קריאות רשות וקריאות חובה

בשנת 2015, שלוש שנים לאחר מותה של ויסלבה שימבורסקה (1923־2012), הגיעה אליי מפולין מתנה מפתיעה: כרך אדיר, בן יותר מ־800 עמודים, ובו כל טורי 'קריאת רשות', שעד אז יצאו בספרים רזים בהרבה. בכל אחד מן הטורים הללו, שנכתבו בשנים 1966־2002, הגיבה המשוררת על ספר שראה אור בפולין, במקור או בתרגום. זאת איננה ביקורת ספרות במובן הרגיל. כל ספר כזה שימש נקודת זינוק לפרץ חינני של מחשבות רבות השראה ומלאות הומור שיצרו קוסמוס של מינִי־מסות פיוטיות.

את מכלול הטורים שלח אליי הסופר, המתרגם וחוקר הספרות מיכאל רוּשִׁינֶק, מי שהיה במשך שנים מזכירהּ של שימבורסקה. הוא זה שליווה אותה בנאמנות בכל נתיבותיה ובהן גם בעת ביקורה בישראל בשנת 2004. על כרטיס רשמי של "קרן ויסלבה שימבורסקה" הוסיף איחולים חמים לרגל השנה החדשה.

מכיוון שעשר שנים קודם לכן, ב־2005, כבר פירסמתי מבחר מן הטורים הללו בספר 'קריאת רשות' (הוצאת חרגול), הנחתי את הכרך הכבד על המדף, בצד עשרות הספרים שקשורים לשימבורסקה – ביוגרפיות, מחקרים, תרגומים לשפות שונות וכמובן הספרים שקיבלתי ממנה בהקדשתה. מדי פעם בפעם הייתי קורא אחד מן הקטעים, צוחק בקול רם ומתגעגע לחוכמה הרבה ולברק המחשבתי המיוחד של המשוררת הדגולה.

במלאת עשור למותה חזרתי אל טורי 'קריאת רשות' ותירגמתי במיוחד למוסף זה שניים נלבבים. בהזדמנות זאת הוספתי גם שניים משיריה היפים – אחד קיומי ואחד "אקולוגי", שהם כתמיד, בשביל מתרגמהּ, כמו בשביל הקהל הגדול של אוהביה ומוקיריה, בגדר "קריאת חובה". •