אף אחד לא ניצל

שבע ורבע בערב, אתמול. שני מסוקי יסעור 2000 כבדים, שעל סיפונם 73 לוחמים ואנשי צוות אוויר, טסים בדרכם לעבר לבנון. הם עמוסים בציוד לחימה רב.

לילה חשוך. מזג־אוויר סוער. גשם. קור מקפיא. אפס מעלות. מעל מושב שאר־ישוב וקיבוץ דפנה, שינו המסוקים מבנה. הגובה – כ־120 מטר.

ואז מתרחש הנורא מכל, שנסיבותיו עדיין אינן ברורות.

המסוקים מתקרבים זה לזה במהירות, מתנגשים זה בזה. אחד המסוקים נופל חסר שליטה על הקרקע, מטרים ספורים מבתי התושבים, בסמוך לחדרי האירוח. טייס המסוק השני, המגלה לחרדתו את שאירע, מנסה בשניות האחרונות לבצע נחיתת אונס, אך אינו מצליח בכך. גם המסוק שלו מתרסק אל הקרקע – ליד בית הקברות של קיבוץ דפנה הסמוך.

תחמושת הגבירה את הפיצוץ

שני המסוקים מתפוצצים ברעם מחריש אזניים. להבות אדירות מיתמרות אל על, מאירות את העלטה שמסביב. התחמושת מתפוצצת. חלקי המסוקים נקרעים, מתעופפים לכל עבר ומתפזרים על פני שטח נרחב. אמצעי הלחימה של הלוחמים ממשיכים להתפוצץ. רימונים, מחסניות, פצצות נ"ט, פצצות מרגמה, תחמושת אישית, נשק נוסף. הקולות שאחרי המוות.

73 לוחמים. איש לא ניצל.

בסטטיסטיקה היבשה, הקרה, נרשם האירוע הטראגי הזה כאסון האווירי הגדול ביותר שידע צה"ל מעודו. במציאות - ‭ 73 ‬שמות, 73 פנים, 73 בנים, אחים וחברים. ‭73‬ חלומות.

הכל מתנפץ במחי התרסקות אחת מזוויעה. אחד המסוקים מתרסק ליד ביתה של משפחת סילביה כהן משאר־ישוב, הנמצאת באותה עת בבית עם שלושת ילדיה הקטנים. "שמעתי פיצוץ אדיר‭ ,"‬סיפרה הלילה‭" ,‬הייתי בטוחה שטיל קטיושה נפל עלינו. מיהרתי לחלון לראות מה קרה‭."‬

המראה שנשקף לנגד עיניה מדהים אותה. כדור אש המתנשא לשמיים. בתים אחדים נפגעים‭" .‬צימרים" של נופשים. למרבה המזל, איש אינו שוהה בהם.

רעם הפיצוץ מחריד גם את ורה אלחרר, אף היא משאר־ישוב. היא מספרת: "בעוד הרי הפיצוץ הכבד מצלצלים באזניים, שמענו צפירות של מכוניות הצלה, ראינו פצצות תאורה שהאירו את כל המושב. הבנו שקרה אסון גדול מאוד. כל הערב חשבנו אם ומתי יירד שלג, מי בכלל חשב על אסון נורא שכזה‭"?‬.

בתי החולים בכל האזור נערכים לקליטת הנפגעים. כוחות צה"ל הזורמים למקום מקימים מיד חדר פיקוד מיוחד. וגם בית חולים נייד לטפל בפצועים. מהר מאוד מתברר שאיש לא נפצע. כולם נהרגו בו במקום.

עשרות ניידות משטרה ממרחב הגליל, אמבולנסים וכבאיות דוהרים לאזור התרסקות המסוקים. כבישים באזור נסגרים, כדי לאפשר תנועת רכבי ההצלה.

כשהם מגיעים למקום הם רואים לזוועתם גופות פזורות בשטח, קרעי מסוקים, בתים הרוסים.

חבלני המשטרה מגיעים למקום. הם מתחילים לסייע לכוחות צה"ל בפירוק הרימונים שעל אפודי המגן, הצמודים לגופות החיילים. האזור מואר כבאור יום באמצעות פצצות תאורה. כוחות הביטחון אוסרים על התושבים לצאת מהבתים עד לסיום החילוץ ולאיתור חומרי הנפץ.

עשרות חיילים נושאים באלונקות את גופות החללים למקום ריכוז. פעולות הזיהוי מתחילות מיד. למקום מוזעקים אנשי חברה קדישא. הם רוכנים על הקרקע, מלקטים ונושאים בידיים רחומות. עבודות הזיהוי נערכות כל הלילה והבוקר על־ידי אנשי הרבנות הצבאית של פיקוד הצפון.

מזכיר שאר־ישוב, גבי אדרי: "המשפחות שמעו רעש מוזר באוויר. ביישוב פרצה בהלה. למקום הגיעו כוחות צבא גדולים. היינו בטוחים שזה מטחי קטיושות, לא הבנו בכלל מה שקורה. עד שראינו את הזוועה של הגופות הפזורות בשטח".‬

הקצונה הבכירה של צה"ל, מפכ"ל המשטרה, ובכירים נוספים מגיעים למקום. מנסים להבין איך זה קרה. שומעים את המספר הגבוה של ההרוגים ומתחלחלים.

הצימרים היו ריקים

אלוף פיקוד הצפון, עמירם לוין, אומר בסבר פנים חמור: "שני המסוקים היו בדרכם ללבנון עם חיילים ומפקדים. לבי עם המשפחות השכולות. 73‬ חיילים נהרגו. אנחנו עושים הכל כדי להודיע במהירות את ההודעות הקשות למשפחות. פינינו את כל קווי הטלפונים, כדי שחיילים בצפון יוכלו להודיע למשפחותיהם כי שלום להם".‬

שר הביטחון, יצחק מרדכי, מקבל דיווח מיידי על התאונה. סמוך ל־8 וחצי מתכנסים בלשכתו בתל־אביב הרמטכ''ל, מפקד חיל־האוויר, ובשלב מאוחר יותר מגיע ללשכה גם נשיא המדינה.

חיל־האוויר החל כבר אמש לחקור את נסיבות אסון הטיסה, שאיש ממנה חי לא חזר.