"אסתר, כמה קיוויתי להגיע איתך לארץ ישראל. אבל בלעדייך, האדמה הזו אינה אותה אדמה"

סיפור של יונתן פולארד, שריצה 30 שנות מאסר בגין ריגול לטובת ישראל בא

רצות־הברית, הוא גם הסיפור של האישה שהייתה רחוקה ממנו כל השנים האלה ולא הפסיקה לחשוב עליו – אסתר פולארד.

זה סיפור על על הקרבה נדירה, על אכזבה, על כאב שמפלח את הלב ועל געגועים. אבל זה גם סיפור על תקווה לאיחוד, על מסירות אין קץ, ובעיקר על הגשמת חלום. במשך למעלה מעשרים שנה, מאז יום היכרותם, נאבקה ללא לאות אסתר לשחרור

ו מהכלא של בעלה, שנעצר ב־21 בנובמבר 1985 יחד עם אשתו הראשונה אן הנדרסון בפתח שגרירות ישראל בוושינגטון, וב־1987 נידון למאסר עולם. היא לא ויתרה עד ששוחרר בנובמבר 2015.

אבל אחרי הניצחון במאבק על יונתן, אסתר הפסידה במאבק אחר, על חייה שלה. שנה אחרי שחרורו של יונתן חלתה אסתר בסרטן, ולאחרונה נדבקה בקורונה. בסוף השבוע היא אושפזה בבית החולים הדסה עין כרם במצב קשה, לאחר שנדבקה בנגיף. הלווייתה התקיימה אתמול בהר המנוחות בירושלים. כאלף איש ליוו אותה בדרכה האחרונה. אחרי יותר משני עשורים שלה בלעדיו, יצטרך יונתן להתרגל לחיים בלעדיה.

"אסתר, כמה קיוויתי להגיע איתך אל האדמה של ארץ ישראל", הוא ספד לה. "אבל האדמה הזו בלעדייך אינה אותה אדמה כמו שאת אהבת. כמה שאהבת את הארץ, עכשיו הארץ תאהב אותך ותקבל אותך. עכשיו באמת תהפכי לחלק מהארץ שאהבת כל כך".

"אסתר הייתה האחת שלימדה אותי כל מה שאני יודע על ההלכה, התורה ועל הכל", הוסיף פולארד. "היא סבלה משקרים נוראיים, ובגלל שהיא אישה הרבה אנשים הרגישו שזה מותר. שאלתי אותה 'למה את לא מגיבה לכל המתקפות', שפעמים רבות הגיעו מפקידים בכירים מאוד, מהממשלה דאז ומאנשי תקשורת בכירים. והיא נתנה לי תשובה פשוטה מאוד: 'אני יודעת מי אני, אני לא צריכה להגיב'. מעולם לא ראיתי מישהי אמיצה כמו שאסתר הייתה. למדתי ממנה לעולם לא לפקפק באומץ של אישה".

"כאשר באנו לחדר המיון בהדסה בשבת האחרונה, היינו שם תודות לאלוהים והיו לנו דקות נוספות איתה. האחות הראשית, במעשה של חסד רב והגינות, הרשתה לי להיכנס למחלקת הקורונה, ללבוש חליפת הגנה ולהישאר עם אשתי בשלושת הימים האחרונים של חייה. בסוף ניתנו לי שתי אפשרויות: לתת לה למות מוות טבעי, או לתת לה להילחם. הסתכלתי על הדוקטור ואמרתי לה, 'את יודעת כמה האישה הזו לחמה עבורי במשך 30 שנה. אני לא מוותר עליה. אני אתן לה את ההזדמנות לעשות מה שהיא עושה הכי טוב – וזה להילחם'".

"כאשר החזקתי אותה ונפרדתי ממנה, אחת מהאחיות אמרה שמוניטור הלב שלה הראה תגובה והיא שמעה אותי. בעקבות זאת ביקשתי ממנה כשתגיע לשערי שמיים שתחבק את הוריי, את הוריה ואת כבוד הרב מרדכי אליהו, ושתמתין לי, כי בזמנו של אלוהים, אנחנו נהיה יחד. אני אוהב אותך לתמיד".

אסתר פולארד נולדה בקנדה בשם איילין זייץ. היא הייתה מורה במקצועה. בשנות ה־30 לחייה, בשנת 1990, נתקלה איילין במודעה בעיתון יהודי על אסיר שכלוא בכלא אמריקאי, וזקוק לעזרה. היא יצרה איתו קשר, כתבה לו מכתבים לכלא והביעה איתו הזדהות. אחרי שהתכתבו מספר פעמים הבינו השניים שיש ביניהם היכרות מוקדמת ממחנה הנוער של מכון ויצמן. הקשר התהדק, וב־1992, לאחר שנתיים של התכתבויות, הם נפגשו לראשונה בכלא באטנר שבצפון קרוליינה, בו היה כלוא יונתן עד שחרורו.

ב־1993 השניים התחתנו בכלא. איילין שינתה את שמה הפרטי לאסתר ואת שם משפחתה לפולארד. כל חייה הוקדשו למען שחרורו של יונתן, שבמהלך תקופת מאסרו חזר בתשובה. היא ניסתה להביא את סיפורו לתודעה, נפגשה עם גורמים פוליטיים וחיזקה אותו מרחוק. "במשך שנים על גבי שנים אסתר נאבקה למעני במסירות", אמר יונתן אתמול. "גם ברגעים בהם אף אחד לא האמין שאצא מהכלא, היא לרגע לא איבדה תקווה – ובכך נתנה לי את הכוח לשרוד. זמן לא רב אחרי שיצאתי מהכלא המצב התהפך, ומצאתי את עצמי מול המשימה להציל אותה".

אשר מבצרי, חבר קרוב של משפחת פולארד ופעיל במטה המאבק לשחרורו, אמר אתמול: "החלום שלהם היה לחיות ביחד עוד שנים בארץ ישראל. לצערנו היא נדבקה בקורונה וחשבנו שהיא איכשהו תשרוד, אבל כנראה שהצירוף של הכל ביחד, מחלת הסרטן והקורונה, הביא למצב שהגוף לא היה יכול להחזיק מעמד".

ראש הממשלה נפתלי בנט הוציא הודעת תנחומים: "הצטערתי לשמוע על פטירתה של אסתר פולארד, אישה שמסירותה ואהבתה ליונתן פולארד הפכו לסמל לעוצמה, נחישות ואמונה". גם ראש האופוזיציה בנימין נתניהו ספד: "רעייתי שרה ואני דואבים עם יונתן פולארד על פטירתה של רעייתו אסתר ז"ל. אסתר פעלה במסירות אין קץ במשך שנים ארוכות למען שחרורו של יונתן. אני זוכר את פגישותינו ושיחותינו לאורך השנים ואת הבטחתי להחזיר את יונתן הביתה".