המתקפה של רולינג

דם חם // רוברט גלבריית - תרגום: אמיר צוקרמן - ספרי עליית גג - 870 עמ'

אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בספרות מתח בישראל, ובכלל, הוא הרצון של סופרים ללכת 'עם' ולהרגיש 'בלי' — כלומר, לכתוב ספרות שמבקשת להרוויח את קהל הקוראים הגדול, אבל לא ללכת עד הסוף עם המתח ולגעת בחלקים המודחקים והקשים של החברה (כמו שרק ספרות מתח טובה צריכה לעשות). הרבה מן הסופרים מסתפקים בעלילה ילדותית וסכרינית, כזו שלא תפגע באף אחד ולא תרגיז אף אחד. לכן כאשר ג'יי. קיי. רולינג החלה לכתוב ספרות מתח תחת שם העט רוברט גלבריית (במה שנראה כתעלול שיווקי לא מאוד מתוחכם), חשבתי שזה מה שעומד לקרות; אחרי הכל, מדובר בסופרת שכתבה את 'הארי פוטר' והרוויחה מיליונים מכתיבה לילדים ולנוער, תוך שהיא הופכת את ספרות הפנטזיה, שיש לה מסורת אפלה מאוד ומינית מאוד, לספרות קלילה ולא מאוד מזיקה. ולכן הגיוני היה לשער שהיא תעשה את אותו הדבר גם לספרות המתח.

ואמנם, בספרים הראשונים של הסדרה — שבה מככבים זוג הבלשים הפרטיים קורמרון סטרייק ורובין אלקוט — היה נדמה כי זה מה שקורה. על אף שהספרים הראשונים עסקו בפשעים אלימים, התחושה הכללית הייתה שמדובר בגרסה מרוככת ואולי אפילו מעט סכרינית של ספרות מתח. אבל אז, ככל שהמשיכה הסדרה, משהו טוב קרה לרולינג, ובמקום סופרת הילדים והנוער המוכרת התגלתה סופרת מתח מצוינת. אותו תהליך, כך הרגשתי, הגיע לשיא בספרה החמישי 'דם חם' — שבו מקבלים על עצמם הבלשים לפתור היעלמות של רופאה שנעלמה ב־1974.

כדי לא להרוס יותר מדי את הקריאה, אציין שלאורך אותה תעלומה — שנמתחת על פני כמעט 900 עמודים (שלא בהכרח כולם מוצדקים) — נתקלים זוג הבלשים בשלל היבטים של אלימות, סטיות ורוע שקיימים באדם. אזהיר מראש מספוילרים, שכן בעלילה של רולינג יש מגמה כמעט מכוונת שלא לכבד את חוקי הפי־סי ולא להתחשב ברגשות של אנשים. זה מתחיל מהגיבור הראשי שלה, ששונא ילדים באופן כללי ולא מתבייש להגיד לאחותו ולאחייניו שהוא מחבב רק אחד מהם ושונא את השאר. מהגרים ומשפחות להט"ביות מתוארות באופן פוגעני. נשים יכולות להיות אלימות ורצחניות לא פחות מגברים. והדבר שצורם ביותר לאוזן בעידן הרגיש שלנו בכלל ובמקרה של רולינג במיוחד, הוא שאחד החשודים ברצח האכזרי הוא גבר שמתלבש בבגדי אישה, כלומר טרנסג'נדר.

הבחירה לשים גבר שלובש בגדי נשים בתפקיד כזה, היא לא רק חריגה כללית מכללי הפי־סי אלא דבר שבמקרה של רולינג חורק במיוחד. אחרי הכל, זמן קצר לפני שפורסם הספר עמדה רולינג במוקד של סערה וזעם כאשר הסתבכה כמה פעמים לאחר שהואשמה בטרנספוביה. אף על פי שאיני תומך בעמדות של רולינג בנוגע לטרנסג'נדרים (אחרי הכל מדובר בקבוצה שעדיין סובלת מאפליה חברתית ומאלימות בשיעור גבוה), ודי התרגזתי על רולינג, האישיות הציבורית, שביטאה אותן — בעודה בוחרת להתייחס לנושא דווקא בספרה, הדבר מצא חן בעיניי. שכן, מה שמייחד את הספרות זה שהיא לא פוסט בפייסבוק או ציוץ בטוויטר, אלא מרחב של בדיון ודמיון שבו אנחנו הכותבים מספרים סיפור בידיעה שאנחנו לא שולטים על האופן שבו הקורא מבין את הסיפור, ושאין מסקנה חד־משמעית. בספרות מתח, כפי שכבר כתבתי, אותו חופש הוא הכרחי. ברגע שסופר מתח מתחיל לחשוש שהוא יכתוב משהו שיפגע בקוראים, נישאר עם ספרות ילדים עם מסר מעצבן. אצל רולינג אותו חופש, שאין לי ספק שהוא פוגע ומרגיז אוכלוסיות שלמות לגמרי, קיים ולכן הספר 'דם חם' הוא ספר מצוין.

עם זאת, ואחרי שברור שאני ממליץ לקרוא את 'דם חם' וחושב שרולינג התפתחה לסופרת מתח מרשימה, עדיין אני חייב לומר שאפשר היה בכיף להוריד 300־400 עמודים מהספר. זה נכון שרולינג יודעת לכתוב, כך שלא הרגשתי משועמם במהלך הקריאה. ועדיין היה כאן קצת יותר מדי ספר וקצת יותר מדי רצון לסבך את העלילה איפה שלא צריך. •