השתמש וזרק

דודי אמסלם, או כפי שהוא אוהב לכנות את עצמו לאחרונה אמסלם דוד, נזרק אתמול אל מתחת למכבש העפר של נתניהו. המכבש הזה מוכר לרבים שעבדו בשירותו במהלך השנים ומצאו עצמם מדממים לצידי הדרך. ראש הממשלה לשעבר, הם יעידו, משתמש וזורק. משתמש לצרכיו ככל שנדרש, וזורק ברגע שצרכיו משתנים.

אז לכל מי שהתרגש אתמול משיחת הטלפון של נתניהו לנשיאת בית המשפט העליון, שבה התנער מדבריו של אמסלם וציין שהם אינם מקובלים עליו, אינם משקפים את עמדתו, ונאמרו שלא בידיעתו (נדמה לי שאי אפשר לדרוש התנערות גדולה מזו) - בואו נרגיע. מדובר בנתניהו.

במשך חודשים ארוכים הוא שומע את אמסלם מחרף ומגדף את שופטי בית המשפט העליון, את בג"ץ ואת מערכת אכיפת החוק - ושותק. גם ביום רביעי, כשאמסלם אמר את דבריו, נתניהו היה יכול להגיב מיד.

אבל לא שלשום, ובעצם אף פעם, לא זכור שהוא קרא לאמסלם לסדר. העיר לו שהוא מבייש את תנועת הליכוד. להפך. נראה היה שדבריו של אמסלם הם חלק מהמתקפה השיטתית של נתניהו, שנועדה להרוס את מערכות אכיפת החוק, וששיאה היה לקראת ההפגנה אמש בכיכר הבימה, כשנתניהו קרא אישית לאנשים להגיע. אם אתם חרדים לדמוקרטיה שלנו, אמר, אם אתם רוצים לשמור על חירויות הפרט, אם אתם רוצים להבטיח את עתיד המדינה שלנו - תגיעו. לא ייאמן כמה ציניות יכולה לשכון באדם אחד.

אלא שאתמול קרו שני דברים: ראשית, מכתבה של אסתר חיות לאמסלם דוד, שהסעיר את המערכת הפוליטית. מכתב אישי, יוצא דופן, שברור כי נכתב מדם ליבה. המכתב זכה כמובן לתהודת־יתר, עם עמדות לכאן ולכאן. נתניהו נבהל. אין סייסמולוג רגיש ממנו לתנודות בדעת הקהל. ומכתבה הנדיר של הנשיאה איים על שינוי גם בדעת הקהל הימני, אם לא כלפי מערכת החוק - לפחות כלפי התבטאויותיו המבישות של שר לשעבר בממשלתו.

אבל מה שזירז את שיחת הטלפון, לפחות על פי תיעוד הזמנים, היה הציוץ של שר המשפטים. "הקול קול דודי והידיים ידי ביבי", כתב סער. מטרת התקפותיו חסרות המעצורים של ח"כ אמסלם היא להטיל מורא על שופטי ישראל, כמו על רשויות החקירה והתביעה. לא אתן להם להרוס את המדינה במשמרת שלי, צייץ סער. זה כבר היה יותר מדי.

כל עוד אמסלם היה בקו האש, לנתניהו לא היה אכפת. להפך, היה לו נוח שמישהו ירכך את היעד לקראת ההסתערות. אבל אחרי שסער אמר מה שאמר והאש איימה ללחך את שולי מעילו - מיהר נתניהו להתנער מהדברים. ומיד אחרי שהתנער, אמר בהיתממות שאין שום גורם שהוא חסין מפני ביקורת. כאילו שזה מה שעושה אמסלם כשהוא משתלח ומפיץ שקרים על שופטי בית המשפט.

אפשר למתוח קו ישיר מההתנהגות של ראש הממשלה לשעבר בפרשת שייח' ג'ראח, דרך תגובתו לפיטוריו של ברדוגו מגלי צה"ל, ועד ללחצים שלו להקמת ועדת חקירה ממלכתית - מהרגע שהבין שהסיפור של NSO ספג מכה קשה, וכנראה שלא תקום ועדה כזאת. האיש שהיה סוכן המכירות של NSO למדינות ולארגונים שונים הפך לראשון הדורשים ועדת חקירה ממלכתית (שאולי מוטב שהייתה קמה) - העיקר שאפשר לפרק על הדרך כל בדל אמינות של המשטרה.

התגובה שלו על ברדוגו, "אחרון הימניים" בגלי צה"ל, היא עוד מאותו דבר. ברדוגו הוא לא אחרון הימניים בגל"צ, והוא לא עף משם בגלל עמדותיו, אלא בגלל הבוטות, גסות רוח, הסגנון והשקרים. כמו שהבעיה עם אמסלם דוד, כפי שעבר אתמול ברשתות, זה לא שהוא אמסלם, אלא שהוא בכנסת.

גורמים בממשלת השינוי מאמינים שנתניהו שם לו מטרה להבעיר את המדינה. אמנם הוא לא הלך אישית לבקר את ח"כ איתמר בן־גביר בלשכתו בשייח' ג'ראח, אבל אין ספק שרוח המפקד שרתה על חברי כנסת של מפלגתו שנהרו לשם.

מי היה שם השבוע? קודם כל ולפני הכל יואב גלנט, שמיום ליום הולך ומתגלה הנס שקרה למדינה כשלא נבחר לרמטכ"ל. והיו שם בין היתר חברי הכנסת מיקי זוהר, יואב קיש, קטי שטרית, אורית סטרוק ויולי אדלשטיין. חלקם הצטלמו כשהם יושבים ליד השולחן לצידו של בן־גביר. איפה הזמנים שבהם ראש ממשלה מהליכוד היה יוצא מהמליאה בהפגנתיות כשמאיר כהנא מ"כך" היה קם לדבר.

רבים בליכוד כועסים על נתניהו, שהתייצב לצד האויב הכי גדול שלהם, בית המשפט, במקום להגן על אמסלם. הם טועים. אמסלם לא מייצג את עמדת הליכוד אלא את עמדת הביביסטים. ונתניהו לא סטה ממטרתו העיקרית, שהיא ניסיון שדרוג עסקת הטיעון שלו.

כל מה שאנחנו רואים עכשיו, משייח' ג'ראח ועד בית המשפט העליון, נועד להאיץ את הסדר הטיעון שנחסם ברגע האחרון על ידי מנדלבליט. מהניסיון ליצור אי־שקט, להבעיר את השטח - ועד לזרוק את אמסלם לכלבים אחרי שהוא זה ששלח אותו. מכתבה של חיות הבהיר לנתניהו שהגיעו מים עד נפש. והדבר האחרון שהוא רוצה זה להיות קשור לדברים שיעצבנו את השופטים. אלה שבבוא היום עסקת הטיעון שלו תגיע אליהם לבג"ץ.