נתחיל מהסוף: הממשלה כנראה לא תיפול בימים הקרובים, ואפשר לומר כמעט בוודאות שהיא תצא לפגרה בעוד שבועיים בשלמותה. אבל אין בדברים האלה כדי להמעיט מהמשבר המתגלגל שמתחולל בקואליציה, שכמו כל דבר שמתגלגל – כדור שלג או מפולת סלעים – יש בו פוטנציאל שתחילתו בפתית שלג או גרגיר חול, וסופו בפירוק.
את מה שאומרים שותפיו של שר הביטחון גנץ בקואליציה, הם כבר מזמן לא שומרים בחדרים סגורים. הכעס עליו לא מתחיל, וכנראה גם לא נגמר, בסיפור התוספות לפנסיה שהוביל אתמול להודעה שלמעט הצבעות אי־אמון, מפלגתו תחרים את ההצבעות במליאה. וכך נאלצה הקואליציה למשוך הצעות חוק שהיו אמורות לעלות להצבעה במליאה.
אולי זה לא היה נורא, אלמלא משכו גם את הצעת החוק "ממדים ללימודים" – תוכנית של מלגות לימודים ללוחמים. במילים אחרות: שר הביטחון דפק את הלוחמים בשביל הפנסיות של החברים שלו. או שבגלל המרד שלו לא הצביעו אתמול על נקודות זיכוי להורים עובדים עם ילדים מתחת לגיל 12. עשרת־אלפים שקל בשנה למשפחות צעירות שכורעות תחת נטל יוקר המחיה.
לטובתו של גנץ צריך לומר שרפורמת הפנסיה עברה החלטת ממשלה והחלטת שרים לענייני חקיקה. גנץ צודק. החלטות צריך לקיים. ובכל זאת, האם היה נכון לגלגל את זה אתמול למשבר שחייב משיכת חוקים כל כך חשובים?
לפיד התייצב אתמול לצד גנץ ותמך בו מול המצלמות. גנץ צודק, הוא אמר, זו החלטת ממשלה והיא מחייבת את כל הקואליציה. אבל למעט ראש הממשלה החליפי, קשה למצוא מישהו בקואליציה שקיבל את ההסבר של גנץ שהחרם שלו הוא "בשל הפגיעה המסתמנת בביטחון המדינה ובשל הפרת התחייבויות קואליציוניות לאורך חודשים". אלא אם גנץ רואה ברפורמת הפנסיה שסידר לאנשי הקבע פגיעה כזאת. החשדנות כלפי גנץ עמוקה ומתמשכת. גם אתמול היו מי שטענו ששר הביטחון ממשיך לבנות לעצמו אופציה לפרק את הממשלה. ולא רק בגלל האפשרות להקים ממשלה אחרת בכנסת הזאת, אלא גם כאופציה ללכת לבחירות כלליות, שאחריהן כל הקלפים יתערבבו מחדש.
מה שגנץ עשה מתאים יותר למפלגת רע"מ, שאפילו היא הסירה אתמול את החרם שלה על ההצבעות, ולולא גנץ הקואליציה הייתה יכולה להעביר את החוקים שרצתה להעביר. המטרה של שר הביטחון היא בניית אופציות פוליטיות, אמר אתמול בכיר בקואליציה. אין דרך אחרת לנתח את זה. הוא ממשיך בפלירטוט שלו עם נתניהו ונקט בצעד שמערער יציבות. מה שעשה זהו מהלך פוליטי.
אבל גנץ הוא לא הבעיה היחידה של הקואליציה. מרצ והעבודה מתנהגות גם הן כמו ילדים מפונקים שלא מבינים שהם כורתים את הענף שעליו הם יושבים. איחוד משפחות, התוכנית הכלכלית, שכר מינימום, הפנסיות של גנץ – לשר הביטחון לפחות יש עוד אופציות לשותפות בממשלה. מעניין מה תהיה תגובתם של מצביעי העבודה ומרצ אם בגללן הממשלה הזאת תיפול. יותר ויותר עושה רושם שהאגף השמאלי הוא עקב אכילס של ממשלת השינוי הזאת.
ובכל זאת, הממשלה עדיין רחוקה מליפול. ובלי שנרגיש, זזים כאן דברים שבמשך שנים היו בהקפאה. רק אתמול זכה שר המשפטים גדעון סער להישג נוסף, כשהוועדה למינוי שופטים הצליחה להעביר את מינויים של ארבעה שופטים מצוינים לבית המשפט העליון. אבל כל זה יכול להסתיים אם במהלך הפגרה הקואליציה לא תתאפס על עצמה ותשים סוף לכאוס שבו סיעות מחרימות הצבעות, החלטות ממשלה לא מתבצעות, וכמו בממשלה לא מתפקדת – כל ראש מפלגה הוא מלך.
