דניאל אסייג כבר לא מפחד מהתחככות בבני אנוש. "עכשיו אני מלקק ידיות של מעליות", הוא אומר בחיוך. לפני שבוע הוא ומשפחתו החלימו מקורונה. זה כולל את בת זוגו יניר, בנו אושר (10), בתו ליאן (3) וגם את אביו, שלום אסייג. "כשהתחילה הקורונה הייתי לוחץ עם קיסם על המעלית, הולך לסופר עם כפפות, היום אני יודע שהכפתור של המעלית לא יכול לעשות לי כלום".
מי היה החולה הראשון במשפחה?
"אבא ואושר יצאו חיוביים ראשונים. היו לנו בקבוקי קולה על השולחן ואבא שלי שתה מהבקבוק של אושר, שאמר לו, 'סבא, זה הבקבוק שלי'. אבא אמר, 'אופס', והאופס הזה עלה לכולנו בקורונה".
מרגיע שאושר קורא לשלום "סבא". בפרסומת המשותפת שלכם לרשת סופרמרקטים שלושתכם קוראים אחד לשני "אבא".
"לא, זו דאחקה של הפרסומת. כן מתבלבלים אצלנו אבל, למשל, הבת של אבא שלי, אחותי, צעירה מהבן שלי בשלוש שנים. הוא קורא לו סבא והיא קוראת לו אבא. מבחינת הילדים זה לא חריג, הם גדלו לתוך זה. אבל אחי בן השנתיים כן יכול להתבלבל, הוא שומע את אושר קורא לאבא שלי סבא ואז הוא חוזר אחריו וגם קורא לו סבא. אז אבא שלי אומר לו, 'לא, לא, בשבילך זה אבא, בשבילו זה סבא'. עכשיו תביני שזה דוד של אושר, התינוק הזה. אם אושר אומר לחברים, 'אני אביא עליכם את דוד שלי' - מדובר בתינוק בעגלה! על עץ שורשים אני מוותר לאושר".
עץ שני במורכבותו רק לבן של דניאל גרינברג ואייל גולן.
"אצלם הבעיה היא שזה מתפרס להרבה עצים. אצלנו יש עץ אחד, אבל הוא מסובך בתוך עצמו".
× × ×
במונחים תסריטאיים, החיים של אסייג הם ביצת זהב. בשנה שבה נולד פרץ אביו כסטנדאפיסט למיינסטרים, ובמקביל התגרש מאמו. הוא העביר את ילדותו אצל סבו וסבתו בטירת־כרמל, בעוד אסייג האב תופר הופעות ברחבי המדינה ואמו חיה את חייה בצד השני של המדינה. בגיל 16 הוא התאהב בעצמו בסטנד־אפ, בגיל 19 הוא הפך לאבא, ובגיל 29 הרזומה שלו כולל גירושים, חתונה שנייה, ילדה, דוקו־ריאליטי ותפקיד ראשי באחת הסדרות הכי מצליחות בעשור האחרון בטלוויזיה - 'שנות ה־80' - שמגוללת את סיפור ילדותו של שלום אסייג בטירת־כרמל. דניאל בתפקיד שלום, שלום בתפקיד אביו. מבולבלים? זה לא נגמר: בשנה האחרונה אסייג ג'וניור הישיר מבט לעבר הכואב, ויש שיאמרו גם העביר את עצמו טיפול בחשיפה - כשכתב את 'שנות ה־90' שעולה ביום חמישי ברשת 13 - המשך לסדרת הלהיט. "קפצנו ישר ל־1993, שנה מכוננת בחיים של אבא שלי", הוא חושף. "אני נולדתי והוא התחיל להופיע ב'קאמל קומדי קלאב' והייתה לו את ההופעה הראשונה המשמעותית בטלוויזיה אצל מרגול, שאז זה היה 50 אחוז רייטינג, הפך לכוכב בן לילה. בעונה הזו שלום עובר לאילת לצוות בידור עם בת זוג אנגלייה. מבחינת סבתא שלי לעבור מטירה לאילת היה לעבור למאדים".
בת הזוג האנגלייה היא אמא שלך.
"כתבתי את סיפור ההיכרות של ההורים, את הלידה שלי, את הרגע שבו ההורים שלי מתגרשים. בא לך לשנות פה ושם בקטנה את ההחלטות שלהם, אבל אתה צריך להישאר נאמן למקור. גם אני חוויתי את הניסיון להסתדר ולהישאר יחד 'לטובת הילד'".
כפי שחשפת ב'מחוברים', ההורים שלך קיבלו כמה החלטות לא טריוויאליות לגביך.
"ההורים שלי נפרדו כשהייתי בן חצי שנה. אחר כך הייתה תקופה שגרתי בתל־אביב קצת עם אבא וקצת עם אמא. כשהייתי בן שלוש, אמא שלי חזרה לאילת, אבא שלי נשאר בתל־אביב לעבוד, ואני חזרתי לטירה, לגור עם סבא וסבתא. וכשהייתי בן תשע הוא לקח דירה בטירה וגרנו יחד".
חווית אותו כאבא בשנים האלה?
"כן, הוא היה מעורב בהכל. הייתה לו סמכות, הוא היה נוכח, האיום עדיין היה 'אני אספר לאבא'. לא הכרתי קונספט אחר. חשבתי שככה זה עובד כשההורים גרושים".
הסברת לעצמך שאתה חי אצל סבא וסבתא כי ההורים לא יחד?
"הבנתי את הנסיבות. העבודה של אבא הייתה בשיא. הייתה לו בחירה אם לקחת אותי כשאני קטן, בידיעה שבתל־אביב אין לו אף אחד, אין עזרה, ואני אצטרך להיות עם בייביסיטר כל היום. בסופו של דבר הוא לקח את עצמו עם העבודה ובא לגור בטירה והיה נוסע בבוקר לפגישה בתל־אביב חוזר, בערב הופעה בבאר־שבע וחוזר. אלה נסיעות קשות. הוא נשאר איתי עד כיתה ו' בטירה כדי שאסיים את היסודי ואז עברנו לתל־אביב".
ואיפה אמא בשנים האלה?
"באילת, אבא לקח אותי לבקר אותה פעמיים בשנה, אחרת לא הייתי פוגש אותה. היא לא הייתה באה מיוזמתה. אמא שלי לא עברה חיים סטנדרטיים. היא מאנגליה, הייתה בישראל בלי המשפחה, פגשה את אבא שלי בעבודה בצוות בידור, שניהם היו צעירים, היא נכנסה להיריון והם לא ידעו מה לעשות. אחרי זה היא גרה באילת והייתה עסוקה בחייה, אולי ככה היה לה יותר קל להתמודד. אולי היא לא רצתה לחוות את הקושי שבפרידה. היום היא חיה באנגליה".
אתם בקשר?
"היום כן. היו הרבה עליות וירידות בקשר, כשאושר היה בן שלוש אמא שלי ואני הפסקנו לדבר למשך חמש שנים. בשנתיים האחרונות הקשר התייצב מתוך החלטה שלי לשחרר את המשקעים. השלמתי עם זה שאם אני רוצה את הקשר אני צריך לדאוג לו ולתחזק אותו, זה אף פעם לא יהיה כמו קשר של אמא ובן שהיו יחד מגיל אפס, אבל עדיין זה עדיף לי מאשר שלא יהיה קשר בכלל".
ועם המשקעים האלה בסוף אתה מוצא את עצמך עומד בסצנה שכתבת, שמשחזרת את הרגע שבו המשפחה הגרעינית שלך התפרקה, מול שחקנית שמשחקת את אמך.
"כן, היו מצבים שהסתכלתי עליה וזה הרגיש לי כאילו זו אמא שלי הצעירה שמדברת".
וכשאתה חוזר הביתה אחרי הסצנה אתה מצליח לעכל את הסיטואציה?
"לא חשבתי יותר מדי על כלום כי הייתי בתוך לופ של חודשיים שבו כל יום הייתי בחמש בבוקר על הסט, חזרתי הביתה בשבע בערב עם 15 סצנות ללמוד למחרת, כתסריטאי צריך לשכתב דברים, אין זמן להיות עצוב".
× × ×
כבר עשור שדניאל ושלום אסייג עובדים יחד, משחזרים על המסך את קורות חייו של אחד מגדולי הקומיקאים בארץ. במקביל מטפח דניאל קריירת סטנד־אפ וכותב תסריט, עמל על בידוד הדנ"א כיוצר וכפרפורמר עצמאי. זה מאתגר במיוחד כששם המשפחה, הדמיון החיצוני והדמות שעימה הוא מזוהה בסדרה יוצרים תחושה שרוח האב תמיד מרחפת מעל הפאנץ', אבל אסייג ג'וניור לא עסוק בלהוכיח שגם לו יש את האקס פקטור. "בתחילת הדרך הייתה לי התלבטות אם לעלות לבמה ולפתוח בזה שאני הבן של שלום אסייג", הוא מודה, "אבל הבנתי שאי־אפשר לברוח מזה. אם אתה בוחר להיכנס לתחום שאבא שלך כוכב בו 30 שנה - יעשו השוואות. תיעזר בהשוואות האלה, תקבל אותן באהבה, בסופו של דבר תבין מה אתה שווה. אני כותב, אני יוצר. ושאני אכתוב לאבא שלי קטע סטנד־אפ? זה לנצח את המערכת. מה שאני עושה בבידור הוא לא מה שאבא שלי עושה, אני משתמש המון במוזיקה, אני מוזיקאי מילדות".
היה סיכוי שתהיה משהו אחר?
"עד גיל 16 היה לי ברור שאתעסק רק במוזיקה. היו לי שירים שנתתי לזמרים, הייתה סיון גוריאלשווילי ב'כוכב נולד' שנתתי לה שיר כשהייתי בן 14, לנסרין יש שיר שכתבתי בגיל 15. ואז בגיל 16 עליתי להופיע בטעות. שנתיים לפני זה התחלתי להגיע לסט של 'צחוק מהעבודה' עם אבא, הייתי יושב וזורק בדיחות. גם שחר חסון וגם אבי נוסבאום אמרו לי, 'תכתוב, יש לך את הטאץ'. יום אחד ביקשתי משחר כרטיסים להופעה והוא אמר לי, 'תכין קטע, אני מעלה אותך לבמה'. כתבתי כמה בדיחות על דף ונסעתי להופעה. הוא העלה אותי לבמה ונכנס לי הג'וק למוח. עמדתי מול 250 איש ששואגים מצחוק ואמרתי, וואו, אני רוצה להרגיש את זה גם מחר".
אז איפה נגמר שלום ומתחיל דניאל?
"זה משהו שמלווה אותי כל החיים, במיוחד שאני משחק אותו בסדרה שרצה כבר כמעט עשור, ככה זה כשגדל דור של ילדים שמכירים אותי כ'שלום משנות ה־80'. ככה הם מזהים אותי. באים אליי ילדים בקניון ופונים אליי כשלום, אם אומרים להם, 'הנה שלום אסייג' כשאני ואבא שלי שם, מבחינתם מדברים עליי".
צפיתם את ההצלחה של 'שנות ה־80'?
"כשצילמנו את העונה הראשונה אמרנו, 'אולי זה מצחיק רק אותנו?' לא צפינו את הטירוף, את השפה, לא צפינו שיישבו סבא ואבא וילדים ונכדים ויראו את זה יחד. יש אנשים שאומרים לי, 'אנחנו כל שבת רואים יחד שוב את הפרקים'. סוג של 'חגיגה בסנוקר', קאלט".
מה סוד הקסם?
"אחת הסיבות היא ששמנו בפרונט את המבטאים והשכונה. זה משהו שמאוד פחדו ממנו, להכניס מבטאים, את המוכר הגרוזיני שמקלל בגרוזינית וההוא המרוקאי וההוא הקווקזי, וזה הנגיש לאנשים את השכונה שלהם, את הפריפריה".
הבאתם לפריים־טיים את הנרטיב של ישראל השנייה, של המזרחים, של המסורתיים.
"'שנות ה־80' נתנה ייצוג לפלח גדול באוכלוסייה. רוב הסדרות היו על אזור תל־אביב, לא היו מבטאים בטלוויזיה, לא היית יודע מאיזו עדה הבן־אדם שאתה רואה. גם כשהיה מזרחי זה היה מאוד כללי. רצינו להביא את החוויה של הילדות שלנו, להקצין אותה קצת, הכל מוגזם כי זה לא דוקו. בשביל שקומדיה תעבוד היא צריכה למתוח טיפה את המציאות".
דוד שלך, מני אסייג, היה הכותב הראשי של הסדרה ועזב בעונה האחרונה.
"זה מאוד קשוח לכתוב עונה אחר עונה, ומני היה תחת עומס גדול. במקביל הוא התחיל להנחות בערוץ 20 ורצה לבטא את עצמו בפרונט, מבחינה פוליטית".
בפוסט שמני פירסם הוא רמז שההתבטאויות הפוליטיות שלו יצרו בעיה מול הסדרה. הוא כתב, "בכל התקופה הארוכה מאז שאני נותן ביטוי לדעותיי התעוררה קבוצה של אנשים 'אכפתיים' ו'נאורים' שלא הפסיקו להציק לשותפי ליצירה ואחי היקר שלום. אחרי כל פוסט שלי שלא בא להם טוב הם פנו אליו בטרוניות וטענות, 'מה זה, אחיך קיצוני, אחיך פשיסט, אחיך מסית'".
"אין מה לעשות, מבחינת אנשים אנחנו סוג של חבילה. אם מני כותב משהו שלא בא למישהו טוב, מאותו רגע גם הסדרה שלנו לא באה לו טוב וגם אבא שלי לא בא לו טוב. אבל למרות זאת, ולמרות מה שמני כתב, זה אף פעם לא בא מתוך החלטה של 'תשמע מני, אתה צריך להפסיק לכתוב'".
הוא צייץ בטוויטר נגד קרנות הקולנוע הישראליות. כינה אותן, 'גוף מסואב שמחלק את כספי המסים שלנו ליוצרים שמאלניים אכולי שנאה עצמית, שמוציאים את דיבתנו רעה בעולם'.
"זה לא קשור אליי. אנשים צריכים לדעת לעשות את הפרדה. נכון שאנחנו משפחה, אבל בכל משפחה יש מגוון דעות פוליטיות".
איפה אתה ממקם את עצמך על המפה?
"בנקודת ה'שונא את המפה הפוליטית'. אני לא יכול לשמוע את זה".
× × ×
'שנות ה־80' הביאה לאסייג גם פרק ב'. מעדן, אשתו הראשונה, התגרש כשבנם היה בן שלוש. את יניר בן שושן הוא הכיר כמעריצה של הסדרה ("היא הגיבה על הסדרה והתפתחה שיחה") ובגיל 24 עמד שוב תחת החופה. "לא חשבתי שאתחתן שוב כל כך מהר", הוא מודה, "אבל מצד שני, ברגע שכבר הייתי הורה עם ילד, הבנתי שמה שעושה לי טוב זה זוגיות. אתה עושה הופעה למאות אנשים שנקרעים מצחוק, ואז אתה מגיע הביתה, פותח את הדלת ונכנס לתוך דממה. זוגיות נותנת לי את השקט הנפשי ליצור, להתקדם בקריירה".
במה מערכת היחסים הזו שונה מהקודמת?
"עדן ואני פחות התאמנו, ניסינו להיאבק על זה. 'מחוברים' הקשתה עלינו כי ברגע שהריבים והמתחים מצולמים זה מנציח את הרגע, כל המדינה מעורבת לך בתוך הריב. זה משהו שלא הייתי עושה שוב".
איך היחסים עם גרושתך?
"מצוינים, היא גרה דקה ממני, אושר בא אליי, הולך אליה. אנחנו מאוד מתואמים, חזית אחת, וכיף לנו להיות בקשר טוב".
אתה לא ממש מדבר כמו בחור בן 29.
"אני עובר יותר כבן 45".
נשמה זקנה.
"נשמה שהזדקנה".
