המפקדת

גל מלכה הייתה בת עשרים, משוחררת טרייה מצה"ל, כשבן דוד שלה התקשר וסיפר לה שאביה יעקב היה מעורב בתאונת דרכים ומאושפז בבית חולים. כשהגיעה הביתה, הבינה שהאיש שהיא הכי אוהבת נהרג בתאונת דרכים. "התעלפתי מלא פעמים", היא אומרת. "מכל האחים אני הייתי הילדה של אבא. זאת שמנשקת אותו כל הזמן. לא ישנתי בלילות. היו לי לילות שלמים של בכי. גם לא אכלתי כלום. רזיתי איזה שבעה־שמונה קילו, והתנהגתי מגעיל לכולם. חשבתי שאני צריכה להיות המלכה בעולם הזה ושכולם צריכים להבין אותי. נראה לי הזוי שהשעון מתקתק והזמן עובר ושום דבר לא נעצר. יום אחד אמא שלי, שהיא האישה הכי חזקה בעולם, אמא אדמה, באה ואמרה לי, 'תקשיבי, יש לך שתי אופציות: לחיות או למות. אני בוחרת לחיות. עכשיו זאת השנה שאני יושבת ומתאבלת על אבא שלך. את רוצה שאני אשב גם עלייך? תמותי עכשיו, אין לי כוח לזה. תושיטי לי יד ואני אעזור לך ואנחנו נחיה'. ולאט־לאט הושטתי לה את היד".

עם אביה, יעקב ז"ל

מי עוד עזר לך להתאושש?

"חבר שלי (בן רובין, היום בעלה). בן הוא בנאדם שלא מדבר הרבה. הוא חיבק אותי ונתן לי לבכות, ואמר, 'אני נולדתי בשביל לעזור לך. גם אני עברתי אסון כשאח שלי נהרג כשהייתי ילד, ואני אעשה הכל בשבילך'. עברתי תקופה מאוד אכזרית, אבל יצאתי ממנה עם מסר — שאנחנו חיים פעם אחת. חשבתי אז מה החלום הכי גדול שלי, ואמרתי, משחק, וניגשתי לאודישנים לסטודיו של יורם לוינשטיין".

תהיי מי שאת

שבע שנים אחר כך גל מלכה, בת 27, היא שחקנית מבוקשת. אחרי שהוכיחה את גודל כישרונה בסדרה "המפקדת", היא הצטרפה לתיאטרון חיפה ומככבת עכשיו בשתי הצגות, "רכוש נטוש" והמחזמר "התחנה".

מהרגע שהצטרפת לסטודיו של יורם לוינשטיין הכל היה פשוט יותר?

"איזה פשוט?!" היא צוחקת. "אחרי האודישנים הייתי בסטנד־ביי. התקשרתי למזכירה של הסטודיו לבכות, ואמרתי לה, 'תקשיבי, אין לי אופציה אחרת. להיות שחקנית זה הייעוד שלי בחיים. אני חייבת להתקבל'. לא חשבתי על תוכנית ב'. אחרי איזה חמש דקות יורם התקשר ואמר, 'וואלה, התקבלת'. המשפחה שלי שאלה אותי אם זה מה שאני רוצה לעשות. הם הציעו לי ללכת ללמוד משפטים, אבל אני רציתי רק ללמוד משחק.

"כולם בסטודיו היו מתלמה ילין ומעירוני א', ושלפו מונולוגים בוויש, ואני עד שמצאתי מונולוג והצלחתי ללמוד אותו בעל פה יצאה לי הנשמה. בשנה א' בכיתי ימים. באמצע השנה הייתי עוד פעם על סטנד־ביי, עד שיורם ולילך (סגל, המנהלת האמנותית והפדגוגית בסטודיו) אמרו לי, תשמעי, 'זה הצ'אנס האחרון שלך. יש לך פוטנציאל ענק אבל משהו בך לא שלם'. בכל זאת הם הסכימו לתת לי עוד צ'אנס".

בהצגה "רכוש נטוש" בתיאטרון חיפה | צילום: מיכל סלבין

למה זה לא הלך לך בקלות?

"כשבאתי הביתה מהסטודיו הייתי צריכה להיות גל של המושב, ובתל־אביב הייתי צריכה להיות גל של תל־אביב. התחילה להשתנות לי השפה, אני השתניתי, וכשחזרתי למושב מהלימודים, בן קיבל את זה לא טוב. כשאמרו לי שיש מצב שבסוף שנה א' אני עפה, אמרתי שאני לא עפה מהבית ספר הזה על אפם וחמתם. לא יעזור להם בית דין. חזרתי הביתה ואמרתי לעצמי, גל תחזרי להיות את, תשמרי על הסנטר שלך. תבואי עם הבגדים שאת אוהבת, תהיי המושבניקית שאת. תהי הערסית שאת, הפרחה. תהיי מי שאת כדי שהאמת שלך תצא.

"מאז הייתי באה לבית ספר עם קוקו גבוה, והייתי שמה את הנעלי עקב שלי. התלבשתי הכי לא קשור לבית הספר למשחק. עשיתי מיקס אנד מטש. היה לי יותר כיף לשחק. עד אז ניסיתי לשחק דמויות שאני לא. ניסיתי לשחק הרבה נשים כנועות וחלושות ופגועות, ואני הרגשתי שמה שאני צריכה לשחק זה את האישה החזקה והבשלה. בסוף שנה ג' היו אודישנים למחזמר 'לשקשק את העיר' שביים שוקי וגנר. כל הבנות נורא רצו את התפקיד הזה, ואני זכיתי בו".

בלי כדורי הרגעה

היא נולדה במושב באר טוביה, משם עברה משפחתה לכפר ורבורג, ובהמשך לתלמי יחיאל ולכפר אחים ("היינו השכנים של ישראל כץ"). היום היא גרה עם בעלה במושב נווה מבטח שבמועצה האזורית באר טוביה. אמא שלה היא לבנה מלכה, מהמתמודדות הבולטות של העונה הראשונה של "MKR המטבח המנצח".

מות אביה לא היה האסון הראשון איתו התמודדה מלכה. כשהייתה בת 17 נסעה עם חברה לבורגס בבולגריה לטיול של לפני צבא. "הגענו לנמל התעופה ולקחנו אוטובוס למלון", היא מספרת. "האוטובוס התפוצץ אחרי שמחבל ממולכד התפוצץ בו. נהרגו שישה אנשים, מתוכם חמישה ישראלים. כשהאוטובוס התפוצץ כיסיתי את העיניים, וכשפתחתי אותן הכל מסביב כבר היה שחור. לא הייתה אופציה לנשום מרוב עשן. ראיתי חתיכות של איברים. לא חשבתי באותם רגעים על כלום, רק איך אני יוצאת מהאוטובוס. היה לי מזל גדול.

"היינו 24 שעות איומות בבית חולים. אף אחד שם לא ידע לדבר אנגלית. הביאו לנו פסיכיאטרית משוגעת שדיברה חצי באנגלית חצי בשפה הזויה. בסוף הטיסו אותנו לארץ במטוס הרקולס של הצבא. שם הבנתי שלא משנה מה, אני אתגייס לצה"ל ואני רוצה להיות קרבית. נכנסו לי בפיגוע רסיסים לאוזניים, היו לי רסיסים בראש וברגליים, והייתה לי ירידה בשמיעה. עכשיו השמיעה חזרה. בהתחלה צה"ל לא רצה לגייס אותי כי הייתי נפגעת פעולות איבה, והם לא רצו לקחת אחריות על הנפש שלי, אבל לא הסכמתי לוותר".

השתחררת כבר מהטראומה של בורגס?

"אתה בחיים לא משתחרר מהטראומה, אבל אתה צריך לחיות איתה. עברתי כמה דברים בחיים ועדיין אני לא מסכימה להיות מטופלת על ידי כדורי הרגעה או כדורים נגד חרדה. אני מרגישה שאני גם לא צריכה".

היא שובצה להיות מ"כית טירונים בבסיס בניצנים, פיקדה על בנים ובנות, ולמדה להכיר כמה מהחניכות שלה שהיו לא פחות קשוחות ובעייתיות מחגו, הדמות שגילמה בסדרה "המפקדת".

מאז שגילמה את חגית (חגו), בת למשפחת פשע שמגיעה לטירונות, שולחת חיילות לאיים על טירוניות ועושה מניפולציות על המפקדת שלה, אנשים ברחוב קוראים לגל מלכה "חגו". "זה משעשע אותי ומחמיא לי", היא אומרת. חברותיה לסדרה — אלונה סער, מיה לנדסמן וכרמל בין — הפכו כבר מזמן לחברותיה הטובות. "שילבתי בדמות של חגו את אח שלי ירין ואת בן בעלי", היא אומרת. "שניהם אנשים מאוד ענייניים. הם לא פותחים את הלב לכל בנאדם. הם יכולים להצטייר בחוץ כסנובים אבל הלב שלהם שמור. יש להם גם חתך דיבור קצר. יש בחגו גם הרבה ממני. יש סדרות שהן חד־פעמיות כמו 'זגורי אימפריה', 'הבורר' ו'שמש', וגם 'המפקדת' היא כזאת'".

מיה לנדסמן עוררה סערה כששיתפה את עמדותיה הפוליטיות ברשתות החברתיות וכתבה: "אתה לא צריך להיות מוסלמי כדי לתמוך בעזה, אתה רק צריך להיות בן אדם".

"יצאתי להגנתה בסטוריס, וכתבו לי כל מיני מילות נאצה. העליתי אותן לרשת וכתבתי לאיזו מצב הגענו במדינה שלנו שבן אדם לא יכול להביע את דעתו. החברים שלי לא בדעתה, אבל מותר לה להגיד את מה שהיא רוצה. היא אישיות מהממת ומיוחדת. את כרמל בין הנהדרת אני מכירה מהסטודיו ועל אלונה אני פשוט שרופה".

לתת את כל הלב

את בעלה בן רובין, חקלאי שמגדל שקדים, בוטנים, אבטיחים וחיטה, הכירה עוד בילדותה. אחותה מור הייתה חברה טובה של אחיו המנוח יזהר. "יום אחד יזהר נפל ממיטת קומתיים ונפתח לו הראש", מספרת גל. "סגרו לו את זה, עשו לו תפרים, אבל אז גילו שנכנס לו חיידק טורף. אחרי חצי שנה הוא מת. הייתי אז בת חמש והייתי הולכת לבקר את יזהר בבית חולים. כשאחותי חגגה בת מצווה היא הדליקה נר לזכרו. יש אפילו תמונה שלי ושל בן, אז בני חמש ושבע, עומדים יחד, מסתכלים על הנר ועל המשפחות. בתיכון האזורי הוא היה שתי שכבות מעליי. הוא היה עובר לידי ולא שם עליי. אחרי איזה 15 שנה נפגשנו בפאב בקיבוץ נגבה. לפני שהלכתי הוא אמר לי, 'תגידי, את רוצה לצאת איתי מחר לטיול סוסים?' התרגשתי. גברים שמזמינים לדייט מזמינים לפאב, בירה וכאלה, אבל הוא הזמין לטיול סוסים. התעלפתי. מאז לא נפרדנו. הוא חתיך ברמות־על".

עכשיו מלכה מככבת ב"רכוש נטוש" שכתבה שולמית לפיד לצד אסי לוי (שגם ביימה את המחזה) ונופר סלמאן. סיפורן של שתי אחיות שמרשות לעצמן לחלום על חיים חדשים ועתיד טוב יותר, כשמועצת היישוב שבו הן מתגוררות עם אמן, מציעה להן מגורים ראויים בתמורה לפינוי החורבה שהייתה הבית שלהן עד כה. בעוד הנערות מבקשות להיחלץ ממעגל העוני והבדידות שכפתה עליהן אמן, האם נחושה להיאבק על המבנה העלוב שהיה לפני שנים רבות הבטחה לאושר. "אסי היא לא רק שחקנית נהדרת, אלא גם במאית מדהימה ופרפקציוניסטית", היא אומרת. "היא נותנת את כל הלב שלה. אני ונופר פשוט הפכנו לחברות. היא נשמה ובחורה מוכשרת שזה פשוט וואו".

מה אומרים לך על התפקיד?

"שולמית לפיד הגיעה לחזרות ואמרה לי שהיא לא ראתה מישהי שמשחקת את אלינור באופן שבו אני משחקת אותו, ושזה מאוד יפה לטעמה".

עכשיו היא רוצה לטרוף את הבמה והמסך. "התקבלתי לפני שבועיים לסדרה 'גולדה ומאיר' ובקרוב יתחילו לצלם עוד עונה של 'המפקדת'. תמיד כשהיו שואלים אותי 'מה עם ילדים', והייתי עונה, 'לא, עכשיו', אמא שלי הייתה נותנת לי מרפק ואומרת, 'תמיד תגידי שהשם ירצה', וזה מה שאני אומרת מאז".