בעידן האינסטגרם, כולם כבר יודעים שמה שלא מצולם לא קרה. השאלה המתבקשת: אם אנחנו לא מזהים סלב, האם הוא בכלל קיים? "שמעי סיפור מצחיק", אושר כהן לוקח שאיפה מהסיגריה. "השבוע הייתי במלון בהרצליה. באה מישהי לבקש אש. זה לאונג' כזה של אנשי עסקים. דיברו שם הרבה באנגלית ואני לא מבין! זו שביקשה אש אומרת לי, 'מה אתה עושה בחיים?' כי הייתי הכי צעיר שם. אמרתי לה שאני שר וכותב שירים. היא שואלת אם הולך לי, אמרתי לה כן, ברוך השם. שאלה איך קוראים לי, אמרתי אושר כהן. היא מסתכלת עליי מלמעלה למטה ואומרת, לא אתה לא. אני שומעת שירים של אושר כהן. אמרתי לה אני אושר כהן. והיא ממשיכה ב'לא, אתה לא'. בסוף אמרתי לה, את יודעת איך אושר כהן נראה? אז הנה תראי!"

הוקלט באולפני הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

זה קורה הרבה?

"יש סיטואציות שאני מעדיף שלא יזהו אותי. משתדל כמה שפחות למשוך תשומת לב. לכן גם על האלבום אין תמונה שלי".

זה מאוד לא מאפיין את הזמר הממוצע בז'אנר הים־תיכוני, לא?

"אני לא בא משם. אף פעם לא הסתכלתי במראה ואמרתי, אני מבסוט על עצמי. בכלל, הייתי ילד שמן, מגיל 13־14. אתה מסתובב עם ילדים והם קוראים לך שמן. אבל לא נעלבתי. לים כן לבשתי תמיד חולצה. כי אתה עובד בלילה רואה עגלה של בורקס לא תאכל? הכל קורה בלילה".

היום אתה אוהב את עצמך?

"אני סבבה, יש לי קצת צדדים. יש לי חדר כושר בבית. אני על תפריט. אוכל מסודר. בלי לחם ושתייה מתוקה. אני לא מסתכל במראה ואומר, איזה חתיך. גם חשוב לי להעביר מסר לבני נוער שקוראים, שלהיות חתיך זה לא המדד היחיד להצלחה כיום. דווקא במזרחית כאילו כולם חתיכים, אבל באתי לשרת את המוזיקה שלי, ויש לי קהל מדהים שבחיים לא שפט אותי חיצונית".

יכול להיות שאנחנו עושים עוול לקהל הזה? שהוא הרבה יותר פתוח? הרי אחד הדברים שאמרו על שרית זה שהיא לא יוצאת מהארון בגלל תגובת הקהל.

"אני חושב שהקהל היה יותר בשל משרית. הקהל ידע שהיא לסבית הרבה לפני שהיא יצאה מהארון, אבל זו אבולוציה של כל בן־אדם ומתי שנוח לו לצאת החוצה עם זה. אני בטוח שלשרית הוקל אחרי שהיא עשתה את זה, ולא משנה אחרי כמה זמן. הקהילה הלהט"בית היום מאוד חזקה. הופעתי במועדונים בתל־אביב מול כל מיני לסביות ואני דופק להן כיפים. אצלי כולם בני־אדם. אני חושב שהקהל חושב כמוני".

2022 היא שנת הפריצה של כהן. זה לא רשום בכוכבים, אלא על כל כרטיס שנמכר להופעות שלו. בקיץ האחרון בקיסריה, שתיהן היו סולד־אאוט. והיה את הדואט שלו עם נועה קירל, 'רעשים' שהתברג ישר למקום הראשון בגלגלצ. התעריף שלו כרגע לחתונה: 40 אלף שקל, והוא ממשיך לעלות. בשלישי האחרון, הוא עשה את זה שוב, מופע ענק במקום שכבר הפך לחותמת על קונצנזוס ישראלי: היכל 'מנורה' בתל־אביב. כשו הוא משחרר את השירים: 'מקבל על עצמי' ואת 'תמונות שלך' מפרויקט מוזיקלי חדש 'חללית'. בגיל 23 הוא כבר חתום על כתיבת שירים לזמרים המצליחים במדינה, מאייל גולן ועד שרית חדד. מי שירצה שיר ייאלץ להיפרד כיום מ־20־25 אלף שקל. אחרי שורה של מנהלים לא מקצועיים שכללו גם משקיע לא יציב ועצירה לא מוצלחת בניהול האמנים של 'סברס', לפני שנה הוא הצליח לקבץ סביבו אנשי מקצוע מיומנים. הוא קורא להם הקבינט. הם כוללים את הניהול של עומר אדם ורוברטו בן שושן, יח"צ של עופר מנחם וארומה מיוזיק כספונסרית. "את עומר אדם הכרתי מחפלות ואז כתבתי לו שיר. התקרבנו ואז ביום אחד בארבע בבוקר, אחרי ישיבה, היה דיבור והוא שאל, 'אצל מי אתה חתום?' והציע הצעה. אחרי כמה חודשים הכל נרקם. עומר הוא חבר. פה ושם אנחנו צוחקים אחד על השני. בעיקר כשמישהו מאיתנו מתלבש בסטייל. אנחנו עממיים כאלה. פתאום להתלבש בסטייל ויקר זה מצחיק".

ואיך הכרת את נועה קירל?

"אנחנו מכירים מהתעשייה. היא מאוד אוהבת אותי. מכירה אותי מהשירים ביוטיוב. הדואט היה רעיון שלה. בניגוד לאחרים לא היו ויכוחים, הכל זרם. רצינו להפתיע את רוברטו. הקלטנו סקיצה בשושו בשעה וחצי ואחרי כמה ימים נועה והוא היו באוטו והיא אמרה לו תשמע. הוא מתקשר אלי ארבע פעמים. צועק מה זה השיר הזה, זה חייב לצאת! זה שהדואט שלי ושל נועה יוצא כשהיא מתפוצצת בחול זה מטורף".

הוא גדל בקריית־ביאליק בבית מוזיקלי. אבא שלו הוא זמר חפלות עבר, אילן כהן. ואמו, חני, הייתה בעברה זמרת גם כן. יש לו אח ואחות גדולים ממנו, שנולדו לאביו מאישה קודמת. את הילדות שלו הוא מתאר כחסרת יציבות ברמה המשפחתית והכלכלית. "כשלאבא שלי לא הייתה עבודה הוא היה בדיכאון. כלכלית הם איכשהו הסתדרו. הייתי שומע שיחות שהם מודאגים. תמיד היו עם הזיעה במצח לפני ראשון לחודש. ועדיין לא הרגשתי שחסר לי משהו".

יצאת גם לעזור בפרנסה בגיל צעיר.

"כשהייתי בן 11 הקלידן של אבא שלי חלה וזה תקע אותו לפני הופעה באיזו חפלה בבית. אבא הפיל עליי קלסר לבוא להופיע כשאני בכלל לא יודע לקרוא תווים. הוא שם לי סרטונים. ככה למדתי".

איך הייתה ההופעה?

"אבא הוסיף אותי כל פעם לעוד הופעה. גם היה לנו קטע. כל אחד ידע שאם הוא סוגר את אילן כהן לחפלה הוא מקבל גם את הבן שלו. ובואי, אבא שלי לא איש קל. עם משמעת עבודה. צריך לצאת מוקדם כי הוא מפחד לאחר. בסוף מגיעים לאולם ושלוש בצהריים. המנקים עוד לא הגיעו! הוא היה סוחב ציוד ומסדר את הבמה. הוא גם היה מציג אותי באופן הכי לא קשור לאירוע. נגיד זה אולם שאוכלים מנה ראשונה והוא, 'חברים, אני רוצה שתקבלו אותו באהבה האחד והיחיד אושר כהן!' אף אחד לא מכיר את אושר כהן. תן לאנשים לאכול. ואני עולה ושר ומתבייש".

למה מתבייש?

"כי היה איזה קונטרסט. בשכונה הייתי ילד כזה של שכונה, תמיד היה עליי פאסון מהחבר'ה המקובלים ופתאום אני עומד על הבמה ומנגן כמו אילן רוזנפלד מהפיג'מות. עוד קטע שהוא היה עושה לי זה כשהגעתי לגיל 13 נראיתי בן 16 והייתי מתחיל עם בנות גדולות ממני ולא אומר את הגיל האמיתי. ואז אבא שלי מזמין אותי לשיר ואחרי שאני מסיים הוא אומר לקהל, 'מי היה מאמין שהוא רק בן 12'".

איזה דברים היית רואה במועדונים האלה?

"יש לי טריגר מהמקומות האלה כי ראיתי שם דברים לא נעימים שילד לא צריך לראות. למשל מכות, או מישהי שיכורה שארבעה גברים מתנפלים עליה. אז לא הבנתי מה אני רואה, אבל היום במבט לאחור אני מבין הכל. ראיתי אנשים חוטפים. היום אני חושב ומזדעזע מזה שהייתי שם. סמים לא ממש ראיתי. נראה לי הלכו לשירותים. אני זוכר שהלכתי להופיע באיזו טברנה והיה לי פיפי, אז חמש דקות לפני אני נכנס לשירותים, רואה מלא אנשים בתאים. בסוף השתנתי בכיור".

× × ×

הראשון שפתח לו את הדלת לתעשייה הים־תיכונית הוא הזמר מאור אדרי. היום יש מי שיאמר שכהן כבר יותר מצליח ממנו. "הייתה תקופה שהייתי שולח מלא סקיצות. זה היה בגיל 16 כשהתחלתי לכתוב. השגתי מספרי טלפון של ההוא וההוא, ואחד מהם היה של מאור אדרי. הייתי מגיע לאירוע שהוא היה מופיע בו והולך לצד של הבמה. איך שהוא היה רואה אותי הוא היה מושך אותי לבמה או מושיט לי את המיקרופון. הייתי בעננים. התחלתי לעבוד איתו בהופעות שלו, ואז גם הקלטתי את השיר הראשון שלי בשם 'כתבתי לך' שעשה 50 אלף צפיות ביוטיוב. היום זה נשמע כמו כלום אבל אז ספרתי כל צפייה".

את הלימודים נטשת בגיל 17. מצטער על זה?

"ראיתי מגיל צעיר את אבא שלי נלחם על פרנסה ואמא שלי נלחמה איתי. היו הופעות שהיינו חוזרים בחמש בבוקר. אמא הייתה שופכת עליי מים כדי שאתעורר. הייתי ישן בשיעורים. שם התחילה הנפילה שלי. ניסו איתי הכל. אני מרגיש פספוס ענק שלא סיימתי את בית הספר".

זה השאיר אצלך רגשי נחיתות?

"מציק לי שלא הצלחתי לעשות בגרות. אני רגיל להיות ווינר בחיים שלי. מבחינת השראה למוזיקאים למשל. אבל במבחן הכניעה לסביבה ולהסחות דעת בשנים של בית הספר והצבא, נכשלתי בטירוף. וכואב לי על זה. מצד שני תראי איפה אני היום. לא הייתי מזיז אבן בדרך".

הצבא היה חתיכת אבן בדרך. כל מה שרצה בשירות הצבאי זה להמשיך לשיר. "בלהקות הצבאיות לא רצו אותי. רציתי לקבל מעמד של אמן פעיל. הגשתי את כל האישורים. לא נתנו לי אפילו לשבת מול מישהו ולהגיד מי אני. אם זה כי אני מזרחי? לא חושב. להפך. היום לוקחים בעיקר את המזרחים. אני חושב שזה בגלל שלא הכרתי את האנשים הנכונים. זה בנה אצלי תסכול".

אז מה עשית?

"המשכתי להופיע תוך כדי השירות. נכנסתי בארבע בבוקר לבסיס עם טוקסידו, ישנתי בחדר שמירה. המפקד לא היה מצליח להעיר אותי למסדר. במפקדה לא אהבו את זה. היו מלא ימים שהייתי נפקד. וניצלתי את כל ימי החופש שלי להופעות. היה יום אחד שלא קמתי והיה לי על תנאי ארבעה ימים כלא. באתי כמו גבר להישפט. ובדיוק נכנסו לי הופעות ובניתי את האולפן. הסתכלתי על כל הדברים האלה כעל פרנסה! במקום לתת לי ארבעה ימים בכלא קיבלתי 21 יום ריתוק לבסיס. זה היה מזעזע. משם יצאתי לעריקות. וכן, אני מבין שצבא זה עניין של משמעת וזה ראש בקיר, אז תשלחו אותי לאן שאתם רוצים אבל תנו לי ללכת מתי שאני צריך ללכת".

אבל אתה יודע שזה לא עובד ככה.

"התמרדתי. הלכתי הביתה. באותה תקופה גם ההורים שלי נפרדו ורציתי לעזור לאמא שלי להתפרנס. אבל זה לא היה השיקול היחיד. מקצועית הבנתי שזה לא נכון. שאני מתבזבז. כשהם בצה"ל רצו לתת לי את הזרג הם נתנו לי את הזרג. תשמעי, שירתי תקופה לא מבוטלת של שנתיים, אבל אין לי תעודת שחרור. יש לי תעודת פטור שמבטלת את כל השנתיים האלה. כי אם לא שירתי שירות מלא, מבחינת הצבא כאילו לא שירתי בכלל".

כעריק נדד בין בתי חברים לדירה זעירה ששכר. כל שוטר שעצר אותו גרם ללב שלו להאיץ. "יום אחד אני בחפלה בעכו שר בערבית. אמא שלי שולחת לי סרטון של איזה שמונה יס"מניקים הופכים את הבית. לא יבואו שני שוטרים צבאיים כמו לאשכנזים. מביאים שמונה יס"מניקים! מחפשים אותי בארונות. אבל לא גרתי בבית אז אלא באיזו יחידת דיור קטנה ומסריחה. ידעתי שכשאני אהיה מוכן מנטלית אני אסגיר את עצמי".

למה חיכית? מה זה להיות מוכן מנטלית?

"חיכיתי לתובנה. כשעברתי לראשון־לציון שילמתי אלף שקל ולקחתי קונטיינר. הפכתי אותו לאולפן הקלטות. שם התחלתי להכיר מפיקים ויוצרים ופתאום הכל קל ומתחילים להכיר אותך בתעשייה ואז הייתה לי את ההופעה ברדינג. תיכננתי כזה דבר: לעשות הופעה ברדינג, להוציא שיר ולהסגיר את עצמי".

זו התוכנית הכי לא סבירה ששמעתי.

"רדינג היה מדהים אבל מכרתי 50 כרטיסים מתוך 900. את השאר חילקתי. אתה מבין שיש דברים שאתה עושה בשביל השואו, שההשפעה שלהם גדולה יותר מהערך הכלכלי. אחרי זה הוצאתי את השיר הכי מצליח שלי עד היום 'ברגעים שאת הולכת' ואז הלכתי להסגיר את עצמי. קם, המזוודה כבר מוכנה. אמא שלי מחבקת אותי 20 דקות. בוכה. מבינה שהיא לא תראה אותי הרבה זמן. וכל פעם שאמא שלי בוכה אני בוכה. אחר כך הלכתי לכלא 4. אמרתי, 'שלום, אני אושר כהן, באתי להסגיר את עצמי'. אני יכול להגיד לך שמחבלים חיים יותר טוב מחיילים בכלא".

למה?

"כלאו אותי בחדר עם אנשים שסחרו בנשק, מכרו סמים. בתא עם 20 אנשים. לפעמים יש שירותים, לפעמים הם בחוץ. כשהייתי רוצה להתקלח הייתי לוקח שקית זבל, ממלא אותה במים חמים, אני עושה חור בשפיץ של השקית וחבר שמחזיק אותה שופך אותה עליי. ויש לך 45 שניות להסתבן ולחפוף עד שהמים נגמרים".

לפני הכלא שיחררת שיר שהתחיל להצליח. חששת לאבד את המומנטום כשהיית בפנים?

"שבוע לפני השחרור היה לי התקף חרדה. אני מדבר עם מי שאז היה המנהל שלי והוא אומר לי, שמע, סגרנו לך הופעה ככה והופעה ככה. התחילו לי דפיקות לב. קשה לנשום. נלחצתי".

ואחרי שיצאת?

"הייתה תקופה שהייתי שולח סקיצות והיו הרבה סירובים. יש גם מצב שלא היו שומעים בכלל. יש כאלה שיכלו להגיד, אחלה פחות התחברתי. נגיד שרית חדד, בזמנו שלחתי לה שיר דרך אבי גואטה. משהו דיכאוני, טורקי ושרית אהבה את השיר אבל זה לא הרגיש לה נכון לתקופה. היא סירבה, אבל הקליטה את השיר. איכשהו השיר לא יצא. אבל קרו לנו שירים אחרים".

אתה זוכר דחייה שממש העליבה אותך?

"הכי קרוב לזה היה בתוכנית 'אייל גולן קורא לך'. הייתי בכמה אודישנים ושלב לפני הנבחרת הודחתי. עדי לאון וירון אילן אהבו אותי. אולי לאייל משהו בביצוע לא היה מספיק. באותו יום הייתי מבואס אבל כבר ברכבת אמרתי, זהו, מחר אני כותב שיר חדש. באודישן הראשון אייל גולן זרק לי מי יודע, אולי יום אחד תכתוב לי משהו. מאז כבר כתבתי לו שלושה להיטים. זו סגירת המעגל הכי סבבה שהייתה לי. לא באתי ואמרתי לו, דחית אותי בזמנו. אני לא במקום הזה".

× × ×

בגיל 20 הוא עבר מהקריות לדירה מפוארת בראשון־לציון ופעל כסרט נע בכתיבת שירים למי שרצה. "בשנים ההן הוצאתי שירים, אבל הראש שלי היה מכוון לאיך אני מוכר שירים לאחרים ועובד עם ההוא ועם הזה. הרגשתי שאני רודף אחרי כסף. הייתה שכירות גבוהה לדירה שגרתי בה, והיו הוצאות. אז היו בי כל מיני פחדים שגרמו לי לעבוד נורא קשה".

ואיך הרגשת אז נפשית?

"הייתה תקופה עם אנשים שאני לא זוכר את הפנים שלהם. מבילוי לבילוי לחפלה. בבוקר אתה קורע את התחת באולפן, בערב אתה כל פעם בפאב אחר, משם זורם. קם בבוקר עם הנגאובר. אין לך אמצע. אין איזון. הרי מה זה לגור במרכז? אתה כל יום פוגש 400 אנשים ואז אתה חוזר למיטה לבד ועכשיו לך תישן. ותקום לעוד יום. מתישהו הרגשתי שמיציתי את צורת החיים הזאת של הרדיפה הזאת. אומרים שזמרים מזרחים זה הרוקנרול של היום ומסיבות ודוגמניות ודברים אסורים, אני מנסה לברוח מזה כמה שאפשר".

מתי החלטת לעבור לקדמת הבמה?

"שלוש שנים גרתי במרכז והייתי בתחת של עצמי. לכל אחד יש את תקופות היוהרה שלו וללא ספק הייתי חייב את התקופה הזאת, להכיר את האנשים, להתחבר. בשנים האלה הייתי בתפוקת עבודה מטורפת. כתבתי מלא שירים לזמרים אחרים. אז לאושר היוצר עשיתי חיל. לאושר הזמר עשיתי עוול. ואחרי שלוש השנים האלה רציתי לתת גם קצת לעצמי".

מה עם נשים בתקופה ההיא במרכז?

"היו סטוצים. לא הבאתי מישהי שיש לה מחשבות לבילוי יותר מלילה. יש לי תזה על בחורות: אין בעיה שאנשים יעשו מה שהם רוצים וללא התחייבויות כל עוד יש ביניהם תיאום ציפיות. אחרת אתה תפגע בה ותצער את הנשמה שלה".

איך אתה רואה את פרשת אייל גולן?

"הפרשה הזאת לא רלוונטית אליי בשום צורה. כל פעם צץ על זה משהו אחר. אני כבר לא יודע איפה זה עומד. אני יכול להגיד שאני מאוד נזהר. היום הדור של הילדות זה כבר מעבר לאייל גולן. הדור שעכשיו גדל, בנות ה־16־17 זה דור מאוד־מאוד מסוכן. אין להן גבולות. יש לי חבר בעל מועדון שסגרו לו עכשיו את העסק כי נכנסו לו 20 בנות 16 עם תעודות זהות מזויפות. אחת חטפה הרעלת אלכוהול וגמרה בבית חולים. הסביבה שלי היא מקום מאוד שמור".

עוד פרשה שהייתה לא מזמן. השיר 'קאקדילה' של חברך עומר אדם שבו יש קונוטציות לא נעימות לנשים מרוסיה.

"ב'קאקדילה' לא הייתה לו כוונה להעליב. הוא הרגיש שהוא צוחק על עצמו כי הוא בא מהצד הקווקזי. אבל היה שם גם משהו עם בטוחה ובתולה – אז כן, פה הרמתם להנחתה לא טובה. אנחנו בתקופה מאוד ביקורתית. שופטים כל מילה שיוצאת לבן־אדם מהפה. מעבר לזה הוא בא מהמקום הכי טהור בעולם ואני מוכן לחתום על זה".

לפני כחצי שנה נפרד ממי שהייתה בת זוגו כחצי שנה. "אנחנו מכירים מגיל שבע. אתה חושב שאין לה אינטרסים כי אתה מכיר אותה מהילדות אבל העבר לא משנה. היינו יום אחד אצל עדן בן זקן ואני ניגנתי בפסנתר של עדן והיא שרה ועדן הציעה לה להיות זמרת הליווי שלה. אחלה, אבל זה הכניס הביתה וייב לא טוב. זה גרם לה לחשוב שהיא מבינה מה קורה איתי בהופעות, ועשיתי הכל כדי שהיא תהיה רגועה, כולל לקחת אותה להופעות. זה לא עזר".

הבנתי שבחורות כותבות לך באינסטגרם שאתה חומר לחתונה.

"מחמיא לי מאוד אבל כרגע אני רוצה להשקיע בקריירה שלי. ולא עוזר לי שבחורות שולחות הצעות באינסטגרם, חלק מהן גם לא לעניין. הודעות מיניות. אם אתן חושבות שלא מטרידים גברים? יש לכן טעות. מספיק להעלות סטורי שאני במיטה ואז יש מישהי שכותבת לי איך היא הייתה מתה להיכנס לי למיטה ולעשות לי א' או ב'. בהופעות במועדונים צבטו לי בתחת לא פעם ולא פעמיים. אבל זה עובר ליד. זה דברים שאם גבר עושה לבחורה למחרת הוא בתחנת משטרה".

בתחילת המגפה עזב את דירת הפאר בראשון־לציון וחזר הביתה. סיבות לא היו חסרות: נפשית הוא הרגיש שמיצה את המרכז, ושהוא מעוניין להיזכר מי היה לפני. מעבר לזה הוא הגיע כדי לסייע לאמו, ולסעוד את סבו שחלה בקורונה ונפטר שבועיים אחרי שאושפז. "סבא לא יצא חודשים מהבית ואז הוא יצא להתחסן ושם הוא נדבק. קיבלתי את הבשורה בצורה הכי קשה: המצב היה קריטי ולא ביקרתי אותו. נתתי את הביקור שלי לאמא שלי כי מגבילים את מספר המבקרים. בפעם הבאה שראיתי אותו הוא כבר נפטר".

זוכר את הפגישה האחרונה שלכם?

"זה היה ביום הולדת שלי. תמיד כשראו אותי בטלוויזיה היה צועק על כולם תסתמו ורוקד. סבא שלי היה מרוקאי בן 89, ואני זוכר שהפעם האחרונה הוא אמר לי אושר, אולי תתחתן עם אור? עכשיו זאת בת דודה שלי! אמא שלי ואמא שלה אחיות! פעם עשו את זה מלא. במעברות. כמו בסיפור של 'זגורי אימפריה'. אבל היום?"

איך הגבת?

"אמרתי לו מה פתאום סבא היא בת דודה שלי. רק אחרי שהוא נפטר הבנתי שהוא רק רצה שאני אתחתן. מסכן".