"יצאתי למשרד בבוקר וההליכה שלי לא הייתה נורמלית. רגל ימין הרביצה לרגל שמאל. נשענתי על הקיר תוך כדי הליכה, הרגשתי שאני לא מאוזן. לא היו כאבים, אז עוד לא קלטתי את חומרת המצב. משכתי את עצמי לישיבה חשובה עם נציגים ממרוקו, כשמנהלת הלשכה שלי לא מורידה ממני את העיניים בפגישה כי ברור לה שמשהו עובר עליי. החזקתי כוס קפה וברגע שעמדתי להניח אותה על השולחן - היא פשוט נפלה. באותו רגע, מול האורחים שבוחנים אותי, הבנתי שאין לי שיווי משקל. אנשי הלשכה שלי מיהרו לקחת אותי לאיכילוב ושם הכניסו אותי מיד לטיפול נמרץ. עברתי טראומה, אני לא מאחל את זה לאף אחד", כך משחזר השבוע השר עיסאווי פריג' בביתו בכפר־קאסם, את הרגעים הדרמטיים שקדמו לאירוע המוחי שעבר לפני פחות משלושה שבועות.
בראיון ראשון מאז החוויה הרפואית הקשה שעבר, הוא מספר ל־"7 ימים" על ההתמודדות עם הפגיעות בגפיים שהוא סוחב איתו מאז ועל הרצון לחזור לעבודה במשרד לשיתוף פעולה אזורי, אבל לנסות לקחת פחות ללב. "החשיבה צלולה ואני מלא אנרגיות, אבל אני סובל מפגיעה ברגל וביד הימניות ומחכה לי שיקום פיזיותרפי. זאת מכה".
באיזה מצב הגעת לטיפול נמרץ?
"לא הצלחתי ללכת, נשענתי על אנשים. לא נפגעתי פיזית בראש ולא היו כאבים, אבל ראיתי את הגוף מידרדר. הכניסו אותי לצילום סי־טי ואז באו לראות אותי מנהל בית החולים פרופ' רוני גמזו ומנהל המחלקה ד”ר חן הלוי. הם אמרו לי, 'תירגע, אתה בידיים טובות'. הפחד באירועים כאלה זה 48 השעות לאחר המקרה, שבהן יכולה להתרחש הידרדרות. הקושי לשכב שלושה ימים במיטה היה בעיקר פסיכולוגי".
כי הפחדים צפים?
"כן, וזה ממשיך עד היום. אני מבין שהגוף מתקדם ואני לא יכול לחיות את התחושות שלי ושל אחרים באותה עוצמה שבה חייתי עד היום".
כלומר?
"אני אמוציונלי, עצבני ואמיתי. הפוליטיקה שלי היא באמת, קשה לי להעמיד פנים. מה שבלב ומה שבבטן – נמצא בפה. זה יתרון וזה חיסרון, וזה גרם לי להרבה בעיות גם בממשלה, כשלפעמים פלטתי דברים. לא מזמן שאלו אותי על הקורונה ואמרתי שאנחנו לקראת חיסון עדר, נותנים לכולם להידבק. זאת האמת (צוחק). אמרתי את האמת! אז אצלנו לא אהבו את זה וקיבלתי טלפונים מתוך הממשלה. אבל זה אני, אם אתה לא רוצה להגיד משהו – אל תשקר, תשתוק".
בחברה הערבית, באופן כללי, יש תופעה רחבה ובעייתית שכוללת עישון ושתיית קפה מופרזים ותזונה לא מוקפדת.
"נגעת בנקודה רגישה. החברה הערבית יותר מעשנת ויותר לחוצה, ואני מהדור הזה, דור הנפילים. גדלתי ברחובות של כפר־קאסם, לא כמו הילדים שלי".
הוא רק בן 58, אבל על הקיר הופיעה הכתובת כבר בחודש אוקטובר האחרון, כשהגיע מדוכן הכנסת ישירות למרפאה במשכן כדי להיבדק. זה קרה אחרי שהשר פריג' עלה נרגש לנאום במליאה, ובו תקף חברי כנסת מהרשימה המשותפת, בעקבות הצעה להכרה רשמית בטבח בכפר־קאסם. פריג', בן הכפר וגם חבר בממשלה שהתנגדה לחוק, הרגיש שבמשותפת עושים סיבוב פוליטי על הטראומה המשפחתית שלו. אשתו, ניהאיה, מקשיבה מהמטבח וזוכרת היטב את רגעי האימה שעברו גם עליה. "חזרתי מבית הספר שבו אני מלמדת וראיתי את הנאום שלו ברשתות החברתיות. מהדרך שבה הוא צעק שם, ישר ידעתי שהוא בטוח קיבל אירוע מוחי. התקשרתי לצוות שלו בכנסת – ואף אחד לא ענה".
"הייתה לי התקפת כעס וזעם, והרגשתי לחץ בתוכי", אומר פריג'. "היו לי סחרחורות, הסוכר שלי היה על 400 ונחתי בבית כמה ימים. יצאתי מזה בנס. ושוב, גם זה קרה כי אני אדם אמוציונלי. ח"כ תומא־סלימאן מהמשותפת הפכה הצעת חוק להכרה בטבח לבייבי שלה. אני הוא זה שהמשפחה שלו שילמה את המחיר על הטבח הזה – אז עליי את באה לעשות פוליטיקה? את אומרת שזה 'אירוע שלך', כשזה הכאב שלי?" הוא אומר בתחילתו של פרץ זעם נוסף. "זה ניצול ציני מצידה, אז נדלקתי על במת הכנסת. מאז שיניתי קו, נהייתי יותר רגוע".
ובשלושת השבועות האחרונים, אחרי האירוע המוחי שעברת, פחדת שלא תחזור לעצמך?
"מיד שאלתי את הרופא מה מצבי, וכשהגיעו תוצאות הבדיקות הוא אמר לי שאחזור לכנסת".
ניהאיה פריג': "כשנכנסתי למחלקה בכיתי. נזכרתי באחותי שעברה אירוע מוחי ונשארה סיעודית, ובגיל 42 נפטרה. הראש שלי הלך לשם. אלוהים ריחם עלינו. אמרתי לו, 'אתה לא עוזב אותנו ומשאיר אותנו ככה, אמא ושבעה ילדים'".
השר פריג' יושב על הספה בסלון ביתו, לבוש באימונית וצנום מהרגיל, ומקבל את פניהם של מבקרים רבים לאורך היום. משר הבריאות ויו"ר מפלגתו, מרצ, ניצן הורוביץ – ועד החברים מהכפר שמגלגלים מסבחה בין האצבעות, ולא לגמרי התרגלו לסידורי האבטחה מסביב לביתו של חברם הוותיק.
פריג', סלב במונחי כפר־קאסם, מנהל איתם שיחה תוך פזילה מכוונת למשחק הכדורגל בטלוויזיה. זו שעת ערב מאוחרת והוא כבר מותש, מאחוריו שבוע ארוך ועמוס מבקרים, כולל יו"ר רע"מ מנסור עבאס שהגיע לדרוש בשלומו ונשאר אצלו שלוש שעות. מול העייפות הבלתי נמנעת, די בחצי משפט שזורק אחד הנוכחים כדי לגרום לו להתלקח.
לא סתם אמר לו פרופ' גמזו להרגיע, פריג' מטפס לאוקטבה הכי גבוהה גם כשהוא מבקש שיעבירו לו כוס מים. וכשהוא מדבר על הסכסוך הישראלי־פלסטיני, שבו הכל מתחיל ומסתיים לדעתו, הפיוז שלו מגיע למאדים. "אני מרגיש שקיבלתי כרטיס צהוב ואני 'משחק' עכשיו, בחיים האלה, תחת כרטיס צהוב. מאז שזה קרה לי התכנסתי ביני לבין עצמי, נרגעתי, חישבתי מסלול מחדש כי קיבלתי שוק ששינה אותי. לראות את הדאגה של המשפחה שלי ושל הקהילה שלי, את הפנים של אשתי ברגע שהתעוררתי, עזר לי להתאושש מזה. פתחתי את הטלפון וראיתי 1,260 הודעות בווטסאפ וזה חיזק אצלי את ההבנה שהדרך שלי נכונה. אנשים לא אוהבים פוליטיקאים, כי הם מורחים וממציאים סיפור לכל סיפור, ואני אהוד".
נתניהו היה בין המתקשרים אחרי האירוע המוחי?
"הוא היה היחיד שלא התקשר. אבל את יודעת מי הפתיע אותי בטלפון?"
איתמר בן גביר?
"אל תגזימי. עבדאללה בן זאיד, שר החוץ ומספר שתיים באיחוד האמירויות, התקשר אליי ואיחל לי החלמה מהירה. הוא כנראה יגיע לקראת חודש מאי לבקר אותי כאן בכפר־קאסם. זה ריגש אותי. קיבלתי גם טלפונים מבנט, מסער, מלפיד, כל הממשלה התקשרה. סער גם הגיע לבקר אותי בבית החולים".
מה היה הרגע הכי עוצמתי בהתמודדות הבריאותית שנכפתה עליך?
“לראות את הבכי של אשתי והבנות שלי כשקמתי, ואת התדהמה שהכתה בכל מי שסביבי מהאירוע הזה; לראות את הדמעה של הבן שלי בן ה־31, שיועצת בית הספר שלו לקחה אותו באמצע היום לחדר שלה וישבה איתו שעה כדי להרגיע אותו, למרות שכבר ידעו שהפגיעה שלי לא קשה. זה ריגש אותי ברמות. אני לא חוזר להיות מה שהייתי”.
הרופא רשם לך להימנע מריבים לפחות בתקופה הקרובה?
"הוא אמר לי, 'עיסאווי, תזכור שפוליטיקה זו תקופה בחיים ויש מעבר לה; יש משפחה, יש חברים, אתה יכול להעביר את המסרים גם בלי צעקות'. אני הולך לעשות את זה, אבל להגיד לך שאני אצליח? לא נולדתי חבר כנסת ואני מאוד מקווה שלא אמות בה".
לעבודה הוא תיכנן לחזור כבר השבוע, אבל הבין את הפער בין הראש שמתגעגע לפעילות לבין הגוף שזקוק עדיין למנוחה. “חשבתי שאני מרגיש טוב וביום שלישי הרשיתי לעצמי לצאת לעבודה, אבל התברר שאני לא כשיר. זה היה מהר מדי, אני לא אותו האדם שהייתי לפני. לגוף יש את הקצב שלו. איך ניסח את זה ליברמן? הוא התקשר אליי ואמר לי במבטא הרוסי הכבד והיפה שלו, ‘בריאות ורק בריאות אחי, כל השאר זה בונוס’”.
גם תכנון אחר שהיה לו לשבוע הקרוב, להשתתף בפאנל באירוע שבתרבות במבשרת ציון, בוטל. הפעם לא בגלל בריאותו, אלא בגלל התקפלות המארגנים. בהתחלה נטען שהאירוע בוטל בשל הקורונה - גרסה שבמועצה המקומית עדיין מתעקשים שהיא נכונה - אלא שאז פריג’ התבשר שהדחייה היא תוצאה של חשש במועצה מול איומי תושבים שתיכננו למחות נגד השתתפותו בפאנל.
“הצטערתי לשמוע שדחו בגלל שיקולים פוליטיים צרים”, הוא אומר. “זו חולשה וזילות שלא מתאימות למקום כמו מבשרת, עם אוכלוסייה אינטלקטואלית. בואי נגיד שראש המועצה שם הוא לא החבר הכי טוב שלי, וכשהוא מגיע לפינות חשוכות כאלה זה תעודת עניות לו ולתומכיו. אני אשמח להגיע לכל מקום שבו ישמחו לשמוע אותי”.
× × ×
לכנסת הוא נבחר לראשונה מטעם מרצ ב־2013 וזו הפעם הראשונה שבה הוא חבר בממשלה, כשעל הדרך הפך לשר המוסלמי השני בתולדות המדינה. ואלה שתי עובדות שמטרידות קבוע את שלוותו, שניתן להטיל ספק אם היא בכלל קיימת. פריג', רואה חשבון במקצועו ובעברו חבר במזכירות “שלום עכשיו”, מוצא עצמו בממשלה הזו בין הפטיש לסדן, בין ממשלה שבראשה ובכמה מתפקידיה החשובים מכהנים אנשי ימין - לבין הבייס השמאלני והערבי שנתן לו את קולו. "לקואליציה יש מחיר", הוא אומר. "לא פשוט להיות חבר בממשלה כזאת, אתה מצביע בניגוד למה שגדלת עליו. לבנט, לשקד ולימין יש אלטרנטיבה. למרצ אין אלטרנטיבה וזה חונק אותך. זה מסכם את הסיפור. בתוך המורכבות הזאת אתה צריך להתמודד ולקבל החלטות. זה מלחיץ, הלחץ מצטבר אצלי. אחרי יום עבודה אתה חוזר לכפר־קאסם, לבני היישוב שלך, וצריך לתת להם תשובות".
איך הסברת להם את זה שאתה חבר בממשלה שמקדמת את חוק האזרחות, שנועד למנוע מעמד מפלסטינים שנשואים לישראלים, שאותו שרת הפנים שקד דחפה תוך התנגדות שרי מרצ?
"לפני שבעה חודשים ביקשתי ממרצ להצביע כמוני בעד חוק האזרחות, דבר שמנוגד בתכלית למה שאני מאמין בו. הצבעתי בעד להאריך את תקנת חוק האזרחות - ונגד עצמי. עשיתי את זה כי ראיתי את הסבל של משפחות בלי מעמד, לכן הייתי מוכן להתקדם לעבר פתרון חלק מהבעיה ולתת לשקד לבחון לפחות 1,600 בקשות באופן פרטני. ידעתי שאסביר בכפר שאני בולע צפרדע, כי לפחות ככה אני עוזר לחלק מהמשפחות. אבל אז גם את זה הפסדתי, ומאז אני צריך להתמודד ברשתות החברתיות עם כל תואר שהמקלדת מאפשרת לכתוב. תופסים אותי ברחוב ואומרים לי, 'איך עשית ככה?' הפסדתי שני עולמות, הצבעתי בניגוד למצפון שלי ולא הצלחתי לספק את הסחורה".
אתה בלופ.
"אני שואל את עצמי כל הזמן לאן אני הולך. עומד מול הראי, ביני לבין עצמי ואומר, 'אין לך אלטרנטיביות'. וזה מתסכל".
בהצבעה על החוק השותפה שלכם, ימינה, עשתה לכם תרגיל ונצמדה לאופוזיציה.
"בהצבעה השנייה שקד לא עמדה בסיכום ונוצר תקדים לא טוב לממשלה, שמסוגל להביא לנקודות ולמפגשים לא נעימים".
לפירוק הממשלה?
"לפירוק זה לא יביא, כי אז תמיד תגיע השאלה 'מה החלופה?' לשקד יש את שמחה רוטמן (ח"כ מהציונות הדתית ‑ ט"ג), ולי אין אלטרנטיבה. האופי הימני שבממשלה שולט יותר. המשחק כל כך שקוף שהוא מתסכל אותך וחונק אותך".
בנט ושקד דוחקים אתכם לפינה?
"עובדה שזה מה שקרה. ואני מאוד מקווה שזה לא יחזור על עצמו. נכון, ידענו שזה יהיה ככה, איך אמר לי אחד השרים הבכירים? זאת ממשלת 'עלא באב אללה'. מה שבא בא. העיקר שתהיה ממשלה. למה? כי רוצים להחליף את השלטון, לא משנה איך הממשלה תתפקד. וצר לי, כי לממשלה צריכה להיות מדיניות בכל תחום, אבל אני מבין שהאלטרנטיבה היא לראות את סמוטריץ' ובן גביר בוועדת השרים לענייני חקיקה. אז אתה חושב על זה ובולע צפרדעים. זה מצב לא פשוט, אבל בשביל לאתגר את המערכת חייבים יציבות שלטונית".
יציבות שלטונית שלא מקדמת הרבה. ממשלת "עלא באב אללה", זה מה שמגיע לעם?
"יציבות שלטונית מאפשרת סיעור מוחין ולחשוב מה הלאה, עם כל מי שנמצא בשלטון".
והציבור הערבי מסתפק בזה? לא מתסכל אותו שעד שיש לו נציגים בממשלה הם מסונדלים ובלי הישגים?
"אני אומר להם את האמת, שלקואליציה יש מחיר ושהם צודקים אבל זה הכי הרבה שיכולנו. ויש גם הישגים שלא נראים לעין. בכנסת של 2013 לקחתי בכל יום שני נשימה עמוקה לפני המליאה, כי לא ידעתי מה מחכה לי; כל שבוע קם חוק אנטי־דמוקרטי אחר - חוק הלאום, חוק קמיניץ, חוק העמותות, מה לא? כל ח"כ בימין לקח לו ח"כ ערבי כשק חבטות ושם אותו על שיפוד. אז מכונת ההסתה הזאת איננה היום, זה הישג עצום. ואחרי 73 שנים, במדינת היהודים יש ערבים בקואליציה. וזה לא רק כבוד, זה שינוי תודעתי שערבים יכולים להיות שרים בממשלה, לקבל החלטות והמדינה לא תתמוטט. השינוי התודעתי הזה הוא מה שאנחנו צריכים. כסף לא יפתור את הבעיה. אשתי הולכת עם מטפחת, האם העברת מאה מיליארד שקל למגזר הערבי תבטיח לי שיהודי־קיצוני לא יזרוק לה מילה כשהיא הולכת בקניון? אני רוצה יחס ושינוי תודעתי".
איך תיגמר סאגת חוק האזרחות?
"אני מאמין שזה יאושר, זה תלוי בהתנהלות של שקד והאם היא תגלה פתיחות לבדוק את הבקשות הפרטניות לקבלת מעמד תושב ארעי, של אנשים שכבר כאן בלי זכויות בסיסיות".
שקד משפיעה על ההחלטות של בנט?
“יש אסימטריה בין הצורה שבה השרה שקד מצוירת בתקשורת לבין המציאות. שקד יותר פוליטית מבנט, אבל לא הייתי מסמן אותה כיותר דומיננטית. למשל, בחוק האזרחות: היא יודעת שזה לא מאיים על המדינה, אבל רוצה לעשות פוליטיקה ולייצר כותרת. לדבר לבייס שלה. צר לי מאוד וזה מביא אותנו למקומות לא טובים, כי ברמה האישית בין השרים יש שיח והוא חביב. ברור שהתאכזבתי ממנה, אבל בחודש האחרון היא מגלה הבנה וזרימה ויש דיון בבקשות”.
כלומר, אחרי שהיא עשתה רעש בשביל הבייס והרגיעה אותו, בפועל היא עובדת לפי ההסכמות ביניכם?
“בחודש האחרון הוועדה ההומניטרית מתכנסת מדי שבוע. צר לי שהיה צריך לחכות למתחים ולאיומים”.
איפה עובר הקו האדום לפשרות שלכם בממשלה הזו?
"אין, אנחנו נלחמים כדי שלא נגיע לנקודת התנגשות וקו אדום. נלחמים. וצריך להיות אמן בשביל זה. אני מצנזר את עצמי כמה פעמים ביום כדי שהממשלה תתפקד הכי טוב".
השר אבידר התפטר השבוע, זה בגלל שלא מצאו לו תפקיד בכיר מספיק?
“אני מכיר אותו היטב, יש לו דעה ויש לו אינטגריטי והוא לא מצא את עצמו. לא ראה שיש לו מרחב עשייה”.
הוא מתאר ממשלה שהשרידות שלה היא הערך העליון, מה שגם אתה מתאר.
“הממשלה הזאת קמה במטרה ברורה, להחליף את השלטון ולהזיז את ביבי. זה לא סוד. אז לצורך הקמת ממשלת המעבר הזו, צריך לשלם מחיר. והמחיר שאתה משלם הוא, איך אמרתי? עלא באב אללה. אין מדיניות. פשוט מאוד, זה המצב. למה לשים את הראש באדמה?”
× × ×
גם אנשי מרצ סידרו לפלג הימני בממשלה צפרדע לבליעה, בדמות ביקור אצל אבו־מאזן במוקטעה שברמאללה. הביקור שנערך באוקטובר האחרון היה סמלי בעיקרו, כשברור לכולם שבפורמט הנוכחי של הממשלה לא תהיה פריצת דרך מדינית מול הפלסטינים בעתיד הנראה לעין. "גורמים מימין אמרו לנו להצניע את הביקור הזה, אבל לא הלכנו כדי לנהל איתו משא ומתן. אני נמצא בממשלה תחת האג'נדה של מרצ, לא תחת האג'נדה של ימינה. אני לא מסתדר עם בנט אידיאולוגית וחושב שהוא טועה, וכשהלכנו לאבו־מאזן אמרנו לו בצורה ברורה שפתרון שתי המדינות על השולחן. יש במדינת ישראל אנשים רבים שמאמינים בזה, כולל גופי הביטחון שחושבים כמוני, כי אין פתרון אחר. אנחנו בתוך חבית נפץ".
בנט ושקד סירבו להזמנה של אבו־מאזן להיפגש ותקפו אותו על הכחשת שואה ותשלום שכר לאסירים ביטחוניים. זו פנייה לבוחרים שלהם או רתיעה אמיתית ממנו?
"צר לי שכל אחד מדבר לבייס שלו. זאת אחת החולשות של הממשלה הזאת. אני חושב שראש הממשלה חייב לפגוש את ראש הרשות הפלסטינית, חד וחלק. זה האויב והשכן. ביום הדין הפלסטינים והיהודים בישראל יהיו חייבים להשלים".
אבו־מאזן הוא לא דמות בעייתית בעיני מפלגה כמו מרצ? מלבד ההתבטאויות האנטישמיות, הרשות גם רודפת להט"ב.
"גם ערפאת היה דמות בעייתית ועשה שלום. שלום עושים עם אויבים, עם כל הכבוד. נכון, יש לו אמירות בעייתיות, אבל הרשות הפלסטינית היא לא רשות־על".
איך נראות השיחות שלך עם בנט בנושא הפלסטיני?
"בישיבת הממשלה האחרונה דיברנו על האיומים שיש כלפי המדינה והעליתי את זה, כי זה מה שיביא לנו את החוסן הלאומי. הקורונה הייתה אליבי לברוח מהנושא אבל נגמרה הקורונה, תיגמר אוקראינה, הלאה. אתה צריך להתמודד עם המציאות, ועם זה שיש לך בממשלה אנשים שמאמינים בפתרון שתי המדינות. ראש הממשלה לא מוכן לחשוב על מדינה פלסטינית, אבל הוא יצטרך להתמודד עם הנושא".
משיחותיך עם מנסור עבאס, הוא לא מתוסכל מהממשלה?
"עבאס עשה צעד אמיץ שאף פוליטיקאי ערבי לאורך עשרות שנים לא עשה. אנחנו בקשר טוב ומתייעצים זה עם זה. הוא לא מבסוט מהממשלה אבל אומר בחוכמה שנשפוט אותה לאורך זמן על בסיס ההישגים, כי שמונה חודשים זה לא מספיק זמן. אין ספק שאם עבאס ורע"מ לא יבואו לחברה הערבית עם הישגים נראים לעין, זה עלול עוד יותר לדכא את הציבור הזה".
יש לכם בעיות גם בתוך המפלגה. חברתך במרצ, ח"כ ג'ידא רינאוי זועבי, הפילה את חוק הגיוס במפתיע.
"לא ידעתי על זה קודם ואני חושב שהדבר הזה מאחורינו. זועבי הסבירה את עצמה בכמה הזדמנויות והיא חלק מהממשלה ומחויבת לה. היא לא עשתה את זה מתוך תפיסת עולם ואידיאולוגיה אלא כאקט מחאה".
מה חשבת על המינוי שלה לקונסולית בשנגחאי? אולי כדאי לך להפיל חוקים, זו הדרך לקבל צ’ופרים.
“אני רוצה לראות את הצד החיובי במינוי, שערבייה ישראלית תמונה לקונסולית בסין. ההצבעה שלה הייתה מחאתית, כנראה שבכנסת קשה לה עם החקיקה”.
אבל היא אומרת דברים שגם אתה מזדהה איתם בחלקם, שהערבים בממשלה לא נספרים ונתפסים כמו גוי של שבת.
"לא, אנחנו נספרים, פשוט לנו אין אלטרנטיבה. ואני אגיד את זה יותר חד: יש שמאל וימין במדינת ישראל, ולי יש כשמאל חברתי שותפים בתוך הממשלה. אבל כשמאל מדיני אין לי שותפים, הממשלה היא ממשלת ימין מדיני. מה לעשות? זה המצב".
העבודה זו מפלגת ימין?
“העבודה זה לא ימין ולא שמאל, זו מפלגה שאימצה עמימות בעמדות המדיניות והביטחוניות שלה. היא לא דומה למרצ, שאומרת את דעתה באופן מובהק והחלטי”.
סער מקדם בכל הכוח את החוק שיאפשר כניסה לבתים כשיש חשד לעבירה - גם ללא צו. איך תפעל מולו?
"אני איש מרצ ואיש זכויות אדם אבל אני במקביל תושב החברה הערבית, וכשאני רואה שהאלימות משתוללת ברחובות, אני מוכן ללכת עם המשטרה עד הסוף כדי שתביא ביטחון אישי. זכויות אזרח הן בונבוניירה וצ'ופר ליד ערך החיים. צריך שלמשטרה תהיה ראיה כלשהי לפני הכניסה לבית, ואני נתתי אוקיי לחוק הזה לתקופת זמן מוגבלת כדי לספק למשטרה את הכלים שהיא טוענת שחסרים לה".
דיברת על חבית נפץ והנה שייח' ג'ראח שוב בוערת. מה צריך לעשות כדי לא להיגרר לסבב לחימה?
"אומץ ומנהיגות. הבעיה שם היא לא נדל"נית, אלא פוליטית. זאת אדמה שאכן הייתה שייכת ליהודים על פי הטאבו לפני קום המדינה, אבל זאת סוגיה שפותרים באופן פוליטי. כי אדמות לערבים יש גם ביפו ובחיפה ובטלביה. אני מנסה להיכנס לראש של כל יהודי ציוני עכשיו ולחשוב לאן רוצים להגיע. יש שלושה מיליון פלסטינים בגדה המערבית ו־2.2 מיליון תושבים בעזה, מה יהיה בעוד 50 שנה? עזבי את פתרון שתי המדינות, אבל לפחות תנו להם לחיות בכבוד. אי־אפשר להשאיר את המצב ככה".
ואם המצב יסלים למבצע צבאי, מרצ תגבה אותו מתוך הממשלה?
"לכל מדינה יש זכות להגן על עצמה, אבל למה שאני אחשוב על סבבי לחימה עכשיו? אמצא פתרון כשזה יקרה. אני רוצה ביטחון לא פחות ממך, מדינת ישראל היא המדינה שלי לא פחות משלך ואני רוצה אותה חזקה ובטוחה".
התחקיר בעקבות האירוע החמור בגדוד נצח יהודה, שבסופו מת פלסטיני בן 80, סיפק אותך?
"זאת תעודת עניות לצה"ל אם הוא צריך לחכות לטרגדיה כזו כדי לגלות שנצח יהודה מתעלל בחלקו באוכלוסייה הפלסטינית. אבל זה מחירו של הכיבוש. איך אמר ישעיהו ליבוביץ? הכיבוש משחית, את האדם ואת המוסר. לחשוב שחייל מתנהג בצורה כזו ובערב חוזר הביתה לגדל את ילדיו".
את זה כבר שמעו אותך אומר מעל הדוכן בכנסת, בריב עם סמוטריץ'.
"אני לא מסכים עם סמוטריץ' וימים יגידו שהוא טועה, אבל לפחות הוא אומר את הדברים בגלוי. המסוכנים הם הצבועים, שאתה לא מצליח לזהות את האמת שלהם".
מי למשל?
"במפלגות הערביות יש מי שכדי לשרוד משתמש בפוליטיקה זולה, צביעות ושקרים. תסתכלי על ח”כים מהרשימה המשותפת, שמעדיפים לחמם את האווירה ולהסית נגד גורמים בקואליציה לשם רווח פוליטי, גם אם השטח אחריהם יבער”.
כחלק מבחירת הקרבות שלכם, נטשתם את המאבק על ביטול חוק הלאום?
"בשום אופן לא נטשנו, אבל בכנות, אני לא מאמין שהממשלה תצליח לשנות את החוק ואני חושב שמחובתנו - כל הגורמים בממשלה - להביא את חוק השוויון. חוק הלאום אנטי־מוסרי, אנטי־דמוקרטי ואנטי־יהודי. אני רוצה להיות שווה בין שווים במדינה שלי, ואז מקבל אצבע לעין עם האמירה של סמוטריץ' שהערבים הם אזרחי ישראל בינתיים".
הקדנציה של לפיד כראש ממשלה מתקרבת, איתו תצטרכו לבלוע פחות צפרדעים?
"אין לי ספק שכן. לראש הממשלה בנט יש אידיאולוגיה אחרת והוא בעד סיפוח. יאיר לפיד לא יקים מדינה פלסטינית, אבל יגלה יותר פתיחות ויחזק את האמון והאופק המדיני. ולהגיד את האמת? בזכותו מרצ בממשלה. אני לא רוצה לחשוב על אופציה שהרוטציה לא תקוים".
× × ×
פריג' נכנס למשרד לשיתוף פעולה אזורי כשברקע הסכמי אברהם הטריים, ובאופק תקווה לנורמליזציה עם מדינות נוספות באזור. כשהוא מביט על השינויים בשכונה שנקראת המזרח התיכון, הוא חוזר לפלסטינים והפעם עם ביקורת. "הם טעו כשלא עלו על הגל הזה. אני רואה את זה בצורה פשוטה: ב־12 השנים האחרונות הייתה התעלמות מהנושא הפלסטיני, אף אחד לא דיבר עליו. פתאום באו הסכמי אברהם, התחיל תהליך פוליטי־מדיני וזז משהו. במקום שהפלסטינים יהיו חלק מהתהליך, הם הלכו נגדו. זו טעות, והנציגים הערבים במשותפת וברע"מ טעו כשהצביעו נגד ההסכם בכנסת, והם יודעים שהם טעו. בישיבות סגורות הם גם מודים ואומרים, 'טעינו'. אסור לנו להיות נגד דבר שנקרא 'הסכם שלום בין עמים'".
איזו מדינה תתווסף השנה להסכמי אברהם?
"יש הרבה מדינות שהיו אמורות להתווסף, אבל הקורונה וההתפתחות בין ארה"ב לרוסיה באוקראינה מעכבות את זה. יש לנו קשרים חזקים ברוב מדינות האזור. כשיש לך אינטרס, מגיע גם השלום. לפני השלום נתניהו ביקר בעומאן, ויש לנו נציגות בקטאר, אבל לא דיברו על איחוד האמירויות ובחריין. ופתאום מאיפה בא השלום? מהאמירויות ומבחריין, לא מהביקור של נתניהו ולא מהנציגות הקיימת".
אתה מחובר מאוד לספורט, וכרגע מחפש בעלים אמירותי להפועל תל־אביב. איך זה מתקדם?
“אחרי שנסיים לדבר אני אפגש עם השגריר האמירותי, ועבורי זה יהיה הישג להתגאות בו. הספורט הוא המקום שבו אוכל לקרב בין אנשים ובין עמים. איפה את רואה חיבוקים וחיוכים בין יהודים לערבים? בכדורגל”.
בבית”ר ירושלים יחלקו עליך.
“ובגלל זה בית”ר נמצאת בתחתית. רוב האנרגיות שם הולכות על אנטי ועל גילויי גזענות, לכן יש המון סימני שאלה סביב מי שמתקרב אליה. בעלים אמירותי ירכוש קבוצת כדורגל ישראלית בקרוב ואני מקווה שזאת תהיה הפועל תל־אביב. ידידי יריב לוין מהליכוד אוהד שרוף של הפועל תל־אביב, אז לפחות שיהיה משהו משותף בינינו”.
פורסם שנתניהו נתן שירותי ריגול של NSO כאתנן להסכמי השלום עם סעודיה. מה אתה חושב על זה?
"עמדתי ועמדת מרצ היא נגד מכירת תוכנות ריגול למדינות שזכויות האזרח אצלן שוות כקליפת השום. אנחנו מבינים את מערכת האינטרסים, אני לא יוצא עם מדינה כי אני מאוהב בה. אבל אני לא רוצה שהמדינה שלי תיתן הטבה שתפגע בזכויות אדם במדינה אחרת".
בינתיים כפר־קאסם שלו משגשגת כלכלית, גם אם הוא לא אוהב את ההשלכות של זה. לאשתו ניהאיה - רכזת שכבה בבית ספר מקומי - ולו, יש שבעה ילדים בגילי 13־27; שש בנות ובן אחד, ובהם רואת חשבון במשרד המשפחתי, סטודנטית לאדריכלות בתל־אביב, סטודנטית להנדסה בטכניון וגם אלופת ישראל לשעבר בקרטה. את כולם הוא מייעד להשכלה גבוהה. כך, הוא מקווה, הם לא ירדפו אחרי הכסף כמו שכנים אחרים בכפר. "עם השנים, המיקום המרכזי הפך אותנו לאזור מאוד מבוקש מצד משקיעים ואנשי עסקים. התחילו לבנות כאן המון וליותר מחצי מבני העיר יש הכנסה פסיבית משכירויות. זה מינף אותנו בצורה שלא חלמנו עליה. כפר־קאסם אמורה להיות תל־אביב של המגזר הערבי".
אתה לא נשמע מבסוט.
"ריבוי האדמות הפרטיות והכניסה של הטייקונים, הכניסו את צעירי העיר למרוץ אחרי הכסף. הם מסתכלים רק איפה השקל, שכחו שצריך השכלה. 70 אחוזים מהסטודנטים בכפר־קאסם הם נשים. הן הולכות לרכוש השכלה ופתיחות, בזמן שהגברים פונים לכיוון הנדל”ן. זה משפיע על הרבה דברים. אני רוצה שהמגזר שלי ישתלב בציבוריות הישראלית אבל לא דרך המרוץ אחר המרצדס והב־מ־וו".
ובמרוץ האישי שלך, מהו תפקיד החלומות?
"אין גבול לשאיפות, אבל היום אני מחפש את הרגעים שנותנים אושר ורוגע". ניהאיה שומעת מרחוק ומגיבה בחיוך: "למה לא ראש הממשלה?".
