"ההורים שלי, ניצולים, ידעו שאני הולך לשחק נגד גרמנים ורק אמרו: 'אם אתה יכול, תראה להם'. אז הראיתי להם שאנחנו פחות טובים וזה נגמר בשישייה שלהם"

מוטל'ה שפיגלר, בזוגיות ואב לשלושה, מגדולי ספורטאי ישראל בכל הזמנים, נולד בשנת 1944 באסבסט, ברית־המועצות. משפחתו עלתה לישראל ב־1949. גדל בנתניה, החל לשחק כדורגל בגיל חמש "בחצר של הצריף". בגיל שמונה הגיע למכבי נתניה ואת משחקו הראשון בבוגרים רשם בגיל 16 בטבריה ("הבקעתי גול עם הראש בדקה הרביעית. הכדור פגע לי בראש ואז הבנתי שאולי אגשים את החלום. עשר שנים אחרי הבקעתי במונדיאל וכולם מתלהבים, אבל אם מכריחים אותי לדבר על גול אחד, זה יהיה השער מול טבריה"). זומן לנבחרת ישראל בשנת 1962 והגיע עם הנבחרת למונדיאל הראשון בתולדותיה במקסיקו, 1970, כשהוא מבקיע את השער היחיד מול שוודיה בתיקו 1:1. שיחק בהמשך בפריז סן ז'רמן ובקבוצת ניו־יורק קוסמוס שיתף פעולה עם פלה האגדי. פרש רשמית ב־1982 כשהיה מאמן־שחקן בבית"ר ת"א, כשהוא מסיים קריירה עם 518 שערים במועדונים השונים ועם 32 שערים ב־83 הופעות בנבחרת ישראל. אימן עד 1966 וזכה באליפות עם מכבי נתניה ב־1983. בימים אלה הוא פרזנטור של תוסף התזונה VINIA. 'נקודת מפנה', סרט דוקו על המשחק ההיסטורי של נבחרת ישראל בהובלת שפיגלר מול בורוסיה מנשנגלדבך הגרמנית ישודר בערוץ HOT8 ביום ראשון הקרוב.

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"הגענו לארץ ממרסיי אחרי שבזמן המלחמה אמא ואבא ברחו מרוסיה ואז עברו דרך מדינות נוספות. האונייה עוגנת בנמל חיפה, 1 במרץ 1949, רעש המולה, יורדים לחוף. אני בן ארבע וחצי. אבא מרכז את המשפחה, דואג שלא נהיה רעבים, ונוסעים למחנה עולים בבנימינה. בהמשך הגענו לנתניה. אני זוכר עוד כמה דברים מהחיים שלנו בגרמניה, היינו שם משהו כמו 15 חודשים, אבל לא בטוח אם זה זיכרון אמיתי שלי או סיפורים ששמעתי. יכולתי, אם הגורל היה רוצה, לשחק בנבחרת של ברית־המועצות, פולין, גרמניה או צרפת. בכל המדינות האלה המשפחה שלנו גרה. אבל זכיתי בנבחרת ישראל".

לימים הובלת את הנבחרת במשחק מיוחד נגד בורוסיה מנשנגלדבך, לפני המונדיאל. איך היה לשחק נגד גרמנים על רקע זיכרונות השואה?

"כשהייתי בן עשר, ב־1954, גרמניה זכתה בגביע העולמי. בכיתי, כי אסור היה לגרמנים לנצח בבית של ניצולים. 20 שנה אחרי, גרמניה שוב זוכה בגביע העולמי, ב־1974, ואז אני שיחקתי בפריז וכבר קפצתי משמחה. היו לי חברים כמו גינטר נצר וברטי פוגטס, ששיחקו נגדי במדי מנשנגלדבך ארבע שנים קודם, וגם פרנץ בקנבאואר. והנה, אחרי 20 שנה, אותו ילד בכל זאת שמח מהניצחון של הגרמנים, כי הבנתי שהכדורגל לא קשור לא עם שואה ולא עם פוליטיקה. זה עזר לי להבין עוד הרבה דברים בחיים שלי".

מה אמרו ההורים?

"שניהם לא היו במחנות השמדה, תודה לאל, הם ידעו שאני הולך לשחק נגד גרמנים ורק אמרו: 'אם אתה יכול, תראה להם'. אז הראיתי להם שאנחנו פחות טובים וזה נגמר בשישייה של מנשנגלדבך. ב־20 הדקות האחרונות השוער שלנו היה מצוין. אם לא, זה היה נגמר בעשירייה שלהם".

ברוכים הבאים לעידן המקצוענות.

"זה מזכיר לי שמאמן הנבחרת עמנואל שפר אמר לנו בהתחלה שעלינו להתאמן שלוש פעמים בשבוע. מישהו הרים יד ושאל: 'באיזה ימים?' שפר ענה: ‘אימון ראשון בשבע בבוקר, ועוד שניים אחר כך באותו יום’. הוא היה זה שהתחיל את הקטע של המקצוענות בישראל".

מצד שני, בניגוד לכדורגלנים של היום, פעם גם למדו מקצוע ועבדו בו במקביל לקריירה.

"העניין הוא שיום אחד, כשהייתי בכיתה י', הודיעו מאורט נתניה לאבא שלי שאני לא מתאים לבית הספר. המנהל אמר לו: 'אדון שפיגלר, לא כולם יכולים ללמוד, אנחנו צריכים גם פועלים שחורים'. בשנות ה־50 להגיד 'פועלים שחורים' ליהודי שהציל את המשפחה מהגיהינום, ישר זורק אותו לעבדות בארצות־הברית. הלכתי מאחורי אבי בוש ונכלם, כבן הזקונים עם עתיד לא טוב, או אפילו ללא עתיד. ואז תפסתי לאבא את היד ואמרתי לו, 'אל תדאג, אני לא אהיה פועל שחור'. היום אני מבין שחתמתי לו על שטר התחייבות, שלא אעשה בושות, והצלחתי".

“הבטחתי לאבא שלי שלא אעשה בושות, והצלחתי". במדי הנבחרת | צילום: לע"מ

משוכנע שהיה גאה בך.

"בכל פעם שהיינו חוזרים מנסיעה מכדורגל, גם אם בקיץ לוהט של 38 מעלות, אבא היה בא לאסוף אותי מהשדה בחליפה קומפלט. שאלתי אותו למה הוא מגיע לבוש ככה, והוא ענה: 'ככה אני רוצה. שיראו שאני גאה בבן הזקונים שלי’".

"בצעירותי לא הייתי נהג זהיר וכשאימנתי את הפועל חיפה וקניתי ב.מ.וו, איפשהו בסוף שנות ה־ 70 , נהגתי חזרה במהירות מופרזת. התהפכתי ליד ג'סר א־זרקא, נשארתי תקוע בתעלה למטה, באו וחילצו אותי. פתאום אחד מהמחלצים אומר לי: 'מוטל'ה, מה אתה עושה פה?' עניתי: ‘חשבתי שאם תראה אותי, לא תשאל מה אני עושה פה'. למחרת היה משחק נגד מכבי ת"א ובלי ניצחון אנחנו במצב של לרדת ליגה. הייתי במתח, אמרתי לעצמי: ‘אתמול כשהתהפכת לא קרה לך כלום, מה יכול לקרות במשחק כדורגל? אתה תנצח’. ניצחנו 0:1 ".

מתי היית הכי מאושר?

"בימים אלה. יש לי שבעה נכדים משלושה ילדים, אני לא צריך לקום מוקדם בבוקר, אלא אם אני רוצה, אני לא צריך ללכת להתאמן כי אני לא בהרכב, אני לא צריך לאמן כי אין לי קבוצה ובשבתות אני לא מוכרח ללכת לכדורגל, ואני מנצל את זה ולא הולך. ממשיך לאהוב כדורגל, אבל לא נאחז בזה. תשמע, אני חי מצוין את ההווה, וכל ספורטאי שפורש צריך לדעת: יש חיים טובים אחרי. המבט קדימה".

בכל זאת, השם שפיגלר נשאר בכדורגל הישראלי. בנך עמיחי הוא אחד השדרים המובילים בארץ.

"אתה אמרת, ואתה לא יודע כמה אתה צודק. עמיחי גם שיחק עד גיל מסוים".

אוהב את השידור שלו? נותן טיפים לפעמים?

"מאוד. השידור שלו מרגש אותי והוא לא צריך טיפים. כשעמיחי התחיל לשדר הייתי הפרשן שלו ומהר מאוד הבנתי שהוא לא צריך אותי אז פיניתי את הזירה, כדי שלא יהיו שפיגלרים אלא שפיגלר. אמרתי לו פעם, שגם אם יש 0:0 והשחקנים על המגרש לא טובים, זה לא אומר שהשידור לא צריך להיות מעולה. וגם הצעתי: אם תראה שחקן מחמיץ ממטר, לא לצחוק עליו כי אבא שלך החמיץ מחצי מטר מול שער ריק. הוא זוכר את זה ואני מתמוגג, כשאני רוצה בקצרה להגיד מה אני חושב עליו כשדר, אני אומר שהוא הנחמיה בן אברהם שלי".

ששידר גם את השער שלך מול שוודיה.

"וכשאני רואה את זה לפעמים, אני לא מתרגש מהעובדה שהבקעתי אלא מהקול של נחמיה. ואני אומר את זה עם יד על הלב. גדלתי עליו, כשחודורוב מרחף, גלזר מתפרץ וסטלמך נוגח עם ראש הזהב. אלו היו אלילי הילדות שלי".

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך? ברור שהרוב יגידו שהמונדיאל.

"הגשמת החלום להיות שחקן מקצועני, להפוך את ההובי למקצוע, לייצג את המדינה שגדלתי בה בחמש יבשות בתבל ורק היום להבין שכל כל הרבה אנשים אהבו ואוהבים את מה שעשיתי. התגובות שאני מקבל מרגשות עד היום, גם היחס. התמזל מזלי. ובסוגריים אוסיף את הזכות לשחק עם מי שהוגדר כגדול שחקני תבל בכל הזמנים, פלה, להיות בן זוג שלו על המגרש. זו גם מתנה שקיבלתי ואני גאה בה. עכשיו אני הסגן של ערן זהבי בדירוג המבקיעים של נבחרת ישראל, וזה גם כיף. אתה פוגש בן אדם אופטימי".

“עכשיו אני הסגן של ערן זהבי בדירוג המבקיעים של נבחרת ישראל, וזה כיף" | צילום: עוז מועלם

אז בוא נקלקל קצת. מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?

"לא הצלחת. חופשות לא מתחברות לי למילה ‘גרוע’".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"מלחמת עולם שלישית. הספיקו שתיים".

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגביך?

"הרבה עיתונאים ניסו לתפוס טרמפ עליי במהלך השנים. כבר אז הבנתי שהם יעשו מה שהם מבינים, ולא תמיד הם מבינים, ושזה לא מה כתבו עליך - אלא איך אתה מגיב. ואני ידעתי להגיב. בענייני כדורגל, עשיתי דיליט על כל מה שכותבים. אבל פעם אחת חוצפן מרושע כתב ש'שפיגלר הלך עם אשתו למגדת עתידות כדי שתיוולד להם בת'. הרמתי לו טלפון ואמרתי, 'עד כאן. עוד פעם אחת ואתה מזכיר את אשתי בכל עניין שהוא, חייך לא יהיו טובים'. הוא נפטר, אגב, בשיבה טובה, לא קשור אליי. גם היום אני אומר לאלו עם המקלדת: תכתבו מה שאתם רוצים, אבל לא תקבעו איזה בן אדם אני אהיה".

מה הדבר שאתה הכי שונא בהופעה החיצונית שלך?

"כשאני מתגלח יצא לי כבר שהסתכלתי במראה ואמרתי, 'אתה מגלח טמבל'. ואז התשובה הייתה, אבל זה אתה שמגלח אותו. אני חושב שזה עונה לך".

"אין סיכוי. אני לא מורם מעם. אתה יודע איפה זה התחיל? בחצר של הצריף שבו גרנו, כשארבעת האחים הגדולים ממני אמרו לי, עוד כשהייתי בן שמונה, 'אתה הכי טוב'. הם התכוונו לומר שאני הכי טוב ביניהם, וזו המחמאה הראשונה שקיבלתי והכי חשובה בחיים שלי. כששיחקתי עם פלה, שאלתי אותו כמה אחים יש לו. הוא ענה לי שאחד, ואז אמרתי: ‘מה החוכמה שאתה השחקן הכי טוב במשפחה שלך? לי יש ארבעה’. אגב, כשחזרתי לארץ אחרי קוסמוס, הדבר הראשון שעשיתי זה לומר לגיורא שפיגל: 'תסלח לי אבל אתה לא הכי טוב ששיחקתי איתו'. הוא קיבל באהבה".

מתי בכית לאחרונה?

"באסון שבו נהרגו שני הקצינים מאש כוחותינו. לא יכול לעמוד בזה".

מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

"משחק גביע נגד הפועל חיפה עם מכבי נתניה, עונת 1968/1969. בסביבות הדקה העשירית הפועל חיפה מבקיעים שער לשוער שלנו. הוא מוציא את הכדור, בא אליי ואומר: 'מוטל'ה, אין אוויר בכדור'. אמרתי לשופט: ‘באמת שאין אוויר בכדור. צריך לפסול את השער'. השופט עשה לי תנועת ביטול, ביקש שאמשיך לשחק. באתי ואמרתי לו: ‘אתה מוקיון’. הוא אומר, 'אתה בחוץ'. עניתי לו: ‘אני לא יוצא, אתה יכול לצאת אם אתה רוצה'. הוא יצא לחדר הלבשה. המאמן יצחק שניאור אומר לי, 'מה עשית?' אמרתי לשניאור: ‘אל תדאג, אני הולך להחזיר אותו’. נכנסתי לחדר הלבשה ואמרתי לשופט: 'אני יוצא בוא תיכנס'. הוא אמר שלא יחזור. 15 אלף איש מחכים, והמשחק התפוצץ. קיבלתי עונש של שמונה שבועות הרחקה, הבנתי שטעיתי. זה היה מביך, זה להיות שטותניק גדול וזה מה שנקרא חשבתי שאני כל יכול, הבנתי שאני לא. לא דיברתי על זה כל כך כי התביישתי. עכשיו אני פותח קלפים".

מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

"תם ונשלם". 

מה הריח האהוב עליך?

"הנכדים שלי, מסניף אותם".

מי היה משחק בתפקיד מוטל'ה שפיגלר בסרט על חייך?

"תנו לחיות, אל תעשו סרטים עליי".

איזה שיר ישמיעו בלוויה שלך?

"My Way של פרנק סינטרה".

מה ההחמצה הגדולה של חייך?

"יותר מדי פנדלים שלי לא מצאו את הכתובת. לא מזמן עברתי טיפול שיניים ורציתי להעסיק את עצמי. חשבתי, 'בוא ניזכר בכמה רגעים גדולים בקריירה'. הטיפול ממשיך, השתעממתי כשנזכרתי בגולים ואז אמרתי לעצמי שצריך לבדוק מה קורה עם הפנדלים שהחמצתי. הייתי בהרדמה חלקית ואחרי שנגמר אמרתי: 'דוקטור, למה מחמיצים פנדל?' הוא הסתכל עליי, לא הבין מה קרה לי. הוספתי: 'אני החמצתי כמה פנדלים כי השוער קפץ קודם ואני הטמבל בעטתי עליו. עכשיו, במהלך הטיפול, נתתי לשוער ליפול ובעטתי לצד השני'. הוא צחק כמובן. אני חושב שהיכולת להבין דברים לעומק, לפעמים, מוציאה אותי צוחק גם ממקומות שהייתי אמור להיות עצוב בהם".

"כתבתי פעם טור ב'ידיעות אחרונות' ומישהו העיר לי שהשתמשתי יותר מדי פעמים במילה 'אני'. שאלתי איך אפשר להחליף את המילה אני כשאני כותב, 'אני עייף, אני בועט פנדלים גרוע, אני שכחן, אני משעמם'. זה 'אני', לא יכול לומר 'אתה'. אני די מקפיד על עברית. כששחקן אחד אמר לי פעם שהוא נתן 'שלוש גולים' אמרתי שאי־אפשר לעשות את זה, אלא לתת ארבעה. אתה בטח מנחש מי אמר את זה".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"אני עושה מה שנכון לי, אז לא יכול להרגיש גילטי. דיברתי בטלפון פעם בנהיגה וכשהשוטר עצר אותי רציתי להצחיק אותו ושאלתי אם תהיה לי הנחה בקנס, כי רק הקשבתי. לא הייתה לי הנחה, וגם לא בטוח שהוא צחק".

מה הדבר שהכי משגע אותך כרגע?

"לא משגע אותי ממש, אבל הקורונה מדאיגה, בוודאי. אני מחוסן חמש פעמים, כשנולדתי נתנו לי כנראה חיסון ברוסיה הקרה ואת כל ארבעת האחרים קיבלתי עכשיו. בסגר שאלתי פעם שוטר, אם הליכה של מאה מטר זה לכיוון אחד או 50 וחזרה הביתה. לא ענה, אבל במקרה הזה הוא חייך. מה שנחמד בקורונה זה שאני צועד בכל מזג אוויר, כובע, מסכה ומשקפיים. קשה מאוד לזהות מישהו ככה, אבל איכשהו כמעט תמיד יהיה מישהו שייתן צעקה: מוטל'ה! ואז אני שואל אותו: ‘למה אתה צועק? אתה לא חושב שאתה יודע מי אני’".

האם עברת אי פעם חוויה על־טבעית?

"תגדיר למשל על־טבעי?"

למשל, אם המאמן שלך חזה שתבקיע שער למחרת בדקה מסוימת ובאמת כבשת.

"הוא טעה. הבקעתי שלושה".

מה היה ממוצע הגלידות שלך אחרי פרידות?

"לא ידעתי שאוכלים גלידה אחרי פרידות".

ריהאנה או ביונסה?

"ברברה סטרייסנד".

באיזו תוכנית ריאליטי היית מסכים להשתתף?

"זה לא ריאליטי אבל אני רוצה שתהיה תוכנית 'העולם ניצח את הקורונה'. רוצה תפקיד קטן, אבל יש לי המון מה להגיד".

מתי התרגשת לראות פעם מפורסם?

"התרגשתי קצת כשפגשתי את ביל קלינטון במונדיאל 2010 בדרום־אפריקה. לחצתי לו את היד ואמרתי, 'נעים להכיר מיסטר פרזידנט, אני מישראל, שיחקתי בניו־יורק קוסמוס ואנחנו נולדנו באותו יום. הוא הסתכל עליי ואמר, 'כל זה נראה הרבה יותר טוב עליך'".

ספר לנו סוד קטן בבקשה.

"הייתי בעשרה מונדיאלים. לתשעה היו לי כרטיסים ובעשירי לא השגתי כרטיסים. הלכתי מסביב, יצאתי שחקן".