ורד עם קוצים

מסלול הכוכבים שעלה עליו אורי ורד (25), אחת ההבטחות הכי גדולות בעולם המשחק, התחיל ממש לא כמו שדמיין. הוא נולד למשפחה דתית, אבא עורך דין, אמא מורה, ילד סנדוויץ' בין שלושה אחים. ההמשך נראה לו ידוע מראש – לסיים את בית הספר הדתי, לעבור לישיבה, משם למכינה קדם־צבאית ואז לשירות הכי קרבי שיש, כמו שאר החברים.

אבל לחיים היו תוכניות אחרות בשביל הדתל"ש מפתח־תקווה, שהתחיל בסטנד־אפ ובסרטוני רשת והיום הוא הרוקסטאר של עולם הילדים בזכות הסדרה "האחיין שלי בנץ", שמשודרת בכאן חינוכית ובכאן 11. ורד לא יכול לעבור ברחוב בלי שרבים יזהו אותו, יטפחו לו על השכם או יבקשו להצטלם איתו, אבל עדיין מתרגש מהעובדה שהוא משחק בסדרה לצד אנשים שבעצמו העריץ, ובינתיים הפכו לחברים.

"חודשיים לפני שהתחלנו לצלם פגשתי את דניאל קורן בים, הוא שיחק מטקות וביקשתי לעשות איתו סלפי", הוא מספר. "דניאל היה האליל שלי, הערצתי אותו. ואז פתאום אני פוגש אותו בקאסט, משחק איתו בסדרה. עד היום כשאני איתו בסט אני מנסה להיות קול, אבל בלב בא לי לצעוק. בימים הראשונים ממש התרגשתי, היה לי קשה להכיל את המעמד. אבל זה עבר, דניאל היום הוא הכי חבר ואפילו סוג של פסיכולוג. יש לו אישיות מרתקת.

"ומאור כהן, וואו. בחזרות הוא אמר לי שהבן שלו צופה בי ביוטיוב ואוהב אותי. הבן של מאור כהן צופה בי, קולטת? היה מטורף לשחק איתו. לא היה לנו הרבה סצנות יחד, אבל הסצנות שהיו - היו הכי מרגשות שיש. בחזרה הראשונה איתו לא תיפקדתי, כל כך התרגשתי שעשיתי פדיחות. גם אמה אלפי חברה שלי מאז. היא מוכשרת פחד, רואים שיש לה דם של כוכבים".

"רוב הזמן יש לו כוונות טובות שפשוט משתבשות". ורד ב"האחיין שלי בנץ"

כל האמת בפרצוף

ההתחלה, כאמור, הייתה הכי רחוקה מזוהר הכוכבים. "גדלתי במשפחה דתית, אבל תמיד ניווטתי על הסקאלה, קצת דתי וקצת חילוני, נהנה ממה שכיף ומשאיר בצד את מה שפחות", מספר ורד. "אחרי הישיבה המשכתי למכינה קדם־צבאית. זה היה הדבר הכי מדהים שעשיתי בחיים. עזרנו לילדים בחונכות, שיפצנו בתים, טיפחנו שכונות מצוקה. אבל אז המשכתי לצבא. מכינות דוחפות לקרבי בכל מחיר, ולי זה לא התאים, אבל הלכתי כי כולם הולכים. ועוד הלכתי לסיירת נח"ל, הכי הגזמתי. הייתי שם שנה, ניסיתי, אבל החלטתי לעזוב ולעבור לתפקיד שלישותי".

למה?

"לא משהו מצד הצבא. זה פשוט לא התאים לי, לאורי, לא הרגשתי שאני נמצא במקום הנכון בשבילי. עד היום אני מרגיש פספוס, שיכולתי לתת יותר, להיות קצין, להשפיע, אם הייתי מתחיל נכון. לקח לי המון זמן להשתחרר מזה. אבל הבנתי שלא הייתי מגיע למקום שאני נמצא בו היום אם הייתי הולך למסלול אחר. המשפחה שלי קיבלה את זה. בשלישות היה לי רגוע, אנשים שיותר דומים לי".

התפנית קרתה כשוורד השתחרר מהצבא, ובחר בכיוון לא צפוי - סטנד־אפ. "כל ההתחלה שלי בקומדיה הייתה ממקום של 'כבר לא אכפת לי'", הוא מספר. "אמרתי לעצמי: אורי, בוא נעשה כל מה שאי־פעם רצינו לעשות. להיחשף לעולם שמחוץ לגמרא, להתעסק בקומדיה ויצירה. זה היה אדיר. התחלתי לעשות סטנד־אפ בקאמל קומדי קלאב. היה פחד מדחייה, מה יגידו עליי, אבל החלטתי ללכת על זה".

למה דווקא סטנד־אפ?

"זו הגרסה הכי מפחידה של כל האמת בפרצוף. אם הקהל לא צוחק אתה מקבל את זה לפנים. וזה מה שהיה - היו ימים שצחקו, אבל רוב הימים לא. סטנד־אפ זו אומנות גדולה. בחמש השנים הראשונות אתה טירון, ואחרי עשר שנים אתה רק מתחיל להבין מה אתה רוצה. חייבים לקחת את זה ברצינות, מה שלא עשיתי. אחרי חמישה חודשים פרשתי, אבל היה לי האומץ ליצור את הסרטון הראשון שלי ברשת. זה היה בקיץ 2019, הייתי אז עדיין חייל משוחרר, והסרטון עסק בחיילים. פתחתי אינסטגרם בשביל לשלוח אותו ל'חיילים מצייצים', והעליתי ליוטיוב בתור גיבוי".

הסרטון היה הראשון מתוך רבים, שצברו במהירות מעריצים מושבעים והפכו את ורד לכוכב רשת. "פתאום היוטיוב התפוצץ. התחלתי להעלות עוד ועוד סרטונים, והיום יש לי 20 מיליון צפיות במצטבר. אני לא יודע להגיד מה תפס את כולם. אנשים מחפשים דברים אותנטיים. לפעמים את רואה סרטונים ומרגישה שמתחנפים אלייך. כוכבי הרשת מדברים על מה שהם יודעים שירצו לשמוע, לא על מה שבאמת מגיע מהלב שלהם, הכל בשביל שתיתני את הלייק. אני מרגיש שעשיתי מה שאני אוהב ואנשים הצטרפו אליי, ולא הפוך. מובן שיש לי רצון שיאהבו אותי ואת האומנות שלי, אבל השאלה הכי חשובה היא מי אני והאם אני שומר על האני הזה בדברים שאני יוצר".

מסרטון לתפקיד ראשי

כשהגיעה שיחת הטלפון מאחד הבמאים הכי נחשבים של "כאן", ורד לא היה בטוח שהוא מתאים לסדרה, או שהוא בכלל רוצה לפרוץ את גבולות הרשת. "קיבלתי הודעה מדן מסר, הבמאי של 'האחיין שלי בנץ'. עשיתי עליו מהר גוגל וראיתי שהוא ביים את הסדרה האגדית 'זאת וזאתי'. התעלפתי. אבל אז הבנתי בשיחה שהסדרה תהיה בחינוכית ולא רציתי. בתוכן שאני יוצר אני עושה אצבע בעין ואומר דברים בוטים, כל מה שהיה אסור לי כל החיים, אז תוכנית בחינוכית? אמרתי לדן לא".

אבל מסר לא ויתר. "הוא אמר לי 'בבקשה, תקשיב, זה טוב. יהיו שם דניאל קורן, מאור כהן, כדאי לך'. הערצתי אותם בטירוף, אז החלטתי לעשות אודישן, אבל בחאפריות. צילמתי סרטון בבית, בצורה חצופה ממש, איך שאני יודע, ושלחתי לו. והפלא ופלא, הוא אהב את זה ואמר לי 'בוא'. אמרתי לו שלא רציתי שיאהב, שלא תיכננתי את זה. חשבתי שאני לא טוב. מפה לשם, הוא רצה אותי לתפקיד ראשי מסרטונים שהוא ראה אותי עושה בחדר. באתי לחזרות והיה חיבור מעולה, גם עם דרור ויידמן, כותב הסדרה, שבעצם כל הסדרה זה לחיות בתוך הראש שלו. מאז חד־משמעית זה הדבר הכי מדהים שעשיתי".

"האחיין שלי בנץ" עוסקת ביוני רובין (דניאל קורן), מורה להיסטוריה בתיכון בנס־ציונה, שחולם להיות המנהל. כשהשטן (מאור כהן) מופיע בביתו ומציע לו עסקה שתגשים את חלומו, הוא ממהר לחתום על החוזה ולא קורא את האותיות הקטנות, שאומרות שבתמורה הוא צריך להעביר בגרות את בנו של השטן, בנציפר או בקיצור בנץ (ורד). "ואז דברים מתחילים להשתבש, שזה כיף לא נורמלי. הדמות שלי שם מתבססת בעיקר על חוסר הבנה של סיטואציות חברתיות, אולי קצת כמו בחיים. בנץ הוא שילוב של ילד רע ושל ילד שלא מבין. רוב הזמן יש לו כוונות טובות שפשוט משתבשות".

"רוב הזמן יש לו כוונות טובות שפשוט משתבשות". ורד ב"האחיין שלי בנץ"

אהבת אותו?

"התאהבתי בו, היה לי קשה להיפרד ממנו בסוף הצילומים. הוא נתן לי לגיטימציה להשתמש במוזרות שלי שהייתי מחביא כל הלימודים והתיכון. זה כיף ומשחרר. ובעיקר המוזרות שלו די מגניבה בעיניי. זה התחבר לי מיד לעניין התפקיד המשני שחייתי בו כל החיים, שאני מסתכל על דברים מהצד אבל אין לי מה להציע. איך שקראתי את הטקסט של בנץ ידעתי בדיוק איך הוא אמור לדבר ולהישמע, איך הוא באמת מרגיש, ברמה הרגשית התחברתי אליו מאוד. היה לי לא קל בתיכון, הייתי אבוד. ילד שחי בישיבה, במסגרת תובענית, ואין לו איפה לפרוק את מה שהוא מרגיש. בא לך ליצור ואף אחד לא מבין על מה אתה בכלל מדבר. עכשיו, בדרך לראיון, פגשתי מישהו מהתיכון באוטובוס ודברים צפו לי, חזרו אליי קצת. בעיקר הרגשתי גאה בעצמי שהתגברתי על אותה תקופה".

מה למשל?

"בכיתה י"ב יש דבר כזה שנקרא הכתרה, שזו הצגה שהשמיניסטים עושים לכל הישיבה וכולם מחכים לה. שם לראשונה היה לי אומץ לעשות משהו שקשור באומנות. עשיתי שם תפקיד קטן, זה מה שנתנו לי המקובלים, אבל הוא היה מדהים, אפילו עכשיו הבחור שפגשתי דיבר על התפקיד שעשיתי בתיכון ועל התהליך שעברתי בדרך לאיפה שאני נמצא היום. זו הייתה פעם ראשונה שהרגשתי ששמים אליי לב, שאולי כן יש לי מה להציע. מאז נשארתי בקשר רק עם שני חברים מהתיכון".

יצירה לפני הכל

היום החברים הכי טובים של ורד הם השחקנים מהסדרה, והמוזרות שניסה להסתיר כל השנים היא מה שהופך אותו לאהוב כל כך, על המסך ובחיים. "אין ספק שבעקבות הסדרה יש לי יותר מעריצות", הוא צוחק, "אבל אני יוצא עם מישהי ממש חמודה. בדרך לפה עשיתי סלפי באוטובוס. מזהים אותי עם המסכה אפילו. יש אנשים שמבקשים תמונה ויש אנשים שתופסים אותי ואומרים לי להגיד משהו מצחיק".

אתה כבר מתכנן את הדבר הבא?

"עכשיו אני בצומת כזה. רציתי לעבור לקיבוץ, לעשות הפסקה וללכת לאיבוד. אני מרגיש שאני לא יודע מה בא לי. יש הרבה הצעות, בעיקר מעולם הילדים והנוער, אבל אני לא לוקח. אני מפחד ונמנע מהאחריות הזו. אחרי הסדרה קיבלתי הודעות מהורים שכתבו לי על דברים שאני יוצר 'מה זה החרא הזה' ו'למה הילדים שלי צריכים לצפות בזה'. אני מבין את זה, אבל יש הבדל בין משחק בסדרה לבין יצירה שהיא שלך. אני מפחד ללכת לכיוון של הנוער ולהצטרך להיות מישהו שאני לא. אחרי הסדרה כבר התחילו לצוץ לי בראש מחשבות לעשות בדיחות אחרות, יותר מאוזנות, אבל אני לא אוהב את זה. אני אוהב את החופש היצירתי שלי. לא רוצה ללכת בתלם.

"בעתיד אני רוצה ללכת ללמוד תסריטאות בסם שפיגל. אני רוצה ליצור. 'האחיין שלי בנץ' היה מדהים, אבל אין יותר כיף מליצור משהו בעצמך ולשחק אותו. זה סיפוק מסוג אחר. דן נתן לי חופש לאלתר בסדרה, ודרור הבטיח לי שאשתתף בכתיבה של הסצנות בעונה הבאה. אני אומר את זה פה כדי שהוא יעמוד בהבטחה".

וואו, עונה שלישית. זה לא מובן מאליו.

"זה לא ייאמן, וכולם מאוד שמחים. לא חשבתי שזה יקרה, היו ריבים על עונה שתיים. מה שקרה זה שעשינו סדרה מאוד טובה בתקציב פחות טוב. בסוף הכל הסתדר ויותר מזה, מתחילים לצלם עוד אחת. היה לי פחד שדרור יגיע עם הברקה שהאחיין של בנץ צריך להחליף גוף כל עונה, אולי למישהו יותר חתיך כמו עידו בוחבוט. אבל הוא נשאר איתי. אז המסקנה שלי מכל הטירוף הזה היא שהכי חשוב להיות אתה ובנוסף להיות מאושר. לאהוב את מה שאתה עושה. שום דבר לא שווה אם אתה בבאסה".