למי מותר להחזיק את הנשק העוצמתי בעולם

בלהט התגובות ברחבי העולם על תחקיר ה"ניו יורק טיימס מגזין", נשכח גילוי שהוא בעיניי הלא־אובייקטיביות אולי החשוב מכולם והסמלי מכולם.

כל מקום בעולם והחלק של התחקיר שמעניין או מציק לו יותר מהכל: בארצות־הברית זו התקנת ה"פגסוס" בידי ה־FBI, ששקלה להפעיל מערכת ריגול של NSO נגד אזרחים אמריקאים (נשמע מוכר?); בהודו, גל מחאה עצום נגד הנשיא מודי על שניסה להסתיר מאזרחי המדינה, ואף מבית המשפט העליון את העובדה שרכש פגסוס; ובישראל - על שראש הממשלה לשעבר נתניהו עשה overruling להחלטה הצודקת של משרד הביטחון, לא לחדש את רישיון הפגסוס לערב־הסעודית בעקבות ההפרות הנוראיות של זכויות אדם בממלכה.

אבל הסיפור הכי חשוב, ואולי בוטה בכתבה נוגע למקום אחר לגמרי. קוראים לו ג'יבוטי. זו מדינה באפריקה שהמודיעין האמריקאי ומערכת הביטחון של ארצות־הברית, קשרו את גורלם בגורלה אחרי אירועי ספטמבר 2001, הקימו שם בסיס גדול וניהלו משם חלק גדול מהמבצעים נגד הגי'האד העולמי ביבשת. סוכנות הביון המרכזית של ארצות־הברית, ה־CIA, שהובילה את הקשר המיוחד הזה רצתה להיטיב עם שירות המודיעין המקומי של ג'יבוטי, והחליטו להרעיף עליהם את התשורה הגדולה ביותר הקיימת היום בעולם הריגול - מערכת פגסוס.

רק מדבר אחד הם התעלמו - מכך שאין־ספור ממשלות וארגוני זכויות אדם בעולם, כולל ובעיקר מחלקת המדינה של ארצות־הברית עצמה, רואים בשלטון בג'יבוטי את אחד מגדולי הרומסים של זכויות אדם ביבשת - עינויים, רציחות, רדיפות של עיתונאים, הפרה בוטה של הזכות לפרטיות של פעילים פוליטיים ומתנגדי שלטון ועוד ועוד.

בעייני, מי שנותן למשטר כזה מערכת כמו פגסוס - כלומר ה־CIA, לצד משרד הביטחון הישראלי שאישר את המכירה, וחברת NSO, שייצרה את הפגסוס ואנשיה התקינו אותו במפקדה באפריקה - וטוען אחר כך שלא ידע או הופתע או התפלא (בדומה להתקנה של פגסוס בלא מעט מדינות אחרות בעולם עם עבר דומה) שהמערכת שימשה את אותו שלטון רודני אכזר כדי לעשות דברים נוראים לחברה האזרחית במדינה שלו עצמו, דומה למנהל של גן חיות ששיחרר את האריה הרעב, וכשזה טרף את אחד מהמבקרים, אמר כי הוא, האריה, האשם היחיד במה שקרה. זו היתממות ופלבול עיניים של כל המעורבים.

כן, NSO היא חברה פרטית, עם אינטרסים מסחריים שכוונת רווח בראשם. אבל ההתמקדות במעשים משוללי רסן של חברה תאוות בצע מהרצליה מחמיצה חלק גדול מהפרשה, ופוטר מאחריות חלק גדול מהמעורבים, שרק חלקם בישראל. איזו אחריות רובצת לפתחה של ממשלת ישראל, ואיזה דין וחשבון לציבור צריכה עכשיו למסור הנהגת ה־CIA? מה - הם לא ידעו מה כתוב בדוחות של מחלקת המדינה על ג'יבוטי? שכחו לשלוח להם את ה־MEMO?

את התחקיר על פרשת NSO ערכנו, עמיתי מארק מאזטי ממשרד הטיימס בושינגטון ואני, במהלך השנה האחרונה בשיחות עם עשרות מקורות - ראשי ארגוני ביון, מנהיגים פוליטיים, פעילי זכויות אדם וארגונים להגנת הפרטיות, מומחי טכנולוגיה וקציני משטרה בכירים ב־12 מדינות. מכל הגילויים והפרשיות שאליהם התוודענו היה נושא אחד שנדמה לי כי הבהיר יותר מכל מה הדבר הגדול האמיתי שמתרחש פה מאחורי הקלעים. אין ספק כי מדובר על דאגה אמיתית של גורמים שונים בעולם מהתפוצה הרחבה־הרבה־יותר־מדי של אמצעי ריגול סייבר המאפשרים את הנצחת שלטון הרודנות של משטרים אפלים.

אבל בכל מה שקשור לממשל האמריקאי והישראלי, מדובר פה על מאבק מי ישלוט בנשק הזה, הפגסוס, נשק הסייבר העוצמתי והטוב ביותר בעולם, מי יחזיק אותו ולא פחות חשוב - למי תהיה הרשות והסמכות להחליט למי כן ימכרו אותו ולמי לא ימכרו אותו.

התאווה של קהילת המודיעין האמריקאית לרכוש בעצמה את הפגסוס או "הפנטום", התאום שלו שיכול לתקוף מספרים אמריקאים, או לתת אותו במתנה לשירותי ביון שהם רוצים להייטיב עימם, מוכיחה את הייחודיות של מערכת הנשק וכי לפחות בחלק משירותי הביון והאכיפה של ארצות הברית אפילו שם - אין מערכת מקבילה שיכולה לחדור לשני אמצעי התקשורת בהם משתמשת רוב האנושות – אנדרואיד או אייפון, והם רוצים, ממש ממש רוצים, שתהיה להם. החרם על NSO וההצעות מחברות אמריקאיות לרכוש אותה, קשורים לאותו מאבק שליטה.

ויש עוד עניין חשוב של אחריות: NSO עשתה מיליארדים כי זיהתה נכון הזדמנות עסקית שנובעת מבעיה קשה - אפליקציות התקשורת והמסרים כמו וואסטאפ או סקייפ, יצרו תווך תקשורת בהצפנה ברמה צבאית שאי אפשר לחדור אליו. זה טוב לצרכנים, שמובטחת להם פרטיות, זה טוב לנו העיתונאים שיכולים לנהל את העניינים שלהם בלי לחשוש מחשיפת מקורות, זה טוב לפעילי זכויות אדם או אנשי אופוזיציה אבל זה גם טוב לפושעים ופדופילים וטרוריסטים שפתאום בראו להם, ועוד בחינם, גן עדן בו הם יכולים לעשות את המעשים האפלים שלהם בלי לחשוש מלהיתפס.

האם אין גם אחריות על חברות כמו וואטספ לוודא כי הפלטפורמה שלהם נקייה מבני־שטן כאלה, או לפחות לאפשר לגורמי משטרה ואכיפה ממדינות "טובות" ועם צו של בית משפט, לנהל חקירה שתוכל לקרוא את מה שהם כותבים או לשמוע את מה שהם אומרים זה לזה?