חילי טרופר הוא לא החומר שממנו מרכיבים פוליטיקאי בישראל. מה לאיש חינוך מוערך, נעדר ציניות ואלטרואיסט מהסוג שתורם כליה לאדם שלא הכיר קודם, ובין האווירה השוררת בכנסת ישראל, שאיך נאמר בעדינות, לא תיכנס לסרטוני ההסברה של משרד החוץ. אלא שטרופר נכנס לזירה הזו בידיעה צלולה והיכרות עם מה שמצפה לו שם, ובעוד שאחרים יכולים להעביר קריירה של עשרות שנים במסדרונות הכנסת בלי לייצר השפעה של ממש, בתוך שלוש שנים הוא הפך לאחד הגורמים החשובים במשכן, לאדם הכי קרוב לשר הביטחון, לאיש שראש הממשלה מתייעץ איתו בכל נושא, ולאחד הגורמים המשמעותיים בהקמת הממשלה הנוכחית.
בין לבין, הוא גם היה צלע קריטית בממשלת נתניהו־גנץ - שקמה בניגוד לכל הבטחה של טרופר ומפלגתו - איבד בדרך כל אמון ביו"ר הליכוד, וכעת עוקב כיצד האיש שהוא וחבריו התחייבו להדיח מהשלטון, מתחבט באפשרות ללכת להסדר טיעון במשפטו. "אנחנו עוד לא יודעים אם תהיה עסקה, ואם כן אז באילו תנאים, אבל ברמה העקרונית אם היא תכלול קלון, יציאה מהפוליטיקה והודאה באשמה, אתמוך בעסקה”, הוא אומר השבוע. “יש אינטרס להבריא את החברה הישראלית, ולהשתחרר מאובססיית כן ביבי־לא ביבי".
מה לגבי האינטרס שהעדויות יישמעו בבית המשפט, ההליך ימוצה והצדק ייצא לאור?
"בעולם סטרילי, הייתי אומר, 'בואו נלך עד הסוף', אבל יש כל כך הרבה רעל באוויר. ובואו נודה, זה לא שהכרעה במשפט - לכאן או לכאן - תשכנע מישהו לעבור צד. לכן, כשהאינטרס של משפט צדק מתנגש עם הרצון להפסיק את הפילוג בעם - נטיית הלב שלי היא לתמוך בעסקה, אבל בכפוף לתנאים שייכללו בה".
מה חשבת על כך שנתניהו פנה לעזרת השופט בדימוס אהרן ברק?
"ברק הוא איש רב־זכויות, ואני לא רואה בעיה בזה שהוא לקח על עצמו לגשר. מצד שני, יש משהו אירוני בזה שנתניהו, שבשנים האחרונות עסק המון בלתקוף את המערכת, הולך לבקש את עזרתו של אחד ממייצגיה הבולטים. זה מעיד על המצוקה שלו, וגם על כמה כל היחס שלו לבתי המשפט הוא אינסטרומנטלי ואישי".
איך תרגיש ביומו האחרון של נתניהו בפוליטיקה?
"זה יהיה הדבר הכי טוב שיכול לקרות למדינת ישראל. טוב שנתניהו ייצא מהשדה הפוליטי, ואני אומר את זה בלי לגרוע מזכויותיו. ביהדות אומרים 'לא זורקים אבן אחר הנופל', ואני לא מזדהה עם הטרמינולוגיה שרוצה למעוך אותו עוד ועוד, למרות שהוא מעך עוד ועוד את מערכת המשפט. אני חושב שזה המבחן שלנו, לא לחיות בתודעה של 'נחזיר לו על מה שהוא עשה לנו', כי בסוף יש פה מדינה לנהל. נוודא שיש פה הודאה באשמה, נוודא שהוא משלם על זה מחיר, נוודא שיש פה קלון, אבל נשתחרר מהצורך להשליך עליו עוד סלעים".
אתה מרגיש שיש סכנה לממשלה הנוכחית ולקיום הרוטציה, אם עסקה כזו תקום?
"לא. אם וכאשר הוא ילך, ייווצר פה בלגן גדול מאוד שיתחיל קודם כל בתוך הליכוד ובהמשך יהיו לזה אדוות החוצה”.
בתור האדם הכי קרוב לגנץ, בכלל בוער לך שלפיד יהיה ראש ממשלה?
"אנחנו חתומים על ההסכם הזה. הדבר הנכון הוא שהממשלה הזאת תמלא את ימיה. זה גם דבר נכון בעיניי לשמור על יציבות - שנתיים בנט, שנתיים לפיד. כמו שאני סומך על בנט, אני סומך על לפיד שיעשה את הדברים הנכונים. ואם הבלגן הפוליטי עם נתניהו יפתח פתח להגדיל את הממשלה? בכלל טוב".
× × ×
את הראיון הזה שר התרבות והספורט מעניק בזום, בעודו מאומת ("'חולה' זה לא ההגדרה הנכונה. הסימפטומים קלים ואין שום דבר הרואי לספר") בביתו. יום אחד אתה חותם על ההסכם הקואליציוני מטעם כחול לבן, יום אחר אתה משתעל לתוך המרפק ונאבק בעלי נענע. הוא אב לארבעה, בני תשע עד 17, ואשתו עובדת כאחות במחלקה האונקולוגית לילדים בבית החולים הדסה, ונזהרת כפליים שלא להידבק גם כן. על פניו, הוא חש על בשרו את כאוס ההדבקות של השבועות האחרונים. אלא שטרופר, מיושבי קבינט הקורונה, מסתייג מהתחושה שהממשלה שהוא חבר בה החליטה על מדיניות הדבקה המונית בלתי מוכרזת.
"אין מדיניות של הדבקה המונית, יש הבנה שיש צונאמי שמכה בכל העולם. מדינות נוקטות אמצעים שונים, וכולן בסוף מקבלות את הגל הזה. הולנד הטילה סגר ונמצאת בעלייה עצומה בהדבקה, אז אנחנו ממוקדים בשמירה על אוכלוסייה בסיכון, כי זה הדבר הכי חשוב. חוץ מזה, הבאנו את כמות התרופות לקורונה הכי גדולה בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה; יש חיסון רביעי, ועכשיו גם הוחלט לחלק ערכות בדיקה בחינם ולהקל על הנטל הכלכלי, שאותו חוויתי אישית עם מספר הבדיקות שהייתי צריך לעשות בכל יום עם הילדים שלי. כל הפעולות האלה נועדו לעזור לנו לצלוח את הגל הזה במינימום נפגעים. וברור שיש פה מחירים".
איפה טעיתם בהתנהלות מול הנגיף בגל הזה?
"ברמה העקרונית ברור לי ששגינו בדרך, אנחנו לא חפים מטעויות. הטעות הייתה ביחס לתו הירוק, כן או לא ובאילו מקומות להחיל אותו. וגם את זה אני שם בקונטקסט, כי המציאות כל הזמן משתנה, ובאווירת מלחמה אתה חייב להגיב מהר. העמדה שלי הייתה שנכון להיות יותר עקביים בתו הירוק. אני מאמין בכלי הזה ואני מאמין שהוא צריך להישאר".
במקרה של חילי טרופר (43), למרות הכאוס, מעטים האנשים שיסמנו אותו כאדם הרע בחדר. בכל חדר. ולא רק בזכות סיפורים נוגעים ללב כמו תרומת הכליה או אימוץ נערה בסיכון לחיק משפחתו - סיפור שהכה השבוע גלים ברשת. הוא מטפח תדמית של אחד שמדלג מעל שלושת הכ"פים המפורסמים - כסף, כבוד וכוח - שהגה חבר הכנסת מהחזית הנגדית, מיקי זוהר. מנגד, צריך לומר, הוא יודע שמהתדמית הזו הוא גם שואב את הכוח שהפך אותו למקף אפקטיבי בין חלקים שונים בקואליציה. כמעט בכל דיון מקדים לפני קבינט הקורונה, בחשיבה אם לקצר את ימי הבידוד לחמישה, או לשנות את מודל הבדיקות, טרופר נמצא בלשכת ראש הממשלה, לצידו של בנט שמקרב אותו אליו.
אחרי שלא נכנס לכנסת בבחירות 2013, אז שובץ במקום ה־23 ברשימת העבודה, טרופר נכנס מהדלת הראשית לצידו של גנץ, כשבראשית 2019 הקימו יחד את מפלגת חוסן לישראל. לאורך כל הדרך נשאר טרופר צמוד לגנץ, גם כשהאחרון נכנס לממשלת נתניהו והושמץ, גם כשיצא ממנה חבול, וגם במערכת הבחירות האחרונה כשנראה היה שכחול לבן לא תעבור את אחוז החסימה. ההימור השתלם. היום, מי שהגיע במקור על הטיקט החברתי של איש חינוך ומנכ"ל עמותות, נמצא בכל הדיונים בשני הקבינטים החשובים, זה של הקורונה וזה המדיני־ביטחוני.
לאיזה כיוון הוא מושך? זה כבר יותר מסובך. רק בחודש האחרון היה בשומרון עם ראש המועצה יוסי דגן, ויום לאחר מכן ביישובים ערביים בצפון עם מנסור עבאס. הוא מתעקש לעמוד בנקודה הכי מרכזית בקונצנזוס, מה שהביא לו הצעות מפתות מכמה מפלגות, מימינה ועד יש עתיד.
את הביקורת עליו, ובהחלט יש גם כזו, אפשר לשמוע משורת אמנים שחלקם מגיעים מהקצה הכי שמאלי של המפה הפוליטית, והם עדיין נשבעים שהם מעדיפים את קודמתו בתפקיד, מירי רגב, על פניו. היא, הם אומרים, לפחות צעקה וגרמה לנו להרגיש שנלחמים עבורנו. לאורך כל הראיון איתו, ואולי לאורך הקריירה הפוליטית שלו, טרופר ינסה לשכנע שהוא לא הנאיבי שנראה לכם שהוא. ושדווקא הטון הלא־מתלהם שכל כך מאפיין אותו, מאפשר לו להשיג כפליים - ובשקט.
"לפני קבינטים וישיבות ממשלה אני בוחר לא לתדרך נגד אף אחד באופן אישי", הוא אומר. "יכול להיות שאחטוף תדרוך, אבל אני בוחר לא להחזיר, בלי עלבונות אישיים. אף פעם. לא חושב שתמצאו מקרה בממשלה הזאת והקודמת שבה תקפתי מישהו באופן אישי. הדוברת שלי יכולה להגיד לי שמתדרכים נגדי, שאומרים שאני לא עושה מספיק בשביל התרבות ושצריך להחזיר ולדחוף כותרת בעיתון ש'שר התרבות תוקף את שר האוצר', לא משנה אם זה איווט ליברמן או ישראל כץ. אז יכולתי לפעול כך והייתי מקבל כפיים לכמה דקות, אבל סיוע לעולם התרבות לא היה מגיע. בעיניי המבחן היחיד הוא אם עזרתי לעולם התרבות או לא. ומי שרוצה אנשי ציבור שמטיחים עלבונות יותר חזק או שונאים יותר עמוק, יש לו הרבה אופציות טובות יותר ממני. גם אם אנסה לעשות את זה, תמיד אשאר חיקוי דהוי".
קצת בעייתי לפוליטיקאי לומר דבר כזה, לא?
"אני לא מרגיש אדם פרווה. מי שבטוח בדרך שלו, יש לו פחות צורך לספר כמה הוא חזק. מתבלבלים לפעמים בין אדיבות ונימוס לבין רכות ונעימות, אז לא, זה לא קשור. כשאני נכנס היום לחדר עם יוגב גרדוס ראש אגף תקציבים באוצר, הוא עושה איתי את הדרך כי הוא יודע שמעולם לא תידרכתי נגדו אישית ולא העלבתי אותו אישית בשנתיים שבהן אנחנו עובדים יחד. גם מול משרד הבריאות, ולמרות כל המחלוקות, לא תשמעו ממני מילה רעה על ד"ר שרון אלרעי פרייס או על מנכ"ל המשרד נחמן אש. גם לא בתדרוכים מאחורי הגב. אין קשר בין הדציבלים של אדם לבין התוצאות, להפך, הרבה פעמים אנשים מגביהים דציבלים כשהם מרגישים שאין מספיק תוצאות".
אתה אומר את זה על השרה הקודמת, בלי לומר את שמה?
"אני לא מתייחס אף פעם למישהו אישית ובטח לא אגיד מילה רעה על מירי רגב. הבעל שם טוב אומר, שאם אתה רוצה להגיע גבוה, תבנה לעצמך גבעה ואל תחפור לחברך בור. יאמר לזכותה שאני לא זוכר שהיא התבטאה נגדי. כשאתה עונה למישהו בשקט, הוא מרגיש פתטי לצעוק".
ישבת בקבינט הקורונה עם נתניהו והיום אתה יושב בקבינט הקורונה של בנט. מה ההבדל?
"הישיבות היום יותר ענייניות מאשר בממשלה הקודמת, שאתה בא ורק חושב מאיפה יתקפו אותי עכשיו. שם היית בא למלחמה, ולא משנה שהנושא הוא קורונה. פה הדיון על הקורונה נקי משיקולים פוליטיים. זה לא אומר שמתקבלות תמיד ההחלטות הכי טובות, אבל הן נקיות, בתום לב. בממשלה הזאת אני מרגיש יותר נוח, הטמפרמנט שלי יותר מתאים לה. היה מין תדר כזה שלא משתפים פעולה בין הליכוד לבין כחול לבן".
אבל אז אתה רואה גם בממשלה הזאת שרים ושרות שמתדרכים אחד נגד השנייה, אז איפה השינוי הזה שאתם מדברים עליו?
"אני לא מנסה לצייר תמונה הרמונית של ממשלה שאין בה סדקים ומחלוקות. כששרת החינוך יושבת בחדר היא חושבת קודם כל על חינוך, שר הבריאות חושב קודם כל על בריאות, ושר האוצר על הקופה הציבורית. הדבר הזה באופן טבעי מייצר מתח והמתח הזה לא רע, כי בסוף הוא מביא להחלטה מאוזנת. הייתי בשתי הממשלות ובאמת שאין מה להשוות".
אנחנו בחודש ינואר ובני גנץ היה אמור להיות ראש ממשלה, אם הממשלה הקודמת לא הייתה נופלת. היית מעדיף לראות אותו בתפקיד במקום בנט?
"נפתלי בנט הוא ראש ממשלה טוב מאוד. האם אני חושב שבני גנץ יכול וצריך להיות ראש ממשלה ויהיה מצוין? אין לי ספק. אני יודע שלגנץ יש סבלנות וגם לי יש סבלנות. בינתיים גנץ לא מחשב את צעדיו איך להיות ראש ממשלה, בסוף הוא חלק מהממשלה".
יש דיבורים על מתיחויות בין גנץ ללפיד. גם שם אתה מייעץ?
"היו תקופות שיותר, בעיקר אחרי הפיצול כשהייתה מתיחות מאוד־מאוד גדולה והייתי עוזר בלהרגיע. לשמחתי, בחודשים האחרונים פחות מתוח ואלו שני אנשים מאוד ענייניים. הם בעמדות של שר ביטחון ושר חוץ, אין פריבילגיה לא לעבוד יחד. אני פחות נדרש לזה עכשיו".
אתה מרגיש שאתה יכול לסמוך על השותפות שלכם עם רע"מ?
"למדתי להכיר את מנסור עבאס ואני חושב שהוא מנהיג ערבי אמיץ, שאחרי הרבה שנים מבקש לייצר שותפות. הוא מושיט יד ואני לא רוצה להושיט את ידו ריקם. אני לא זוכר מנהיג פוליטי ערבי שהכיר בזה שמדינת ישראל היא יהודית־דמוקרטית. לא מכיר מנהיג ערבי שהלך לבית כנסת בלוד אחרי שהוא נשרף וגינה את זה, ולא כמס שפתיים".
אבל בסוף הם כופים את חוק החשמל בדרך שלהם, מונעים ממך את חוק האזרחות, וכשיש מהומות בגלל נטיעות על אדמות מדינה - הם לא באים להצביע בכנסת.
"זה שאני בוחר בשותפות, לא אומר שאני מוותר על העמדות שלי. יש פערים ביני לבין עבאס, אני לא מצייר תמונה רומנטית. אני בעד חוק האזרחות, גם אם עבאס מתנגד לזה".
יש לך קווים אדומים בשיתוף הפעולה עם רע"מ?
"ודאי, בטח בכל מה שנוגע לביטחון המדינה. לשמחתי לא הגענו לצומת כזה”.
מבחינתך עבאס הוא שותף עדיף על פני בצלאל סמוטריץ'?
"גם עכשיו אני עובד עם סמוטריץ' לפעמים. הוא פנה אליי בניסיון למצוא מענה לספורטאים דתיים בשבת".
בן גביר הוא גם שותף פוטנציאלי?
"אני לא רואה דרך לשבת עם איתמר בן גביר באותה ממשלה, יש מקומות שאני לא מסוגל ללכת אליהם".
במערכת הבחירות האחרונה, כשכחול לבן הייתה מפלגה בסכנת הכחדה, קיבלת פניות מימינה ומיש עתיד. כמה מפתות הן היו?
"בכל רגע של דילמה אני אומר לעצמי תמיד, 'לא בכל מחיר'. אני מעדיף לקחת את הסיכון ולהיפלט מהפוליטיקה עם יכולת להביט לעצמי במראה. זה מחיר לגמרי סביר בהשוואה למעילה באמון. במקרה הזה של כחול לבן זה גם השתלם, אבל אני לא רומנטיקן חסר תקנה, לא תמיד אני צופה שזה ישתלם ברמה הפוליטית".
יש פניות אל גנץ מהצד השני גם בחודשים האחרונים?
"תמיד יש, אבל לאחרונה ירדה העוצמה והתדירות שלהן. הרבה זמן לא הגיע משהו דרכי, כולם כבר הבינו שאנחנו מחויבים לממשלה הזאת. זה היה בעיקר בתקופה שבה המנדט להרכבת הממשלה היה אצל נתניהו".
ומה אתה אומר להם, "אני לא יכול לסמוך עליכם יותר"?
"קודם כל, הממשלה הקודמת לא הייתה טובה ולא עבדה כמו שצריך, אז לא היה נכון להכיל את זה, וגם היה משבר אמון, לא יכולנו להאמין להם. נכווינו כל כך הרבה פעמים. אי־אפשר להגיד עלינו שלא ניסינו. הושטנו יד, אבל בצד השני לא היה באמת רצון לשותפות. בהתחלה הייתי בעד לתת לזה עוד צ'אנס אבל אז אתה מבין שהם פשוט לא מתכננים להעביר תקציב, שהם מתכננים לפגוע בכל אזרחי ישראל, לא משנה ימין או שמאל, כדי לא לאפשר רוטציה. זה די מדהים, כי היום נתניהו היה שמח לחזור למציאות ההיא כולל רוטציה, כולל הכל. אבל זה הגיע למצב שכבר היה אפס אמון וכבר לא הייתה לזה תקנה".
בתחילת הדרך אתה רצית בממשלה הקודמת.
"אני לא מתחבא, אני מאלה שתמכו בממשלת האחדות הקודמת וחשבו שזה הדבר הנכון, וגם אני אמרתי לבני ברגע שההצעות הגיעו, אחרי הבחירות האחרונות, שאסור ללכת איתם שוב, פשוט כי לא האמנתי להם. הם שיקרו לנו. רגע לפני הבחירות האחרונות הייתי עם גנץ בחדר כשבאו שליחים של נתניהו ואמרו לו, 'אתה עוד 48 שעות הופך לראש הממשלה. נתניהו מתפטר ואתה, במסגרת החוק שעיגן את ההסכם הקואליציוני הקודם, הופך אוטומטית לראש הממשלה'. נתניהו אז כבר הציע לבנט ולסער, 'בואו, תהיו אתם ראשי ממשלה ראשונים ואני אהיה שני'. אף אחד לא האמין לו. ישבנו בחדר, מעט מאוד אנשים, ואותם שליחים של נתניהו אומרים לבני שהוא יהפוך לראש ממשלה, והוא אומר להם, 'לא, שלא יתפטר, כי אני לא מאמין בממשלה הזאת, אני חושב שצריכה לקום ממשלה טובה יותר'. אני לא מכיר הרבה אנשים בשדה הפוליטי שהיו עושים את הדבר הזה".
חוק הגיוס, דגל של כחול לבן, נפל בגלל חברת כנסת ממרצ שהחליטה לפעול על דעת עצמה. אפשר לעבוד עם קואליציה כזאת?
"זה מעשה לא לויאלי, לא הוגן ובניגוד לסיכומים. כולנו בממשלה הזאת בולעים צפרדעים. אנחנו בולעים אותן כי אנחנו מסתכלים על התמונה היותר רחבה. אני מקווה שזה חד־פעמי".
× × ×
כניסתו של טרופר למשרד התרבות והספורט בשיא מגפת הקורונה, כשברקע מחאות של אמנים שפרנסתם נפסקה באחת ומוסדות תרבות גוועים, הפכה אותו למנהל משברים במקום לשר שמתכנן קדימה. ערב הראיון, מתפרסם מתווה התמיכה בעולם התרבות שהשיג אחרי מלחמות התשה עם אנשי האוצר. המציאות הספיקה לסדר לו סיבוב מול ישראל כץ כשר האוצר, ועכשיו מול אביגדור ליברמן, שבשלהי הגל החמישי חוטף ביקורת על ידו הקפוצה בסיוע לעצמאים. "לומר על ליברמן שהוא אטום זה לא נכון. באופן טבעי יש מתח, הוא אחראי על הקופה הציבורית ומסתכל לטווח הארוך. זה לא שאני תמיד מסכים איתו, אבל אני אומר לכם שגם מבחינתו צריך לעזור למי שבאמת נפגע".
מטה המאבק של ענף התרבות כינה את המתווה הזה "בושה", כשבפועל הכסף לא מגיע ישירות לאמנים.
"עשרות מיליוני שקלים יגיעו לאמנים. התניתי את הסיוע למוסדות בזה שהם יעבירו תשלומים לעצמאים שההפקות שלהם באותו מוסד בוטלו. הכסף יגיע לא רק לעובדים במוסדות התרבות, אלא הוספתי תנאי נוסף שגם העצמאים וכל הפרילנסרים יקבלו תשלום. אנחנו גם בונים מתווה שיעזור לאמני הילדים, שזה אולי הענף שנפגע הכי קשה".
אגב, אמנים שמסרבים להופיע בהתנחלויות, צריכים בעיניך לקבל תקציבים מהמדינה?
"זה מכאיב לי וזה מאכזב אותי, אבל אני לא במקום של להכריח מישהו לעשות משהו בניגוד לדעתו. אני מתנגד לחרמות, אבל שכל אדם יביע את העמדות שלו".
ובמקרה של מוזיאון רמת־גן? כתבת שהיצירה המדוברת של דוד ריב פוגענית.
"יש בה מרכיבים פוגעניים, אבל אני גם מתנגד להתערבות של פוליטיקאים בהורדת מוצגים במוזיאונים. אמרתי לכרמל שאמה הכהן שפוליטיקאי הוא לא אוצר אמנות, ושלא נכון שראש עיר יוריד מוצג ויתערב".
מה חשבת על פרשת דור מיכה ועומר אצילי?
"מן הראוי היה שהם יחזרו למגרש רק אחרי התנצלות לא כללית, אלא ספציפית על השיימינג שנעשה לנערות. הייתה חקירת משטרה שנסגרה בעניין, אבל במשך שבועות ארוכים היה מסע שיימינג כלפי הנערות האלה, ודווקא דמויות כמו אצילי ומיכה שרוצים להיות מודל לחיקוי, מן הראוי שינצלו את ההזדמנות לומר לקהל שלהם משהו נגד שיימינג לנשים. הלכתי גם לבקר את אחת הנערות אצלה בבית. אני לא יושב על הגדר בנושאים כאלה. צריך להזכיר לנפגעים שהם הקורבן ושהם לא עשו שום דבר שמצדיק שמישהו יפגע בהם".
כמה היית איש ספורט לפני שנכנסת למשרד הזה?
“האמת שמאוד, אני חולה כדורסל ויש לי מינוי 25 שנה להפועל ירושלים”.
מה חשבת על השיר 'קאקדילה' של עומר אדם?
"אחרי שהייתה כזאת סערה האזנתי וחשבתי שהשפה לא ראויה ומיותרת. הוא חשב שמדובר בדאחקה, אבל זאת דאחקה סרת טעם".
אז אתה טים מרב מיכאלי.
"אני יודע שהיא כתבה נגד, אבל לא תמיד שנינו נוקטים את אותה השפה".
ראית בפייסבוק? כי אתה לא בדיוק חיית רשתות.
"פחות. לא רוצה להיכנס למשאבת הזמן הזאת. טוויטר אין לי בכלל, יש שם משהו מאוד אישי ו־וולגרי, ואני מרגיש שזה לא תורם לי לבריאות הנפש. וטיקטוק גם לא, אני לא איש מגניב. יש לי לא מעט חולשות ואחת מהן זה שאני קצת כבד. אבל לבני גנץ דווקא הולך שם טוב".
× × ×
ביום שישי שעבר, פוסט שהעלה טרופר לחשבון הפייסבוק הרשמי שלו שרף את הרשת, עם כמעט 50 אלף לייקים ותגובות שישראלים לא רגילים לכתוב לפוליטיקאים. מעל תמונה שלו ושל משפחתו עם חתן וכלה צעירים, הוא סיפר על אורטל מועלם, נערה שאימץ לפני שמונה שנים והחודש הוא זכה ללוות אותה לחופתה. הוא היה אז איש חינוך ואבא לארבעה ילדים ביולוגיים, כשהציע לה, אז נערה חרדית שנשרה ממסגרות, להצטרף למשפחה שלו במושב נס הרים. ל־'7 ימים' הם מספרים יחד לראשונה על האימוץ הלא־רשמי.
"זה התחיל כשעזרתי לחבר שמנהל מסגרת לנערות חרדיות בסיכון. הבנתי ממנו שיש נערות שאין להן בית להיות בו. אמרתי שאם יש מישהי כזאת, שיביאו אותה אלינו. אחרי כמה זמן הוא התקשר ואמר שיש בת 15 בלי מסגרת, ושאל אם היא יכולה להגיע אליי הביתה. אמרתי לו 'בטח', ופגשתי אותה עם עובדת סוציאלית בבית קפה בירושלים. בפגישה קצת מביכה, כי הסיטואציה לא כל כך ברורה, אמרתי לה שם שהיא מוזמנת והיא ענתה שהיא לא צריכה ושהיא מסתדרת. השארתי לה את המספר שלי למתי שתצטרך ואמרתי שהבית שלנו פתוח".
והיא באמת התקשרה.
"אחרי כמה שבועות היא התקשרה אליי ואמרה לי, 'זאת אורטל שפגשת, ניסיתי כמה מקומות ולא כל כך הלך, אני אשמח לבוא לישון אצלכם הלילה'. אמרתי שברור שכן. היא באה עם מזוודה קטנה, עם ממש מעט דברים, כנראה חשבה שהיא הגיעה ללילה אחד עד שהיא תמצא מקום. פינינו לה חדר בבית, אחת הילדות עברה חדר ואז היא הייתה פה לילה ואז עוד לילה ועוד לילה".
איך מגיבה הילדה שלך כשאתה לוקח לה את החדר כדי שתישן בו מישהי שאתם לא מכירים?
"האמת שזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה, גם כמנהל בית ספר, תלמידים שלא היה להם איפה לישון יכלו לישון אצלי בבית. לילדים שלי זה היה קצת מוזר בהתחלה, הם היו קמים בבוקר ורואים מישהו זר שמסתובב בבית ומכין קפה במטבח, כשהם מכינים את הסנדוויץ' לבית הספר. כשאורטל באה זה כבר היה יותר טבעי. אחרי כמה שבועות היא באה אליי ואמרה לי, 'אני מצטערת שאני עדיין פה, איזו פדיחה, אין לי עדיין איך לשלם לך אבל אני אשלם'. בראש שלה, היא חשבה שהיא באה לדירה שאני משכיר לה, ואני בראש שלי חשבתי שאנחנו נהיה בית ומשפחה תומכת עבורה. אמרתי לה שלא צריך לשלם. היא שאלה אותי, 'מה, בחינם?' ואמרתי לה, 'ברור, אני לא צריך ממך כלום. רק תישארי פה'. היא לא האמינה שיש אפשרות כזאת, של אהבה ללא תנאי. ברגע ההוא היא הבינה שיש לה מקום טוב ובטוח והוא ללא מגבלת זמן".
מועלם מצטרפת לשיחה, חוזרת גם היא לאחור. "ההורים שלי תמיד היו ברקע והיחסים איתם היום טובים, אבל בגלל שחייתי בסגנון חיים מסוים מצאתי את עצמי לא מתאימה. לא עבר לי בראש שיש משפחה מקסימה, עם אבא איש חינוך שרוצה לעזור לך ולסייע. ישר חשבתי לעצמי, 'מה הם מצפים לקבל בתמורה?' חשבתי שהם רוצים שאשכור מהם יחידת דיור, וכשהגעתי וראיתי שהכניסה היא מהבית שלהם וזו לא יחידת דיור, וכולם מתייחסים אליי כאל בת משפחה, התחלתי להבין".
מה גרם לך להרגיש בת בית?
מועלם: "אני באה ממסגרות ומבית חרדיים ואף פעם לא הסתדרתי שם. הרגשתי שכל הזמן יש מעליי זכוכית מגדלת ומצפים ממני להיות מישהי שאני לא, ושאני לא מספקת את הסחורה כי אני לא מוצלחת. בבית של חילי ראיתי אהבה שאין בה שיפוטיות על מי שאני וזה בדיוק מה שהייתי צריכה. בהתחלה כל הזמן שאלתי אותם איך הם סומכים עליי ככה, אתם הרי לא יודעים מי אני, אולי אני גנבת? אנשים שומרים על הילדים שלהם בצנצנת, איך הם מכניסים לבית שלהם אדם זר ומתייחסים אליו כשווה בין שווים? אף אדם אחר לא היה עושה דבר כזה".
חילי, מתי היא נפתחה והתחילה לדבר איתכם על מה שעבר עליה?
טרופר: "רק אחרי השיחה על הכסף. כשהיא הבינה שאנחנו לא רק מקלט שמשמש אותה עד שהיא תבין איך היא מסתדרת וממשיכה למקום הבא. היא סיפרה לי שהיא שינתה את השם של איש הקשר שלי בטלפון שלה מ'חילי דירה' ל'אבא טרופר', וגם היחס שלה השתנה. היא הבינה שאני לא משכיר דירה, אני מישהו שאוהב אותה. זה היה רגע משמעותי מאוד".
כי מה קרה שם?
טרופר: "בחוויה של נערות כאלה, הרבה פעמים זה 'תלוי', ו'בתנאי ש', ו'עד ש', ואני רציתי לתת לה – אולי בפעם הראשונה בחיים - תחושה שזה לא תלוי בשום דבר. יש לה אצלנו מקום, מקום בעולם, ללא הגבלות. כל אחד שיש לו ילדים יודע שאין דבר שהילדים שלו יעשו והוא יגיד, 'זהו, עד כאן, מעכשיו אתם כבר לא הילדים שלי יותר'. ברגע שהיא חוותה את זה אצלנו, משהו בה נרגע ולאט־לאט נפתח. אורטל נהייתה חלק מהמשפחה, היא טסה איתנו לחופשה של שמונה ימים באיטליה, קפצה עם הילדות שלי לאגמים שם, בערך שנה אחרי שהיא הגיעה אלינו. כשאמרתי לה שאנחנו טסים היא שאלה אותי, 'מי טס?' אמרתי לה, 'כולנו, מה זאת אומרת?' בכל פעם כזאת, בגלל שהיא אספה צלקות בדרך, נוצר האמון. זה לא טריוויאלי. וגם דרשנו ממנה, לא הרגשנו שאנחנו רק נותנים. אם זה לשטוף כלים בבית כמו כולם, לעזור לעשות כביסה, לשמור על הקטנים מדי פעם. היא חלק מהבית".
מבחינת הילדים שלך היא אחותם?
טרופר: "כן, מבחינתם היא אחותם וככה גם היא מרגישה כלפיהם. בחוויה שלה היא מחזיקה שתי משפחות, יש לה את ההורים הביולוגיים שהיום יש ביניהם קשר טוב, ויש את המשפחה שלנו".
הכרת את ההורים של אורטל?
טרופר: "בהתחלה הם היו מתקשרים אליי מדי פעם לדרוש בשלומה, ולא היו בינינו שיחות מעמיקות. היו גם שנים מאתגרות, לא הכל הלך חלק. להעיר אותה בבוקר לבית ספר היה קשה מאוד, להתעקש איתה שהיא חייבת ללכת לשם, אחרי שבמשך שבועות היא נשארת במיטה ולא יוצאת לבית ספר".
השנים שלך בברנקו וייס, בית הספר שנודע כתיכון ההזדמנות האחרונה, בטח לימדו אותך שלהעיר ילד ולדאוג שיגיע לבית ספר זה כבר חצי מהדרך כדי להעלות אותו למסלול.
טרופר: "נכון, ושיגיע בזמן. הייתי מגיע לאסיפות הורים כדי שישאירו אותה במסגרת. בלילה היא לא הייתה חוזרת והייתי יוצא לחפש אותה, והיא לא עונה לטלפון, אז אני מנסה לאתר אותה דרך חברות שלה וכל מה שאני מנסה לדעת זה רק שהיא בסדר. אני לא כועס. גם על הילדים שלי לא כועס, כעס הוא לא איזו מידה טובה. זאת הייתה רק דאגה".
היו הרבה ריבים בדרך?
מועלם: "לא קמתי בשעות שכולם קמים בהן ולא הלכתי לישון בשעות שכולם ישנים בהן, ועדיין הם אהבו אותי באותה צורה והציפיות ממני נשארו גבוהות. הייתה להם האמונה הפשוטה בי כאדם, שייצא ממני משהו. כל נער ונערה צריכים את זה. הם באו והעירו אותי אבל בלי שיפוטיות. והיו גם פעמים שהייתי נוסעת ולא חוזרת, מחפשת את עצמי ומבלה, מנסה במקביל לחזק את הקשרים עם המשפחה הביולוגית שלי ושוב נעלמת. וכל הזמן הזה הדלת הייתה פתוחה, גם בשעות לא שעות. אף אחד לא נוזף בך".
טרופר: "פעם היה לה יותר קשה, היום אורטל כבר בת 23 ועובדת כמה שנים בעבודה מסודרת ומתמידה".
מה זה עשה לילדים שלך, לגדול לצד מישהי שהגיעה מרקע לא יציב כמו שהם מכירים?
טרופר: "כולנו למדנו שיעור באהבת אדם. במקום שאדבר עם הילדים שלי עד מחר על כמה חשוב לעזור לאדם שקשה לו, כשרואים את זה בבית, פחות צריך לומר את זה במילים".
אחרי גיל 18 עברה אורטל לגור עם בן הזוג שלה, אבל שמרה על קשר עם משפחת טרופר. "התקופה שלי עם המשפחה הזאת לא הייתה כל כך ארוכה אבל הייתה אחת המשמעותיות שהייתה לי בחיים. הם נתנו לי עתיד", היא אומרת.
טרופר: "כשעמדנו שם מתחת לחופה, הייתי גאה בה. זה היה רגע יפה של יציבות ואושר. כולנו צוברים רגעים קשים בחיים ואורטל צברה עוד כמה רגעים כאלה. לראות אותה בשמחה מלאה כשאין אף צל שמעיב עליה, זו גאווה. ואני גאה בה בכל יום שהיא קמה לעבודה ומנהלת חיים ומתמידה בהם. בסיכום ביניים של המסע המשותף שלנו, אנחנו במקום הכי יפה שיש".
אתה רואה את עצמך מביא את האמביציות החינוכיות לפוליטיקה?
"זה שהלב שלי נמצא בחינוך זה לא סוד, אני בא מעולם החינוך אבל אני מתעקש לא לסמן את משרד החינוך כיעד, כי אני לא רוצה לרגע לעבוד בלהשיג את התפקיד הבא. אני אוהב את התפקיד שלי וכל עיסוק אחר כרגע רק יפריע לי לעשות אותו הכי טוב שיש".
