מי צריך את גל"צ

ברדוגו איננו המחלה: הוא הסימפטום. המחלה היא התקיימותו של גוף תקשורת אזרחי בתוך צה"ל. זה רע לצה"ל ורע לתקשורת. השילוב הבלתי אפשרי הזה הניב לאורך השנים שפע פירות באושים. תופעת ברדוגו היא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל.

תחנת הרדיו הצבאית נולדה, כמו צה"ל כולו, מתוך ארגון ההגנה. תחנת השידור המחתרתית של ההגנה הפכה עם הכרזת העצמאות ל"קול צבא הגנה". לאחר סיום מלחמת הקוממיות התחנה נסגרה, ונפתחה מחדש רק לאחר שמישהו סיפר לבן־גוריון שנמצא משדר רדיו בריטי שאין לו שימוש, אולי אפשר להפעיל אותו כדי ללמד חיילים עברית ושירים עבריים. בן־גוריון קנה את הסיפור.

בהדרגה התחנה קנתה לעצמה אחיזה במרחב האזרחי. היא שידרה מוסיקה צעירה יותר, פיתחה יוזמות תרבות שקסמו לקהל התל־אביבי, סיקרה חדשות כשהיא משוחררת מהלחצים הפוליטיים ומהשערוריות הפנימיות שהיכו קשות ברשות השידור. כל הדברים היפים האלה לא נגעו כהוא־זה לצרכים ולהעדפות של החיילים בצבא: חיילים לא האזינו לגל"צ. הם לא מאזינים לגל"צ גם היום.

אף על פי כן, היו חיילים שהתחנה שינתה את חייהם. אלה היו החיילים שזכו לשרת בה. אישי ציבור ועיתונאים מקושרים ראו בתחנה יעד נכסף לעצמם ולילדיהם. אם נגזר על הילד לשרת, מוטב שישרת קרוב לבית, במקום בטוח, וילמד תוך כדי שירות מקצוע שיש לו עתיד בשוק האזרחי. אב מביא בן; חבר מביא חבר. גל"צ, כמו הלהקות הצבאיות, הפכה לחממה לפרוטקציה ולסיאוב. את הלהקות הצבאיות רפול סגר. לגל"צ הוא מינה מקורבת, שערורייה שהודחקה בזמנו.

אף אחד משרי הביטחון והרמטכ"לים לא ידע מה לעשות בה. התחנה הייתה עצם בגרונם: כל אחד מהם קם בבוקר בתקווה לבלות את היום בהכנות למבצע שאין חשוב ממנו, בהכרעה על רכש משמעותי, בביקור ביחידת עילית. החלטות על חיים ומוות, שלום ומלחמה, הקצאות של מיליארדי שקלים, מחכות למוצא פיהם, אבל הם תקועים בשאילתה של חבר־כנסת על משפט שפלט מישהו ברדיו. קצינים שואלים אותם למה הם סוגרים חטיבת שריון אבל ממשיכים לתקצב תחנת רדיו אזרחית. זה צה"ל, המפקד? זה ביטחון המדינה?

אני אסגור את התחנה, התחייב כל אחד מהרמטכ"לים האחרונים, ואז נתקל בחומה בצורה של פוליטיקאים, יועצים משפטיים, ועדי עובדים, עיתונאים יוצאי התחנה, לוביסטים, שחסמו בפניו את הדרך.

הקריירה של יעקב ברדוגו בגל"צ היא דוגמה טובה לקושי להגיע להחלטה מקצועית בגוף תקשורת שהוא אנומליה. ברדוגו היה איש עסקים ועסקן פוליטי. מפקד התחנה אבי בניהו הביא אותו כחלק מהמאמץ לרכך את הביקורת על הצבע העדתי והפוליטי של התחנה. הוא נתן לו לחלוק את הגיגיו עם המאזינים ביום שישי בבוקר, על תקן של אזרח מודאג. ב־2008 נפתחה נגד ברדוגו חקירה פלילית. לאחר שהתיק נסגר הוא הוחזר לאותה משבצת שולית.

התוקפנות היא בידור. ברדוגו

ב־2016 שר הביטחון היה בוגי יעלון. התלונות נגד גל"צ מאנשי מפלגתו, הליכוד, התישו אותו. הוא קרא למפקד התחנה, ירון דקל. דקל, בהחלטה נמהרת, הציב את ברדוגו במרכז יומן הערב של התחנה, לצד השדרן ירון וילנסקי. יש כללים בשידור יומני־חדשות. ברדוגו, בכוחנות שלא ידעה גבול, הפר את כולם. איש לא יכול היה לרסן אותו, גם לא מפקדי התחנה.

את ברדוגו אני מכיר מנעוריו, מזמן שהיה עוזרו של מקסים לוי בעיריית לוד ועוזרו של דוד לוי במשרד החוץ. הוא לא ניחן בסקרנות ובקשב שנדרשים מעיתונאי, גם לא באיכות הקול והרהיטות שנדרשים משדרן רדיו. יש דברים שהפוליטיקה לימדה אותו לעשות: יש לו נוכחות. הוא יודע להשתלט על שידור, לריב, לגעור, להשחיר את פני המוסדות והאישים הממלכתיים שלא תואמים את דף המסרים שלו. הרבה מאזינים אוהבים את התוקפנות הזאת: היא בידור. בארצות־הברית היא נורמה בחלק גדול מתחנות הרדיו. היא מספקת למאזין את שפת הביבים של הרשת החברתית תוך כדי נסיעה, בלי שיצטרך לטרוח ולקרוא.

קטטות מהסוג הזה הן לחם החוק של תחנות רדיו מסחריות גם בארץ: יש להן רייטינג. הן לא יכולות להתחזות לחדשות ולעלות לשידור בתחנה שכפופה לשר ביטחון ולרמטכ"ל. גם בארץ הפרטץ' יש גבול לתעלול.

את ברדוגו פיטרה גלית אלטשטיין, המפקדת (מינוי זמני) של גל"צ. אלטשטיין היא מנהלת ותיקה בגופי תקשורת. הפיטורים הם המהלך הבולט במאמץ שלה להחזיר מקצוענות וממלכתיות - מונחים שלה - לסיקור החדשות בתחנה.

לא נכון, אומר נתניהו. ברדוגו עף כי הוא ימני. כמה מבוגרי התחנה בתקשורת מאמצים אותו נרטיב: בני גנץ הוא שהורה לאלטשטיין להעיף את ברדוגו ולדחוק החוצה שדרנים ימניים אחרים. מדובר בשוחד, לא פחות. גנץ הוא פוליטרוק. אלטשטיין היא בובה בידיו.

אני חושב שהזחיחות והיוהרה שהביאו מגלי צה"ל בילבלו עליהם את דעתם. גנץ לא פוליטרוק: הוא פחדן. הוא היה צריך להפריט את התחנה או לסגור אותה, כפי שהתחייב לעשות. היתרון היחיד מבחינתו בהדחת ברדוגו הוא שיקבל כל יום פחות תלונות על תוכן השידורים.

יקבל פחות תלונות. גנץ

חברי־הכנסת מהליכוד החליטו בתגובה להחרים את התחנה. יש סתירה בחרם הזה: הוא מצדיק למעשה את הטענה, שברדוגו הושתל בתחנה כנציג של המפלגה, לא כפרשן בעל דעה משלו. בשפה של מירי רגב, מה שווה גלי צה"ל אם אנחנו לא שולטים בה.

ואת התחנה צריך להפריט או לסגור.