ריאליטי מפעם

הפרק הראשון של "רוקדים עם כוכבים" נפתח בצורה לא רגילה: הוא פשוט התחיל. בלי הקדמות, בלי הצגה של השופטים, בלי מונולוג ארוך של המגישה, פשוט התחיל. המנחה לוסי איוב הציגה את המתמודדים והתוכנית יצאה לדרך. ממש כמו מקצה באולימפיאדה. זה היה מבלבל כי התרגלנו לחפירות בלתי נגמרות. ככה מתחילים? בלי דיאלוג של אסי ורותם? בלי סיפור מרגש של אחד המתמודדים? בלי איזה "פציעה" ברגע האחרון? פשוט רוקדים וזהו?

אז התשובה היא כן, ב"רוקדים עם כוכבים" בגרסה החדשה באמת רוקדים עם כוכבים. "הישרדות" מזמן הפכה לאופרת סבון בכיכובו של גיא זוארץ ואיבדה קשר לפורמט המקורי, אפילו ב"אח הגדול" התעללו כאן (הדחה היא באמת לא הדחה, כניסות הזויות, ועוד). ברוקדים עם כוכבים עשו את זה מאוד פשוט: המנחה לוסי איוב עושה את מה שהיא צריכה לעשות - כלומר להנחות ולא להשתלט על התוכנית. השופטים באמת שופטים ולא מתאמצים לגנוב את ההצגה (אהלן השופטים של "אקס פקטור"), והמתמודדים רוקדים. ריאליטי בטעם של פעם, עד כמה שזה נשמע מוזר.

הקצב מהיר מאוד ברוקדים עם כוכבים - בעשרים דקות שודרו שלושה ריקודים. במונחים של ריאליטי בישראל מדובר בקצב של מכונית בפורמולה־1. בהישרדות (ששודרה במקביל) מסוגלים לשדר עשרים דקות של ג'קי אזולאי מבשלת אורז. לכן צריך לסייג את המחמאות על הקצב ברוקדים עם כוכבים, כי ייתכן שכל זה היה בעצם רק הצגה שנועדה לרסק את הרייטינג של הישרדות, ובפרק הבא נקבל את המריחות הרגילות והקצב יזכיר יותר משחק בליגת העל הישראלית מאשר מכונית מרוץ.

אבל אם רוקדים עם כוכבים תמשיך ככה, היא בכיף יכולה להחליף את "הזמר במסכה" כריאליטי הבלתי מזיק שאפשר לראות עם הילדים ("נינג'ה ישראל" בתהליכי מיצוי, כבר אי אפשר יותר לראות אנשים מטפסים, ושלב חצי הגמר נמשך להערכתי כבר שנתיים וחצי). זה הגלגול השני של התוכנית בישראל (שודרה ב"רשת" בין השנים 2012-2005), וגם בגלגולה הראשון היא הייתה ממתק בלתי מזיק ואפשר היה לצפות בה בלי להרגיש שהמוח שלך מת. לא סתם בארה"ב היא סגרה כבר 30 עונות.

אבל בישראל כמו בישראל מומחים בהריסת תוכניות מוצלחות עם כל מיני גימיקים מומצאים שהיו גורמים להוגי הפורמט המקורי לדפוק את הראש בקיר. אז עוד מוקדם לדעת מה צופן העתיד לגרסה הנוכחית של רוקדים עם כוכבים. אולי בהמשך העונה יחליטו שכל המתמודדים צריכים במקביל גם לשיר וגם לטפס על הר מידוריאמה.

בקטנה

"במיוחד עכשיו, כשכולם רוצים שתעברו אליהם, הגיע הזמן לחתוך ולעבור לבנק שהתקדם ונשאר בן אדם", מפציר בצופים דביר בנדק בפרסומת החדשה לבנק מזרחי־טפחות. בנק ששווה מיליארדים לא מסוגל לשכור קופירייטר שיכתוב להם משפט ברור בעברית. המון מילים שלא אומרות בעצם כלום חוץ מ"תעברו אלינו". למה? כי הבנק נשאר בן אדם, למרות שהוא בכלל תאגיד. הוא אפילו אומר "לחתוך" כמו הצעירים המגניבים (משנות התשעים). ועוד לא דיברנו על החייזרים בצבעים שמשתמשים בבני אדם כמו בובות. המילה קרינג' הומצאה בדיוק לפרסומות מסוג זה. החייזרים האלה עוד יבואו לכולנו בסיוטים.