בצינורות הלא מקובלים

קשה לשכוח את הפגישה הלבבית ויוצאת הדופן שהתרחשה בכנס האנרגיה האזורי שנערך לפני עשרה ימים במרכז הקונגרסים של קהיר: נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, נכנס לאולם, לקח את המיקרופון, אבל לא התיישב בכיסאו. "אנא תפסו את מקומותיכם", הזמין את הקהל הגדול, מומחי נפט ונציגי חברות אנרגיה מכל העולם הערבי. ואז, בהפתעה מוחלטת, צעד, כשמצלמות הטלוויזיה בעקבותיו, לקצה השני של האולם המרווח, שבו ישבה שרת האנרגיה הישראלית, קארין אלהרר. א־סיסי רכן לעברה, בירך אותה בחום, אמר כמה מילים, ואלהרר היהנה בראשה והוסיפה גם היא שניים־שלושה משפטים שלא נקלטו במצלמות. המסר היה חד־משמעי: מול נציגים מעיראק, סעודיה, הנסיכויות ומדינות המגרב, א־סיסי החליט להעניק תשומת לב מיוחדת לשרה בכיסא הגלגלים שהגיעה מישראל. אחר כך חזר על עקבותיו, למושב המרכזי, ופתח את הכינוס.

"א־סיסי ידוע במחוות האנושיות שלו", אמרה עפראן אחמד, כתבת הטלוויזיה המצרית לענייני מוסד הנשיאות. "הוא יכול לעצור את מכוניתו באמצע הרחוב, ושיירת רכבי האבטחה אחריו, רק כדי לפטפט עם עובר אורח. הוא גם יזמן אליו לארמון אנשים מהשכבות החלשות, והפגישות הללו תמיד מרגשות מאוד. אבל להתחיל מפגש עם ראשי חברות כלכליות מהאזור, גם כאלה שבורחות ממגעים עם ישראל, דווקא במחווה לשרה הישראלית, על דבר כזה עוד לא שמענו".

האירוע הזה בא על רקע התרחשות משמעותית מאוד שקורית ביחסים בין מצרים וישראל בשנתיים האחרונות: יצוא הגז הטבעי מישראל למצרים. "המסר עבר לישראל", מסביר איברהים סאוסן, מהנדס בחברת הנפט הלאומית של מצרים, את המחווה שעשה הנשיא, "סיסי מרוצה מאוד מהסכמי העברת הגז הטבעי. זה הופך את מצרים לאימפריה". בחודשים האחרונים חלה התפתחות נוספת, שמעלה מדרגה את התפקיד שממלאת הכלכלה במערך היחסים האזורי: ההסכם שנרקם להעברת גז ישראלי ללבנון, שכלכלתה קורסת, במסלול שיעבור דרך מצרים וממנה לירדן וסוריה.

נראה כי ההכנות למימוש ההסכם נשלמו, ויכול בהחלט להיות שמשלוח הגז הטבעי הראשון ללבנון ייצא ממש בקרוב, כבר בסוף החודש. השבוע הודיע ד"ר טארק אל־שובכי, מהמכון הממשלתי למחקרי נפט בקהיר, כי צינור הגז יתחיל לפעול בקרוב מאוד. אל־שובכי דיבר על גז שיעבור ממצרים אל ירדן, ומשם דרך סוריה ללבנון, אך לא דיבר מפורשות על גז ישראלי, ורק אמר: "לישראל יש עודפי גז, ובהתאם להסכם שהושג ב־2020, ישראל מעבירה את הגז הטבעי למצרים". ד"ר חאלד פואד, מומחה נפט במכון למחקרים באוניברסיטת קהיר, היה ישיר הרבה יותר ואמר בפה מלא שזה יהיה יצוא של גז ישראלי ללבנון. "יש שיתוף פעולה הדוק מאוד בין מצרים לישראל", הוסיף, "והגז הטבעי הפך לנכס כלכלי עבור מצרים, עם השלכות מדיניות ברורות". בינתיים הכל מתנהל בפרופיל תקשורתי נמוך, בליווי האמריקאים. ההכרה המוצהרת בהסכם עם ישראל לא פשוטה לפוליטיקאים ולמנהיגים הערבים. בעוד שלשר הנפט הירדני אין בעיה להודות שהגז יגיע מישראל, שר הנפט המצרי, טארק אל־מולא – שלפני כשנה ערך ביקור ראשון של שר מצרי בישראל אחרי חמש שנים, בהזמנת שר האנרגיה דאז יובל שטייניץ, במה שסימן התחממות ביחסי המדינות על רקע שיתוף הפעולה האנרגטי – מעדיף בינתיים לשתוק בעניין. ואילו השר הלבנוני, וואליד פיאד, מכחיש נמרצות. "אין ולא היה לנו קשר לישראל או למוצריה. אנחנו לא נסכים לקבל גז טבעי מישראל. עדיף לאזרחי לבנון להישאר בלי חשמל וללא מי שתייה מאשר לקשור הסכמים עם מדינת האויב שמטוסיה לא מפסיקים לחוג בשמי לבנון", אמר. "אין לישראל קשר כלשהו לאספקת הגז", אמר גם ראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאתי. לעומת זאת, הנשיא מישל עאון שותף לתוכניות שהולכות ונרקמות, וגם מקיים פגישות חשאיות בנושא בארמונו. כך או כך, העניין כבר די סגור. "בביירות כולם מכירים את הסוד הגדול", אמר השבוע ד"ר אוסאמה ערייבה מהחוג לכלכלה באוניברסיטה האמריקאית בביירות, "אפילו חיזבאללה יודע על הגז מישראל, והחליט לא להגיב".

יגאל לנדאו | צילום: ריאן פרויס

א־סיסי מצידו פועל להשתיק התנגדויות להסכם: הוא דאג לכך שד"ר ראמי שעת, ראש הסניף המצרי של ארגון ה־BDS (ובנו של ד"ר נביל שעת מרמאללה, לשעבר שר החוץ הפלסטיני), שיצא נגד שיתוף הפעולה בין מצרים לישראל, ייכנס לכלא.

יצוא הגז למצרים יגדל

הגז שמועבר למצרים מופק במאגרים לווייתן ותמר (תמר נמצא בבעלות נובל אנרג'י שבשליטת שברון האמריקאית, ישראמקו ועוד), שמול חיפה (מאגר שלישי, כריש של חברת אנרג'יאן, עדיין לא פועל מסחרית). גם יגאל לנדאו, מנכ"ל חברת חיפושי הנפט והגז רציו, השותפה ב־15% במאגר לווייתן (יחד עם נובל אנרג'י ועם דלק קידוחים שבשליטת יצחק תשובה), מעדיף לא לדבר מפורשות על העברת גז ישראלי ללבנון, אבל מפנה אותי לדברים שאמרה השרה אלהרר ("בסופו של דבר הגז הישראלי יגיע ללבנון") ומוסיף בזהירות: "יש מצב שלבנון תקבל גז מישראל".

מי שעובד מול רציו ושותפיה בצד המצרי היא חברת בלו אושן, והאמריקאים מעורבים כאמור מהצד. הרוח החיה מאחורי התיווך האמריקאי הוא עמוס הוכשטיין, שמתווך מטעם הממשל גם בסוגיית סימון הגבולות הימיים בין לבנון לישראל. הוכשטיין (49) מעורב עמוקות בנושא הגז הטבעי, אבל שומר את מהלכיו בפרופיל נמוך, כמו גם את העובדה שנולד וגדל בישראל ושירת בצה"ל לפני שהפך לאמריקאי. לפני שבועיים הוא צולם בחברת השגרירה האמריקאית בביירות, דורותי שיאה, אצל הנשיא מישל עאון בארמון הנשיאות הלבנוני בבעבדא. הדוברים בארמון נתנו הוראה חד־משמעית לכלי התקשורת הלבנוניים להימנע מאזכור שמו ומוצאו הישראלי. "כאילו נמחק בכוונה העניין הישראלי המטריד", אומר לי אחמד בליג'אני, איש עסקים מביירות, "מי שצריך, יודע ומתעלם. למרות שקשה מאוד להתעלם מהפעילות המרתקת של הוכשטיין בחיבור הקצוות בין ישראל ללבנון. הוא עצמו מקפיד להבהיר שהוא פועל בעיקר למען האינטרסים של תושבי לבנון".

הנשיא א־סיסי עם השרה אלהרר בקהיר. "על דבר כזה עוד לא שמענו"

פרויקט העברת הגז ללבנון, צריך לציין, נעשה תוך התפשרות אמריקאית על "חוק קיסר", שהתקבל בתקופתו של הנשיא טראמפ ואוסר על שיתופי פעולה כלכליים עם סוריה, במטרה להביא להפלתו של משטר אסד. נראה כי צינור הגז המתוכנן יעבור בסופו של דבר דרך סוריה, ואפילו סביר להניח שסוריה תגרוף לעצמה רווחים כספיים ממנו.

רכישת הגז מישראל היא חלק ממאמץ כולל שעושה הנשיא א־סיסי לחזק את כלכלת מצרים. א־סיסי הקים מפעלים בדרום סיני שיקלטו צעירים מובטלים רבים, בהם מפעלים להרכבת כלי רכב ומפעלי מזון, ומעניק תמיכות ועידוד לתעשייה המצרית. ב־2015 התגלה מאגר הגז הטבעי זהר בלב ים צפונית לדלתא של הנילוס, בין מצרים לקפריסין, ונתן דחיפה גדולה למאמץ. המאגר מספק 50% מהצריכה המצרית המקומית. את יתרת הצריכה ואף מעבר לה רוכשת מצרים מישראל ומנסיכות קטאר במפרץ, ומה שאינו הולך לצריכה מיוצא ומכניס כסף לקופת המדינה.

לדברי לנדאו, החל מלפני שנתיים, כשנחתם הסכם היצוא של הגז הטבעי מישראל למצרים, עברו למצרים 4 מיליארד מ"ק גז טבעי מהמאגרים בישראל. "ובלי שמץ של בעיות", מדגיש לנדאו. "המצרים הציבו שמירה צפופה ומאבטחים חזק את המאגרים, ואנחנו מזרימים. התקופה של פיצוצים בצינורות, בעשור שעבר, כבר לא קיימת. לשני הצדדים יש אינטרס עליון לשמור שלא יהיו תקלות".

בקרוב תוכל מצרים להגדיל את כמות הגז שתקלוט מישראל. במאגר לווייתן מתוכננת הרחבה של היקף הפקת הגז בסדר גודל של 75%. הגז הנוסף יעבור למתקן הנזלה (הפיכתו לנוזל לצורך טיהורו ממזהמים, אחסונו ושינועו) במצרים, ומשם ייוצא – לא רק ללבנון, אלא בעיקר לאירופה. מזכר הבנות כבר נחתם בין שרי האנרגיה של ישראל ומצרים לבחינת האפשרויות להגדיל את כמויות הגז המועברות, ומצרים הבהירה כי תרכוש מישראל כל כמות גז טבעי שתוכל לרכוש.

שר הנפט המצרי, טארק אל־מולא. מעדיף בינתיים לשתוק | צילום: שלומי אמסלם לע"מ

"חיבור מופלא"

מומחים משני הצדדים מדברים על שיתוף פעולה חדש מסוגו, פורה, שמתנהל ביחסי עבודה מצוינים. ירח דבש ביחסים עם קהיר. אחרי שיתופי הפעולה הביטחוניים בסיני, חילופי המידע המודיעיני ושיתוף הפעולה בין חיילי צה"ל לחיילי הצבא המצרי במרדף אחרי חוליות עוינות באזור אל־עריש ובחלקים אחרים בסיני – שיתוף הפעולה הכלכלי בנושא הגז הפך לנדבך המרכזי ביחסים בין המדינות. "אני בהחלט יכול לומר שאנחנו עוברים חוויה טובה בשיתופי הפעולה. מצרים מצליחה להגדיל את התקציב שלה, והאנרגיה הפכה לענף היצוא הכי חשוב שלה. א־סיסי הבין מה שאחרים לא מבינים עד היום: אספקת הגז הטבעי מישראל מאפשרת להרחיב את היצוא ולהגדיל את ההכנסות של מצרים. הכלכלה המצרית עברה קפיצת מדרגה בשנתיים האחרונות בעקבות זה", אומר לנדאו.

האלוף במיל' עמוס גלעד, ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, מכיר היטב את סיפור הגז הטבעי. הוא גם מכיר היטב את הנשיא א־סיסי מתפקידים קודמים של השניים. א־סיסי היה מושל צפון סיני בעת שגלעד היה ראש האגף הביטחוני־מדיני במשרד הביטחון. "מצרים הפכה להיות מעצמת גז, ולישראל אירע נס גדול כשהתגלו מצבורי הגז שישמשו ליצוא. זה חיבור מופלא", הוא אומר. "אם מוסיפים לכך את יצוא הגז הטבעי ללבנון, הסיפור הופך להיות לא רק מופלא עוד יותר, אלא גם בעל משמעות חשובה. אחרי הכל, לישראל יש אינטרס למנוע את קריסת לבנון. זה ישפיע לא רק בהקשר הכלכלי, אלא בעיקר יהיו לכך השלכות פוליטיות. וכמובן, ההעברה של הגז דרך ירדן היא מצווה לאומית ישראלית. כל מה שאנחנו יכולים לעשות דרך ירדן, חייבים לעשות ובמחיר זול, כי בסופו של דבר זאת הדרך להרחיב את הקשרים. החשבון הוא פשוט: אם מצרים וירדן חושבות להציל את לבנון מקריסה מוחלטת, זה טוב גם לישראל שביירות לא תקרוס".

וכאן יש להוסיף שבמקביל לשיתוף הפעולה עם מצרים בתחום הגז הטבעי, חתמה השרה אלהרר על הסכם "חשמל תמורת מים" מול בכירים בממשלת ירדן. במסגרת ההסכם ישראל מתחייבת למכור לירדן 200 מיליון קוב מים בשנה, בנוסף לכמויות שהיא כבר מוכרת, ובתמורה תרכוש מירדן 600 מגה וואט חשמל בשנה, שיופקו באנרגיות מתחדשות. עוד זריקת אנרגיה ליחסי השכנות.