הכי יפים בישראל

בישראל אפשר למצוא עצים בני מאות שנים, ובכל אחד מהם נקשרו סיפורים מרתקים. חלקם התפתחו והפכו לבעלי ממדים עצומים וחלקם טומנים בגזעם סיפורים רבי שנים על אודות תולדות המדינה. ט"ו בשבט הוא זמן מצוין להכיר ולהיזכר בנופים היפים והמגוונים שיש לישראל להציע, בעיקר הודות לעצים השונים. לכל אחד סיפור משלו, כל אחד ייחודי בפני עצמו. בשירו של נתן זך, נכתב "כי האדם עץ השדה" — גם לנו יש שורשים שמחברים אותנו למקומות, אך יחד עם זאת אנו חופשיים ולא מחוברים בשורשינו לאדמה. לכן, מכיוון שהעצים לא יבואו אלינו, מומלץ בהחלט להגיע אליהם. הנה כמה מהעצים המיוחדים שנטועים בישראל מצפון ועד דרום, בהמלצתם של סוהייל זיידן, פקיד יערות ראשי ויועץ בכיר בקק"ל ודותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים.

דום מצרי, מלחת עברונה

קבוצת הדקלים הצומחת במלחת עברונה, כ־10 ק"מ מצפון לאילת, מתפארת בתואר עצי הדום המצרי הצפוניים בעולם (תפוצת העץ משתרעת במזרח אפריקה, במיוחד בעמק הנילוס) ובצורתו הייחודית של גזעם המתפצל. קבוצה נוספת של הדום המצרי נמצאת ליד פארק הצפרות באילת, ועוד שלוש קבוצות צומחות בחופי סיני - ביר סוויר, טאבה ונואיבה. כאמור, דום מצרי הוא עץ בעל מראה מיוחד. מעבר לגזעים הגבוהים שמתנשאים לגובה של 15 מטר בעודם שומרים על עובי אחיד, צמרתם מורכבת מעלים המזכירים את דקל הוושינגטוניה ופירותיהם אכילים. על מנת לשמור על העצים הללו, הוקמה גדר נמוכה שמקיפה את האתר, על אחת כמה וכמה כשמדובר בצמח מוגן בישראל.

בעקבות העץ: דקלי הדום נמצאים ממזרח לכביש הערבה (כביש 90), כ־10 ק"מ מצפון לאילת. גישה בדרך עפר מסומנת בשחור, בין סימני ק"מ 23-22, שם יש שילוט ימינה לדקלי הדום המצרי. אם נוסעים על כביש הערבה, אפשר להגיע למקום רק מכיוון אילת.

שיזף, מושב טל שחר

עץ השיזף שצומח מדרום למושב טל שחר מתפאר בלא פחות מ־15 ענפים חזקים ומסביבו ישנם שישה ספסלים וכן עצי בוסתן ופינות לפיקניק. שיזף מצוי הוא עץ קוצני הצומח במרחב הטרופי של אפריקה ובמערב אסיה. בישראל, העץ נפוץ באזורים החמים של הארץ. ההשערה היא שענפיו החזקים של העץ הם תולדה של שריפות או כריתה והיה מי שהמשיל אותו לעם ישראל, שככל שיענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. גילו של העץ לא ידוע, אך ותיקי המושב, שנוסד עם קום המדינה, זוכרים אותו כעץ מרשים כבר בימי עלייתם על הקרקע. שמו הלטיני של העץ הוא Ziziphus spina-christi ובתרגום חופשי "שיזף כתר־הקוצים של ישו" - חלק מהאמונה הנוצרית שמצמח זה יצרו כתר לראשו, המופיע גם באיורים בכנסיות רבות. הפרחים הצהובים והקטנים של השיזף אמנם אינם עושים רושם רב על בני האדם, אך שפע הצוף שבהם הופך אותם לצמחי דבש מעולים ולכן הם בעלי תרומה משמעותית לענף הדבש בישראל.

בעקבות העץ: נכנסים למושב טל שחר, חוצים את המושב ויוצאים משערו הדרומי. נוסעים כקילומטר עד נחל שורק אך לא חוצים אותו אלא פונים ימינה בדרך המלווה את הנחל. מגיעים לשיזף לאחר כ־400 מטרים.

אלה אטלנטית, קדיתא

אלה אטלנטית היא עץ נשיר חורף, שעמיד גם לקיץ חם ויבש. תכונות אלה מעידות היטב על אזורי התפוצה של העץ, שצומח במרחב שבין מרכז אסיה להרי האטלס שבצפון אפריקה ואף ביוון ובקווקז. בישראל, אפשר לראות את האלה האטלנטית באזורי הערבתיים של הארץ - הגולן ומזרח הגליל העליון, עמק החולה, הגליל התחתון ובמקומות הגבוהים בהר הנגב, בעיקר בערוצים גדולים או בכיסי קרקע בין סלעים, הקולטים אליהם מים מהסביבה. אחד מעצי הבר הכי מרשימים בארץ נמצא לצד קבר רבי טרפון, ויש מי שרואה בו יצירת מופת של הטבע. העץ רב הממדים, בעל שש זרועות וגזע רחב, מעניק די צל לכל מי שמבקר במקום הקדוש שהוא הוזכר כבר בספר "גבעת שאול" מ־1893, ובכלל עץ בשם אלה נזכר פעמים רבות במקורות הקדומים.

בעקבות העץ: האלה נמצאת בצד קבר רבי טרפון, סמוך ליישוב קדיתא. הגישה אליו אפשרית מדרך עפר העולה לקדיתא מכביש מירון־צפת (כביש מס' 89, בין סימני ק"מ 47–48). רגע לפני שדרך העפר העולה לקדיתא מגיעה ליישוב, מתנוסס משמאל גרם מדרגות בטון המוביל למבנה צבוע בכחול, שממנו ניתן להבחין בעץ הענק. ממשיכים בנסיעה עד לרחבת החנייה הקטנה הסמוכה למבנה ולעץ.

|

זית, בית ג'מאל

העץ הצומח באחד מכרמי הזיתים שלמרגלות מנזר בית ג'מאל שבשיפולי הרי יהודה, נמנה עם עצי הזית היפים ביותר בישראל (יש שיגידו במזרח התיכון כולו). העץ צומח על טרסה עתיקה בעיקול של גיא רדוד, נתונים המבטיחים לו אדמה עמוקה ודי שטח התפרשות לשורשיו. גזעו, שהיקפו מגיע לשמונה מטרים כמעט, מורכב סבך מרשים של גידים מעוקלים. בשל הגידים האלה אין דרך לחשב את גיל העץ. מסורת יהודית גורסת שלרבן גמליאל השני, הקבור ביבנה, הייתה אחוזה בכפר גמלא, המקום שבו נמצא מנזר בית ג'מאל. מי יודע, אולי הזית הזה היה אחד העצים שבאחוזתו?

בעקבות העץ: מכביש בית שמש־בית גוברין (כביש 38) פונים מזרחה בדרך הסלולה המובילה למנזר בית ג'מאל וחונים ברחבת החניה. צועדים כ־700 מטר בחזרה, ובדרך העפר הראשונה פונים שמאלה, בין עצי זית יפים, עד לשביל המתעקל שמאלה, לאחר כ־600 מטר מגיעים לטרסה ובה ההזית העתיק.

באובב, עין גדי

מוצאו של העץ המיוחד הזה הוא בסוואנות של אפריקה, אך ניתן למצוא אותו גם בעין גדי. העץ, שרגיש לקור ולכן מצליח להסתגל רק לתנאי חום, נשתל לפני כ־60 שנה בידי אנשי הקיבוץ וכיום הפך לאטרקציה ייחודית. חובבי הספר 'הנסיך הקטן', לבטח זוכרים את הרגע שבו התבקש הנסיך הקטן לעקור שתילים של עץ הבאובב, מכיוון שהם מסכנים את כדור הארץ בשל שורשיהם וגזעם האדיר. ובאמת, כשניצבים ליד העצים הללו, שיכולים להיתמר לגובה של 25 מטר ולהיות עם גזע שקוטרו עד 10 מטר (שמשמש לאגירת מים בעונות היובש), מקבלים קנה מידה מסוים לממדים הזעירים של האדם בטבע. פרי העץ דמוי מלפפון שמן, אהוב באפריקה על הקופים, ולכן נקרא גם 'לחם הקופים'.

בעקבות העץ: בנסיעה על כביש 90 מגיעים לקיבוץ עין גדי, יש עץ מרשים בסמוך לחדר האוכל ויש עוד אחרים בשטח הקיבוץ.

קטלב, מתת

היישוב מתת בגליל העליון הוא יעד לבילוי חורפי ואביבי. אחת ההמלצות היא ביקור בעץ הקטלב הגדול. זהו עץ ממשפחת האברשיים, אשר מתבלט בקליפת גזע אדומה וחלקה, שגדל בחורש הים תיכוני מהגליל ועד הרי יהודה. כמו כן, הזחלים של הפרפר קיסרית הקטלב, מהגדולים והצבעוניים שבפרפרי ארץ ישראל ניזונים רק מעלי הקטלב.

בעקבות העץ: משער היישוב, נוסעים עד צומת שבו שלט עם רשימת אטרקציות. כאן מחנים ויוצאים להליכה. מהצומת מוביל כביש קצר צפונה (ימינה מכיוון הגעתכם), עד לשלט המכוון ימינה. לאחר כ־300 מטר, הכביש פונה בעקלתון חד שמאלה. עוברים בשער שבגדר והולכים מערבה עוד כ־300 מטר, עד לעץ האדום.

שקמה, נתניה

עץ שקמה שגילו מוערך בין 600 ל־1200 שנה והיקף גזעו הוא 8 מטרים. האגדה מספרת, שמתחת לעץ הזה, שהוא היחיד בסביבה, נקברה 'אום ח'אלד', אמו של המצביא ח'אלד, ממצביאיו של הנביא מוחמד שכבש את ארץ ישראל, ועל שמה קרוי הכפר אום ח'אלד שהיה במקום לפני העיר נתניה. העץ הגיע לכאן דרך מצרים (נמנה עם מיני הפיקוס, כמו התאנה).

בעקבות העץ: מצומת נתניה נוסעים מערבה ברחוב הרצל, מעט לפני הקניון פונים ימינה (צפונה) לרחוב בנימין מינץ. לאחר כ־200 מטר נראה משמאל את גן השקמה ואת העץ. מגיעים אל הגן הציבורי ברחוב בנימין מינץ, מאחורי בית יוחנן בנתניה.