חג הדורבן

באופן מפתיע, הקורונה הייתה אחת התקופות העמוסות בחייו של גיא מזיג (43). הוא סוף־סוף לקח הפוגה מכובע המפיק המבוקש וחזר לכתוב שירים, או אם לדייק - השירים הם שכתבו אותו. בתקופה הזו נוצר גיא מזיג חדש, עם שירים מיוחדים שייכנסו לאלבומו הבא והופעות מלאות ברחבי הארץ. לצד השינויים המבורכים בחייו, אחת השאלות שתמיד צפות מצד קהל המעריצים, גם הוותיק וגם הצעיר, ומחזירה אותו מיד לעבר, היא – מתי כבר הדורבנים יתאחדו.

"הקורונה הייתה טראומטית בשבילי רק במובן שבו יצרתי מלא עבודה, שירים מדהימים וחדשים, ואחריה היה צריך לעבוד יותר קשה כדי לממש הכל", מספר מזיג. "זה כמו לזכות במכרז על כמה בתים. מובן שזו ברכה מצד אחד, אבל העבודה האמיתית מגיעה אחרי זה, כשאת צריכה לתחזק אותם".

מאז הדורבנים מזיג הספיק לכתוב שני אלבומי סולו מצליחים, אבל הרבה מהשירים שהוא מבצע בהופעות, לפי דרישת הקהל, הם של הלהקה המיתולוגית. "היום הקהל שלי ממש רוצה שאספח להופעה את הדבר הזה שנקרא הדורבנים. למזלי הרבה מהשירים המוכרים שלנו אני כתבתי, אז הם מקבלים במה ענקית בהופעות שלי. אנשים לאחרונה מתחרפנים על זה, גם הדור הצעיר. אני מקבל לפעמים מאות הודעות ביום ממעריצים, אנשים שמבקשים ושואלים מתי הדורבנים יתאחדו, ואני אומר וואו. מילא הקהל הוותיק שהגיע להופעות אז, אבל לא, זה קהל חדש".

אז מה אתה אומר, יש סיכוי לאיחוד?

"יש איזשהו דיבור, אבל עדיין לא נפגשנו לגבש רעיונות. בשטח יש רצון מאוד גדול, אז זה כמובן שיקול. אני מבין את הקהל בתור מעריץ־על של 'כוורת'. למזלי הייתי חלק מהאיחוד האחרון של כוורת כנגן. הגשמתי את החלום הכי גדול שלי, שזה להיות במופע האחרון של כוורת, הלהקה האהובה עליי, והייתי רוצה להגשים את זה לקהל שלי. הייתי כמובן בהופעות של רכטר, אולארצ'יק, קלפטר וגידי, כל אחד לבד, אבל ביחד זה משהו אחר, זה בום. גם אחרי פירוק הלהקה במשך ארבע שנים לא קישרו כל כך אותי כסולן לדורבנים. הוצאתי אלבום ראשון, שני, ולאט־לאט היו מבינים שזה ההוא מהדורבנים".

לצאת מאחורי הקלעים

מזיג גדל בלוד, עם חמישה אחים, אובחן כמחונן וניתב את הכישרון ללימוד עצמי במוזיקה. הוא התחיל את דרכו המוזיקלית כחצוצרן בתזמורת הנוער של לוד, ובגלל שהזניח את הלימודים נשאר כיתה בתיכון. בשנה הזו עשה הכל כדי ללמוד מוזיקה ולהגיע ללהקה צבאית. אבל זה לא קרה, והוא שירת בתפקיד מנהל מרפאה בבסיס. ב־1999 קמה להקת הדורבנים, שאליה מזיג צירף גם את אחיו, אייל, שהיה הגיטריסט של הלהקה. ב־2009, אחרי שצברו קהל מעריצים מושבע, הופיעו מאות פעמים וכיכבו בפלייליסטים של תחנות הרדיו, הלהקה התפרקה ומזיג יצא לקריירת סולו.

בהתחלה הוא נשאר מאחורי הקלעים - מלחין, נגן ומפיק מוזיקלי מבוקש. מזיג לא חלם להיות בקדמת הבמה, והעדיף להקדיש את עצמו למוזיקה. אבל עכשיו, עם גל ההצלחה המחודשת שהגיע שנים אחרי הפירוק, הוא דווקא מרוצה מהמעמד החדש. "אתמול הייתה לי הופעה בצפון, בבית המרזח", הוא מספר. "רצינו לעשות הופעה קטנה לפני ההופעה הענקית שצפויה להיות בהאנגר 11, להתחמם. עליתי לבמה והייתי בשוק. היה סולד־אאוט. הקהל היה כל כך דלוק. הייתה מסיבה, לא הפסקנו לרקוד. ראיתי אנשים בכל הגילים, בני 15 ובני 60, וכולם צורחים את המילים של השירים. זה האושר הכי גדול, לראות את הטווח של הקהל, מבוגרים יותר שמכירים את הפופ של פעם וצעירים שרוצים להחזיר את המוזיקה הזאת לחייהם. זה ממש מרגש. אני עדיין מסתגל למצב החדש".

שהוא?

"להיות בפרונט. אחרי שהדורבנים התפרקו לא רציתי את זה. רציתי להיות האיש במפעל, זה שעושה את המוזיקה. עשיתי את ההפקות הכי גדולות שהיו בארץ – שנה למותו של איינשטיין, כוורת ו־70 שנה לישראל. אני כותב לכל הנגנים, לכל התזמורות, 200 איש על הבמה, ואצל כולם אני המפיק המוזיקלי והמעבד והמתזמר. עכשיו אני לוקח את הידע למופעים שלי, אבל אחרי שנגמרה תקופת הדורבנים רציתי כמה שיותר להתנסות וללמוד. ניגנתי עם אמנים אחרים, התקרבתי ליצירה שלהם, למדתי ולקחתי מה שנוח לי. אבל אז הבנתי שיש לי יותר מדי שירים שהם הבייבי שלי ואני נותן אותם לאחרים, ידועים מאוד, שלא מכבדים אותם. ביקשתי להיות חלק מההפקה אבל לא נתנו, אז לא נתתי לאף שיר לצאת ככה. בארץ יש מעטים שיודעים לעשות מוזיקה שחורה אמיתית. הבנתי שהשירים האלה לא יראו אור אם לא אתחיל להזיז את עצמי לקדמת הבמה. זה לא נעשה מרצון, אני לא טווס שאומר 'תסתכלו עליי, אני מדהים'. אני המשרת הנרצע של המוזיקה. אם היא נוצרת אצלי בכזו פוריות, אז אני אלמד לשיר טוב ואופיע וארכיב להקה ואעשה עיבודים ואעבור את כל השיט שיש בתעשייה רק כדי לשרת אותה".

מה זה אומר השיט שיש בתעשייה?

"זה אומר שאני לא רוצה ללכת לריאליטי כדי להיות מפורסם", הוא מחייך. "להיות ידוע זה לא הכי מדהים. יש לזה כמובן צדדים טובים, אבל יש גם הרבה דברים שהייתי מוותר עליהם בכיף. כמו ללכת לנופש ושכולם מסתכלים עליך כי הם מכירים אותך. אני רוצה להיות גם אנונימי. הסינגל הראשון של הדורבנים, 'שוב הדיסקו כאן', היה שלי, אז הכרתי את ההתרגשות הגדולה כששיר מצליח וקיוותי שזה יחזור גם אצלי בסולו. ואז יצא 'לבד במדבר' ב־2015, במסגרת האלבום השני שלי 'השחור החדש', שכמובן גם אותו כתבתי והלחנתי. כתבתי את השיר קצת אחרי שהדורבנים התפרקו, הרגשתי שהוא עם מסר חזק שאני חייב להוציא אותו, אבל ידעתי שאולי לא יקבלו אותו כי הוא עם מילים יותר כבדות, ועל הדורבנים אמרו שאנחנו 'סוכריה מתקתקה'. הקהל שמקשיב דווקא אהב את השיר מאוד, אבל כמעט לא השמיעו אותו ברדיו. מבקרים כתבו עליו 'היומרה'. מאז הם כמובן לקחו בחזרה את הדברים שלהם. לקח זמן עד שממש התחלתי להופיע עם השירים שלי על במה, אבל זה גם קרה ושמחתי, והיום אני אסיר תודה על מה שיש לי".

המבקרים לקחו בחזרה את הדברים שכתבו עלי בהתחלה". גיא מזיג | צילום: אורית פניני

חשבת לשנות את המוזיקה כדי להתאים אותה יותר לפלייליסטים?

"ממש ממש לא. בסוף אנחנו רוצים לעשות טוב לעולם ולעשות שירים שלא יחזיקו רק לארבעה חודשים. אני משקיע בדברים שיישארו יותר זמן גם אם הם לא הלהיט הכי גדול. יש משהו בלהיות הלהיט הכי גדול ששורף אותך. לעומת זאת את יכולה לשמוע את 'טוטו' של אפריקה וזה יישאר לנצח. ככל שאתה יותר מכוון את עצמך לבצע, ככה התוקף של השיר יהיה יותר קצר. מוזיקה היא מזון לנשמה, ואנחנו עוברים איתה כל מה שעברנו עם המזון המעובד. צריך שהיא תהיה אורגנית, לא משנה איך אתה אורז אותה. אני מתמחה באריזה, הפקה היא אריזה, אבל תמיד שואל לפני הכל אם האוכל הוא אורגני, האם הוא נעשה אך ורק כדי שנאכל משהו. זה תופס לכל דבר: אם אתה משקיע ונותן אהבה, לא מזלזל בקהל שלך. מגיע להם להתרגש. אני רוצה לתת להם את הכי טוב שיש לי, ואם הם אוהבים אותי אז אני לא צריך להשתנות בשבילם".

טוסטים על הבמה

חוץ מהיותו מוזיקאי, מזיג הוא גם קומיקאי לא קטן. הוא מופיע וכותב לסדרות ולהופעות של הסטנדאפיסטים הכי מוכרים בארץ, ומשתדל, גם ברגעים הכי קשים של החיים, לשמור על אווירה מחויכת ואופטימית, בשביל הנשמה שלו. "זה טבעי אצלי", הוא מספר. "בתחילת הדרך כתבתי עם 'מה קשור' שני קטעים שליוו אותם חמש שנים. הכרתי את ציון ברוך בצבא, הוא היה ספר בבסיס ששירתתי בו. התחלתי להופיע איתם, ודרך זה הכרתי את אסי וגורי. אז הזדמן לי לעשות קטע ל'שידורי המהפכה', אחרי זה לגורי אלפי ל'גב האומה' ואז ל'מהדורה מוגבלת'. הקדשתי פחות ופחות זמן למוזיקה באותה תקופה. לאחרונה כתבתי עם דרור ויינברג ('האחיין שלי בנץ') סדרת רשת שתצא בעתיד, שבה אני יורד על כל מיני סלבס. בימי הדורבנים היינו עושים דברים ממש טיפשיים, כמו להכין טוסטים על הבמה. אייל היה שם פיצה פיתה בטוסטר, ובמהלך ההופעה היינו בוחרים מישהו מהקהל ואומרים לו 'אתה נראה מוזנח', ונותנים לו טוסט. אנשים באו לעשות כיף. תמיד היינו באזורים האלה".

חשבת על משחק?

"האמת היא שמציעים לי הרבה תפקידים. שולחים אותי מהסוכנות לאודישנים, אבל החיים מספיק כבדים. אם הייתי עושה משהו - זה רק קומי. לא מזמן אחיין שלי נפטר, והבת שלי נאלצה להיפרד ממנו. היא בת שמונה והוא היה כמו אח בשבילה. כתבתי על זה שיר שעומד לצאת, בלדה מרגשת. זו הדרך שלי להתמודד עם החיים".

עכשיו הוא מחכה לאחד האירועים הכי מרגשים בקריירת הסולו שלו, כשיגיע בפעם הראשונה להופיע בהאנגר 11 ב־5 במארס. שם, על במת הענק, הוא יארח את עילי בוטנר וילדי החוץ ואת רד בנד. השבוע, בתזמון מושלם ליום האהבה, מזיג הוציא קליפ חדש לשיר "ירח דבש", אחד משלושת השירים היחידים שלא כתב והלחין, רק בא לבצע. "בהאנגר הולך להיות טירוף", הוא מתרגש. "יהיו מלא נגנים, במה עם מלא מוזיקאים. אני כותב להופעה את כל החצוצרות, הליוויים לזמרות, הכל עובר דרכי והרבה אני עושה בעצמי כדי לחסוך זמן. אני נורא קנאי למוזיקה שלי. זו הופעה שלראשונה מאפשרת לי להביא את כל הידע שצברתי להפקה בסדר גודל כזה. אבל ההאנגר זו רק נקודה בדרך. הסטנדרט זה פארק הירקון. אני אוהב דברים גדולים כי זה אושר גדול".