כבר שנתיים וחצי שג'וני סרוג'י לא מגיע לארץ, בגלל הקורונה. והוא מתגעגע. לבית שבו נולד, ברחוב עבאס הסמוך לוואדי ניסנס בחיפה, למשפחה המורחבת, שהיא מן הוותיקות בקהילה הערבית־נוצרית בעיר, לאוכל הישראלי ("מדהים"), לחברים שצבר פה לאורך השנים. אבל לא פחות — לבניין אולטרה־מודרני ברחוב משכית 12 בהרצליה פיתוח, שמעוצב על טהרת הלבן ונושא בחזיתו את לוגו התפוח הנגוס של חברת אפל.

לסרוג'י (58), סגן נשיא בכיר לטכנולוגיית חומרה באפל, הישראלי הבכיר ביותר בתעשיית ההיי־טק בעולם ולפי כמה הערכות הדמות המשפיעה ביותר באפל כיום אחרי המנכ"ל טים קוק — יש מניית זהב בבניין הזה, מרכז הפיתוח הישראלי של חברת הטכנולוגיה הלוהטת בעולם. את ההחלטה העקרונית להקים אותו — מרכז פיתוח ראשון של אפל מחוץ לארה"ב – קיבל סטיב ג'ובס עצמו ממש בסוף ימיו, יחד עם טים קוק. את הרעיון דחפו באומץ סרוג'י ובוב מנספילד - יוצא מוטורולה, אז הממונה על הטכנולוגיה בחברה — שניהם היו בעלי ניסיון רב בעבודה משותפת עם ישראלים.

מרכז הפיתוח של אפל בישראל נפתח רשמית במארס 2012 ויחגוג בחודש הבא עשר שנים להקמתו. "שכרנו את הטובים שבטובים", אומר השבוע סרוג'י, "בנינו צוות ברמה עולמית. ועשינו כמה רכישות". מה שהחל בעובד אחד – אהרון אהרון, המרצה של סרוג'י בטכניון, שקיבל את תפקיד המנכ"ל ושעליו הטיל סרוג'י להפוך את הרעיון למציאות — הוא היום מרכז תוסס בן 1,800 עובדים, שאפל חייבת לו את פריצות הדרך הבולטות ביותר שהציגה בשנים האחרונות.

בגלל תרבות המידור המפורסמת של אפל, והחשאיות הקנאית שבה שומרת החברה על המתרחש בה, תחומי הפעילות המדויקים של הסניף בהרצליה נשמרו בסוד כל השנים וזכו להגדרות מעורפלות במכוון ("בכל מכשיר של אפל יש משהו ישראלי"). הערכות שפורסמו נגזרו מתחומי הפעילות של החברות שאפל רכשה כאן – Anobit (אחסון מידע), פריימסנס (זיהוי פנים ותנועה) ועוד. כמו הרבה חברות גלובליות, אפל גם נזהרת מלקשור כתרים לקבוצה כזו או אחרת שלה — יש אפל אחת, וכו־לם עובדיה.

בתוך מרכז הפיתוח של אפל בהרצליה: חשאיות ומידור |צילום: יובל חן

אבל ההישגים יוצאי הדופן בשנתיים האחרונות, שנות הקורונה, של מרכז הפיתוח הישראלי — שהביאו לאפל רווחים חסרי תקדים, סייעו להקפיץ את שוויה לכמעט שלושה טריליון דולר, ובעיקר הזניקו את היכולות הטכנולוגיות שלה — סדקו כנראה משהו בחומת החשאיות הנוקשה. במיוחד כשמדובר בשנת העשור החגיגית. אחרי שנים שבהן נצמד לניסוחים כלליים בראיונות עיתונאיים, סרוג'י, ממשרדו המרווח ב"אפל פארק", מבנה החללית העגול של אפל בקופרטינו, קליפורניה, מוכן עכשיו לנמק ביתר חופשיות מדוע הוא חוזר ומציג את עצמו כ"אבא מאוד גאה" של המרכז הישראלי, ולדבר לראשונה על האופן שבו בגרות בחיפה של שנות ה־80 ודמויות מפתח נערצות בארץ עיצבו את חייו.

בלי פספוס אחד

היהלום שבכתר מבחינת אפל בשנתיים האחרונות, באחריותו הבלעדית של סרוג'י, הם המעבדים החדשים למחשבי המק שלה. מעבדי הסדרה הזו, ממשפחת M1, מחליפים את מעבדי אינטל, שסולקו ממחשביה בבושת פנים. מדובר בשלושה מעבדים סופר מהירים וסופר חזקים, שפותחו עצמאית באפל. הם מבוססים בכלל על טכנולוגיה שמריצה את מעבדי הסמארטפונים שלנו (ARM), וביצועיהם היכו בהלם את כל המומחים.

באוקטובר האחרון חשפה אפל את שני המעבדים היותר מתקדמים במשפחה הזו, M1 pro ו־M1 max, שמהווים היום את ספינות הדגל שלה בתחום ומספקים את הביצועים הטובים בעולם למחשב אישי. היום אפשר לחשוף, כי שני השבבים, המשולבים כבר בדגמי המק החזקים ביותר וזכו לשבחים מקיר לקיר – פותחו בישראל, בחשאיות גדולה.

המנכ"ל לשעבר, אהרון אהרון

סרוג'י: "מדובר בשני שבבים גדולים ומאוד מסובכים – ל־M1 Max, למשל, יש 57 מיליארד טרנזיסטורים — ואת הפיתוח של שניהם החלטנו להטיל על הצוות בישראל. בניית השבב, ההטמעה שלו, העיצוב הפיזי שלו, הוולידציה (אימות, בחינת ההתנהגות של השבב — י"ו), הכל נעשה בישראל, כחלק קוהרנטי מעבודת הצוות הכולל שלנו. שניהם פותחו בישראל כמעט במקביל, צעד אחר צעד. והם ממש ממש מעולים".

באופן לא מקרי, השקתם של ה־Max וה־Pro התבצעה כמעט במקביל להשקת הדור החדש של מעבדי אינטל, Core 12 ("אלדר־לייק"), שפותחו גם הם בארץ ומתחרים בהם חזיתית. כך שאפשר לומר שחוד החנית, הטופ שבטופ, של מעבדי המחשב בעולם הם מתוצרת כחול־לבן.

העבודה עליהם התבצעה בתקופת הקורונה. איך התגברתם על המגבלות שהציבה המגפה?

"זה היה אחד האתגרים הקשים. היינו כבר לאחר שלב התכנון והפיתוח, כשחיכינו לשבב שיגיע בפעם הראשונה מהייצור לצורך שלב הוואלידציה – סדרה ארוכה ויסודית של בדיקות במעבדה. ואז היכתה פתאום הקורונה. זו הייתה בעיה גדולה, כי התהליך מחייב גישה פיזית למעבדה, ושהייה של כמה מהנדסים באותו חדר, והסיכון להדבקה מקורונה גובר. למרות זאת, הקבוצות בישראל ובארה"ב לא החמיצו ולו שלב אחד בתהליך.

מנכ"ל מרכז הפיתוח הישראלי, רוני פרידמן. פריצות דרך

"בעבודה מרחוק היינו מתורגלים עוד לפני כן – כשבארה"ב בוקר זה הרי ערב בישראל, ולהפך — וזה עזר לנו מאוד. פיתחנו כלים יצירתיים לעבודה מרחוק גם במעבדה, עד כמה שאפשר. אבל מה שעורר בי הכי הרבה גאווה זה ההקרבה והמסירות של המהנדסים, הן בישראל והן בארה"ב. הייתי איתם בעבודה על השבבים. עבדנו מקרוב ומרחוק וביחד בצורה הכי שיתופית. זה היה מרגש".

אני מנחש שהמרכז בישראל אחראי לעוד כמה פיתוחים בעשר השנים האחרונות.

"לא על הכל אני יכול לספר עדיין, אבל אתן לך כמה דוגמאות. נתחיל ממה שכבר פורסם: היום כל התקן אחסון שנכלל במוצר של אפל מגיע מישראל. זה התחיל מהרכישה הראשונה שלנו בארץ, של חברת 'אנוביט', עוד לפני פתיחת מרכז הפיתוח. אנשים הרי מאחסנים את הזיכרונות והתמונות שלהם באייפון ובאייפד, אז רצינו שהגישה לאחסון תהיה מהירה, חסכונית באנרגיה, וגם בטוחה ועמידה לכל החיים; שאפילו תמונה אחת לא תלך לאיבוד. ל'אנוביט' היה צוות ליבה מיומן מאוד בבניית בקר אחסון המבוסס על זיכרון פלאש (SSD), והם בנו את התקני האחסון שלנו. תשעה חודשים אחרי שביצענו את הרכישה הם כבר יצרו התקן אחסון ראשון שנכנס למק, ובנינו אותו כך שהוא ניתן להתאמה לאייפון, לאייפד ולמכשירים אחרים.

"דוגמה לפיתוח נוסף: כמה שנים מאוחר יותר רכשנו בישראל צוות קטן מאוד, שיפתח עבורנו את יכולות ה־WiFi והבלוטות' של השעון, האפל־ווטש. בהמשך החלטנו שגם המוח האלקטרוני של השעון, ה־SOC, יפותח בישראל. אז הצוות בהרצליה בנה גם את זה".

המנכ"ל לשעבר, אהרון אהרון, סיפר השבוע כי תהליך פיתוח השעון בישראל נשמר בחשאיות כה גדולה, אפילו בתוך אפל, "עד שכאשר הוא הופיע לראשונה הייתה בחברה הפתעה גדולה". אהרון כיהן כמנכ"ל עד 2017, עד שפרש לתפקיד ראש רשות החדשנות. את תרבות הסודיות והמידור בחברה הוא למד על בשרו: "בהתחלה היה קשה לגייס ככה אנשים: אפל פותחת משהו בארץ, אבל לא מוכנה להגיד מה. גם אני לא בדיוק ידעתי בהתחלה מה יהיה במטה בישראל. היום ברור שהייתה כאן מההתחלה תוכנית סדורה". בחמש השנים האחרונות מנהל את המרכז רוני פרידמן, מבכירי אינטל לשעבר — גם הוא, כמיטב המסורת, מתחת לרדאר.

סרוג'י: "ב־2013 ביצענו רכישה נוספת, של חברת 'פריימסנס', שהתמחתה בחיישני עומק של המצלמה. הטכנולוגיה הזו מאפשרת היום, בין השאר, את פתיחת הנעילה של האייפון באמצעות זיהוי פנים (Face ID). הגדלנו מאוד את המאמץ בתחום, והמפתחים בישראל עובדים על פתרונות למידת מכונה והדמיה מתוחכמים באמת.

"גם טכנולוגיית הליבה של ה'לידאר' המתקדם (חיישן למיפוי חללים באמצעות מדידת מרחק מאובייקטים באמצעות לייזר — י"ו) ששילבנו במצלמות האייפון והאייפד הגיעה מישראל. מצב ה'סינמטיק מוד', תצוגה קולנועית, שהופיע לראשונה באייפון 13, עם יכולת מיקוד גם בווידיאו, מבוסס על חלק מאותן טכנולוגיות".

אני חוזר להחלטה על הקמת המרכז. גם אתה וגם בוב מנספילד הכרתם היטב את המנטליות הישראלית. לא חששתם מתרבות ה"סמוך" וה"יהיה בסדר", שכל־כך שונה מהדי־אן־איי של אפל?

סרוג'י צוחק: "תשמע, אני ישראלי, נולדתי בחיפה, אני יודע ומכיר כל מה שקשור בזה. היו כמה סיבות שבגללן חשבנו על ישראל. ראשית, זאת אומת סטארט־אפ בנשמתה. יש בה הרבה רעיונות, חידושים ויצירתיות, שמוטמעים בתרבות, באוניברסיטאות החזקות, בתעשיות. כשמחפשים ריכוז גבוה של מהנדסים מעולים וכישרון — זה המקום למצוא אותו. שנית, כשבוחנים מסירות, מחויבות ונאמנות למעסיק, הן גבוהות בישראל. בנינו בישראל בסיס, ואז התחלנו לבנות עליו, צעד אחד בכל פעם. הגדלנו את המטלות בהדרגה, והצוות עמד בהן והוציא אותן לפועל בלי פספוס אחד, למרות מכשולים רבים".

אהרון אהרון: "זה לא היה פשוט. השינוי בהרגלים היה משמעותי לכולנו ולקח זמן לעכל את זה. למשל, להטמיע את 'אנוביט', שבאה מהקלאסיקה של עולם הסטארטאפים הישראלי, לקח חצי שנה. אתה יודע מה ההבדל בין אפל לגוגל? בגוגל אומרים: נשגר עשר חלליות לחלל — לפחות אחת מהן תנחת על הירח; באפל אומרים: אנחנו נשגר חללית אחת, ונתכנן אותה כל־כך טוב, שהיא תנחת. הכל ממוקד, הכל מתוכנן מראש".

אם אתם כל־כך מרוצים, הגיוני שאפל מתכננת רכישות נוספות בישראל בקרוב.

"מובן שאני לא יכול לדבר על זה. אבל הנה מה שאני כן יכול לומר: אנחנו עוקבים כל הזמן. יש לנו שורשים עמוקים בטכנולוגיה ובחדשנות, ואנחנו תמיד מחפשים רעיונות מעולים וטכנולוגיות יוצאות דופן. אבל ברור שאני לא ארד כאן לפרטים, לא לגבי ישראל ולא לגבי כל מקום אחר".

|

תחום לא סלחן

20 שנה בסך הכל, עם הפוגה של שנתיים, שוהה כבר סרוג'י בארה"ב, מתוכן 14 שנים באפל. הוא נשוי לראדה, בת היישוב הערבי־נוצרי פסוטה שבגליל, ולשניים שלושה ילדים בוגרים. המשפחה מתגוררת בשכונת אלמאדן שמדרום לקופרטינו, שם ממוקם מטה אפל.

כילד למד יחד עם אחיו בתיכון נזירות נצרת הסמוך לביתו, מבתי הספר הפרטיים הטובים בחיפה. מדובר בשנות ה־80, ולמרות שבבית ברחוב עבאס לא היה מחשב, ב־1987 סיים סרוג'י תואר ראשון במדעי המחשב בטכניון ובהמשך גם תואר שני בהצטיינות.

עם סיום הלימודים עבד במעבדת IBM בחיפה במשך שלוש שנים. ב־1992 הצטרף לאינטל ישראל. בכתבת דיוקן שפורסמה ב"כלכליסט" ב־2015 ("ג'וני בראבו") סיפר עמית לשעבר מאינטל: "לקח לנו בערך שבוע עד שנשבינו בקסמיו. מדובר באדם צנוע באופן בלתי רגיל, איש עבודה שקט ומנומס, אבל גם כזה שקם מהכיסא כדי לעזור, ועם חיוך גדול על השפתיים. הוא היה מושלם כחבר צוות ואף פעם לא שידר תחושה שהוא מורם מעם, למרות שבהחלט חשבנו שהוא מוכשר יותר מכולנו".

ב־1999 עבר סרוג'י לרילוקיישן של שלוש שנים באוסטין, טקסס, במרכז הפיתוח של אינטל בעיר. ב־2005 חזר לארה"ב, הפעם כעובד IBM. לאפל הצטרף ב־2008, חודשים ספורים אחרי השקת האייפון הראשון. זמן קצר אחר־כך קיבל סטיב ג'ובס את ההחלטה האסטרטגית שבדיעבד הזניקה את הקריירה של סרוג'י — לפתח עצמאית את שבבי המכשירים של אפל, ולהקטין ככל האפשר את התלות ביצרניות חיצוניות כמו אינטל. ההחלטה ההיא קשורה להכרזה של אפל מלפני שלוש שנים, שהיא מפסיקה לשלב במכשיריה את המעבדים של אינטל אחרי 15 שנה, לטובת מעבדים משלה. וכמובן, היא השליכה גם על המרכז בארץ.

תוכל לתת מושג עד כמה גדול היה הפרויקט הזה?

"זו החלטה אסטרטגית גדולה מאוד. בדרך כלל, הזמן הממוצע שלוקח להפיק שבב חדש משלב הרעיון ועד לתחילת השיווק הוא שלוש עד ארבע שנים. הדברים משתנים לפי מורכבות השבב והטכנולוגיה שבה משתמשים. למשל, תכנון שבב בטכנולוגיה מובילה של 5 ננומטר אורך יותר זמן. בכלל, תכנון שבבים זה תחום לא סלחן: אתה לא מכוון למה שהשוק דורש היום – אתה צריך לכוון למה שהולך לקרות בעתיד, שנים קדימה.

"החלטנו עקרונית על המהלך כבר ב־2010, והגענו למסקנה שאנחנו זקוקים לשילוב מיטבי של התוכנה שלנו עם חומרה משלנו, כולל השבב. רצינו לבנות מכשיר ללא פשרות. זוהי תעודת הזהות של אפל ואנחנו רוצים לשמור על זה. אתה רוצה את הביצועים הגבוהים ביותר שאתה יכול להשיג, לא כדי להשתוות למתחרים שלך, אלא כדי להשיג יותר. הבנו שאלה תכונות שאפל יכולה לבנות בעצמה: המעבד הטוב ביותר, הגרפיקה הטובה ביותר, עיבוד אותות התמונה הטוב ביותר למצלמה, הדמיית הווידאו הטובה ביותר עבור קידוד וידיאו, האבטחה הטובה ביותר – והכל בצ'יפ אחד. השבב העצמאי הראשון שלנו יצא לאייפון, אני חושב בשנת 2010. הבסיס היה שם. ובשלב מסוים החלטנו שבסדר, אולי הגיע כבר הזמן להתחיל לתכנן שבב עבור המק".

לא מחכים לרגע האחרון

ב־2011 כבר הוביל סרוג'י את פיתוח מעבדי האייפון והאייפד הראשון. לתפקידו הנוכחי מונה ארבע שנים אחר־כך. ב־2017 חשפה אפל בדוחותיה, כי שכרו הגיע ליותר מ־24 מיליון דולר בשנה, שני אז בגובהו רק לאנג'לה אהרנטדס, האחראית על הפעילות הקמעונית של החברה, וכפול משכרו (אז) של המנכ"ל טים קוק. אם דאגתם, בשנה שעברה קוק כבר השתכר 100 מיליון דולר.

ב־2016 הקדיש מגזין בלומברג לסרוג'י כתבת שער תחת הכותרת "המנהל הבכיר הכי חשוב באפל שמעולם לא שמעתם עליו", וטען כי "הציל את החברה" כאשר הצליח להקדים בחצי שנה פיתוח מעבד לאייפד פרו ב־2015. סרוג'י, השבוע, נבוך, אבל מאשר, בדרכו המיוחדת: "אני לא מתכוון להתייחס ל'הצלה' של אף אחד, אבל אני יכול לומר שאני והצוות שלי עושים כמיטב יכולתנו במקרים רבים כדי לעמוד בלוחות הזמנים. זו הייתה רק דוגמה אחת. בפיתוח שבב, להרוויח כמה חודשים זה עניין גדול".

ועוד בענייני לוחות זמנים — אייפון 12 הושק באיחור של חודש בשל בעיות אספקה שנגרמו בגלל הקורונה. את אייפון 13 כבר הצלחתם להשיק בזמן. איך אתם מתגברים על בעיות שרשרת האספקה והמחסור העולמי בשבבים, שפוגע בכל התעשייה?

"אני לא ארד לפרטים מסיבות ברורות, אבל מה שאני יכול לומר זה, שכאשר אנחנו עובדים עם יצרניות השבבים שלנו – למשל TSMC הטייוואנית בשבבי 5 ננומטר – יש לנו צוות טכנולוגי ברמה עולמית שעובד איתם יד ביד, ואנחנו מתכננים שנים רבות קדימה מתי השבב יהיה מוכן. גם להליך האימות, הוולידציה, וגם לייצור המוני. שום דבר לא נשאר לרגע האחרון.

"הרבה תלוי גם בדרך שבה אתה ניגש לנושא האספקה. חשוב לדאוג שהשבב והתכנון שלו יהיו טובים ככל שניתן, כי אם זה מבוצע היטב, ומכל פרוסת סיליקון שיוצאת מקו הייצור — 'וופר', שנראה כמו עיגול פיצה — אתה מצליח להפיק יותר שבבים, תקבל כמובן יותר אספקה. אז כן, יש מחסור במוליכים למחצה, אבל אני חושב שאפל עושה כמיטב יכולתה כדי לספק את האיכות הטובה ביותר של מוצרים ללקוחות שלה, ועד כה, אני מאמין שהצלחנו בזה היטב".

המחסור הזה, אגב, והאיחור הקל בהפצה לא הפריעו לאפל להפגין בסוף 2021 את התוצאות הטובות בתולדותיה: הכנסותיה הגיעו ל־123.9 מיליארד דולר. בעשר השנים האחרונות זינקה המניה שלה ב־1,200%.

אתה מדבר על המהנדסים הטובים בישראל ובארה"ב, אבל בשתי המדינות, וגם באירופה, יש כיום מחסור עצום במהנדסים כאלה. מהי לדעתך הדרך להתגבר על הבעיה הזו?

"זה נכון. אנחנו פועלים המון בעניין הזה, ומה שאנחנו עושים בישראל דומה למה שאנחנו עושים בארה"ב. למשל, אנחנו פונים למכללות ולאוניברסיטאות ספציפיות ומסייעים להן בגיבוש תוכניות לימודים או עוזרים עם הרצאות אורח. לפעמים אנחנו מסייעים אפילו בשיעורים מעשיים עם המהנדסים שלנו. אנחנו רוצים שהסטודנטים יתלהבו מהאתגר שבעיצוב שבבים. אני למשל חושב שזו העבודה הכי מרגשת שיכולה להיות, אבל אני יודע שאני מוטה.

"כשמדובר באוניברסיטאות, לפעמים אין מספיק בוגרי מדעי המחשב או הנדסת חשמל, אבל יש בוגרים בתחומים קרובים, כמו מתמטיקה או פיזיקה. אנחנו מנסים להכשיר אותם כך שבתוך שנה עד שנתיים, מי שחזק בתחומים האלה ויש לו בסיס מדעי, יכול להיות מהנדס באפל.

"הדבר השלישי שאנחנו עושים מתייחס לערכים של אפל הנוגעים לגיוון, להכלה ולשוויון: בישראל אנחנו פעילים בהכשרת נשים חרדיות ומהנדסים ערבים ועידוד כניסה שלהם להיי־טק. אנחנו עושים את זה בהרבה רמות".

האם אתה מרוצה ממספר ערביי ישראל שמצטרפים לאפל בארץ?

"אני תמיד שואף ליותר, אבל אם אני מסתכל על המספרים – ואני לא בטוח שאני רוצה לחלוק אותם כאן – המצב טוב. האם יש מקום לשאוף ליותר? בוודאי. אבל אני חושב שאנחנו עובדים נכון. שוב, זה מובנה באפל: אנחנו רוצים גיוון, ואנחנו רוצים כמה שיותר כישרונות טובים".

לאן נעלם הקסם

בוא נדבר על טכנולוגיות עתידיות.

"אתה יודע שבאפל אנחנו לא מדברים אף פעם על מוצרים עתידיים".

אז בוא נדבר באופן כללי, נגיד, על העולמות הווירטואליים בסגנון המטאוורס. אתם לא מאחרים שם את הרכבת? האם אפל לא מתכוונת להשתלב בעולמות המציאות המדומה, ה־VR, או המציאות הרבודה, ה־AR?

"אני יכול לומר רק, וזה לא יפתיע, שאנחנו מקדישים תשומת לב רבה מאוד למציאות מדומה ולמציאות רבודה. זו טכנולוגיה שאנחנו חושבים שהיא מאוד מרגשת ואנחנו אוהבים אותה. למעשה, למעלה ממיליארד מכשירים של אפל שנמצאים כבר בשוק מוכנים להפעלת AR. המרחב הזה מרגש, ומבחינת הטכנולוגיה – אנחנו תמיד משקיעים בעתיד".

רגע, עוד לפני שנכנסים למציאות מדומה, אולי תפתרו לנו כבר את בעיית הסוללה באייפון, שבקושי מחזיקה מעמד עד הערב?

"זה תחום מאוד מסובך. האתגר הוא כמו לבנות מכונית עם מנוע V12 של מכוניות מרוץ, אבל שלא יצרוך דלק. כאשר אתה בונה סוללה, אתה רוצה אותה עם מקסימום של מה שאנחנו מכנים 'צפיפות אנרגיה נפחית'. כלומר, עם כמה שיותר אנרגיה בגודל נתון. הצורך השני הוא אורך חיים, השלישי הוא בטיחות, והרביעי הוא אספקת אנרגיה עקבית.

"צריך לקחת בחשבון גם את המכשיר, האלקטרוניקה שצורכת את הסוללה. לדוגמה, המעבד. ככל שהוא יהיה חסכוני יותר באנרגיה כך הסוללה תחזיק מעמד זמן רב יותר. ולסיום, חשובה גם הדרך שבה מנהלים את אספקת האנרגיה מהסוללה. באפל, וזה תחת הקבוצה שלי, יש לנו צוות שכולל כימאים ומפתחים מהשורה הראשונה, שמפתחים את הסוללות שלנו, ואנחנו מטפלים בכל השרשרת הזו".

כלומר, הבעיה טרם נפתרה. אתה צופה לזה טובות?

"מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים, אנחנו עובדים על טכנולוגיות עתידיות בתחום, שאי אפשר לחשוף, בתקווה שיגדילו את כמות האנרגיה שניתן לאגור".

עם ההצלחה אי־אפשר להתווכח: אפל מוכרת היום כמו שלא מכרה מעולם. מצד שני, יותר ויותר משתמשים אומרים: המוצרים יפים וחזקים, אבל הכל 'עוד מאותו הדבר'. אין הפתעות, אין את הקסם שהכרנו בימים הטובים של סטיב ג'ובס. הפסקתם לרגש אותנו.

"ובכן, אני מקווה שהמוצרים שלנו בכל זאת ישמחו אותך. אני אגיד את דעתי האישית: אני מאמין שאנחנו יוצרים את הקסם שאתה מדבר עליו בכל מכשיר ומכשיר. רוצה כמה דוגמאות שלדעתי מספקות חוויה קסומה? אחת – אוזניות האיירפודס. איכות השמע בהן, כולל סינון הרעשים והצליל המרחבי, מדהימה. השנייה — אפל־ווטש; תראו איפה התחלנו איתו ואיפה הוא היום. זה שעון טוב, אבל גם מכשיר בריאות מעולה – מודד את פעימות הלב, מודד א.ק.ג, ניתן לבצע איתו שיחות טלפון, אפשר לשלם בעזרתו. בכל שנה אנחנו מעלים את המכשיר הזה רמה אחת. זה קסם בעיניי.

"אני גם מאמין שכל מהפכת מעבד ה־M1 שעשינו היא קסם: כאשר אתה יכול לקבל כוחות־סוס כאלה במחשב נייד ולנצח אפילו מחשבים שולחניים, עם חיי סוללה מדהימים – אני חושב שזה קסם. ואנחנו עובדים על טכנולוגיות ומוצרים עתידיים. אנחנו באמת רוצים להפתיע, לשמח ולהעשיר את חייהם של אנשים, ואנחנו מאמינים שאנחנו עושים את זה".

"התמזל מזלי"

בפברואר 2015, שלוש שנים לאחר פתיחת מרכז הפיתוח בהרצליה, ביקר המנכ"ל טים קוק בישראל. ג'וני סרוג'י ליווה אותו, מתאמץ לשמור על פרופיל נמוך, גם בביקורו אצל נשיא המדינה דאז רובי ריבלין. "אנחנו גאים שישראלי הוא אחת הדמויות החשובות באפל", אמר ריבלין לקוק, "אם היו לנו עוד חמישה או שישה ג'וני סרוג'י, מצבנו היה טוב יותר". "אם תמצא אותם תגיד לי", השיב קוק.

האם יש משהו בעובדה שגדלת דווקא בישראל, שבאמת סייע לך במהלך הקריירה שלך?

סרוג'י מתרגש. "אני באמת מאמין שהערכים שאנחנו גדלים עליהם כילדים ובהמשך כבוגרים, והאנשים שאנחנו לומדים מהם, משפיעים על חיינו ובוודאי על הקריירה שלנו. שלושה דברים בהקשר הזה באמת חשובים לדעתי. הראשון – נולדתי בחיפה. תסכים איתי שזו עיר יפהפייה – יש בה את הכרמל ואת החופים; אבל אני חושב שהיופי האמיתי שלה משתקף בסובלנות ובגיוון האנושי: המון דתות ועדות, וכולם חיים זה עם זה בהרמוניה נדירה. כשאתה גדל בסביבה כזו, זה מושרש באישיות שלך.

"ההיבט השני הוא החינוך. התמזל מזלי שנולדתי בעיר עם מערכת חינוך טובה. למדתי בבית ספר מצוין, ואז הלכתי לטכניון. שוב אני מוטה כאן, אבל אני חושב שהטכניון הוא מוסד אקדמי מהשורה הראשונה בעולם, ככל שמדובר בלימודי הנדסה. בכלל, בישראל למדתי הרבה, אבל בעיקר למדתי איך לחשוב. איך לגשת לבעיות קשות. אני מאמין שלמידה היא חשובה, אבל למידה ללא חשיבה מעמיקה לא מביאה אותך רחוק בחיים. אתה צריך את שניהם, הלמידה והחשיבה: איך חושבים על דברים שלא נתקלנו בהם בעבר. איך מתמודדים איתם.

"וההיבט השלישי הוא מה אתה לומד מאנשים שגדלת לצידם. היו לי הרבה מודלים לחיקוי, בישראל ובארה"ב, אבל אתן לך כמה דוגמאות מישראל. המודל לחיקוי הראשון שלי כילד הייתה מנהלת בית הספר שלי, שהייתה נזירה אירית. היא שלטה בעניינים בצורה מאוד הדוקה וקפדנית, בעבודה קשה במיוחד, וכך רכשה את הכבוד של התלמידים והצוות. אתה מכיר ילדים: נכנסים לשיעור, בלגן, הכל רועש. כשהאשה הזו הייתה נכנסת לכיתה — היה משתרר שקט מוחלט. וזה בא רק מהכבוד שרכשנו לה. למדתי ממנה מחויבות, עבודה קשה, כבוד.

"מודל חיקוי נוסף עבורי הוא אבי. הוא היה נגר אומן, שהיה יוצר תבניות יציקה. היה מכין תבניות עץ גדולות שלתוכן היו יוצקים מתכת נוזלית, מה שהפך לחלקים ששימשו מפעלי פלדה בתעשייה הבטחונית, ליצירת מנועים גדולים למשל. הוא היה הכי טוב בעבודה הזאת, ולא היו רבים כמוהו. והדבר המעניין — הוא גבה פחות מהמגיע לו גם כשהצליח להתמודד ולהתגבר על במשימות קשות במיוחד, כמעט בלתי אפשריות. כי הוא פשוט רצה לעשות את זה. למדתי ממנו מהי יצירתיות ומהי מסירות.

"עוד מודל לחיקוי היה לי בטכניון: בשיעור מערכות הפעלה היה לי מורה שהיה, לדעתי, גאון בכל הקשור למערכת ההפעלה יוניקס. זה היה בשנות ה־80 – הוא ניהל דאטה־סנטר עצמאי משלו בלילה, בטכניון. השיעור שלו היה הכי קשה, אז הפכתי את זה למטרה: אני הולך להצליח בכיתה הזו, ואני רוצה להיות כמוהו. ומה שלמדתי ממנו זה איך להתמסר למשהו, ומה זו העמקה טכנית.

"ודוגמה אחרונה: אחד המנהלים הראשונים שלי. הוא הבין באנשים, היה ממש 'קורא' אותם אחרי לחיצת יד אחת. הוא הצטיין בבניית צוותים, בגיוס אנשים, בדחיפה של מהנדסים למאמץ עד הקצה, ובמקביל – היה אדם מעורר השראה, כזה שאתה רוצה ללכת איתו. ממנו למדתי איך להקיף את עצמי בחכמים שבחכמים, איך לתת השראה לאנשים, איך להניע אנשים לעשות דברים שהם לא חשבו שהם יכולים לעשות".

אחרי 20 שנה בארה"ב, מתגעגעים?

"כמובן, יש לי הרבה חברים בישראל, וכמובן שיש לי את המשפחה. הלוואי ויכולתי להגיע לארץ לעיתים קרובות יותר. בגלל הקורונה תדירות הנסיעות שלי ירדה. וכמובן, אני מתגעגע לאוכל".