חייבים לדבר על ברונו

זה כבר הופך למנהג מוזר של תאגיד העכבר. סרט אנימציה שיוצא בלי הרבה באזז ומערך שיווקי מינורי, לא מבוסס על אגדה מוכרת, מקבל ביקורות טובות אבל לא מדהימות, ורק תוצאות סבירות בקופות - עובר מהפך בתוך חודשיים. לפתע הדיבור ברשתות לא פוסק, הוא מרוויח יפה וזוכה למעמד קאלט מצד ילדים ומעריצים שמוצאים בו משמעויות נסתרות, עם שיר שלאט־לאט מטפס במצעדים וחורך את האזניים - והופ, יש לנו קלאסיקה מודרנית. זה קרה עם 'לשבור את הקרח' ו'מואנה', וזה קורה עכשיו שוב עם 'אנקאנטו' הלטיני, שהשיר שלו 'לא מדברים על ברונו' טיפס לצמרת הבילבורד בארה"ב ובבריטניה. ככה זה שעל הפסקול הופקד לין מנואל מירנדה ("המילטון"). ב'לוס אנג'לס טיימס' כבר מדברים על "התופעה התרבותית הראשונה של 2022" (למרות שהסרט יצא עמוק ב־2021), ועל "אנקאנטו־מאניה", לא מעט בזכות דור הטיקטוק שעושה עליו מחוות וגם פרודיות. וכמו 'לשבור את הקרח' ו'מואנה', גם כאן דיסני מצליחים במיוחד כשהם פונים למעשיות פמיניסטיות מעצימות שבמרכזן אחווה מנצחת. בכל מקרה, הם יודעים מה הם עושים. אחרת איך תסבירו שהם שוב ושוב מגלים לנו איך אפשר להיות האולפן הכי גדול, רועש ודורסני בהוליווד ועדיין להפתיע מדי פעם כמו עכבר קטן.