לאכול מתוך ספר

כשהסופרת עידית שכטר־פייל ("טיולים בעקבות סופרים") הייתה ילדה היא נשבתה בקסמי תיאורי האוכל בספרים של אניד בלייטון הבריטית ("החמישייה הסודית", "חבורת הבלשים והכלב"). "בספריה של אניד האמא תמיד הייתה מגיעה ומגישה עוגיות לחבורת הילדים. בספרים מחו"ל התיאורים הקולינריים נשמעו תמיד אקזוטיים לעומת מה שחווינו כאן. ומאז תמיד התחשק לי לאכול את המאכלים האלה".

ב־2006 שכטר־פייל הוציאה "ארוחות מהספרים" ("ידיעות ספרים"), שקיבץ 100 מתכונים מ־34 ספרים אהובים ויועד לכל מי שתוך כדי קריאה נתקף חשק לאכול את שמתואר בספר ולכל מי שאוהב לבשל מאכלים עם סיפור. חלק מהמתכונים היא חילצה מהסופרים/ות. והיו גם מקרים בהם היא ביקשה משפים ידועים ליצור מתכון לפי התיאורים.

לאחר צאת "ארוחות מהספרים" פירסמה שכטר־פייל ספרים נוספים, וביניהם "תחלמי" ו"קסם ירושלמי". ואז הגיעה הקורונה, ושכטר־פייל החליטה שהגיע הזמן לעשות ארוחות המסתמכות על "ארוחות מהספרים". למימוש הרעיון היא גייסה את טליה חן חברתה למושב (טירת יהודה בחבל מודיעין), שפית שלמדה תזונה ומנהיגה קייטרינג וסדנאות של אוכל בריא.

לאכול עם מאיר שלו

מפגש הפסגה הוליד את המיזם התרבותי והטעים "ארוחה מהספרים" המתרחש במשכנה הכפרי הנעים והחמים של שכטר־פייל ברחוב הרימון 8 בטירת יהודה. זוהי ארוחה כשרה נטולת בשר המיועדת לקבוצות (עד 10 אנשים) שעולה 2,000 שקל (200 שקל לסועד). פעם בחודש השתיים מתקינות ארוחה שפתוחה לקהל הרחב. חן מופקדת על הבישולים וההגשה, ושכטר־פייל על האירוח והדיבורים. המארחת יושבת בראש השולחן ולוקחת אותנו תוך כדי הבליסה למסע מעורר תיאבון בין יצירות ספרות שעניינן אוכל. היא שופעת אנקדוטות ושולפת הפתעות - בין היתר הסועדים מתבקשים לענות על שאלות שמחברות בין אוכל לסיפורם האישי: תחלוק איתנו זיכרון מיוחד מארוחת רומנטית, איזה ספר השפיע על החיים שלך? כישלון מפואר בארוחה שעשית או שאכלת אצל אחרים. וכשנשאלתי "אם חיי האהבה שלך היו אוכל, איזה מאכל הם היו?", השבתי: שקשוקה או מעורב ירושלמי.

"האנשים חושפים סודות וסיפורים מהממים שנשארים איתנו", השתיים מגלות. "האוכל הוא סוכן זיכרון, וטעמים מעיפים אותך למקום אחר".

חן ושכטר־פייל מציעות שני מסלולים: "אוכלים - סיפור אהבה" המיועד לט"ו באב, חגיגות ימי נישואים ושאר מועדים רומנטיים, ו"ארוחה מהספרים", בה אפשר למצוא מנות כמו "בולבול של לחמנייה" מ"סיפור אמיתי שלא קרה" של שכטר־פייל. "אני כוללת בספרים שלי תיאורי אוכל, ורקפת הגיבורה של 'סיפור אמיתי לא קורה' אוכלת 'בולבולים' של לחמניות עם חמאה. בארוחה שלנו טליה אופה על המקום לחמניות משגעות והן מוגשות חמות וטריות. אני סבורה שאו שסופר/ת כותב/ת על אוכל או שלא. או שאוכל נוכח ביצירה או שזה איננו. אין מצבי ביניים".

המסלול הרומנטי כולל תשע מנות, והטווח רחב. מצד אחד אפשר למצוא בארוחה מאסאפן (מרציפן) - "הממתק שנשים צוחקים ממנו" מ"עשו" של מאיר שלו. "אם בספרים של עמוס עוז ודויד גרוסמן אוכל כמעט לא נוכח, שלו הוא מלך המלכים, שכותב טוב גם על אוכל וגם על אהבה. אפשר להכין ארוחות שלמות מתיאורי האוכל בספרים שלו. שלו אף מצטיין בבישול, ואת המתכון של המרציפן הוא קיבל מהדודה הבולגרייה שלו". ומצד שני לוגמים מרק צ'דר מוורמונט, הלקוח מ"עץ משפחתי" של סוזן ויגס. "לא הצלחנו למצוא מתכון למרק עם תפוחים ובירה המתואר בספר, אז המצאנו אותנו לפי התיאורים ואחרי שורה של ניסיונות הגענו לתוצאה הרצויה".

|

ארוחה עם תשוקה

השיא של הארוחה הרומנטית הוא מה שהצמד מגדיר "טעמים סיציליאניים מלאי תשוקה" – מקבץ מנות (פסטה עגבניות, סלט חצילים, סלט עם גבינות חלומי), ששואב השראה מ"לה קוצ'ינה" של לילי פריור, המביא את סיפורה של רוזה פיורה, כפרייה מסיציליה שניחנה בכישורי בישול ששמם יצא למרחקים, אבל אחרי שאהובה נרצח בידי המאפיה היא עוזבת את הבית, עובדת כספרנית בפאלרמו ומתנזרת מהנאת הבישול והאהבה במשך 25 שנה, עד שמפגש עם שף מסתורי מצית מחדש את תאוות הבשרים והאכילה שלה. "אוכל בחיים ובספרות מלווה מערכות יחסים", מאבחנת שכטר־פייל, "ובוודאי גם מערכות יחסים רומנטיות. ב'לה קוצ'ינה' נכתב ש'אמנויות האהבה והמטבח משלימות זו את זו כליל. למעשה, הן חלק מאותו דבר: חגיגת החיים'".

ומאחר שסקס ואוכל הולכים טוב יחד, אז התפריט מתהדר ב"פטריות מפתות" (המוגשות בקן משערות קדאיף) מ"פיתוי" של רם אורן, שאף הוא ידוע בכישוריו הקולינריים, עבר השתלמות אצל שפים בצרפת ומרבה לשלב מאכלים בספריו, ובפחזנית פוחזת מ"כותבת ומוחקת אהבה" של ענת לב־אדלר (כתבת "ידיעות אחרונות", א"ק), שאף היא משלבת אוכל (אפילו המאכלים העיראקיים של הסבתא), יין וסקס. את הפחזנית הפוחזת מביא המאהב הנהנתן של הגיבורה מקונדיטוריה צרפתית קטנה. כיף לנשנש את הפחזנית עם קרם נוטלה, בעוד שכטר־פייל מקריאה פסקה מספרה של לב־אדלר.

סלט ספרותי

גם במסלול השני נהנים מתשע מנות מסקרנות - מביצים נוסח ג'וזפין (ביצים אפויות ברוטב בשמל) מ"אפשר גם בלי קוויאר" של יוהנס מריו סימל ועד קוליבה לזכר ננה מ"בישולים מסוכנים" של אנדריאס סטאיקוס – מאכל מחיטה מבושלת המוגש בעולם של הנצרות האורתודוקסית בלוויות ובאזכרות.

שיא הסעודה הזאת מכונה "סלטים של אבו ג'ורג'" בהשראת "יסמין" של אלי עמיר, על רומן הנרקם בין חייל ישראלי שעלה מעיראק לבין יסמין, ערבייה נוצרייה משכילה, בירושלים שלאחר מלחמת ששת הימים. על השולחן נערמים בנקודה הזאת ממולאים, לחמה בעג'ין טבעוני עם ירקות מוקפצים, סלט ערבי קצוץ, ירקות מוחמצים וחצאי חצילים עם טחינה ויוגורט. עוד הוכחה שאוכל יכול להיות מרגש ומנחם כאחד.

איזה סופר או סופרת הייתן חולמות להאכיל?

חן: "הייתי רוצה להאכיל את ח'אלד חוסייני, סופר מרתק המחובר מאוד לשורשים שלו. ולמרות התלאות והתהפוכות שעוברים גיבוריו, תמיד יש גם את המקום לטוב ולאהבה."

שכטר־פייל: "הייתי שמחה לארח את הסופר הברזילאי המנוח ז'ורז' אמאדו. הוא היה איש משוגע ומשעשע. והייתי שמחה לארח גם את חברי המנוח אמיר גוטפרוינד, אותו אני מאוד אוהבת ומתגעגעת אליו". ב"ארוחה מהספרים" טליה מכינה חביתות בצעיף חמאה וגרגירי שקדים מ"אחוזות החוף" של גוטפרוינד. "בסיפור 'אוכל' אמיר כתב על שף משוגע שנשמע כמו אייל שני, שהיה אוסף אגלי טל ומשחיל מלפפונים על חוט תיל לוהט. השמות של המנות מופרכים, אבל אמיר היה סופר כל כך טוב, שהכל נשמע הגיוני. פעם שאלתי אותו מאיפה הוא שאב את ההשראה, והוא התוודה שהוא לא מבין שום דבר באוכל. הוא פשוט לקח את הגב של קופסת תה צמחים ופיזר את הרכיבים של התה בכל מיני מנות וזה נשמע אקזוטי ומוזר ולא מובן. מכל הדברים המשונים בסיפור טליה ואני בחרנו את המאכל הכי הגיוני - חביתה דקה שמטוגנת בחמאה ואנחנו מפזרות עליה שקדים מקורמלים ומגישות אותה עם קרם שמנת ותותים. הלוואי שאמיר היה חי. ממש הייתי רוצה שיבוא לארוחה שלנו ויטעם את המנה הזאת".

הארוחות מתקיימות מספר פעמים בחודש, בימי ראשון-חמישי, ב־11:00 וב־19:00. לפרטים: עידית שכטר־פייל: 052-8629398, טליה חן: 058-4854858. לכתוב בווייז: ארוחה מהספרים.