במשך שנים חטף מיכאל בן דוד מכות, אגרופים, קללות מצד חבריו לבית הספר. התעללו בו, לעגו לקולו הגבוה, קראו לו הומו. עד שיום אחד הפיינליסט של 'אקס פקטור לאירוויזיון' קיבל החלטה נוראית. "בכיתה ה', רציתי לשים סוף לכל הסבל הזה. הייתה קופסה של כדורים שאמא שלי השאירה בבית. לקחתי אותה והחלטתי לבלוע את כולם. אמרתי שאין לי מה להפסיד. התחלתי לבכות, לצרוח. לא היה אף אחד בבית ולמזלי רגע לפני שבלעתי את כולם, השכנה בקומה שביעית צעקה, 'סתום את הפה. אני לא יכולה לשמוע אותך כבר. אני ישנה צהריים'".

ואז מה קרה?

"הקול שלי הפריע לה עד כדי כך. נבהלתי מהצעקה שלה ופתאום קיבלתי כאפה ויצאתי מהטראנס. כנראה שבזכותה אני חי והיא לא יודעת את זה".

הרבה צרחות עברו בגרון של בן דוד בן ה־25 עד שהפכו לשירה של ממש. מחר (שבת) יעמוד על הבמה בפרק הגמר של 'אקס פקטור לאירוויזיון', שישודר אחרי החדשות ב'רשת' וינסה להיות זה שיזכה בכרטיס לאירוויזיון. הדרך לשם הייתה רצופה קשיים רבים שהתחילו מוקדם מאוד. "ביום הראשון שלי בכיתה ג' נעלתי נעליים לבנות גבוהות חדשות, הרגשתי שאני כוכב העולם וככה נכנסתי לכיתה. הילדים בכיתה הסתכלו עליי כאילו אני ג'וק. שרתי, רקדתי והיו מתאספים סביבי חבורות־חבורות, מצביעים וצוחקים. חשבתי שהעלבתי מישהו, באמת שלא הבנתי מה לא בסדר. הקול שלי גבוה? אני תיאטרלי מדי? זה בא לי טבעי. הבנתי מיד שילדים הם רעים אבל היה לי כיף אז החלטתי להתעלם".

וזה עזר?

"בדרך הביתה פתאום חטפתי בומבה, נפלתי לרצפה, עוד לא הספקתי לעכל וכבר הרימו אותי שלושה ילדים מהכיתה, לקחו אותי לשטח ליד ופיצצו אותי מכות. כל החולצה התמלאה דם. תוך כדי מכות קראו לי 'הומו מסריח', 'קוקסינל', 'זבל', 'איכסה', וזה יותר הטריד אותי מהאגרופים שחטפתי. האף שלי עקום עד היום בגלל זה".

עצוב נורא.

"זו הייתה הפעם הראשונה. תחילתה של מלחמה. אחרי שהם עזבו אותי שם שרוע בחול ישבתי שעתיים עם עצמי כדי להבין מה היה פה, למה זה קרה. הבנתי שמשהו בי לא מתקבל בצורה נורמלית, לא ידעתי בדיוק מה. הגיע הערב, הגעתי הביתה מטונף מלא דם אבל לא רציתי שאמא תראה. ברחתי מיד למקלחת, יצאתי נקי אמרתי לאמא לילה טוב ונכנסתי למיטה. בכיתי כל הלילה. לא אשכח את זה לעולם, אחד הרגעים הכי קשים שהיו לי. ואז הגעתי ללימודים ונהייתי הבדיחה של הכיתה. כולם היו זורקים לי, 'הנה ההומו המוכה'. שם נשבעתי שאני לא אדבר יותר בקול גבוה, ובטח שלא אשיר. שתקתי שנים, לא הייתי מוציא מילה מהפה, הקול הגבוה שלי היה האויב הכי גדול שלי וזה היה כל כך קשה".

× × ×

אבל את ההבטחה הוא לא קיים. להפך, הוא הפך את קולו למקצוע, אחרי שעבר תחנות לא קלות בדרך. הוא נולד באשקלון. בגיל שנתיים התגרשו הוריו ואביו ניתק את הקשר. אחרי כמה שנים התחנה האם מחדש וחזרה בתשובה. אבל גם עם אביו החורג, שהיה האבא של שלושת האחים שלו, הקשר לא היה קרוב. בגיל צעיר הבין בן דוד שהוא נמשך לבנים. הוא הסתיר את נטייתו המינית מאמו. "יום אחד באתי הביתה, לא יכולתי להחזיק את עצמי ובכיתי לאמא ואמרתי לה שקוראים לי 'הומו', לא סיפרתי שמפרקים אותי במכות. היא הייתה אז בת 30, המילה הזאת, 'הומואים' לא הייתה בלקסיקון. במקום לנחם אותי היא ביקשה ממני להיות פחות מוחצן. לא ידעה מה לעשות, מה להגיד. אני לא מאשים אותה".

מתי יצאת מהארון בפניה?

"כשהלכתי ללמוד משחק בבית צבי הכרתי את בן הזוג שלי, רועי. אנחנו שלוש שנים יחד. אמא שלי אישה דתייה והנושא של ההומואים זה נושא קשה מבחינת דתית. מאז אותה תקרית בילדות לא הייתי מדבר איתה עליי כי ידעתי מה העמדה שלה ושהיא לא תקבל אותי. מבחינתה גבר צריך להיות עם אישה כי זה מה שכתוב בתורה. לפני שנתיים, אחרי שהכרתי את רועי, ישבתי איתה, סיפרתי עליו והיא אמרה שזה לא לגיטימי. אמרתי לה שדי, אני הומו, הייתי הומו, אני אהיה הומו ושתקבל את זה. המבט שלה בעיניים, הדקה שזה נפל עליה, מבט של אני לא מאמינה שזה קורה לי. ואז עזבתי את הבית. הלכתי להילחם על עצמי. עברתי לגור עם רועי ובמשך כמעט שנה לא דיברתי איתה. עם הבן־אדם הכי יקר בחיי. זה היה הדבר הכי קשה שקרה לי בחיים, לא המכות לא כלום. אחרי שנה אחי אמר לי שהיא מבקשת שאבוא לקידוש עם בן הזוג שלי".

הלכתם?

"כן. זה היה אחרי שנה שלא התראינו, וראיתי כמה צער גרמתי לה, נראתה אמא אחרת, הזדקנה בחמש שנים. על הדף זה החיים שלי, למה האושר שלי צריך לגרום לה לעבור מסכת עינויים כזו? היא צריכה להיות הכי מאושרת במיוחד כשזה קשור אליי".

רועי הוא בן הזוג הראשון שלך?

"כן. בגלל שנושא המיניות שלי חווה טראומות כל הילדות זה נורא נסגר אצלי. הייתי נורא חסום. גם איתו, עד שלא הצלחתי להוריד את כל המגננות והפחדים שלי לא נפתחתי. בהתחלה הייתי בוכה לו המון, הוא לא היה מבין מה קורה לי. לפניו התחילו איתי הכי יפים בעולם אבל שיקשקתי, לא הסתכלתי עליהם. כלום. בחטיבה הייתה לי חברה טובה שמאוד אהבתי אותה והיא אותי, זו הייתה ההתנסות הראשונה שלי והיחידה שלי לפניו. אבל היינו ילדים, ניסיתי ואפילו היה לי כיף. אני אדם של אהבה. היא עד היום חברה טובה שלי, אני אוהב אותה אבל לא נמשך לנשים מה לעשות?"

התחרטת על הזמן שלא דיברת עם אמא?

"הרגשתי ייסורי מצפון אבל עם זאת חשוב לי להגיד לאלה שמקשיבים לי, שזה עדיין היה צריך להיעשות כדי שאני לא אוותר על עצמי, מגיע לי להיות מאושר. מאז אמא שלי אוהבת את בן הזוג שלי יותר ממה שהיא אוהבת אותי. היא מזמינה רק אותו לקידוש. אפילו אבא שלי הביולוגי הכיר אותו דרך התוכנית".

× × ×

אביו הביולוגי עזב את הבית כשבן דוד היה צעיר מאוד, ובמשך שנים לא שמע ממנו. אחרי הצבא הלך ללמוד משחק וקיבל טלפון מפתיע. "אבא שלי, גרוזיני של פעם, הולך היום ברחוב ואומר לכולם, 'הבן שלי הומו והוא מלך העולם ואני מכור אליו'. חזרנו להיות בקשר במהלך לימודי המשחק וכל כך התבאסתי שזה קרה רק אז. כמה יכולתי להרוויח אם רק הייתי מבקש עזרה ממנו, יכולתי לשמוע את זה כילד ולא רק אחרי 20 שנה".

אתם בקשר טוב? תבקש ממנו עזרה אם צריך?

"כן. אבא שלי עוזר לי כספית, אין ברירה. אני מגשים את החלום שלי שיכול להיגמר בקרוב. זה מקצוע של הישרדות. נשאר חלום אחרון שזה הגמר".

איך התפרנסת עד עכשיו?

"מעולם לא ביקשתי מאמא שלי כסף אז הייתי חייב להמשיך לשרוד. הייתי מלצר מזמר במסעדה. יום אחד הגיעה למסעדה מורה שחגגה לנכדה שלה בת־מצווה והיא הייתה מורה לפיתוח קול. היא כל כך התלהבה ממני ואמרה שיום למחרת אתייצב אצלה לשיעור. כמובן שבאתי. אחרי השיעור היא אמרה לי, 'ביום ראשון של השבוע אתה ניגש ללימודי משחק בבית צבי לפתח את הכישרון שאני רואה בך'. וואו. אף פעם לא התייחסתי לכישרון שלי כאל מקצוע, אין סיכוי. אמרתי לה שאנסה למרות שהיה לי ברור שלא אעבור. אבל עברתי".

ומה עשית בתקופת הקורונה כשסגרו מסעדות לישיבה?

"איך שסיימתי ללמוד הגיעה הקורונה. אמרתי, טוב, אין עבודה, הכל סגור, צריך להתפרנס, לאכול, שיהיה מקרר מלא, אז הלכתי לעבוד בסופר. ישר שלחו אותי לקופה כמובן בזכות הקול שלי. היה לי כל כך כיף, לא הייתה בי טיפת בושה. כולם מסביבי ידעו שאני עובד בסופר. לא היה לי אכפת מה יגידו, כאילו לא אמרו לי מספיק כל החיים. בשנה שעבדתי שם התבגרתי בעשר שנים. החבורה שלי הייתה מורכבת מקופאית רוסייה, קופאית אתיופית, קופאית ערבייה, ואני הרביעי הייתי קופאי הומו. לכולנו דאגות באיך לסגור את החודש. אחת מהן רשמה אותי ל'אקס פקטור' ובגללה הסכמתי. כמו בלימודי משחק, הלכתי רק לנסות. מפה לשם אני בגמר".

אפרופו גמר, איך היה לך בתוכנית? אביב גפן אמר עליך ש"כולם היו יותר טובים ממנו. הוא ממש לא אותנטי. אני לא מאמין לו".

"כשאביב גפן לא מצביע לי אני לא לוקח את זה קשה, מי שלוקחים את זה קשה זה ההורים שלי וסבתא שלי. אני מסביר להם אחרי כל פרק שזו התוכנית, שזו הדעה שלו, וזה בסדר גמור. הם לא מבינים שאני מאחל לעצמי את הדעות של אביב גפן כל החיים מאשר הדעות שחטפתי בילדות. ביום־יום לא אכפת לי איך אני נראה, ככה עם טרנינג אני הולך ברחוב, הכי אני. על הבמה יש לי איפור, שיער, חליפה יפה. בא לי להרגיש שם טוב. אבל גם עם ז'קט שיש עליו אקונומיקה אני מרגיש טוב. אין לי דברים יקרים בארון, אפילו לא אחד. אני קמצן. מעדיף להשקיע את הכסף שלי על אוכל טוב. היו בילדות דברים שרציתי ולא הייתה לי אפשרות להשיג אותם, אז עכשיו אני מקטין כל צורך שיש לי ושומר את הכסף. לא עושה לי את זה חומר. באמת שלא".

יש לך חברים מהתעשייה?

"כשהייתי קטן הייתי יושב שעות ושומע את מאיה בוסקילה שרה. היא זכתה בכל תואר אפשרי ונורא אהבתי אותה. יכולים להגיד מה שרוצים עליה אבל מה שאי־אפשר להתווכח עליו זה הקול והנוכחות שלה. הייתי הולך לבד להופעות שלה, היא הייתה שומעת אותי בקהל ומעלה אותי לבמה. מטפחת אותי, נותנת לי מהזמן שלה. היום היא רואה אותי בתוכנית וכותבת לי כמה היא מאמינה בי. אף פעם לא דיברנו באופן אישי, ולפני כמה ימים, אחרי עשר שנים של אהדה, היא התקשרה אליי בווידיאו ודיברנו כל הלילה כמו שתי חברות טובות".

בדיעבד. היית משנה משהו בעצמך כדי להקל את הדרך הלא־פשוטה?

"לא הייתי משנה בעצמי כלום. גם לא את המכות שחטפתי ואת ההשפלות, כי זה מה שחישל אותי. הדבר היחיד שהייתי משנה בכל הדרך ובילדות זה שלא ביקשתי עזרה. החיים שלי היו הרבה יותר קלים ככל הנראה, וגם של אמא שלי, אם הייתי מבקש עזרה כשהייתי צריך אותה".