"לפני שש שנים עשיתי ניתוח. הבנתי שהוא מתחיל מהאף. כשהגעתי, הרופא אומר לי: 'צריך לפתוח את הגולגולת'"

לירן כוהנר־גיאור נולדה ב־1988, נשואה לאיש העסקים גיא גיאור ולהם שתי בנות. גדלה בראשון־לציון. למדה בתיכון עמית עמל במגמת ביולוגיה ומחשבים. "חרשנית, תלמידה טובה, ממוצע בגרות 92". ב־2007 זכתה בתחרות מלכת היופי של ישראל. שירתה בחיל האוויר ולאחר מכן למדה קרימינולוגיה בבר־אילן ונרשמה ללימודי משחק. התפקיד הראשון שלה היה בסדרת הנוער 'מה בכריש' ומאז שיחקה בסדרות כמו 'נפלת חזק', 'החברים של נאור' ו'שאטו עין כרם'. בימים אלה מובילה את נבחרת השגרירות של קבוצת לוריאל 'למען העתיד'. בבעלותה מותג האופנה TOPPATSU ובקרוב תהיה פאנליסטית בתוכנית הבוקר החדשה של רשת.

איך הקורונה עוברת עלייך?

"בהתחלה ניסיתי לעכל ולהבין, וזה די נשמע מגניב להיות בבית עם גיא, שאני בקושי מוצאת איתו זמן איכות, ועם הבת הבכורה שלי. בסוף נכנסתי להיריון עם כל המדינה בערך, הרי לא היה הרבה מה לעשות בבית. בפברואר 2021 ילדתי את בתי השנייה, ארי. גם לי וגם לגיא התקופה הזו עשתה שינוי מאוד משמעותי. גיא, שהוא יזם ואיש עסקים והשראה מהלכת, שהמיזם שלו וכל עולמו בתחום החתונות והאירועים, חווה ירידת שאלטר ברגע אחד והצליח להתפתח לכיוונים אחרים. אני למדתי איך לספק תוכן לאנשים שהיו יותר בבית, קיבלתי יותר חשיפה. משהו בקורונה חידד אותי".

פחדת מהיריון בתקופה הזו?

"לא היה שם פחד. מה שכן, יום לפני הניתוח הקיסרי שנקבע, הייתה דרמה כי אחי חלה בקורונה והבת הגדולה שלי הייתה איתו יומיים לפני. למזלי, זה לא עבר אליה ואלינו".

לא הכי קל לחיות כאמא לילדים קטנים בקורונה. בידודים, גנים שנסגרים, הוראות מבלבלות.

"על הכאוס הזה דיברו מספיק. בוא נדבר על משהו שלא תמיד מדברים עליו".

בבקשה.

"הקורונה החזירה את העובדה שהילדים פתאום לא בגן, בגדול, וכל רגע שעובר בגלים של המגפה מוציא את זה עוד יותר משליטה. מי שברוב המקרים יוצא לעבוד זה הגבר והאישה נשארת בבידוד או עם הילדים. מעמד האישה נפגע בתקופת הקורונה. וואלה, לפעמים אני חושבת שזה נמאס. אני בשיא שלי, בא לי לטרוף את עולם, אבל אני צריכה להיות עם הבנות שבועיים בבית. זה הכי כיף בעולם, ברור. אבל מצד שני, רגע, אני גם כאן. מה עם הבחירות שלי?"

דיברת על זה עם גיא?

"גם בבית של עצמאים ויזמים, כמו שלנו, ושנינו בלו"זים אינסופיים, זה די ברור שאם צריך להישאר עם הבנות, אני אהיה זו שאשאר. למה? כי יש איזה סיכום כזה, לא כתוב. שלא ישתמע שגיא לא עוזר בבית, כן? הוא הכי פעיל בכל מה שצריך. אבל עדיין, יש את העניין הלא־פתור הזה שמרחף מעל וזה בטח גדול מהנקודה שביני לבינו. אולי בשנים הבאות כל זה יקבל פרופורציות יותר נכונות. בעיניי, אין דבר כזה שמובן מאליו שהאמא נשארת בבית".

זה מעצבן אותך לפעמים?

"כן".

את כבר שנים גם בתעשיית הדוגמנות. יצא לך לשמוע על התלונות נגד הסוכן שי אביטל?

"זה היה זעזוע מאוד גדול עבורי, למרות שלא שמעתי את הסיפורים האלה בזמן אמת, אני גם לא תמיד מחוברת לכל התעשייה והרכילות שבפנים, לפעמים זה גם לרעתי. הסיפורים שיצאו נתנו לי סטירה לפרצוף".

חווית חלילה דברים מסוג זה?

"הערות בוטות יש, והן קורות בדרך כלל כשאני ברכב והם ברכב אחר. אני בדרך כלל מנכיחה את הסיטואציה ומחזירה אליהם את האמירות. אם הם מחמיאים לי, אני אודה ואסתכל להם בעיניים. אני לא משוכנעת שהמניעים שלהם לפרגן מגיעים באופן טהור אבל אני מנסה להחזיר בקטע טוב, גם כשבא לי לסגור את החלון ולקלל".

נבחרת להוביל את נבחרת השגרירות של לוריאל. משהו מיוחד שמדבר אלייך שם?

"בעיניי זה משהו שלא היה בארץ ולא בעולם. הקמתי נבחרת של 30 משפיעניות, בחרנו בנות שאנחנו יודעות שיכולות להעביר את המסרים של אחריות סביבתית, ממש לצעוק אותם. המטרה היא לעורר את כל העניין של קיימות דרך תעשיית הקוסמטיקה. למשל כבר יש מודעות לבקבוקי פלסטיק, אבל את כל אריזות מוצרי הביוטי אפשר למחזר, ופה אתה לא רואה תמיד מודעות גבוהה. זה למשל להבין איך אפשר להיות צרכנים טובים יותר. בקרוב נוכל לדעת, מאריזת מוצר טיפוח כלשהו, עד כמה תהליך היצירה שלו הזיק לסביבה, בדיוק כמו שמודדים למכונית את דרגת הזיהום. המטרה של לוריאל היא לקחת אחריות בכל מה שקשור לזה מעתה והלאה. תשמע, אפשר להיות ציניים ולהגיד, זו חברה מסחרית. אוקיי, אני מעדיפה לבוא ממקום של כבוד למהלך הזה, שלא מובן מאליו".

תמיד התחברת לעידן הירוק?

"אני לא גורו של קיימות ואין לי ארבעה פחי מחזור בבית, אבל כשנכנסתי לנושא לעומק הבנתי שאי־אפשר להמשיך לחיות ככה. אם לי יש את הכוח להשפיע במקום הזה ולצעוק, תודה רבה על ההזדמנות".

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"זו שאלה שאני חייבת לתת רקע לגביה. בשלוש השנים האחרונות אני עוברת תהליך של התפתחות אישית, היכרות של עצמי לעומק. פגשתי מאמנת, שהיום היא המנטורית שלי, ואני מרגישה שבזכותה אני מכירה את עצמי באמת, שואלת את עצמי את כל השאלות הקשות. עם החזרה לעבר, בין השאר, הבנתי שאין לי זיכרונות לפני גיל שש בכלל. קצת מוזר, אבל הזיכרון הראשון שיש לי הוא מהיום הראשון של כיתה א', עם כל ההתרגשות על זה שאחי נולד. הייתי ברקיע השביעי, מאושרת שמגיע אח".

מתי היית הכי מאושרת?

"בשנה האחרונה. מרגישה שאני משתחררת מהרבה דפוסים ודברים שהחזיקו אותי המון זמן ומתפתחת וגדלה. גדלתי כאדם שאוהב לרצות, אבל כשאני לא בעמדת הילדה המרצה ואני מקשיבה לאינטואיציה, קורים דברים נפלאים ואני מפסיקה לפחד מהרבה דברים. מי האמין שאני יכולה להיות עצמאית וליצור תוכן עד שחברות בינלאומיות ירצו אותו? אפילו לא נתתי לרצון הזה מקום לצוף".

אז את לא פליזרית יותר?

"זה לא יכול להשתחרר ממני לגמרי אבל אני מודעת לעניין וזה כבר קפיצה ענקית. אני יכולה להסתכל על זה מהצד, לעצור ולבחור איך להתנהל. פעם הייתי ישר מרצה את מי שצריך. זה יכול לקרות בדברים קטנים. נגיד, בגיל 14 החלטנו כל החברות לעשות פירסינג באף והטרפנו אחת את השנייה שהולכים על זה, ולא משנה מה ההורים אומרים. כולן עשו, חוץ ממני. פחדתי מה ההורים שלי יגידו, כמובן. היום הייתי אומרת: אז מה יגידו? מקסימום תורידי, לכי עד הסוף עם מה שאת עושה".

מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?

"גיל 17, הגענו לאי קוס, לפני גיוס. התברר שהמלון הוא לא מלון ואפילו אי־אפשר להגדיר אותו כבית דירות. היה שם מבנה נטוש, מוזר. התקשרנו להורים שלנו בוכות, ואנחנו לא היינו בכלל מהמפונקות. עזבנו שם באותו רגע".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"לאבד את חופש הבחירה, שלא אני אהיה זו שאחראית על עצמי. עבדתי פעם כשכירה קבועה, משכורת כל חודש, ויש משהו בלצאת לעצמאות ובכלל מאזור הנוחות שנותן לך הרבה חופש ואפשרויות בחירה. את זה אני מתה מפחד שייקחו לי. ברור שבסוף רק אני יכולה לקחת לעצמי את החופש הזה, אבל זה מעין משחק שלי שבו אני מזכירה לעצמי שהעובדה הזו לא מובנת מאליה. גם ממוות אני מפחדת. זה מדי פעם צץ במחשבות ואני מרגישה כיווץ לא נעים".

מתי היית הכי קרובה למוות?

"לפני שש שנים עשיתי ניתוח מוח בארצות־הברית. לפני החתונה התחילו לי קפיצות בעין ימין, ואמרו לי 'זה בסדר, את בלחץ מהחתונה'. אבל אז זה התחיל להחמיר וגם הלחי שלי התחילה לקפוץ, ובהמשך גם הפה. בסופו של התהליך המפחיד הזה, כל צד ימין של הפנים שלי היה קופץ, מעין טיקים כאלה לאורך כל היום, שבאו והלכו. בשינה זה פחות הפריע אבל זה כל הזמן היה שם, ברמה שלא הצלחתי לשלוט על זה. כשהייתי מדברת, למשל, ממש הייתי צריכה להחזיק את הפה שלי. אז הלכתי לבדיקות, די הרבה, ואף אחד לא הבין מה יש לי".

עד ש?

"התנדבתי באותה תקופה בעמותת להושיט יד בתל השומר ויום אחד אמרתי לרופאה אחת שלא מצליחים לפתור את מה שיש לי, הייתי בסטרס גדול, אף אחד לא ידע לתת לי מענה. היא הכניסה אותי למומחית שקבעה שמדובר ב־hemifacial spasm, כשמשהו לוחץ על עצב במוח וזו התוצאה. בהתחלה בכל פעם נתנו לי זריקה והצליחו להשתיק את התופעה. אבל אחרי חצי שנה הרופאה אמרה לי: 'את בחורה צעירה ויפה, ואני רק רוצה להגיד לך שהפערים מתקצרים בין הזריקות. אולי זה מחמיר ויכול להיות שבאיזשהו שלב, כשהעצב נלחץ חזק, חצי מהפנים שלך יכולות להפסיק לתפקד'".

מפחיד.

"מאוד. היא הציעה לי אופציה של ניתוח, אבל המנתחים בארץ אמרו לי שזה שטויות ואני יכולה להמשיך עם הזריקות. בכל זאת, שלחתי פקס לרב רנטגן שחזר אליי עם שם של רופא קוריאני בארה"ב, בפיטסבורג, שמתמחה בנושא. טסתי, לא סיפרתי לאף אחד חוץ מהמשפחה והחברות הכי טובות, כדי לא לקבל תגובה שתרתיע אותי. ב־2016 עשיתי את הניתוח והבנתי שהוא מתחיל מהאף. כשהגעתי, הרופא אומר לי: 'צריך לפתוח את הגולגולת'".

שוק.

"כמובן. הייתי בין מנותקת מהסיטואציה למתמסרת לגמרי, כלומר תעשו מה שצריך, אני פה. הייתה דרמה קטנה שעברתי עם עצמי ונכנסתי לניתוח. אחרי חמש שעות ניתוח, ו־30 יום, הכל הסתדר כמו שהרופא הבטיח. ביום ה־30 הייתי בן אדם חדש אחרי שהפנים הגיבו כל פעם קצת. מאז התופעה לא חזרה. אגב, אבא שלי חזר לאותו רופא לניתוח חוליות גב אחרי שלוש שנים".

מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?

"היה ילד שעשה לי הרגשה הכי חרא בעולם בחטיבה. הוא גרר את כל חבורת הבנים לקלל אותי בהפסקות ואני לא יודעת למה. הוא אפילו הכניס לי לראש את העובדה שיש לי לסת בולטת. הוא קרא לי סוסה

והיה משמיע קולות של דהירות כשאני יוצאת להפסקה יחד עם עוד בנים. זה מפרק את הביטחון לחתיכות, אני פאקינג הייתי נשארת בהפסקה בכיתה. אז אסף, אם אתה קורא את זה, תבקש סליחה".

מה ההחמצה הגדולה של חייך?

"אולי שלא גרתי כמה שנים בחו"ל. אבל אולי זה עוד יקרה".

מתי בכית לאחרונה?

"בטיפול־אימון אצל המאמנת. אני מתפרקת שם של החיים".

מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

"זכיתי במלכות היופי בניגוד לכל ציפייה שהיא, ובן הזוג כבר אפילו הכין לי גביע תנחומים וכתב, 'בשבילי תמיד תהיי מקום ראשון'. גם הוא לא ציפה בשום צורה שאני אזכה וזה היה אוקוורד מומנט לחלוטין. בהתאם לקלישאה, הכי נפלתי לסטטיסטיקה ונפרדנו אחרי שנה וחצי. אבל בוא, הייתי בת 18. מה זה ילדה בת 18 כדי להחליט על העתיד שלך בהיבט הזה".

צריך להמשיך בעידן הזה בתחרות מלכות יופי?

"אולי לא בקונסטלציה של פעם, כמו שאנחנו כבר לא ממש מתקשרים לתחנת מוניות אלא באפליקציה. אני לא יודעת להגיד בדיוק איך אפשר להתאים את התחרות להיום, אבל בטוח אפשר להפיק משהו שכן יתיישב עם העידן הנוכחי. אני לרגע לא מצטערת שהשתתפתי ואני לא אבוא בביקורת של 'אוי אוי אוי', אבל כן מציעה לחשוב מחדש על משהו שיהיה מתאים לאקלים הנוכחי".

מה הריח האהוב עלייך?

"אפייה של חלות ועוגות".

מי היה משחק בתפקיד לירן כוהנר בסרט על חייך?

"נועה קירל, היא בטוח תעשה את זה מושלם".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

"מתי מסובבים כיסא תינוק באוטו. בגדול זה בגיל שנה אבל ההמלצה היא לשנתיים".

מה הכי מדאיג אותך לפני השינה?

"כמה שעות רצופות אצליח לישון. יש לי ילדה שמוציאה שיניים ואין חוקים".