ב־13 ביוני 2021 הושבעה ממשלת בנט־לפיד. יותר משמונה חודשים מכהנת ממשלת השינוי ואין כמעט שבוע שעובר בלי משבר או עימות שמטלטל את הקואליציה המורכבת הזאת.

חמישה מכשולים מאיימים על יציבותה ושרידותה של הממשלה. אף אחד מהם אינו יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו. במובן מסוים, נתניהו הוא "תעודת הביטוח שלה". או כמו שהגדיר זאת בכיר בקואליציה: "כל עוד הוא פה – אין לנו סיבה להתפרק".

1. התפטרות השר אלי אבידר

חבר הכנסת הסורר מישראל ביתנו, שלא הצליח להשתלב סביב שולחן הממשלה עם תפקיד ביצועי משמעותי, הבין שהוא ממשיך לבזבז את זמנו ואת כספי משלם המיסים לשווא עם טייטל מיותר של "שר ללא תיק". אתמול הגיש את התפטרותו לראש הממשלה בנט "שלושה חודשים מאוחר מדי", כדבריו. הוא הפך לשר לעומתי בממשלה, כינה את בנט "היסטרי" ו"תואם נתניהו" ובמסיבת עיתונאים שכינס בכנסת אמר: "מדיניות הממשלה בחודשים האחרונים הפכה את הישארותי לבלתי נסבלת". האם אבידר עשוי להפיל את הקואליציה? ההערכה היא שלא, אבל הוא מסרב לתת לה יותר מדי קרדיט. "שרידות הממשלה היא לא ערך בפני עצמו", אותת אבידר. בסביבת ליברמן מעריכים שהוא לא יזעזע את הקואליציה. אבידר יישאר חבר בסיעת ישראל ביתנו (כמו עמיחי שיקלי בימינה) ויהיה אדון לעצמו. אבידר לא יפיל אולי את הקואליציה, אבל החברים שלו יצטרכו להזיע יותר כדי לגייס רוב בכנסת.

2. החרם של שר הביטחון בני גנץ

הפרצוף החצי־חמוץ חצי־קפוא של גנץ במהלך השבעת ממשלת השינוי בכנסת היה אולי הסימן למערכת היחסים המורכבת של גנץ (שהתחייב להפיל את נתניהו) עם בנט ולפיד. לזכותו של גנץ ייאמר שהוא שמר על קו ממלכתי והחזיק את כל הכעס והכאב בבטן. השבוע החליט שגם הוא יכול לדרוש "תג מחיר": אם חוקי הביטחון שלו לא יעברו בכנסת, כחול לבן תחרים את הצבעות הקואליציה בכנסת. לא מדובר במשבר שגרתי של ח"כ מורד או אנונימי. משבר עם גנץ הוא משמעותי. בהצטברות הסימנים על חולשות הקואליציה – החרם הזה יכול לגבות מחיר פוליטי משמעותי ממנה. גנץ לא ימהר להפיל את הקואליציה, ולמרות הפיתויים (יש יגידו מדומים) לכהן כראש הממשלה עם הליכוד, ההערכה היא כי המשבר הזה הוא פתיר.

3. הצרות של רע"מ

מפלגת רע"מ הטילה בשבועיים האחרונים חרם הצבעות על הקואליציה בכנסת, בעיקר סביב חוקים שהקואליציה מסרבת לקדם לרע"מ. נקודת השבר המשמעותית הייתה "חוק האזרחות" של איילת שקד שעבר לפני כשבועיים בכנסת, שמבחינת רע"מ נחשב ל"חוק גזעני". גורם בקואליציה טוען שהבעיה עם רע"מ היא ש"היא בלתי צפויה". יו"ר רע"מ, מנסור עבאס, מנסה לנווט בין הציבור הישראלי הציוני לבין בוחריו הערבים, אבל הלחץ מגיע מתוך הסיעה עצמה והבית הפוליטי פנימה. לרע"מ אין אינטרס ללכת לבחירות בלי להציג הישגים של ממש לציבור הערבי, והשאלה היא כמה זמן יצליחו ארבעת הח"כים של רע"מ לשרוד בתוך מציאות פוליטית כמעט בלתי אפשרית עבורם.

4. העימותים בשייח' ג'ראח

שייח' ג'ראח כמשל. העימות בשכונת שמעון הצדיק בירושלים מסמל עד כמה נפיץ עימות ביטחוני גם לעתיד הקואליציה. לכן לא מעט גורמים בקואליציה טענו שח"כ איתמר בן גביר מעודד פרובוקציות נגד ערבים ופלסטינים וזוכה לחיזוק של ח"כים מהליכוד – רק כדי להבעיר את השטח ולפגוע בסיכויי הקואליציה להמשיך ולכהן גם תחת עימות ביטחוני. ההישג של ממשלת בנט הוא שקט ביטחוני יחסי בשבעת החודשים האחרונים, בעיקר בגזרת רצועת עזה. היא לא צריכה גם עימות ביטחוני בנוסף לכל הצרות הפוליטיות.

5. כנסת משותקת

נראה שהקואליציה ויתרה על הכנסת. הצבעות חשובות וחוקים לא מגיעים למליאת הכנסת בגלל היעדר רוב. פעם זאת רע"מ, פעם כחול לבן ופעם הח"כית ממרצ המורדת, ג'ידא רינאווי־זועבי, שחברה למפלגות החרדיות והפילה את חוק הגיוס. הבעיה של ח"כ רינאווי־זועבי נפתרה אתמול, לאחר ששר החוץ יאיר לפיד החליט למנות אותה לתפקיד הקונסולית הכללית בשנגחאי. גם זו דרך לפתור בעיות בקואליציה.