קייב של מטה
אחרי שכל מי שיכול היה לעשות זאת נמלט ממנה, התושבים בקייב, בירת אוקראינה המופצצת, ירדו אל מתחת לאדמה • עם ילדים וכלבים, מצטופפים על מזרני יוגה ברציפי המטרו, וסובלים מתנאים לא פשוטים, הם לא נשברים: "לא מפחדים מפוטין"
בדרך כלל בימי שישי בירת אוקראינה פקוקה ביותר. תושבי קייב אפילו מכנים בחיוך את היום הזה כ"יום השחרור של קייב", שכן חלק ניכר מתושביה עוזב ביום זה את העיר הגדולה ויוצא לדאצ'ות (בתי הכפר) ולמשפחות שבכפרים. אבל שלשום המצב היה שונה מאוד: כל בעלי המכוניות "שיחררו" את העיר ונמלטו מיד עם תחילת המתקפה הרוסית, והרחובות היו שוממים. שלשום היו משפחות שהציעו אפילו תשלום של 3,000 יורו עבור הסעה לגבול המערבי, אבל איש לא הסכים לקחת אותן, בשל דיווחים על ירי ביציאה המערבית מקייב.
הזמנת מונית מהאי רוסנובקבה, שבו אנחנו מתגוררים, למרכז קייב הייתה בלתי אפשרית כמעט. מהמחיר הרגיל של 150 גריבנה (כחמישה דולרים) העליתי את המחיר בהדרגה עד ל־30 דולרים, כדי שיבחינו בהזמנה שלי ורק אז הצלחתי לעלות למונית. הנהג, ואדים, בשנות ה־20 לחייו, היה די מבוהל. "אנחנו מאותה שכונה", אמר. "אשתי אסרה עליי לצאת, אבל כשראתה את המחיר הסכימה לשחרר אותי לכמה שעות. יש לנו ילד בן שלוש בבית והיא דואגת מאוד. מטורף מה שקורה כאן. אני במקור ממחוז סומי שבצפון־מזרח אוקראינה. אמא שלי התארחה אצלנו כמה ימים. אתמול (בחמישי) כשפרצה המלחמה, היא החליטה לחזור הביתה. בשעה 18:00 עלתה על רכבת בקייב ובשעה 20:00 צבא אוקראינה עצר את הרכבת במחוז צ'רניגוב, בעיר נז'ין. אמרו לכל הנוסעים לרדת כי הרוסים כבשו את מחוז סומי. לקחו את כל האנשים לבית ספר מקומי ללון עד להודעה חדשה ונתנו להם לאכול בכנסייה שבסמוך. עד עכשיו אמא נמצאת בבית ספר בנז'ין". את הצעתי להסתובב עם צוותי תקשורת ישראליים באזורי הלחימה הוא דוחה על הסף: "בשום אופן לא! אשתי אמרה לי להתרחק משם!".
ברחוב הראשי, חרשצ'טיק, הכניסה למטרו הייתה פתוחה. ארבעה שוטרים אוקראינים חמושים ברובי קלצ'ניקוב איבטחו אותה. המטרו של קייב, שעד כה הצטיין בהיותו העמוק ביותר בעולם וגם הזול ביותר בעולם, הפך מתחילת המלחמה גם למקלט חינמי למי שנשאר בקייב.
המראה ברציפי המטרו הוא בהחלט בלתי רגיל: מאות אנשים בילו כאן את הלילה מחשש מהפצצות. רבים הביאו מזרני יוגה ופרסו אותם סמוך לקירות. חלק משחקים בטלפון הנייד, חלק ישנים. אנשים מלטפים את כלביהם. הורים מרגיעים את ילדיהם הקטנים שנרעדים מאימת הפיצוצים שנשמעים ממעל.
התנאים לא קלים. קר בעומק האדמה, וגם השירותים אינם ערוכים למצב שכזה. אין הפרדה בין גברים לנשים, אין תאים אלא רק מחיצות, ואין אפילו אסלות אלא רק חורים שמכונים בצה"ל "בול פגיעה". הריח? איום ונורא.
למרות זאת, ולמרות שלא ברור כמה זמן עוד יצטרכו לשהות תחת האדמה, רוב הציבור במטרו לא נשבר. "אנחנו לא מפחדים מפוטין", אמרה תמרה. "שהוא יפחד מאיתנו. אנחנו כאן כי אנחנו חוששים לשלומנו ולשלום ילדינו, ומרגישים פה בטוח יותר".
למעשה המטרו של קייב הפך מאז יום חמישי למרכז החיים של בירת אוקראינה, ומה שמחזק את האמירה הזו היא העובדה שלפחות שלושה תינוקות נולדו בו אתמול.
לפנייה לכתב/ת 
