48 השעות האחרונות של סמ"ר בראל
מותו של הלוחם בראל חדריה–שמואלי ז"ל, שנורה בקיץ האחרון בידי מחבל בגדר הגבול בעזה, הפך לאירוע ביטחוני טראומטי, שממשיך להדהד בצמרת צה"ל ובמערכת הפוליטית. השבוע, משרטט תחקיר 'ידיעות אחרונות' את היומיים האחרונים, מהרגע שבו בראל התנדב להחליף חבר פצוע, דרך הערב עם החברה צליל, ועד כל מה שקרה אחרי הירייה ההיא. עכשיו נחשפות גם שרשרת הכשלים והשאלות שנותרו פתוחות: הפספוס הכפול של המודיעין, ההחלטה להשאיר צלפים על הגדר למרות שמחבלים חמושים הגיעו עד אליהם, הלוחמים שאחרי הפגיעה בבראל עברו את הגבול והיו חשופים לפורעים, וההתלבטות בצבא האם לפתוח בחקירת מצ"ח כנגד חבריו של בראל, בגין מותו של ילד פלסטיני בתקרית. צה"ל: "האירוע תוחקר לעומק וביסודיות וכלל הלקחים הופקו באופן מיידי"
בסוף אוגוסט האחרון, כשבוע לאחר פציעתו האנושה של בראל חדריה־שמואלי ז"ל מירי מחבל הג'יהאד בגבול עזה, הגיע הרמטכ"ל, רב־אלוף אביב כוכבי, לביקור בשטח האש של מחנה צאלים בדרום. הוא בא להתרשם מקרוב מההתקדמות של 'רפאים', היחידה הרב־ממדית שיזם את הקמתה, על שלל טכנולוגיות הלחימה, הרובוטים והרחפנים שלה. כל אלו אמורים לצמצם את החיכוך הישיר והמסוכן בין לוחמים בשדה הקרב לאש המחבלים. זה היה יום לוהט, וכוכבי נטף זיעה במעלה סוללות החול. הוא נראה כעוס, ומחשבתו הייתה נתונה למקום אחר לגמרי, כ־50 ק"מ צפון־מערבית לצאלים. באותם ימים הגיעה לשיאה הסערה הציבורית סביב הירי הקטלני בחדריה־שמואלי, צלף יחידת המסתערבים (ימ"ס) של משמר הגבול. כוכבי, כך אומרים כמה מהסובבים אותו, מאוד לא אהב את הכותרות בתקשורת; לא את אלו שטענו כי מדובר במחדל צה"לי, ובוודאי לא את אלו שהפכו את הירי לאירוע פוליטי, וזכו להדהוד רב ברשתות החברתיות. לתפיסתו, לוחמים נהרגו לאורך ההיסטוריה, גם תחת פיקודו, באירועים מיקרו־טקטיים מסוג זה, ואבוי לנו אם נתנפל על כל מג"ד ומח"ט ששגו מקצועית בקרב. מבחינתו, בראל היה לוחם מיומן וקשוח, שנהרג בהיתקלות עם מחבל חמוש כאשר הגן על קיבוץ נחל עוז. יש מה ללמוד ולהפיק לקחים מהתקרית, אבל מכאן ועד הרטוריקה של "בראל נרצח", הדרך ארוכה, ומסוכנת.
30 ק"מ משם, בבית החולים סורוקה, בני משפחת חדריה־שמואלי נקרעו בין התפילות למען רפואת בראל, לזעם לא כבוש על הצבא, בגלל תשובות שלא ניתנו. כוכבי, וכנראה כל צה"ל, פיספסו את הנקודה: הסרטון שתיעד את הקלות הבלתי נסבלת של הירי בבנם הפך לוויראלי, ונגע בעצב החשוף של ישראלים רבים. הכל התערבב שם לתערובת נפיצה במיוחד, ששודרה בפייסבוק לייב: הפגנה פלסטינית, הרצון לשמור על טוהר הנשק מול אזרחים, ההחמצה המודיעינית, והכמעט אגביות שבה מחבל מצליח להגניב אקדח בחסות ההפגנה, להיצמד לגדר ההפרדה ולירות לתוך חרך ירי. שם, מהעבר השני, עומד הצלף חדריה־שמואלי, מסתערב מוכשר ומנוסה, מצויד ומאומן היטב, שמאחוריו אחת מקהילות המודיעין הטובות בעולם, והמוחות הצבאיים הכי חריפים ומנוסים. אבל כמה שניות מאוחר יותר, הוא נפצע אנושות מקליע בראשו. לא היה צריך להיות גנרל גדול בשביל להבין שמישהו כאן טעה טעות קטלנית.
מותו של חדריה־שמואלי (21 בנופלו) היה ללא ספק אחד האירועים הביטחוניים הטעונים של החודשים האחרונים. אלא שגם עכשיו, אחרי שצה"ל פירסם תמצית מהתחקיר שערך – ושהסתיים ללא כל מסקנות אישיות – לא ממש ברור איך התגלגלו האירועים לכך שביום 21.8.21 בשעה שש ו־18 דקות, ליד חרך ירי מספר 9, מצליח מחבל לירות מטווח אפס, בלוחם שאפילו לא רואה אותו.
באמצעות עדויות לוחמים ומפקדים שהיו שם בשטח, מסמכים פנימיים וראיונות עם האנשים שהיו סביב הצלף, משרטט '7 ימים' את 48 השעות שהסתיימו בפציעתו האנושה של בראל חדריה־שמואלי, פגיעה ממנה לא יתעורר עוד. תשעה ימים מאוחר יותר, נקבע מותו. מה שהתחיל כסופ”ש שגרתי, שבו בראל הגיע לגדר לאחר שהתנדב להחליף חבר שנפצע - הפך לרצף ארוך של אירועים, שמעוררים גם עכשיו לא מעט שאלות ותמיהות. מדוע לא זוהה ונורה המחבל החמוש גם אחרי שפגע בבראל? כיצד לא זיהו המפקדים תורפה כה מסוכנת בחרכי החומה? למה המודיעין כשל בהערכות המוקדמות, ופיספס הפגנה אלימה במיוחד? ומדוע כשהפלסטינים כבר היו על הגדר, אף אחד מהקצינים לא נתן לצלפים פקודה לצאת מחרכי הירי ולדלג לעמדה אחורית, מוגנת ויעילה יותר שהייתה שם? למה הפינוי הרפואי של בראל כלל שתי החלפות של רכבי חירום? ויש עוד.
מגיע למשפחתו של בראל לקבל את כל התשובות הללו. מגיע לכולנו.
× × ×
יום חמישי, 19.8.21
14:25 "בית".
זו המילה שכתב בראל לחבריו ב'צוות 30', קבוצת הווטסאפ של חבריו ליחידה, כאשר הגיע לחופשת סוף השבוע בבית משפחתו בבאר־יעקב, אחרי שבוע מיוזע בגבול הדרומי. ביחידת המסתערבים שבה שירת, הלוחמים סימנו זה לזה בסולידריות הדדית בכל פעם שהגיעו לביתם בשלום. בראל הגיע לביתו עם רכב הסוואנה של היחידה, הסתפר, אכל צהריים, הכין תיק עם מעט ציוד, והצפין לאור־עקיבא, להיפגש עם חברתו, צליל פלטקוב. הוא חש מעט כעוס: רק ערב קודם לכן הודיעו לו שעליו להיות בכוננות סופ"ש לקפוץ לגזרת עזה, בשל כוונת חמאס לערוך הפגנה אלימה ליד הגבול בשבת. אבל באותן שעות, חמאס פחות הטריד את אנשי הצוות, שעסק בנושא אחר לגמרי: הקורונה. אחד הלוחמים נחשף לנגיף, והדיונים בקבוצה נסובו סביב השאלה איפה ייבדקו, ואיפה יהיה הבידוד. בראל, מצידו, חשב קדימה יותר. הוא שלח לחבריו רשימת פריטים של ציוד לפעילות שתוכננה לתחילת שבוע הבא, והוסיף: "כל מה שאתם חושבים שעוד אפשר להוסיף תוסיפו, שלא נצטרך להתעסק בזה ביום ראשון".
16:00 דחפורי ה־D9 מגביהים כבר משעות הבוקר את סוללות העפר שצמודות לציר הוברס, החולש על הגבול עם עזה. אל"מ יואב ברונר, מפקד החטיבה הצפונית, מפקח אישית בשטח על העבודות. מצד אחד, הסוללות האלו, שזכו לכינוי "המפלצות", יעניקו הגנה ויספקו תצפית ואפשרות יותר טובה לירי, לקראת המהומות שיתרחשו כאן בשבת. אבל מצד שני, הן עלולות לחסום קווי ראייה לתצפיות ולמכ"מים שמאחור. ברונר מוצא נקודת איזון: הסוללות יתנשאו לגובה של 10־12 מטר, ומורה למפעילי הדחפורים להכין גם נתיבי פינוי, ברוחב המאפשר מעבר אלונקה. בשבת הוא יפרוס על הסוללות הללו את צלפי יחידת מגלן וקלעי גדוד 101 של הצנחנים. אך על חומת הגבול, בחזית, הוא ימקם את צלפי הימ"ס, שמומחים יותר מעמיתיהם בצה"ל בהתמודדות עם הפס"דים (הפרות סדר) בגבול עזה.
לפי ממצאי התחקיר הצבאי, זהו כבר היום החמישי שבו הגזרה מצויה בנוהל קרב. מפקד אוגדת עזה, תא"ל נמרוד אלוני, כינס ביום ראשון קבוצת פיקוד (קפ"ק) שתפקידה להתכונן להפרות הסדר הצפויות בשבת. במסגרת ההכנות הללו, בוצע בשטח מה שקרוי "מודל שלדי", מעין תרגולת יבשה ובסיסית בשטח, שנועדה לדמות את ההפגנות הצפויות יומיים מאוחר יותר.
ככל הידוע, ההיערכות הזו לא כללה אופציה של ירי לתוך החרכים, אבל בדיוני הקפ"ק עלתה האפשרות שתיווצר הידרדרות בשטח. התרחישים שהועלו היו של השלכת מטענים, רימונים וצליפה מרחוק.
להכנות בשטח מצטרפים גם מפקדים בדרגי מ"פ ומג"ד, כמו מפקד גדוד השריון 53, סא"ל דורי סער, שטנקי המרכבה שלו יחפו על הצלפים מעמדה אחורית. כחלק מאישור התוכנית המבצעית לקראת שבת, הם יערכו בצהרי חמישי גם "משחק מלחמה" וידונו בתרחישי קצה, כמו כיצד להתמודד עם פלישה המונית לשדות החקלאיים שבין הגבול לקיבוצים ולמושבים. הכשל המודיעיני מתחיל כבר כאן: בדיונים הללו מוצגת הערכה מודיעינית, שתתברר כשגויה, שלפיה כוחות הריסון של חמאס יפעלו היטב וימנעו זליגה של ההמונים לעבר גדר הגבול, כפי שעשו במרבית המקרים בעבר.
בשעת ערב מוקדמת מכנס ברונר את מפקדי הכוחות, בהם של הימ"ס, לאישור תוכניות אחרון, לקראת שבת. ירי בחסות הפרת הסדר עולה כתרחיש מרכזי, וזאת על בסיס מעל ל־50 אירועים, שברונר התמודד עימם בעבר. יחד עם זאת, המודעות לירי חי מקרוב, מטווח אפס, נמוכה יותר, והחשש הגדול יותר מדבר על ירי צליפה.
20:30 בראל מגיע לביתה של חברתו צליל באור־עקיבא. הם יחד אמנם קצת יותר מחודשיים, אבל מטורפים אחד על השנייה. הכל טרי, חדש ומרגש. היא מכינה לו ארוחת ערב, והם מחליפים מתנות: היא מביאה לו חולצה מברלין, הוא נותן לה שתי פיג'מות. ואז בראל מודיע לה שהוא פה רק עד הבוקר. "קיבלתי הודעה על לוחם מצוות אחר שנפגע ברגלו באורח קל", הוא אומר לה, "ומחפשים לו מחליף". צליל כבר ידעה מה ההמשך: החבר שלה התנדב "לסגור" שבת על הגבול.
יום שישי, 20.8.2021
6:00 בראל משכים קום בבית חברתו. היא מכינה לו ארוחת בוקר שייקח, שני טוסטים, עוד סנדוויץ' עם חביתה, תפוח ובקבוק מים. הרי הדרך לגבול עזה ארוכה. היא מלווה אותו לרכב הסוואנה והשניים נפרדים. זו תהיה הפעם האחרונה שתראה אותו. בראל חייך לעברה, ציפצף, ועלה על כביש החוף, לנסיעה לנגב המערבי, לבסיס משמר הגבול בצומת יד מרדכי. "תביא מפצל חשמל", מבקשים החברים בבסיס.
9:00 הכבישים באותו בוקר שישי פנויים יחסית, ובראל וחבריו נפגשים במטווח שליד קיבוץ ניר עם. אימון, איפוסים לנשקיהם ורענון ירי כדורי רוגר, שנחשבים לקליעי אל־הרג, בעלי קוטר קטן. "מאיפה הם דוחפים את אימוני הרוגר האלה?" תהה בראל ערב קודם, בפני חברו. "עד אחרי החגים”, ניסה בראל להתעודד, “רק עד אחרי החגים".
תוך כדי המטווח, הלוחמים מתרשמים שלא צפוי מחר משהו מיוחד או חמור יותר מבעבר. "מתשע בבוקר איפוסים עד עכשיו, קחו אותי מפה", מלין בראל בפני חבריו, בשעה 12:20. "אני מרגיש שאני מבזבז פה את הזמן", אמר בהמשך היום לחברתו צליל. הנשקים של הלוחמים לקראת מחר: רובי צלפים מסוג רק־10 ואם־24, אקדחים אישיים, רובי רוגר ורובי אם־16. על כולם הם מיומנים ומנוסים בכל המתארים. בראל וחבריו חוזרים לבסיס ביד מרדכי.
באותה עת, לא רחוק משם, מגיעים הבאגרים של צה"ל למקצה שיפורים נוסף ואחרון של חיזוק ודיגום סוללות האדמה ליד ציר המערכת. ברונר מסייר במקום, ומוטרד מזוויות עמדות החיפוי הצידיות, שאמורות לתת מענה מבצעי, אם מחר יהיו מפגינים עזתים שייצמדו לחומה. הכיסוי לא מלא, מתרשם המח"ט בשטח, אבל גם מבין שאין שום הפרת סדר, באף גזרה, שמבטיחה ביטחון מלא לכוחות.
15:00 אחרי שהעבירו חלק מהציוד למוצב נחל עוז והשלימו מסדרים, מעבירים בראל וחבריו את שעות אחר הצהריים של שישי במנוחה לקראת השבת. הם קופצים לחנות הנוחות שבתחנת הדלק הסמוכה בצומת יד מרדכי, כדי לקנות קצת חטיפים וממתקים. בראל מעביר דקות ארוכות בשיחות וידיאו עם צליל. "זה היה סופ"ש שגרתי, של צחוקים בין החבר'ה, צילומים אחד של השני", נזכר אחד הלוחמים שהיה עימו. "חלק מהחבר'ה שיחקו סנוקר במועדון של הבסיס. שישי רגיל לגמרי". אחר כך, מדבר בראל עם אחותו, הילה. בעוד שבועיים, בארוחת שישי, הוא מבטיח לה, אביא את צליל, כדי שתכירו. ואז הוא גם מדבר על התוכניות שלו לעתיד: אולי לחתום כמה חודשים, להתנדב במכינה, לצאת עם צליל לטיול של אחרי צבא. אחר כך נראה.
מהעבר השני של הגדר, כ־800 מטר מחרך מס' 9, בפאתי שכונת סג'עייה הידועה לשמצה, משלימים פעילי חמאס את ההיערכות שלהם לקראת מחר. זו לא תהיה עוד הפרת סדר ספונטנית בחסות "עצרת תפילה" גדולה ליד הגבול, אלא הפגנה אלימה על קו המגע, עם מאות רימונים, מטעני חבלה וצמיגים לבעירה. פעיל ג'יהאד איסלאמי אחד, שצה"ל בטוח היום שפעל לבדו כסורר, מכין את אקדחו. את כל אלו, המודיעין מפספס.
שבת, 21.8.21
8:00 מפקד החטיבה הצפונית, אל"מ ברונר, משלים את ההכנות האחרונות לאחר צהריים של פורענות בגבול עזה. הוא בגזרה כבר שנתיים ושלושה חודשים, קצין מנוסה, שראה ימי קרב רבים ומכיר את הרצועה היטב עוד מעופרת יצוקה. בסדרת דיונים ותדרוכים אחרונה, הקצין שכיום משרת כמפקד חטיבת הצנחנים, סוגר קצוות: פריסת הטנקים בעמדות קדמיות כחיפוי ללוחמים בקו הגבול, מסדרי ציוד, בדיקת מוכנות צוותי הרפואה. בסביבות 9:00, מכנס ברונר הערכת מצב חטיבתית, שכוללת גם את מפקד כוח הימ"ס וסגן מפקד פלוגת הטנקים מחטיבה 188. הם עוברים על מה שנקרא "מק"תגים" (מקרים ותגובות), כלומר, תרחישים ודרכי התגובה להם. ככל הידוע, אף אחד מהתרחישים הללו לא כולל ירי צמוד לגדר, כמו זה שממנו ייפגע בראל.
באותו זמן, חמאס מקים כ־300־400 מטר מהגבול את המאהל הלבן והגדול, שבו תהיה העצרת אחה"צ, עם מאות כיסאות פלסטיק. הסיבה ה"רשמית" להפגנה היא יום ציון השנה לפגיעה במסגד אל־אקצא, אבל הערכות המודיעין גורסות כי חמאס המוכה של אחרי שומר החומות, ינסה ללחוץ על הזרמת כספים לרצועה ולאותת לתושבי עזה כי הוא חי ופעיל. במילים אחרות: יהיה בלגן.
בינתיים, במוצב נחל עוז ובבסיס מג"ב ביד מרדכי, הכוחות מתעוררים לשבת שנפתחת ברגוע, במונחים של בט"ש בגבול עזה. הלו"ז שנקבע: 11:30 ארוחת צהריים, 13:30 יציאה לכיוון הגבול. ובינתיים: מסדרים אחרונים, בדיקות הציוד והתקנתו וזיווד האפודים על ידי החיילים.
דקות בודדות של נסיעה מפרידות בין המוצב הגדודי בנחל עוז לחומת קרני (שמכונה גם "חומת עוז"). חומת קרני נבנתה בשנתיים האחרונות ליד המעבר הנטוש, מתנשאת לגובה שבעה־שמונה מטרים. "אתה יותר רואה שם ופחות נראה", מסבירים באוגדת עזה. "קשה לצד השני לראות את הפריסה שלך". מאחוריה, לכיוון ישראל, ניצבת הגדר החדשה, שתחתיה המכשול התת־קרקעי, וגובהה שישה־שמונה מטרים. השטח שביניהם מכונה "ספארי". פלסטיני שיצליח איכשהו לחדור את חומת קרני, ייקלע לשטח ה"ספארי", בין שני המכשולים הללו.
בראל מספיק לשוחח עם חברתו צליל, ומסביר שאין לו הרבה זמן לדבר, בגלל ההכנות ליציאה לשטח. בשעה צהריים מוקדמת הוא מדבר איתה שוב, תוך כדי יציאה לשטח. שיחה אגבית, חטופה, שתהיה גם האחרונה. באותם רגעים, המח"ט ברונר צופה במסכי התצפיות במוצב נחל עוז בתחילת ההתכנסות של המוני העזתים, שמוזרמים באוטובוסים לאזור. ברונר קורא ללוחמי החפ"ק שלו, ויוצא מהחמ"ל לשטח.
14:00 בשטח עצמו, הכוחות הראשונים מהחטיבה הצפונית כבר פרוסים, מול אל־מאלקה, מתחם המגורים הקרוב ביותר לגבול בשכונת סג'עייה. לפי התחקיר הצה"לי שהוצג למשפחה, בשעה 14:00 סיימו כוחות הימ"ס, ובהם בראל, להיערך לפעילות. בכל המקטע הזה, המכונה "מוקד קרני" ואורכו כשניים וחצי ק"מ, ייפרסו כמאה לוחמי צה"ל מיחידות שונות.
לפי עדויות לוחמים, בתדרוכים הטקטיים האחרונים, לא הועברו מסרים חדשים או שונים. וגם הפעם, למי שהיה מקשיב להם מבחוץ, הם היו נשמעים סותרים: מצד אחד, יש אישור (בכפוף להיתר מיידי ממפקד בכיר בשטח) לבצע ירי כדי למנוע פריצה של קו הגבול. מצד שני, יש להכיל את האירוע הצפוי ולמנוע, ככל האפשר, הרוגים עזתים. איך מיישבים את הסתירה? לא בטוח שאפשר. בגדול, הרעיון הוא שכל עוד אין התקרבות לגדר, איום במעבר המוני או שימוש במטענים ובירי, מכילים. ואם לא? יורים, לקרסוליים בלבד. כ־300 עזתים נהרגו במהלך הפרות סדר בשלוש השנים האחרונות מירי של צה"ל. קצין בכיר באוגדה יעיד יומיים אחרי התקרית: "נערכנו לאפשרות שזה יתחיל בבלוני תבערה, יימשך להפרת סדר וייתכן שגם ימשיך לאירוע פח"ע בסוף".
15:00 בראל וחבריו ערוכים בקו הגבול. על הכוחות במוקד קרני מפקד סגן מפקד גדוד 101 שאחראי על הגזרה, רס"ן צוריאל (צורי) יוסף. מהצד העזתי, רואים הישראלים כי חמאס מכפיל את כמות “מגיני הספר” שלהם. מדובר בפעילים בווסטים צהובים, חלקם חמושים, שאחד מתפקידיהם הוא בקרת קהל. עכשיו הם מונים כ־70. חלקם מפטרלים במרחב שבו אמורה להתקיים בעוד כשעה הצעידה והתפילה ההמונית. הקונספציה המודיעינית נמשכת: בצה"ל צופים בהם, ומעריכים כי כוח הריסון הזה יהיה יעיל, אם ההמונים ינהרו לגדר. בינתיים, כ־3,000 פלסטינים כבר מצטברים ממול, אך הם עסוקים בעיקר בהתקהלות שכוללת נאומי הסתה ותפילות, הכל מועבר בשידור חי ברשתות החברתיות.
16:45 לפתע, התמונה בשטח מתהפכת. חמאס אמנם מתַגבר שוב את כוח מגיני הספר שלו, ופורס שרשרת אנושית שכוללת גם ג'יפי סיור. אבל אז, כ־400 עזתים מתנתקים מהאירוע, ופותחים בריצה אל עבר הגדר, עניין של 200־300 מטר. בתחילה, מגיני הספר מצליחים לבלום אותם. אלא שכעבור כמה דקות, בבת אחת ובתזמון שנראה מתוכנן מראש, מגיני הספר נעלמים – ומאפשרים את ההסתערות האלימה על גדר הגבול. הפגנה שקטה, זו כבר לא תהיה.
ואז מתברר שהעזתים שמתקרבים לגדר גם חמושים, והם מיידים רימוני רסס ומטעני חבלה מאולתרים אל הכוחות. נוהל הפיזור מופעל: תחילה פותחים כוחות צה"ל ומג"ב בירי מסיבי של רימוני גז. זה לא עובד, וכמאתיים מהעזתים כבר במרחק נגיעה מהגדר. המח"ט ברונר מאשר לצלפים לירות לפחות 15 פעמים על מסיתים מרכזיים, לעבר הרגליים בלבד, לפי הוראות הפתיחה באש. "לא ציפינו לאלימות שכזו, אבל נערכנו אליה היטב", יסבירו בהמשך קצינים בכירים באוגדת עזה. "לא רצינו לסיים את האירוע עם 15 ילדים עזתים הרוגים, כפי שחמאס רצה".
16:50 המצב מידרדר במהירות. המח"ט ברונר מדלג עם החפ"ק שלו בין עמדות הלוחמים לאורך חומת קרני. הוא מזהה כמה מפירי סדר צעירים מאוד מתקרבים לבטונדות הגבוהות באזור התעשייה הנטוש של המעבר, ופותח בעצמו באש אזהרה באוויר. גם הירי הזה מתועד בצילום מהצד הפלסטיני.
בראל וחבריו הצלפים כבר מפוזרים בחרכי הירי שבגדר. העמדות הללו פזורות במרווחים של 70־90 מטר זו מזו. חלק מהעמדות הללו בגובה של כשני מטרים, ועולים אליהן במדרגות (מהצד הישראלי).
17:28 השטח בוער. מספר המתפרעים ליד הגדר מגיע לכ־500, והם ממשיכים להשליך רימונים וליידות מוטות ברזל ואבנים. עכשיו מתרחשים גם ניסיונות ראשונים לחטוף נשקים ללוחמי הימ"ס, באמצעות תפיסת הקנה המבצבץ אל הצד העזתי דרך חרך הירי. לעיתים ניסיון החטיפה הוא באמצעות הידיים, לעיתים על ידי מוט שאליו חובר תיל מתכת. אחד מהמפגינים תופס את קנה הנשק של בראל, ומנסה לחטוף אותו. בראל מצליח למשוך אותו בחזרה, מבקש בקשר "אישור לירי למרכז מסה" (הכוונה לירי שעלול להיות קטלני). הוא מקבל, ויורה.
כאן צצה אחת השאלות המרכזיות באירוע: אם הפורעים מגיעים כבר לגדר, וחלקם כבר מנסים לחטוף נשקים של הצלפים בחרכי הירי, מדוע לא הגיעה פקודה להסיג את בראל וחבריו מהעמדות? הרי ממילא יתרונם כצלפים במצב כזה נשחק מאוד.
לפי עדויות של לוחמים בזירת האירוע, הפיקוד והשליטה על האירוע, בעיקר בדקות אלו של החרפת המצב, היו מוגבלים. "באירועים קודמים היה מפקד בכיר מטעם ימ"ס שפיקד עלינו בשטח", מספר לוחם. "אבל הפעם היה מפקד יחסית זוטר, שבעצמו היה עסוק בלחימה דרך חרך אחר, ולא היה לו קשר עין רציף עם העמדה של בראל". בצה"ל ובמג"ב הדפו טענה זו: רפ"ק ש', שפיקד על הכוח בשטח באותה שבת מטעם ימ"ס, הוא בעל ניסיון רב בהפרות סדר כאלה בגבול עזה.
אבל אולי יש סיבה נוספת שבגינה אף אחד לא דיבר על הזזת בראל ושאר הצלפים מהחרכים. "יש משהו בסיטואציות האלה שאתה נמשך אליהן ואוהב את האדרנלין, את הטמטום הזה, כי חלקנו צעירים בלי ילדים או בעלי משפחות, ופחות חושבים על החיים שלנו", מספר לנו אחד הלוחמים באירוע. "אין לי ספק שאם היינו אומרים לרפ"ק ש' שאנחנו בסכנה ומבקשים לדבר עם המח"ט על מעבר ללֶג אחורי, הוא היה מקשיב. היה פה אולי אגו טיפשי, כי ביחידה שלנו אנחנו פתוחים לחלוטין זה עם זה, אומרים את כל מה שטוב וכל מה שרע. מפקד הפַלְגה הוא איש מקצוע מנוסה מאוד, שיכול להיות בגיל של אבא שלנו, ואנחנו נלחמים איתו כתף אל כתף. ועדיין, טעויות מבצעיות קורות, לפעמים כל יום, גם בתרגילים".
17:55 לאור האלימות הגוברת, מוקפצים לגזרה עוד שני צוותים של יחידת המסתערבים. "בכמות המתפרעים הללו, היו צריכים להביא את כל היחידה", טוען אחד לוחמי הימ"ס שהיה בזירה. מפקד האוגדה אלוני עושה את דרכו באותם רגעים למוקד קרני. בדרך, בעוד כמה דקות, יקבל ברשת הקשר את הדיווח הראשוני על פגיעת ראש בלוחם, ליד קרני. הוא יעביר את הדיווח למפקד פיקוד דרום, אלוף אליעזר טולדנו.
אבל בינתיים, בראל עוד בחרכים, ושוב מבקש אישור לירי בחמוש, מקבל, ופוגע בו, ממרחק של כ־70 מטר. לעיתים הוא מדלג בין חרך לחרך, כדי לשפר עמדה ולהקשות על הפורעים. באחת ההחלפות האלו, הוא מטפס לחרך מספר 9.
באותו רגע, מהעבר השני, מחבל לבוש בגדים כהים נצמד לחומה, ולא מעורר את חשד התצפיות, שכוללות כמעט כל סנסור אפשרי, עילי וקרקעי, מבלוני איסוף, דרך מצלמות תצפית מתקדמות ועד לכלי טיס כרחפנים וכטמ"מים (כלי טיס מאוישים מרחוק). כל הטכנולוגיה הזו, תפספס את מה שעומד לקרות בדקה הבאה.
18:18 המחבל שולף ברגע אחד אקדח שהיה מוסתר בבגדיו, פושט מעלה את ידו כדי להגיע לחרך הגבוה, ויורה דרכו שני כדורים, מבלי לראות את המטרה. אחד מהם פוגע בראשו של בראל, והצלף נופל בצד הישראלי לאחור. חברו ומפקדו לעמדה, החובש־לוחם ב', מושך אותו אחורה, לעבר רכב הפינוי הממוגן מסוג "זאב", שנמצא בעמדה אחורית. "פצוע ראש", מכריזה רשת הקשר הפנימית של ימ"ס. בחלוף כחמש דקות, פרמדיק צבאי שהיה בכוננות מעניק לבראל טיפול ראשוני. בנקודה הזו, הלוחמים עדיין לא מבינים ממה נפגע חברם: חלקם חושבים שמדובר בגולה שהוטחה לעברו מרוגטקה, אחרים חוששים שמדובר בירי צלף עזתי, והמפקדים הצבאיים חושדים בדקות הראשונות שבכלל מדובר בירי דו־צדדי.
לחוסר ההבנה הזה, יש השפעה גם על ההחלטות שמתקבלות בזמן אמת: אם המפקדים בשטח היו מבינים מיד שבראל נפגע מאש של מחבל, המח"ט ברונר היה מורה מיד לטנקים שמאחור להפגיז עמדות חמאס סמוכות, ככל הנראה ללא התרעה מוקדמת, כשהן מאוישות. כך העריכו בדיעבד באוגדת עזה.
"הפרמדיק הצבאי הגיב מהר, ותוך שתיים־שלוש דקות בראל כבר לא היה שם. הפינוי מהזירה היה דווקא שקט יחסית", העיד לוחם ימ"ס שהיה בזירה. רכב הזאב מזנק לדרך.
19:15 הפינוי הרכוב של בראל כולל שתי העברות ("שִחְלוּפים", בלשון הצבאית): הראשונה מהזאב, שנסע מקו הגבול אל נקודה פנימית יותר, שם הועבר בראל לאמבולנס צבאי; והשנייה בצומת סעד, שם הוא מועבר מהאמבולנס הצבאי לניידת טיפול נמרץ. על פי הרישומים, 57 דקות לאחר הפגיעה בו, בראל מגיע למחלקת טיפול נמרץ בסורוקה, ומאושפז שם במצב קריטי.
מדוע שתי העברות, ולא אחת, מהזאב היישר לניידת טיפול נמרץ? ולמה לא פינוי במסוק? בתחקיר הרפואי שנערך באוגדת עזה, נקבע כי הפינוי הרכוב היה מהיר יותר יחסית לפינוי מוסק, וכי כוחות הרפואה הצבאיים תיפקדו היטב. לפי אחת העדויות, פרמדיקית שליוותה את בראל לביה"ח התייעצה טלפונית עם רופא צבאי באשר לפעולות נוספת, מצילות חיים, תוך כדי הנסיעה. לפי אותה עדות, באוגדת עזה כן שינו נוהלי פינוי רפואי בעקבות האירוע, באופן שימנע “שחלוף” כפול ומיותר. בצה"ל אומרים כי השחלופים מתבצעים בהתאם להחלטת גורמי הרפואה, ובמטרה לזרז את הגעת הפצוע לבית החולים.
19:30 בעוד בראל הפצוע מטופל בסורוקה, האירוע מול הגדר עוד רחוק מסיום. לפי העדויות, בעוד חברם בדרכו לביה"ח, מבינים לוחמי הימ"ס כי הוא נפגע מאש מחבל, מניחים שיש חמושים נוספים, ומבקשים אישור מיוחד לירות על המסיתים המרכזיים שנצמדו לחומה מהצד העזתי. הם מקבלים.
צריך לשים לב למה שקורה עכשיו: כמה מחבריו של בראל חוצים דרך שער צדדי וקטן, מעין פשפש שנפתח עבורם, ויורים אש מדויקת מטווח קרוב יותר, לעבר פלג גוף תחתון של המתפרעים שנותרו במקום. "בדרך כלל לא עושים את זה, כי זה מסוכן להיות כך חשופים, גם לטווח השלכת סלע לעברנו ממטרים בודדים", אומר ל־'7 ימים' לוחם מהיחידה. "בדיעבד, לא היינו צריכים לעשות זאת". במקביל, גששי אוגדת עזה עוברים חרך אחרי חרך, ויורים לעבר עזתים שנצמדים לחומה, גם בירי היקפי, שנחשב לפחות מדויק.
התגובה הזו עלולה הייתה להיות מסוכנת: יותר לוחמים, גם ממגלן ומיחידות אחרות, התקרבו לחומה בהוראת מפקדיהם, וירו. שוב מחבל ניסה לחטוף נשק ללוחם, דרך חרך קרוב לזה שממנו נפגע בראל. הכשל נמשך: המפקדים בשטח לא מבינים עדיין שזו טעות להצמיד את הלוחמים לחומה במצב שכזה. ברונר מאשר יותר ירי לצלפים, אך כאמור, בגלל הבנה מאוחרת שבראל נפגע מירי מחבל, לא מורה לטנקים לתקוף שתי עמדות חמאס קרובות. "יש לנו עמדות 'רואה־יורה' קרובות, אבל זוויות הירי שלהן לא היו רלוונטיות", יוסבר בהמשך במסגרת התחקיר.
20:00 בסורוקה נאבקים על חייו של בראל, אבל כאמור, למרות מאמצי הרופאים, תשעה ימים מאוחר יותר, יוכרז כי הוא נהרג. בינתיים, עם תחילת החשיכה, מפירי הסדר מתחילים לסגת. לכוחות ניתן אישור לירות לעבר כל מסית מרכזי שנמצא בקו שטח של 100־200 מטר מהגדר. במקביל, ברונר ומפקדים נוספים מורים, לעיתים בצעקות של ממש, לכל לוחם או צלף שחושף עצמו יתר על המידה, לרדת ולפעול מאחורי מחסה.
בשעת דמדומים מסתיימת הפרת הסדר הקטלנית. מהצד הפלסטיני מונים שני הרוגים, מחבל ומפר סדר בן 12, ועוד 36 פצועים. הריגת בן ה־12 מתוחקרת כרגע בצה"ל על ידי מנגנון מטכ”לי, כדי להכריע בשאלה האם יש לפתוח בחקירת מצ"ח. אם תתקבל החלטה לפתוח בחקירה באירוע הזה – גם אם היא מוצדקת – יש להניח כי הפרשה הזו תשחרר, שוב, לא מעט זעם ציבורי.
× × ×
בסיכום, כלל כוחות צה"ל ומג"ב ירו לאורך שעות האירוע 23 כדורים, וזיהו 19 פגיעות, עשר מהן של כוח הימ"ס. בנוסף, כוח הימ"ס ירה 20 כדורי רוגר. כארבע שעות לאחר התקרית, מטוסי קרב של חיל האוויר הגיבו בתקיפת יעדי חמאס. "זו הייתה הפרת סדר אלימה, מאורגנת ומתוכננת", סוכם בחלוף חצי שנה, בתמצית התחקיר שקיבלה משפחת חדריה־שמואלי, "לא התקבל מידע מודיעיני מקדים על חמוש בקרב המפגינים". בתחקיר יודו באוגדת עזה כי זו הייתה גם שגיאה להשאיר את הלוחמים בצמוד לחומה, גם כשעה לאחר התקרית. יחד עם זאת, בצה"ל גיבו ושיבחו פומבית את המפקדים בשטח: "המפקדים, כולל המח"ט ברונר, הפגינו קור רוח ושליטה עצמית ראויים לציון".
אבל ברור שבאירוע הזה היו גם לא מעט תקלות וטעויות. תרחיש של מחבל חמוש באקדח יורה מבעד לחרך הירי לא נלקח בחשבון, הודו בהמשך קצינים בשיחות סגורות. השבוע, בביקור בגזרה, ראינו כי חרכי הירי נאטמו בלוחות מתכת מוברגים, כולל חרך מספר 9. "מי פותח כך חרכים, בתכנון של הקמת חומה שכזו, רק בזווית אחת?" אומר השבוע קצין בכיר במילואים, שפיקד על גזרות לחימה, ל־'7 ימים'. "ככוח שמתכנן את חומת ההגנה, אתה יכול וצריך לבנות עמדה בולטת בחומה, עם חרך ימינה ושמאלה ולא רק קדימה, לכיסוי זוויות רחב יותר. זה דבר בסיסי, שהיה גורם לזיהוי המחבל החמוש באקדח". בצה"ל טענו כי ניתן היה לשלוט על מרחב ההסתכלות של החרך של בראל גם מעמדות קרובות, אך בפועל, כאמור, המחבל לא זוהה ולא נורה גם לאחר שירה בלוחם הימ"ס.
גם לגבי תקלות המודיעין נותרו לא מעט שאלות. הכשל המודיעיני באירוע הוא כפול: המודיעין האיסופי לא זיהה את החמוש, וההיערכות המקדימה לא ייצרה התרעה מודיעינית שהפרת הסדר תהיה אלימה בהרבה מהצפוי. "היה כאן פער מודיעיני ברור, וגם כשל מודיעיני, כי אחד הדברים שקציני המודיעין מתעסקים בהם הוא ניתוח ההיסטוריה הגזרתית", העיד קצין ששירת בגזרה. "לא היה כאן 'ברבור שחור' (בלשון המודיעין: הפתעתה טקטית משמעותית – י"ז), וגם ניתוח התורפות המבצעיות לקה בחסר, כי כבר עשרות פעמים המתפרעים הגיעו עד לקו המכשול. לא בכדי הודו באוגדת עזה בטעויות בדיעבד".
מאידך, מזכירים בצה"ל, שהכיסוי המודיעיני ברצועת עזה, ממנה יצא הצבא ב־2005, לא חזק כמו ביהודה ושומרון, וקשה לאתר כוונה של פעיל סורר לירות על דעתו.
אחרי האירוע, נשמעו טענות רבות לגבי מגבלות הירי באותו יום. "אחד הלקחים הראשוניים היה שאנו צריכים לפעול יותר באגרסיביות באירועים כאלו", אמר קצין בכיר באוגדת עזה, יומיים אחרי התקרית. "אבל ללוחמים לא היו הגבלות בירי על המסיתים המרכזיים, והם הבינו היטב את הוראות הפתיחה באש, שהיו מאפשרות". מה היו ההוראות? לכוחות הותר לבצע ירי חופשי וראשון של חמישה כדורים באישור מג"ד גזרתי, ואז לעלות ולבקש ירי המשך, במידת הצורך, מהמח"ט.
יש גם לא מעט תהיות סביב התחקיר הצה"לי עצמו. התחקיר, שמשום מה נמשך לאורך חודשים ארוכים ופגע כך עוד יותר באמון המשפחה והציבור, בוצע דה־פקטו על ידי קצינים באוגדת עזה ובפיקוד הדרום, ולא באמצעות גורם חיצוני, כפי שאולי היה נכון לצה"ל לעשות, בפרשה כה טעונה ורגישה.
משפחת חדריה־שמואלי עצמה, נפלה בתקופה שאחרי האסון בין הכיסאות, בין קצינת הנפגעים של מג"ב לבין התשובות שדרשה ולא קיבלה מצה"ל במשך שבועות ארוכים. האחות הילה: "יש לנו משפחה מורכבת, ובימים בסורוקה התחשבנו איתנו במג"ב על הוצאות לינה בבית המלון בבאר־שבע, על עוד חדר או על תשלום לארוחת ערב. גם תמיכה נפשית מגורמי מקצוע לחלק מאיתנו שנזקק לכך, לא קיבלנו בימי האשפוז, ורק בשלב מאוחר". בצה"ל מסרבים עד עכשיו להציג למשפחה את התחקיר המלא.
"מדובר באירוע שיטורי באופיו, הפרת סדר שכמותה קרתה רבות בעבר וצה"ל ידע ונערך אליה", טוען פרקליט המשפחה, עו"ד אל"מ במיל' רן כהן רוכברגר. בפנייה לצבא ששלח בשבועות האחרונים, כתב: "הסיכום שהוצג למשפחה הותיר חללים עובדתיים רבים ביחס לטענות ולשאלות שהמשפחה הציגה לגורמי הצבא לאורך תקופה ארוכה. המשפחה נותרה עם תחושות עמוקות של כסתו"ח, אי־נטילת (או הטלת) אחריות על כשלים חמורים. מושאי התחקיר, מפקד הגזרה מג"ד 101, המח"ט ברונר ומפקד אוגדת עזה תא"ל אלוני הם בוגרי חטיבת הצנחנים, כשמעליהם אלוף פיקוד דרום, מח"ט הצנחנים לשעבר, כשגם מקבל התחקיר, הרמטכ"ל כוכבי, הוא מח"ט הצנחנים לשעבר. כולם מאותה 'משפחה', ואין שום מסקנה אישית כאן, אז עולה תמונה מטרידה ביותר". ×
צה"ל: "מגבים את המפקדים בשדה הקרב"
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: “צה״ל מצדיע לפועלו של סמ”ר בראל־חדריה שמואלי ז”ל, שנפל במהלך פעילות מבצעית ערכית ראשונה במעלה, שתכליתה הדיפת מתפרעים אלימים והגנה על מרחב נחל עוז ועוטף עזה.
“לפני כחודש, הציג מפקד אוגדת עזה, תא”ל נמרוד אלוני, את עיקרי התחקיר לאירוע המבצעי שבו נפל לוחם מג״ב, סמ”ר חדריה־שמואלי, לבני משפחתו וכן עיקרי הממצאים הופצו לתקשורת.
“בתחקיר עלה כי ההחלטה להתמקם בסמוך לחומת עוז, על סמך ניסיון העבר, ולנהל את ההתפרעות בסמיכות להמון שמעבר לחומה, הייתה שגיאה מקצועית. עוד עלה כי מרגע שההתפרעות הפכה לאלימה, ההחלטה שלא לדלג את הכוחות לעמדות האחוריות, אשר הוכנו מבעוד מועד הייתה שגיאה. הלקחים בנושא פריסת והפעלת הכוח, יושמו עוד באותו השבוע בניהול התפרעויות אלימות נוספות. נדגיש כי בתחקיר לא נמצא פער בהוראות הפתיחה באש אשר נתנו מענה מתאים לנסיבות המבצעיות.
“מפקדי צה”ל באירוע ביצעו נוהל קרב והיערכות מבצעית להתפרעות האלימה בצורה יסודית ומקיפה, תוך תגבור הגזרה. צה”ל מגבה את מפקדיו בשדה הקרב ומדגיש פעם נוספת כי חברה שלא תגבה את חייליה ומפקדיה גם כששגאו, תגלה שאין מי שיילחם בעבורה.
“האירוע המבצעי שבו נפל בראל חדריה־שמואלי ז״ל תוחקר לעומק, ביסודיות, בכנות וברצינות, תוך השתתפות כלל הגורמים הרלוונטיים לכך. כלל הלקחים הנדרשים אשר נוגעים בניהול התפרעות אלימה בגבול הרצועה הופקו באופן מיידי.
“צה״ל מרכין ראש ומשתתף בצער העמוק של משפחת חדריה־שמואלי, וימשיך ללוותה”.
מפקד מרחב דרום במשמר הגבול, ניצב משנה תומר אלדר: "אנו בקשר הדוק ורציף עם המשפחה של בראל ז"ל, מתחילת האירוע, והיא קיבלה את כל המעטפת הדרושה, והרבה מעבר לכך. לא נפרט בשל צנעת הפרט.
"הצוותים של הימ"ס פעלו בסמיכות זה לזה לאורך האירוע, ושמרו על קשר עין זה עם זה. המפקד הבכיר מטעם ימ"ס בזירה היה רפ"ק ש', מפקד פלגה ותיק ומנוסה, וגם המפקד בצמד של בראל היה עם ניסיון של שנים, ומפקד כמותו הייתי רוצה בכל מקום ואירוע. המח"ט ברונר והסמג"ד מהצנחנים היו בקשר רציף לכל אורך האירוע עם לוחמי הימ"ס ומעורים למצבם. גם מפקד האוגדה הגיע בהמשך לשטח.
"לא היה מערך מודיעיני שהתריע בפני גובה האלימות באירוע, אבל הכוחות שלנו מנוסים, ותפסו כוננות קבועה לגבול עזה בשבועות שקדמו לתקרית. ביצענו הפקת לקחים ביחידה לוודא שפעלנו היטב בנוהל הקרב. שיתוף הפעולה שלנו עם כוחות הצבא הוא מלא. צה"ל ביצע תחקיר אמיץ שהיינו שותפים לו תוך הצבעה על השגיאות שנעשו".
לפנייה לכתב/ת 
