המחירים עולים בכל העולם. זה קשור להתייקרות בשוק האנרגיה, להתנוונות שרשראות האספקה הגלובליות בתקופת הקורונה, למחירי חומרי הגלם, למחסור הולך וגובר בידיים עובדות. יוקר המחיה מעיק תמיד, בראש וראשונה, על מעמד הביניים והשכבות החלשות; בתורם, הם נוקמים בפוליטיקאים הרלוונטיים. הסובל האחרון מכך הוא הנשיא ג'ו ביידן, שהפופולריות שלו בארה"ב הגיעה לאחרונה לשפל לאור הגאות במחירים. ההגעה של עליות המחירים האלה לישראל היא עניין מתבקש וטבעי; מה שעוד מתבקש הוא שבמשק מונופוליסטי, קטן ונשלט בידי שחקנים גדולים, עם רשות תחרות חלשה, רשתות השיווק, היבואנים והפארמים ינצלו את עליית חומרי הגלם ועלויות הייצור וירכיבו עליה תוספות מקומיות, יצירתיות.

שר האוצר ליברמן עוד יתחרט – סביר להניח שהוא כבר מתחרט – על האמירה שלו אתמול כי עליית המחירים היא "הכי מתונה בעולם". לא בגלל חוסר דיוק קיצוני – האינפלציה בישראל אכן נמוכה ביחס למערב – אלא כי הוא מחמיץ את הנקודה. הנה היא: השאלה איפה הכל התחיל. ועלות החיים בישראל, עוד לפני עליות המחירים של 2021-2022, גבוהה מאוד.

קחו לדוגמה קרטון של ליטר חלב. המחיר המפוקח שלו במדינת ישראל הוא 5.94 שקל. ליטר חלב בבריטניה עולה כ־3.40 שקל. למעשה, תוכלו לקנות למעלה מ־2 ליטר עבור 5 שקל. או קורנפלקס. קלוגס הוא מותג המוחזק בידי היבואן הפרטי דיפלומט; הוא נהנה מאוד, יש להניח, משער השקל המתחזק בשנים האחרונות. זה לא הפריע לו להודיע לאחרונה על עליית מחירים של עד 16% במוצריו, ובין היתר בקורנפלקס, שיעלה 7.5% יותר. כרגע, קורנפלקס 750 גרם נמכר ב־15-14 שקל. לאחר ההתייקרות הוא יעלה, בחשבון פשוט, כ־16 שקל. כמה הוא עולה בבריטניה? בערך 12.80. פער של 25%. ולא, עלויות ההובלה לא מסבירות את זה. תריסר ביצים יעלו לכם בבריטניה בערך 7.5 שקל, ובישראל למעלה מ־10. הביצים מפוקחות; הנדל"ן איננו כזה. עלות דירה ממוצעת בבריטניה היא כ־1.15 מיליון שקל. בישראל מדובר בכ־1.68 מיליון. עניין של 40 ומשהו אחוז, בקטנה. לכל המרכיבים האלה מצטרפות חזירויות קטנות: נניח בדיקת אנטיגן אחת שנמכרה אתמול, בסופר־פארם, ב־35 שקל ליד הקופות. אפשר לדמיין את הרעיון: אולי יעבור איזה גמלאי שלא ישים לב (בסופר־פארם אמרו שהבדיקה השנייה בחצי מחיר).

בקיצור, מר ליברמן ושרי הממשלה: החיים פה קשים ויקרים מאוד ממילא. פניות לצורכי יח"צ לרשות התחרות (אתם וגם אני יודעים שהיא לא תעשה דבר), תחרות כתיבת יוצרת של מכתבים נזעמים ליבואניות, המלצות פופוליסטיות של שרים בממשלה להחרים יצרנים – תחסכו את זה מאיתנו.

הנה האמת: המחירים היו פה גבוהים באורח קיצוני עוד לפני עליית המחירים "המתונה בעולם". המחאה החברתית שינתה דברים לטובה, במידה מוגבלת. אחריה נבלמו מעט עליות המחירים (אסם, שטראוס והאחרות שרדו). בנוסף, השכר המקומי עלה – גם אבסולוטית, וגם בהשוואה למערב. זה יותר טוב ממה שהיה לפני עשור, אך שתי שערוריות ענק, יקרות, בלתי נסבלות, לא נפתרו ואף התרחבו. הראשונה היא משבר הנדל"ן, בלי ספק הכישלון הגדול ביותר של ממשלות ישראל בעשור וחצי האחרון. המדינה שולטת באגרוף ברזל בקרקע, המרכיב היקר ביותר בבניית דירה. עליית מחירי הדירות מניעה נישול היסטורי של מעמד הביניים ומעמדות חלשים יותר. זו התמכרות להר של חובות והיא בת־קיימא רק בשוק שנמצא בבועה מתמדת. השערורייה השנייה היא מה שאנחנו מקבלים עבור המיסים הגבוהים פה. שירותים ציבוריים מידרדרים ברוב התחומים, ובפרט במערכת החינוך שקרובה יותר לסף קריסה ממערכת הבריאות בימים אלה – בעוד שהאחרונה מתמודדת עם גל תחלואה תקדימי בעת מגפה עולמית. חשוב להחרים יצרנים שמפקיעים מחירים, וחשוב לזכור איפה חומסים את הישראלים: בעיקר בנדל"ן המופקע ובתמורה הדלה עבור מיסיהם המופרכים.

התמונה הגדולה, העולמית, ברורה: בסיומן של שנתיים של מגפה, העשירים התעשרו מאוד. ההון של עשרת המיליארדרים הגדולים בעולם הוכפל. העשירים לא יפרסמו ברבים את מזלם הטוב, אבל הדברים ניכרים: במכוניות יוקרה, בדוחות ציבוריים, בתשלומי מס על הון. אתם שומעים הרבה אנשים שנפגעו כלכלית ובריאותית מהמגפה; שימו לב לשתיקה שבעת הרצון של בעלי רשתות השיווק, הפארמים, המלונות הישראליים, הקבלנים. במקביל, חוסר האמון של הציבור במנגנוני הכוח הפוליטיים העמיק. זו תופעה קלאסית לימים שאחרי מגפה – עוד מימי המוות השחור באירופה: האשליה של שליטה וביטחון שמעניק ממסד מתנפצת אל מול וירוס או חיידק זעיר, המטריקס קורס, וכשאנשים מתעוררים הם מחפשים תשובות אחרות. התמשכות המגפה גורמת לתופעות מתרחבות (גם בממשלתנו, כמובן) של הכחשה. עכשיו, אל התופעות הללו מצטרפות עליות מחירים נרחבות, שמערערות את תחושת היציבות האבודה ממילא של מעמד הביניים הנשחק. הדרך להתמודד עם האתגרים הקיצוניים האלה איננה בשיגור טענות סטטיסטיות שהכל פה בעצם נפלא, וגם לא בקמצנות ממשלתית כלפי עסקים וענפים שנזקקים לסיוע, אלא בריפוי, גישור, רפורמות, וחלוקת משאבים לאלה שהקורונה פגעה בהם. מי שלא יעשה את זה, בישראל או בעולם, יגלה מה פורץ לעיתים קרובות רגע אחרי מגפה, גל התעשרות וגל התייקרויות: הזעם.