הערפד במסכה

רוברט פטינסון לא מתכוון להעמיד פנים שהוא לא רצה את התפקיד הזה. אחרי מייקל קיטון, ואל קילמר, ג'ורג' קלוני ובן אפלק - קשה לומר שיש תפקיד יותר מיתולוגי (ופחות טחון) מזה: באטמן. ובכל זאת, פטינסון נלחם עליו. קשה. אחרי שבן אפלק פרש מהתפקיד (בעיקר בגלל ההתמכרות שלו לאלכוהול) ומבימוי מה שהיה אמור להיות סרט הבאטמן הסולו שלו (הוא רק גילם את הדמות בסרטי "ליגת הצדק" לצד גל גדות, שלא נחשבים לשיא הקריירה של אף אחד מהם), נפתח מרוץ בהוליווד.

במשך יותר משנתיים פטינסון ידע שהוא ברשימה מצומצמת של מועמדים איכותיים לעטות עליו את חליפת איש העטלף - יחד עם שחקנים צעירים אחרים שהחלו לצבור לעצמם שם בהוליווד כמו ניקולאס הולט ("המועדפת") ואמרי האמר ("מוות על הנילוס". האמר הואשם מאז בתקיפה מינית, כך שמזל שלא הוא לוהק). לפי הסוכן של פטינסון, הוא היה אובססיבי לגבי הסרט, כחובב הקומיקס מגיל צעיר, ושוב ושוב בדק אם התפקיד שלו. עד ששמע את ה"כן" המיוחל.

"לא, אני לא יכול להגיד את זה", משיב פטינסון במפגש עם עיתונאים כשנשאל האם היו לו התלבטויות אם לקחת את התפקיד המיתולוגי ברגע שהבין שלוהק. בכל זאת, כוכב "דמדומים", סדרת הסרטים הדביקה לבני נוער, הוא לא בהכרח המועמד הראשון כשחושבים על "נסיך האופל" של עולם הקומיקס. "ממש רציתי את זה. זו דמות שנמצאת בסביבה כל כך הרבה שנים, ועיבדו אותה לסרטים משלל ז'אנרים וסוגים. וזה שעיבדו אותה כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה כיוונים שונים, רק מראה שיש כל כך הרבה רבדים לדמות הזו למרות שיש לה מסכה. אפשר לשחק אותה בהרבה צורות שונות, למרות שחצי מהפנים שלך מכוסה. וכמובן יש את המורשת המכבידה של שחקנים שונים ששיחקו את הדמות", הוא מוסיף, "זה משהו שצריך להתמודד איתו".

אבל האמת היא שפטינסון הוא ליהוק מושלם לבאטמן. כן, אתם זוכרים אותו כאדוארד, הערפד המאנפף בחמשת סרטי "דמדומים", או אפילו לפני כן כסדריק דיגורי, נער החלומות מסדרת "הארי פוטר" שהיה גם הקורבן הראשון שלה בסרט הרביעי. אלא ש"דמדומים" נגמר ב־2012, ומאז ועד "באטמן" פטינסון שילם את דמי הרצינות שלו בשורה של סרטים עצמאיים, שבה הוא גם התמודד עם הפרסונה שלו כיפיוף. בין היתר ראיתם אותו (או שלא) בסרטי האיכות "המגדלור", "רובר" ו"מפות לכוכבים". הוא עשה הכל כדי שתשכחו את תדמית החתיך שלו, וגם מתרחק מאור הזרקורים, אחרי משולש האהבה שבסופו קריסטין סטיוארט (בלה מ"דמדומים") זרקה אותו בשביל במאי של סרט אחר. בארבע השנים האחרונות הוא מנהל און־אנד־אוף מערכת יחסים עם הדוגמנית־שחקנית סוקי ווטרהאוס, והשניים חיים בדירה בלונדון אך לא מגיעים לשטיחים אדומים ביחד כדי לא לעורר צהובונים מרבצם.

אז כן, רוב התקדם. לא, הוא לא רצה להיפגש עם הבאטמנים האחרים, הקודמים. "לא רציתי להיות תינוק. 'נו, בבקשה תעזור לי להיות באטמן'", הוא אומר, וחברי צוות השחקנים שמשתתפים במפגש איתנו דרך הזום מתפוצצים מצחוק, נכנעים לשארם של הכוכב האנגלי שכבר בן 35 אבל נראה כמו נער נצחי. ואחרי רגע של פאוזה הוא מוסיף בחיוך מבויש, של הילד כנראה שתמיד רצה להיות באטמן ולא מאמין שקיבל את התפקיד: "בעיקר אמרתי לעצמי 'ככה לא תגלה להם שאתה לא יודע מה אתה עושה'".

באטמן למבוגרים

בסוף הוא כן פגש, במקרה, את אחד הבאטמנים האחרים - המהולל ביותר מהדור הנוכחי, כריסטיאן בייל. "פגשתי אותו במקרה והוא רק אמר לי למה אני צריך לצפות במסגרת התפקיד" (בהופעה בטוק שואו של ג'ימי קימל הוא חשף מה בדיוק אמר לו בייל: "הדבר הראשון זה להבין איך אתה משתין כשאתה לובש את חליפת הבאטמן. אז הלכתי מיד למחרת למחלקת הלבשה ואמרתי - אני צריך מנגנון!"), "אבל בעיקר הוא אמר לי להפוך את זה למשהו משלי. כי כשכהתחלנו לצלם - וצילמנו במשך 156 ימים! - לא היה לי זמן לחשוב".

"באטמן" החדש, שיוצא היום לאקרנים, הוא אכן אחר מכל קודמיו. אפלולי יותר, רציני יותר, ארוך יותר (כמעט שלוש שעות), ומצד אחד מחזיר את באטמן למקורות שלו בקומיקס כמעין בלש, ומצד שני מנסה לעדכן אותו ל־2022. החזון שלו הוא תוצר של אחד הבמאים העולים בהוליווד, מאט ריבס, האיש שעשה את הטרילוגיה החדשה של "כוכב הקופים", שגם היא הצטיינה בחזון עכשווי ורלוונטי, והפכה את סאגת המד"ב, שבסיקסטיז הייתה קלילה למדי, למשל קודר להפליא על השתלטות הבהמיות על האנושות.

"באטמן" הנוכחי, אם תרצו, הוא לגמרי באטמן למבוגרים. האויב המרכזי שלו בסרט, "הרידלר" (שבשנות ה־90 גולם על ידי ג'ים קארי הקופצני ב"באטמן לנצח" מלא הניאונים), הוא רוצח סדרתי מלא חידות ששואב השראה מה"זודיאק" ומגלם אותו אחד השחקנים הקריפיים המשובחים בהוליווד, פול דאנו ("זה ייגמר בדם"). את הפינגווין, שכאן מגולם כפושע בריון בתחילת דרכו, מגלם קולין פארל היפיוף באיפור שהופך אותו לכעור ובלתי מזוהה. את קאטוומן, אשת החתול, מגלמת זואי קרביץ - הבת של לני קרביץ ושחקנית עולה בזכות עצמה. ואחד הדברים היפים בסרט: כמעט לאף דמות לא קוראים בשמה.

"זה אחד הקונספטים המדליקים בסרט, באטמן אפילו לא ממש מוכר כבאטמן. הוא סתם בחור, בחור עם חליפה", מסביר פטינסון, שלמעשלה מגלם גרסה ראשונית, לא לגמרי אפויה, של איש העטלף שרק התחיל את המלחמה שלו בפשע העירוני. "אוקיי, יש לו קצת טכנולוגיה מתקדמת, אבל בסוף הוא סתם בחור שעושה כל מיני דברים, והנה מגיעה דמות כמו הפקח גורדון (ג'פרי רייט) שמאמינה בו ומשתפת איתו פעולה. אפילו המשרת שלו בבית, אלפרד (אנדי סרקיס, גולום בסרטי "שר הטבעות"), לא חושב שהמלחמה הזו בפשע היא כזה רעיון טוב".

התוצאה היא באטמן אחר, צעיר יותר, פחות מנוסה וגם די אבוד. חלק מרכזי מהפסקול מורכב משירים של "נירוונה" ובראשם Something in the Way, וכבר במהלך תהליך העבודה פטינסון והבמאי ריבס הודיעו שקורט קוביין הוא בעצם ההשראה המרכזית לדמות, כשם שקית' ריצ'ארדס מ"האבנים המתגלגלות" היה ההשראה לג'ק ספארו של ג'וני דפ ב"שודדי הקאריביים". "ממש אהבתי איך שילבו את המוזיקה של נירוונה בעלילה", אומר במסיבת העיתונאים דאנו, שמגלם את הרידלר. "הייתה פה מחשבה בתסריט שיש בו משהו אמיתי, פסיכולוגי ועמוק, וחיתנו את זה עם המיתולוגיה של באטמן. לדמות שלי, למשל, אין את התחפושת הירוקה של ג'ים קארי, רק מסכה פשוטה, כי זו דמות בלי כסף. אני מת על ג'ים קארי והייתי אובססיבי לגביו כילד, אבל כאן רצינו לעשות משהו אחר". הוא כמובן מקנח בבדיחה: "האמת שלבשתי תחתונים ירוקים, הומאז' סודי שלי לדמות מהעבר".

פטינסון, מצידו, לא רק שינה את באטמן אלא גם את האלטר־אגו שלו, המיליארדר הצעיר ברוס וויין. כאן פטינסון מגלם אותו כיתום אבוד, בודד, שלא מאוד אכפת לו ממצבו הכספי או ממעמדו בעולם והוא למעשה רק רוצה להיעלם לתוך באטמן, קצת כמו מכור לסמים. "כאן היה טייק מאוד שונה של הדמות הזו. תמיד ראינו את באטמן וברוס וויין כדמות שהיא מאוד בשליטה. דמות שהיא גם גיבור־על, גם פלייבוי שמארח מסיבות וגם אדם בטוח בעצמו. כאן ברוס כמעט נעלם. הוא טיפוס מחוק. מאז שהוריו נרצחו כילד אין לו שליטה בחייו והוא לא טיפל בעצמו. ולכן הדרך היחידה שלו להתמודד היא ההפיכה שלו לאיש אחר, אותו איש עטלף, והוא קצת מכור לזה", אומר פטינסון. "לא במקרה הדבר שהכי מאיים עליו בסרט זה שיגלו מיהו באמת, כי אין שם מישהו. עבורו זה גורל קשה ממוות".

כל חברי הצוות מסכמים באהבה ובחיבה את הצילומים הקשים, שחלקם נערכו בשיא תקופת הקורונה, והניבו פציעות רבות לחברי הצוות (קרביץ המקסימה, שמגלמת את קאטוומן, מספרת שהרגע שהכי הייתה גאה בו זה כשבעטה "בעיטה מושלמת" של הדמות שלה מבלי בכלל להתאמן עליה. "מילולית, התעוררתי משנ"צ", היא אומרת וכולם צוחקים). התקלה שפחות ששים לדבר עליה זה השבתת הסט בגלל העובדה שפטינסון חלה בקורונה, אי־שם בשיא הגל השני, מה שעלה בעוד עיכובים ובעוד כסף. עכשיו הסרט יוצא סוף־סוף לאקרנים, בכל מקום בעולם חוץ מרוסיה (אולפני הוליווד הצטרפו השבוע לסנקציות עליה), והאמת היא שהציפיות בשמיים, כמו גם החששות. בכל מקרה, אל תשאלו את פטינסון על קורונה, ובטח לא על חיים אישיים.

מה שפטינסון כן מוכן לדבר עליו, והוא עושה את זה מקסים, זה איך היה להרגיש כבאטמן. "אני לא יודע אם היה רגע אחד מיוחד. תמיד הרגשתי באטמן", הוא אומר, וכולם צוחקים. "אבל אני כן זוכר את היום הראשון שלבשתי את החליפה. אתה בפנים אז לא מרגיש את עצמך ככזה, ואז יצאתי החוצה לחניון וראיתי לפתע את הצל שלי, עם שתי אוזני העטלף הקטנות. זה היה מוזר ומגניב".