל המדינה מעודדת אנשים לא להתחסן, והמחיר ידוע.

האיזון הנכון בין זכויות הפרט לטובת הכלל היה לב העיסוק של הוגי הדעות החל מהמאה ה־17. ואכן הנושא זה, כמו שני הנושאים הקודמים, שייך לתחום הפילוסופיה ומדעי המדינה. מי שחושב שדיון בעת משבר לאומי חדש מתחיל בשאלה "תכלס, אז מה עושים", לא מבין כיצד מנהלים מדינה.