פרטאצ'יה

מאות אלפי ילדים, הורים ומורים הלכו לישון אמש מבלי שהם יודעים אם עליהם להתייצב היום בבוקר במוסדות החינוך שלהם, ואם הלימודים יתקיימו. שנתיים לתוך המגפה, חודשיים לתוך האומיקרון, והשאלה הגדולה של מערכת החינוך בזמן הקורונה, ה"להיות או לא להיות" שלה – להיות או לא להיות בבידוד, להיות או לא להיות בבית ספר – שוב לא מגיעה ברגע האמת לכדי תשובה נחרצת.

למה אין תשובה? כי תלוי את מי שואלים. שרת החינוך שאשא־ביטון התנגדה מהרגע הראשון לבידודים, ממונה הקורונה פרופ' זרקא, מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' אש וראש שירותי בריאות הציבור ד"ר שרון אלרעי־פרייס בעד – והאחרונה גם לוחצת בנושא על יו"ר הסתדרות המורים יפה בן דויד שמלכתחילה הייתה בעד, כמו גם ארגון רופאי הילדים, אך מולם ניצבים ראשי הרשויות, הנהגת ההורים הארצית והמנהלים שהם נגד. מבולבלים? זו רק ההתחלה.

אז מה אם כבר בשבוע שעבר הוחלט שהחל מהיום יבוטלו כל הבידודים במוסדות החינוך: מי שלא חש בטוב לא יגיע, ומי שמרגיש טוב יבוא. זו החלטה ישנה, מלפני שבוע – ואצלנו במדינה שבוע זה המון זמן. ולכן, אתמול שוב התכנס דיון דרמטי כדי לדון במתווה: האם לבטל את הבידודים? אולי לבודד את הביטולים? אולי במקום בדיקות אנטיגן בבית פעמיים בשבוע, לדרוש בדיקות אנטיגן שלוש פעמים בשבוע? או יותר? ושוב, מחליטים ברגע האחרון, המתנגדים זועקים, וחוסר הוודאות שולט.

אפשר להבין את הנימוקים לשני הצדדים, אבל נראה שבדרך נשכחה עובדה אחת: ההחלטה שמתקבלת, כל החלטה שלא תהיה, צריכה לקחת בחשבון לא רק את המצב הבריאותי אלא גם את המצב הנפשי של הילדים. צריך שראש הממשלה בנט יעשה בדחיפות סדר באנדרלמוסיה שמתחוללת – כי מי שסובלים הם קודם כל הילדים, שרבים מהם שוהים בבידוד כבר שבועות ארוכים, מטפסים על הקירות ומשתגעים מהזגזוג ומחוסר היכולת להבין מה קורה פה, מהפרטאץ' הזה.

כן, פרטאץ', כמו בקטע הסאטירי "פרטאצ'יה אהובתי" שכתב חתן פרס ישראל אפרים קישון לפני 50 שנה, באוקטובר 1972. זו מדינת פרטאצ'יה. "מאוד אופייני הוא יחסו העוין של הפרטאצ'י המצוי להוראות השימוש", כתב אז. "אם כתוב על צדו של הארגז 'צד זה למעלה!' הוא שם אותו למטה. אם כתוב באדום 'זהירות, שביר!' הוא זורק את הארגז למעלה, אוטם אוזניו באצבע וקופץ הצידה... לצורכי תיקונים שבהם יש צורך בריתוך חשמלי, הוא משתמש בדבק משרדי, במקום בברגים הוא עובד עם סקוץ'־טייפ. אם שם ברגים, אז רק אחד, מקסימום שניים, זה יחזיק".

אז, כמו היום. 50 שנה ושום דבר לא השתנה. כמה היטיב לתאר אותנו אז קישון – שמחרתיים נציין את יום השנה ה־17 לפטירתו – ועד כמה התיאורים הללו מתאימים גם להיום. ולכל הצוהלים: לא, פרטאצ'יה אינה מכוונת רק לממשלה הזו. אבל ההתנהלות הנוכחית בפרשת הבידודים במערכת החינוך מתאימה לסאטירה הזו כמו כפפה ליד. וכן, פרטאצ'יה – אבל אהובתי.