"אף אחד לא מעלה בדעתו עד כמה אני חסרת ביטחון"
עמית פרקש קטפה לא מעט תפקידים בקריירה, אבל שום דבר לא הכין אותה לתפקיד החשוב בחייה – להיות אמא. אחרי שהתמודדה עם לידה קשה, בעיות בהנקה ומשקל עודף, היא מסתערת מחדש על התיאטרון ועדיין מתקשה להשאיר בבית את אנה בת השנה: "נראה לי שהגעתי לשלב של שיא ההתאהבות בה"
שלושה שבועות אחרי שילדה את אנה, בתה הבכורה, הציעו לעמית פרקש לקמפן אתר רשת לאימהות, והיא לא ידעה אם לצחוק או לבכות. "עכשיו? כל כך מוקדם?" היא שאלה. "כשכל הגוף שלי מפונצ'ר?"
גוף מפונצ'ר?
"ממש. עברתי לידה קשה. המון שעות בלי אפידורל, ראיתי כוכבים, דיברתי עם אלוהים. כשהסוכן שלי צילצל אליי עם ההצעה עוד הייתי בבית הוריי, בקיסריה, מפני שלא היה לי מושג איך לטפל ביצור הקטן הזה וגם לא היה לי קל עם ההנקה. למזלי, אמא שלי שמעה אותי מתלבטת בקול רם ושאלה 'מה הבעיה?' אמא היא הג'דעית של המשפחה והיא שיכנעה אותי לראות בהצעה הזאת מחמאה גדולה. נסעתי לתל־אביב, למדידות בגדים, וזו הייתה הפעם הראשונה שנפרדתי מאנה לכל כך הרבה שעות. יום הצילומים היה מאתגר. יאיר, בעלי, הביא את אנה לסט וניסיתי להניק אותה בצד ולא הצלחתי, אבל כולם הרימו לי ואמרו 'איזו אלופה!' רק כשחזרתי לשקט שלי, בבית של אמא, הבנתי שעשיתי משהו חשוב".
מה?
"בעובדה שהצטלמתי לקמפיין טלוויזיה שלושה שבועות אחרי הלידה, כשיש עליי משקל עודף ואני לא מרגישה הכי נשית בעולם, הרמתי לכל האמהות הטריות, המבולבלות והעייפות, שעוד לא מסתדרות עם התפקיד החדש. בלב שלי אמרתי לכל אחת מהן שאני מאחלת לה להיכנס לאימהות בביטחון ובגאווה. מי יכול עלייך? אין כמוך, את בראת חיים".
ליהנות מהפשטות
חמישה חודשים אחרי הלידה, כשהבמאי אלירן פלד הציע לפרקש תפקיד בסרט "המנצחים" שצולם בקייב, התשובה השלילית כבר עמדה לה על קצה הלשון. "לא חשבתי שאהיה מסוגלת להיפרד מאנה לחודש, אבל למזלי עמדו מאחוריי שלושה תותחים – אמא, אבא ובעלי. אמא אמרה, 'אין מצב שאת מפספסת את זה' ובדיעבד אני כל כך שמחה ששמעתי בקולה. טסתי לחודש, כאילו שאני יוצאת ל'האח הגדול', עשיתי את מה שאני הכי אוהבת לעשות, בשעות הערב יצאתי עם הצוות לברים ולמסעדות, ישנתי לילות שלמים ללא הפרעה וחזרתי הביתה מסופקת ומלאת אנרגיות. הפרידה בגלל העבודה הפכה אותי לאמא יותר טובה".
עכשיו אנה בת שנה והכיף הכי גדול של פרקש (32) הוא לדחוף את העגלה שלה לעבר פארק הירקון, הסמוך לדירתם, עם כוס קפה ביד. "נראה לי שהגעתי לשלב של שיא ההתאהבות בה, למרות שכל יום אני מתאהבת בה מחדש. יש לה אף כפתורי כמו שלי, והפה שלה דומה לשלי והיא כולה פרקשית, למרות שבהתחלה היא הייתה קופי של אבא שלה".
אבא שלה הוא יאיר יונס (36), איש עסקים בתחום הנדל"ן והטכנולוגיה, שאותו הכירה בשידוך שיזמה חברתה הטובה, השחקנית אגם רודברג. "יאיר הוא חבר ילדות של השחקן גל אמיתי, שהיה בן זוגה של אגם, ולפני שש שנים, כשהייתי בין מערכות יחסים כושלות, בכיתי אצלם הרבה. כשאגם הודיעה לי 'מצאתי את בעלך' אמרתי לה 'שחררי, כבר אין לי כוח לבחורים', אבל היא התעקשה. אחרי כמה ימים, בערב פורים, היא לחצה עליי לבוא איתם למסיבה באחד הברים שיאיר ניהל באותה התקופה. התחפשתי למעודדת, וכיוון שהלכנו לבר של יאיר, עד היום הוא מעז לטעון שאני התחלתי איתו. כשהעיניים שלנו נפגשו שנינו שמענו את הקליק. מהמסיבה אצלו הלכנו ביחד לעוד מסיבת פורים, ואחר כך נפגשנו בבית קפה עם זוג חברים שלי שהוא לא הכיר. הדייט הראשון שלנו נמשך קרוב ליממה".
איתו זה עבד דווקא מפני שהוא לא מהתעשייה?
"לפני שהכרתי את יאיר היו לי מערכות יחסים מתוקשרות, עם יון תומרקין ואסף הרץ, והן לא גרמו לי להחליט שבעלי יהיה הכי רחוק מהביצה, אבל כשעברתי לגור עם יאיר הבנתי כמה זה טוב ובריא זה לחזור הביתה ולהשאיר את המקצוע מאחורי הדלת. ברור שאני משתפת אותו בכל מה שעובר עליי, אבל יש משהו מאוד מקרקע בעובדה שהוא לא חי את העולם שלי. כשאת ילדה, בתחילת הדרך, את תעשי הכל כדי להצליח. עבדתי ימים ולילות, הלקיתי את עצמי בכל פעם שלא קיבלתי תפקיד שרציתי, אני פרפקציוניסטית ברמה מכאיבה, ואף פעם לא עצרתי ואמרתי 'רגע, חכי שנייה, יש דברים שהם מעבר לעבודה ולהצלחה'. יאיר היה הראשון שהוציא אותי ממרוץ החיים המטורף ולימד אותי ליהנות מהפשטות של כאן ועכשיו".
סקרנית ורעבה
הראיון הראשון שלי עם פרקש התקיים לפני 16 שנה, בבית הוריה, במהלך השבעה על אחיה, סרן תם פרקש, שמסוקו התרסק בימי מלחמת לבנון השנייה. הפריצה הראשונה שלה אירעה בעקבות האסון, כשהקליטה את השיר "מיליון כוכבים" שכתב יפתח קרזנר, שהיה חברו.
"תם תמיד יהיה חלק ממני", היא אומרת, "מלא פעמים מישהו מזהה אותי ברחוב וקורא לי תם מפני שזו האסוציאציה הראשונה שעולה לו בראש. זה הסיפור שלי, מדהים ועצוב כאחד, אבל בתחילת ההיריון, כשגילגלנו שמות, אחותי הקטנה אורי, שלומדת חינוך מיוחד, הציעה את אנה ונדלקתי. לשם הזה יש צליל רך, ושמה השני הוא מיכל, על שם חמותי שנפטרה. בעלי העניק לי את המתנה הכי חשובה בחיי, אותה, ורציתי להעניק לו מזכרת מאמו".
לא חשבת לקרוא לה על שם אחיך?
"למה תינוקת ורודה ויפה צריכה לשאת על גבה על הנטל והאבל על דוד שלה, שהתרסק ונהרג? למה שהיא תצטרך להסביר ולנמק על שם מי היא נקראת? גם הוריי לא היו בכיוון הזה. אמא שלי חיכתה נורא לרגע שבו תהפוך לסבתא, החברים הטובים של תם כבר נשואים עם ילדים וקוראים לה 'דודה ענת'. עכשיו היא סבתא במשרה מלאה, במקביל לעבודתה כמנהלת 'בוסתן תם', חווה אקולוגית שהוריי הקימו בחוות מקורה ומדי יום מגיעים אליה אוטובוסים של תלמידים וחיילים וילדים עם מוגבלויות. בתקופות של חזרות, כשאני זקוקה לה יותר מתמיד, היא מתייצבת יחד עם אבא שלי, דורון, שממשיך לעבוד באל על למרות שהוא כבר לא טס".
לפעמים את תוהה איך הקריירה שלך הייתה מתנהלת אילולא הטרגדיה ו"מיליון כוכבים"?
"לא, מפני שמיום שאני זוכרת את עצמי רציתי להיות שחקנית וזמרת. הייתי מכורה לסדרות מחו"ל, האחיות אולסן, מרי קייט ואשלי, היו הקראש שלי, ולא השקעתי בלימודים גם בגלל בעיות קשב וריכוז וגם מפני שהם פשוט לא עניינו אותי. בתיכון האזורי, בקיבוץ מעגן מיכאל, היו לי רק שני מקומות ישיבה: או במגמת תיאטרון או על הדשא, וכשניסו לדבר איתי על ציונים שאלתי, 'בשביל מה אני צריכה ללמוד מתמטיקה? איך היא תעזור לי בחיי הבוגרים כשחקנית?'
למרבה האבסורד, התפרסמתי בגלל השיר ובגלל הטרגדיה שחשפה את משפחתי, אבל חודשיים אחרי שהתגייסתי ללהקת חיל האוויר התקבלתי למחזמר 'היי סקול מיוזיק' ומאז אני עובדת כמעט ללא הפסקה. את המקום שלי כשחקנית הרווחתי ביושר. עובדה, אני עדיין כאן".
בגיל 25, אחרי פסטיגלים, "רוקדים עם כוכבים", סדרות ילדים ("מועדון החנונים", "איטי ועצבני") וסינגלים שלא הבשילו לדיסק, היא החליטה להוריד פרופיל ונרשמה לסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. "הרגשתי שנכון לי להתמקצע ולהשתפר, ובנוסף רציתי להיות קצת ילדה וקצת נורמלית, כמו כולן. כי החיים גילגלו אותי למקומות אחרים. בגיל 18 וחצי עברתי לתל־אביב והתחלתי לפרנס את עצמי. הייתי הראשונה מהחבר'ה שעשתה את זה ונהניתי להרגיש עצמאית וגדולה. ולא יצאתי עם החבר'ה לטיול של אחרי צבא מפני שכבר עבדתי חזק. חששתי שהתלמידים יסתכלו בעין עקומה. ככה זה כשמגיע מישהו מוכר. גם אני הייתי נרתעת אילו ג'וליה רוברטס או סקרלט ג'והנסון, שתי שחקניות שאני מעריצה, היו יושבות לידי בכיתה. עובר זמן עד שאת מתרגלת ומבינה שגם הן הולכות לשירותים ויושבות על האסלה".
ואיך היה?
"רע וטוב. כל קשת הרגשות. שלוש שנים אינטנסיביות מאוד. יורם אישר לי להמשיך לעבוד, אבל במקרים רבים ויתרתי מראש. לא יכולתי להתכונן לאודישן בשבוע שבו היו לי 30 הגשות. היו רגעים שנהניתי, זכיתי בתחרויות והרגשתי על הגג העולם, וגם היו רגעים שבהם הרגשתי גרועה ושאלתי את עצמי מה אני עושה כאן, אבל הבנתי למה המשחק כל כך מתאים לי. יש אנשים שפוחדים מחוסר הקביעות של המקצוע ומתקופות של בין עבודות. אצלי זה להפך. קשה לי עם מסגרות, אני לא מסוגלת לעבוד כשכירה, וזה שנכנסתי ללימודים בגיל 25, אחרי שכבר עברתי דבר או שניים בחיי, הקל עליי. הניסיון שצברתי עזר לי להתמודד".
ומבחינה חברתית?
"היה אחלה. בין בוגרי המחזור שלי יש כאלה שהפכו לחברים ברמה של אחים. כשהרגשתי שאני צריכה להוכיח את עצמי יותר מאחרים זה התחבר לפרפקציוניזם המוגזם שלי ופעל לטובתי. עד היום, אף אחד לא מעלה בדעתו עד כמה אני חסרת ביטחון והלימודים חיזקו אותי. זה כמו חדר כושר. אם תתאמני כל יום תקבלי שרירים. יצאתי מהם עם ארגז כלים ועם התובנה שאני לא חייבת לשנן 200 פעם את הטקסט לאודישן, גם 100 פעם זה די והותר מפני שהתוצאה תהיה זהה. אפשר להירגע. הרי חיים רק פעם אחת".
יש שיגידו, שמתים רק פעם אחת.
"שני הפתגמים נכונים. זה גם וגם. בשנים האחרונות השתניתי מאוד. יש בשלות שבאה עם הגיל, האהבה והאימהות לימדו אותי שבמקרים מסוימים עדיף לוותר על פרויקט שעלול להכניס אותי לסטרס. גם הטיפול הפסיכולוגי הממושך עשה את שלו, ואפילו השנתיים של הקורונה שסגרו את התיאטראות עזרו לי להתבגר. הגעתי לחדר החזרות סקרנית ורעבה".
כוס יין במרפסת
דקה אחרי סיום הלימודים היא נקלטה בהבימה, בתפקיד הראשי ב"מיקה שלי" ("עשיתי אודישן נוראי, הייתי לחוצה, חודש אחרי תחילת החזרות קפטן נתן לי הזדמנות שנייה ועשיתי דאבל עם יובל דיין"), ובימים אלה היא משחקת בהצגה "וכי מהו טיול", עיבוד של להב תימור לסיפור של נאוה סמל. "אני נויה", היא מזדהה בשמה על הבמה, "בתו של ניצול שואה ששומר עליי בצמר גפן, עד שחברותיי לכיתה משכנעות אותי להתעמת איתו כדי לצאת לטיול השנתי. לכאורה זה סיפור קטן, כולה טיול, אבל זה עולם ומלואו שחושף את פצעי העבר ואת הקושי לסלוח להוריך ולעצמך. נכנסתי להפקה הזאת בידיעה שזו הצגת בוטיק שתרוץ רק פעמיים־שלוש בחודש, אני לא רוצה לוותר על שעות הערב עם אנה. המילה שמאפיינת אותי מאז שהפכתי לאמא היא 'כרגע'. כרגע עוד קשה לי לצאת לעבודה מדי ערב, אבל אולי זה ישתנה".
זה חייב להשתנות. ציפור קטנה לחשה באוזניי שצדי צרפתי ליהק אותך לעיבוד המחודש של "הלהקה".
"מה, זה כבר פורסם?" היא נרתעת. "אני לא עוקבת. בערב, אחרי שאנה נרדמת, אני מעדיפה לשבת עם בעלי על כוס יין במרפסת. אז כן, ב'להקה' אני אכנס לנעליה של דפנה ארמוני וגם אשיר. כרגע", היא מחייכת, "התשוקה לתיאטרון, לטלווזיה ולקולנוע גוברת על הדחף לכתוב ולבצע שירים שלי, אבל לאנה אני שרה המון. אבא של בעלי קנה לנו רמקולים שווים ואנה נהנית מהם בטירוף. היא רוקדת עם סיימון וגרפונקל והביטלס ובוב דילן וגם עם נועה קירל וסטטיק ובן־אל. הפלייליסט שלנו מאוד מגוון".
