"שנים של מאבק שניהלה לשחרורי עלו לאסתר בבריאותה"

"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", זהו נוסח הניחום שחזר שוב ושוב, כשמכרים וחברים רבים הגיעו לבית קטן בשכונת קריית משה בירושלים כדי לנחם את יהונתן פולארד על מות אשתו.

בבית הצנוע, על כיסא נמוך, יושב פולארד ומקבל את פני הבאים. בכל כמה דקות נכנס חבר, מכר, רב, ולפעמים אזרח שמעולם לא פגש קודם לכן את פולארד. כולם מנסים לנחם אותו על מותה של אסתר ז"ל, האישה שהקדישה את חייה לשחרורו. פולארד שומע את דברי הניחומים, משיב "אמן", ולעיתים מספר מעט סיפורים באנגלית על אשתו המנוחה. את רוב חייו הבוגרים הוא העביר מאחורי הסורגים, חולם להתאחד עם אסתר ולחיות עימה בירושלים. אחרי עשרות שנים הוא הגשים את החלום, וזמן כל כך קצר אחר כך הלכה אסתר לעולמה והותירה אותו כמעט לבדו בעולם.

אסתר חלתה בסרטן אחרי שיהונתן השתחרר מהכלא, כשבני הזוג חיו בארה"ב. לאחר שעלו לארץ הם המשיכו את הטיפולים בבית החולים הדסה בירושלים. בתקופה האחרונה נחלש גופה בגלל הסרטן, ולפני שבועיים ניחתה על בני הזוג מכה נוספת: היא חלתה גם בקורונה. "המצב שלה הלך והידרדר והיא לא יכלה לצאת מהבית", מספר יהונתן ל”ידיעות אחרונות” ול־ynet. "בשבת האחרונה חלה החמרה נוספת, וביום ראשון לפנות בוקר הציבו בפניי החלטה בלתי אפשרית: האם לתת לאסתר ללכת, או להמשיך להילחם גם במצב של הנשמה. באותו רגע אמרתי לרופא: 'האישה הזאת נלחמה עליי שלושים שנה. אני חייב לתת לה להילחם למען עצמה'. חיברו אותה למכשיר הנשמה, אך לצערי זה לא עזר".

אסתר הלכה לעולמה ביום שני. "אין לי ספק שהשנים של המאבק שניהלה לשחרורי עלו לה בבריאותה, בחוסר היכולת שלה למצוא את הזמן לטפל בעצמה", אומר יהונתן, "ועל כך אני אהיה חייב לה כל ימי חיי".

אסתר פולארד ז"ל | צילום: אלכס קולומויסקי

יהונתן פולארד מספר כי אסתר פעלה ללא ליאות למען שחרורו, מול גורמים בממשלה ובפעילות ציבורית. "היא גרמה לאנשים להסתכל במראה ולשאול את עצמם מה הם עושים כדי להשיב אותי הביתה", הוא אומר, "והרבה פעמים הם לא אהבו את מה שהם ראו במראה הזאת".

לדבריו, את שיעור המראה שלה גם הוא עבר. "היא אמרה לי פעם: 'תסתכל במראה ותגיד לי מה אתה רואה'. אמרתי לה: 'את עצמי'. היא אמרה לי: 'תסתכל עמוק יותר' שאלתי: 'מה את מצפה שאראה?' היא ענתה: 'תראה. רואים שם את אבא שלך, את סבא שלך, את אבותיך עד למתן תורה בהר סיני. תבין שאתה ממשיך דרכם. זה לא רק אתה פה במראה'. אני מאוד התביישתי. אני יודע שאני בא משושלת של רבנים שעשו הרבה דברים שאני לא עשיתי אז", סיפר ל”ידיעות אחרונות” ול־ynet. זו הייתה אחת הסיבות שהוא הלך והתחזק מבחינה דתית.

פולארד מספר על שתי המשימות הקשות בחייה של אשתו המנוחה: "הקלה מבין השתיים הייתה להוציא אותי מהכלא ולהביא אותי לארץ. המשימה הקשה יותר הייתה להוציא את הגלות מהראש שלי. היא הייתה המורה שלי. היא הכירה לי דרך חיים שלא הכרתי, דרך חיים של אמת. המשמעות של לחיות על פי רצון השם ועל פי ההלכה".

אתה יכול לתת דוגמה לדרך החיים הזאת?

יהונתן ואסתר פולארד. "הפחד הכי גדול שלי היה שחלילה לא אכבד את אשתי" | צילום: שאול גולן

"למדתי ממנה המון. קשה לתמצת את זה בכמה מילים. אבל הנה דוגמה: בכלא הייתה מכונת צילום, וצילום עלה 25 סנט. המשמעות למעשה הייתה לבחור בין אוכל לבין צילום. באחד הימים התחלתי לצלם אבל ראיתי שבמכונה יש תקלה ואפשר לצלם חופשי. חשבתי שנפל לידי אוצר של ממש, אבל אז עצרתי את עצמי כי הבנתי שזה לא הדבר הנכון עבורי לעשות כיהודי, ושאם אתפס אבייש את אשתי. לפעמים הפחד של האנשים הוא מלהיתפס או להיענש. הפחד הכי גדול שלי היה שחלילה לא אכבד את אשתי".

כיצד נראו החיים החדשים שלכם פה בארץ?

"המחלה של אסתר הגבילה את האפשרות שלנו לבקר בהרבה מקומות בארץ ישראל, אבל אחד הרגעים המרגשים ביותר היה הכנסת ספר תורה לקבר יוסף הצדיק. זה היה ספר תורה שאסתר אספה למענו פרוטה לפרוטה, בתקווה שזה יעמוד לזכותי ויעזור לשחרורי. הוא יועד לקבר יוסף הצדיק כי זו דמות תנ"כית שישבה בכלא, ואני מרגיש הזדהות איתה. התקווה שלה הייתה שאעלה לארץ ואכניס לשם את הספר בעצמי, וזה חלום שהצלחנו להגשים יחד".

היא נולדה בקנדה בשם איילין זייץ, והייתה מורה במקצועה. בשנות ה־30 לחייה היא ראתה מודעה בעיתון יהודי על אסיר שכלוא בבית כלא אמריקאי וצריך לעזור לו. היא יצרה קשר עם יהונתן, שלחה לו מכתבים לכלא והביעה הזדהות עם הפעילות שלו. הקשר בין השניים התהדק במהלך השנים והם התחתנו ב־1993. איילין שינתה את שמה הפרטי לאסתר ואת שם משפחתה לפולארד. כל חייה הוקדשו למען שחרורו של יהונתן. למרבה היגון, היא לא תזכה להזדקן לצד האיש שכה אהבה.