yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 ימים • 03.03.2022
    "נתניהו וברק צירפו אותי לממשלה כדי לתקוף באיראן. הרגשתי שהם רצו שזה יירשם על שמם. אבל התנגדתי"
    שאול מופז היה אמור להיות מטאור פוליטי: עולה שגדל בפריפריה, קצין נועז, רמטכ"ל מוערך ושר ביטחון פופולרי. אלא שההבטחה הפכה להחמצה ומשם לפרישה עגומה. עכשיו הוא שובר שתיקה לכבוד צאת ספרו "המסע הישראלי שלי" ומדבר על הכישלון בקדימה, ההצעות שקיבל בבחירות האחרונות, הקטסטרופה בכהונת אולמרט, הצביעות של ציפי לבני והרגע שבנימין נתניהו סימן עם האצבע על הצוואר: "ישחטו אתכם"
    איתי אילנאי | צילום: גבריאל בהרליה

    בקיץ 76', כחודש לפני שסגן מפקד סיירת מטכ"ל שאול מופז סיים את תפקידו, ניגש אליו אחד ממפקדי הצוותים ביחידה. "אנחנו נפגשים, כל הקצינים ביחידה, לשיחה בחדר הזיכרון", אמר למופז. "נשמח אם תצטרף".

     

    כשהפגישה החלה, מופז היה בהלם. "זו הייתה שיחה קשה", הוא נזכר השבוע. "הקצינים בחדר טענו שמפקד היחידה לא קשוב אליהם ולא דואג להם מספיק. פעם אחת הם אפילו תפסו אותו משקר – המפקד סיפר שהוא יוצא לטיפול שיניים, אבל אז התברר שהוא בכלל נסע הביתה, לחברה שלו. בעיניי זו הייתה שטות, מפקד סיירת מטכ"ל לא צריך לשתף כל קצין זוטר בלו"ז שלו. אבל בסיירת מטכ"ל, שהייתה אז מעין משפחה, זו הייתה דרמה גדולה".

     

     

    מופז, שהרגיש שעומד לפרוץ מרד ביחידה המובחרת, לקח את רשות הדיבור. "אמרתי להם, 'אם יש לכם טענות כלפי המפקד שלכם, תבואו ותגידו לו את זה ישירות. לא מאחורי גבו'. הקצינים קצת זזו בכיסאות, אבל בסוף קיבלו את ההצעה שלי".

     

    מופז יצא מהחדר והרים טלפון למפקד הסיירת, שהיה אז בדיון בקריה. שמו היה יונתן נתניהו, אבל כולם קראו לו יוני. "הוא הגיע ליחידה מהר מאוד", מספר מופז. "הקצינים חזרו על טענותיהם, הפעם בפניו. יוני הופתע והיה נסער מאוד מהדברים. הוא הבטיח לקחת אותם לתשומת ליבו".

     

    היחסים בין מופז ליוני נתניהו היו קרובים. שנתיים קודם לכן נתניהו חיפש לעצמו סגן, ואחרי סדרת ראיונות קצרה בחר לתפקיד ברב־סרן צעיר, שזה עתה סיים את תפקידו כמפקד סיירת צנחנים. "יוני היה איש מאוד מיוחד", אומר מופז. "הוא היה בן 29 ואני בן 26, הכי קרוב אליו בגיל מתוך אנשי היחידה; הוא היה משכיל, אמיץ, איש ספר – אבל מאוד מופנם וסגור. הוא היה אז גרוש וחי עם ברוריה בת זוגו ברמת־השרון, באותו בניין עם אהוד ונאוה ברק. שנינו היינו בשלבי הקמת משפחה, זמן קצר אחרי שהתחתנתי עם אורית. יוני היה מאוד נחוש להצליח כמפקד הסיירת, אבל בתוך הלחץ הזה שבין הזוגיות לניהול היחידה, משהו חמק לו. עד אותה שיחה בחדר הזיכרון, שנינו לא היינו מספיק ערים לדינמיקה שנוצרה בקרב הקצינים ביחידה. יוני יצא מהשיחה איתם 'פצוע'".

     

    כמה ימים אחרי אותה שיחת נזיפה שספג מפקד סיירת מטכ"ל מפקודיו, נחטף מטוס אייר פראנס שעשה את דרכו מנתב"ג לפריז. ארבעה מחבלים הנחיתו את המטוס באנטבה, כשבאמתחתם יותר ממאה בני ערובה ישראלים. סיירת מטכ"ל נבחרה להוביל את הכוח שייצא למבצע החילוץ המורכב בתולדות צה"ל. "עבור יוני, זו הייתה הזדמנות להוכיח את עצמו לקצינים שלו", מספר מופז. "הוא רצה להראות להם מה הוא שווה. אני חושב שבגלל זה הוא רצה להיות בחוד".

     

    ניסה להוכיח לקציניו - ונהרג. יוני נתניהו | צילום: לע"מ
    ניסה להוכיח לקציניו - ונהרג. יוני נתניהו | צילום: לע"מ

     

    רגע לפני העלייה למטוסי הקרנף שייקחו אותם לאוגנדה, ניגש מופז למפקדו. "אמרתי ליוני שהוא צריך למקם את עצמו קצת יותר מאחור, כדי שיוכל לראות את התמונה הכוללת ולפקד טוב יותר על הפעולה", אומר מופז. "יוני אמר שהוא יחשוב על זה במהלך הטיסה".

     

    נתניהו לא שעה לבסוף לעצת סגנו, מופז. לאחר שהחלו היריות בשדה התעופה באנטבה, נתניהו – שהיה בחוליה הקדמית של הכוח – הסתער. "יוני טס קדימה, ונוצר פער בינו לבין האחרים", מספר מופז. "בשלב הזה הוא נורה ונהרג".

     

    לאחר מותו של יוני הגיע אביו, פרופ' בנציון נתניהו, לישראל. האב, שלימד אז באוניברסיטת קורנל בארצות־הברית, ביקש ללמוד מעט על חייו של בנו המת. "במשך כחודש וחצי נפגשתי מדי יום עם בנציון", אומר מופז. "הוא הקליט את השיחות וביקש שאספר לו הכל על יוני. סיפרתי לו כל מה שאפשר לספר, לרבות שיחתנו האחרונה, לפני העלייה למטוסים".

     

    במהלך התקופה הזו קיבל מופז הצצה נדירה ואינטימית, אל קרביה של משפחת נתניהו. "זו הייתה משפחה שלא בילתה הרבה יחד, הם חיו בנפרד", הוא אומר. "חשתי כיצד בנציון מנסה להכיר את הבן שלו, עד כדי כך היה גדול המרחק ביניהם. בנציון היה איש מדהים, אבל הקשר שלו עם הבנים שלו היה שונה ממה שהכרתי במשפחה שלי".

     

    יותר מ־20 שנה אחר כך, כשבן אחר של בנציון נתניהו – בנימין – ייבחר לראש ממשלת ישראל, הוא ימנה את מופז לרמטכ"ל. "ואז קרה משהו מדהים", מספר מופז. "אחרי שמוניתי לתפקיד נאמתי באזכרה ליוני. מדי שנה אחרי האזכרה, משפחת נתניהו נוסעת לבית ההורים בירושלים. בנציון ניגש אליי ושאל, 'אני יכול לנסוע איתך?' חשבתי לעצמי: הבן שלך הוא ראש הממשלה, יש פה שיירה שלמה של מכוניות, למה אתה רוצה לנסוע דווקא איתי? ואמרתי לו, 'בטח, תבוא'".

     

    באזכרה הבאה, שוב ניגש בנציון נתניהו לרמטכ"ל מופז וביקש ממנו טרמפ. "אז כבר לגמרי הבנתי שמשהו קורה בתוך משפחת נתניהו", אומר מופז. "באותו זמן פורסם שלבנציון יש ביקורת על תפקודו של ביבי כראש ממשלה. הבנתי שיותר נוח לו לנסוע ולדבר איתי".

     

    מה לגבי בנימין נתניהו? הוא אי פעם דיבר איתך על יוני?

     

    "לימים, כשכיהנתי ב־2012 כשר בממשלה שלו, נפגשנו באיזו ארוחת ערב וביבי אמר לי שהוא ישמח לראות תמונות ולשמוע סיפורים על יוני. זה היה רגע של געגוע אנושי מאוד לאח שהוא איבד".

     

    × × ×

     

    הקשר המיוחד, האנושי, של מופז עם משפחת נתניהו, הוא רק אחת ההפתעות שמתגלות מקריאה בספרו החדש, "המסע הישראלי שלי" (בהוצאת "ידיעות ספרים"). מדובר באוטוביוגרפיה מרתקת, כתובה היטב, שמגוללת בתנופה את סיפור חייו הסוער של העולה מאיראן, שהתחנך בבית הספר החקלאי בנהלל, התקדם עד לפסגת הפירמידה הצה"לית, הצטרף לפוליטיקה כהבטחה גדולה וסיים את הקריירה הציבורית שלו בקול ענות חלושה, כיו"ר מפלגה בת שני מנדטים.

     

    בספרו מופז גם מותח ביקורת נוקבת על התנהלותו של נתניהו, בעיקר בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה, מתאר את ראש הממשלה אהוד ברק כמי שביצע "ריצת אמוק להסדר" מול הפלסטינים, אך בפועל הוביל לכישלון מאמצי השלום, ואינו חוסך שבטו גם מחבריו למפלגת קדימה, אהוד אולמרט וציפי לבני, שמצטיירים תחת עטו המושחז כפוליטיקאים ערמומיים, אינטרסנטיים וחלשים. "בדיונים הביטחוניים בלטו תכונותיו", כותב מופז על ראש הממשלה לשעבר אולמרט. "יהירות עד כדי שחצנות, התנסחות הדומה לזו של עורך דין". את פגישתו הראשונה עם לבני הוא מסכם כך: "כבר בפגישה הזו הבחנתי בתכונותיה, שאלמד להכיר טוב יותר, כמו השטחיות וחוסר היכולת שלה להעמיק בנושאים, העובדה שהיא לא יוצרת קשר עין, והאינטליגנציה הרגשית הנמוכה שלה, העומדת בסתירה מוחלטת לדימויה בתקשורת".

      

    שונה מהתדמית. לבני | צילום: עטא עוויסאת
    שונה מהתדמית. לבני | צילום: עטא עוויסאת

     

    אך בעיקר, משרטט ספרו של מופז את גלגולי חייו כמעין פורסט גאמפ צה"לי, כזה שנכח כמעט בכל נקודה גורלית בהיסטוריה המקומית והתחכך פעם אחר פעם באושיות הצבא המיתולוגיות של המאה הקודמת: משפחתו עלתה לארץ בעידודה של משפחת הרמטכ"ל משה דיין; בטירונות הוא זכה לביקור של הרמטכ"ל יצחק רבין; ובמלחמת ששת הימים חזה הטוראי מופז במח"ט צנחנים דאז רפאל איתן (רפול), ראשו מבצבץ מתוך הזחל"מ כשהוא חבוש כומתה אדומה במקום קסדה, והוא שועט לעבר תעלת סואץ ומרסס לכל עבר ממקלע כבד "כמו משוגע".

     

    בהמשך, ולאחר שבקשתו להתקבל לקורס קצינים סורבה שלוש פעמים, נאלץ מופז להוכיח עצמו כמפקד מבריק בשדה הקרב ורק אז נשלח לבה"ד 1. כקצין השתתף כאמור במבצע אנטבה, היה מפקד אוגדת איו"ש בעת הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה ובאירוע החטיפה של נחשון וקסמן ז"ל, פיקד על צה"ל בנסיגה מלבנון, בלכידת ספינת הנשק קארין איי ומבצע חומת מגן ("האירוע המכונן של הקריירה שלי"), וזו רק רשימה חלקית.

     

    גם באזרחות הוא המשיך למצוא עצמו בצמתים המרכזיים בציבוריות הישראלית: הוא מונה בניגוד לרצונו לשר הביטחון בממשלתו של אריאל שרון; היה מאבות ההתנתקות ("שרון שאל מה דעתי על פינוי שלושת היישובים המבודדים ברצועת עזה, כפר דרום, נצרים ומורג, במטרה ליצור מציאות שונה", הוא כותב בספרו. "אמרתי לשרון שאם הוא כבר רוצה לעשות צעד משמעותי, הצעד המתבקש הוא פינוי היישובים ברצועה כולה"); מותג כפוליטיקאי זגזגן ואופורטוניסט כשנטש את הליכוד וערק עם שרון לקדימה שבוע בלבד לאחר שהצהיר: "הליכוד הוא ביתי ובית לא עוזבים"; וגולת הכותרת - ב־2012, כיו"ר מפלגת קדימה בת 28 המנדטים, נכנס מופז באישון ליל לממשלתו המתפוררת של נתניהו, מנע ברגע האחרון את פיזור הכנסת, ובכך ריסק את האלטרנטיבה השלטונית היחידה לליכוד והנציח את מעמדו של נתניהו כראש ממשלה לעשור הבא.

     

    על המהלך הזה מופז לא מתחרט גם היום. "טענתי שעם 28 מנדטים אתה צריך להיות בקואליציה ולהשפיע", הוא מסביר. "ציפי לבני גם ככה עמדה לפלג את קדימה וזו הייתה שאלה של זמן מתי נתפורר. בפועל, לא היינו אלטרנטיבה שלטונית לפני שנכנסנו לממשלת נתניהו, ולא אחרי".

     

    ובכל זאת, לא היית אמור להבין בזמן אמת שנתניהו רוצה להכניס אותך לממשלתו רק כדי לרסק את קדימה, כפי שאכן קרה?

     

    "כבר אז רמת האמון שלי בנתניהו לא הייתה גבוהה. יכול להיות שהייתי תמים מדי, אבל אני חושב שמטרת־העל של נתניהו לא הייתה לפרק את קדימה, אלא לאפשר לו ולברק לצאת לתקיפה של מתקני הגרעין באיראן. זו הייתה הסיבה שהוא רצה אותי בממשלה".

     

    "נתניהו לא רצה לפרק את קדימה, אלא לאפשר לו ולברק לתקוף באיראן". נתניהו וברק | צילום: יובל חן
    "נתניהו לא רצה לפרק את קדימה, אלא לאפשר לו ולברק לתקוף באיראן". נתניהו וברק | צילום: יובל חן

     

    בית המידות שלו בכוכב יאיר ממוקם ממש בקצה היישוב המטופח, וניתן לראות ממנו בקלות את בתי היישוב הפלסטיני פלאמה הסמוך, מעברה השני של גדר ההפרדה. כשמופז מונה לרמטכ"ל, הקרבה לפלאמה עשתה לשב"כ כאב ראש רציני. "הם אמרו לי שאני צריך לעבור דירה", מחייך מופז. "אמרתי להם שאני לא זז לשום מקום". הפתרון נמצא בדמות חומת בטון שהוקמה לאורך החזית הדרומית של הבית, ונועדה למנוע ירי טילים לעבר בית משפחת מופז. החומה נותרה על תילה עד היום ומסתירה לדאבון הלב את השדה הסמוך, שעכשיו ממלאת אותו פריחת הכלניות.

     

    בשנים שחלפו מאז פרש מהפוליטיקה ב־2015, מיעט מופז להתראיין ולהביע את דעתו. את פרצופו לא פגשתם בפאנלים הביטחוניים שהתכנסו בערוצי הטלוויזיה, ואת עסקיו הוא מנהל מתחת לרדאר. מחשבות על חזרה לזירה הפוליטית אין לו. ממש לא. "וזה לא שלא היו אליי פניות, אפילו לקראת מערכת הבחירות האחרונה", הוא מגלה. "סירבתי לכולן".

     

    הוא בן 73, אב לשני בנים ושתי בנות שמילאו תפקידים משמעותיים בצה"ל (אחד מהם עודנו משרת בתפקיד בכיר ביחידה מיוחדת), וסב לעשרה נכדים. לבוש ג'ינס וטישירט, קרחתו המפורסמת מנצנצת באור המנורה, הוא נראה שלו. גם כאשר הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי מישהו, הוא עושה זאת ברוגע.

     

    לפני שנתיים, כשמגפת הקורונה פינתה לו שפע של זמן, הוא התפנה לכתיבה. פעולה שאליה הוא חזר מעת לעת בחייו. זה קרה לראשונה אחרי מלחמת יום הכיפורים, ש"נצרבה אצלי בראש, בנפש ובזיכרון", הוא אומר; הפעם השנייה הייתה כשפיקד על אוגדת איו"ש בימי אוסלו. "ואני זוכר כיצד עמדנו על גג מפקדת האוגדה בבית אל וראינו את דגלי אש"ף מורמים ברמאללה. לי הייתה תחושה שעומד להיות הסדר עם הפלסטינים. התבדיתי", אומר מופז.

     

    הכתיבה של מופז הפכה לשוצפת לאחר שמונה לרמטכ"ל. בפנקסי ספירלה עבים וצהובים, שהוא צורר בקפידה בארון שבחדר העבודה שלו עד היום, החל לשרבט מחשבות, תובנות וזיכרונות. מדובר בתיעוד נדיר בזמן אמת, מנקודת מבטו של המצביא הלאומי, שמשרטט בכאב רב את המעבר מתקוות השלום הגדולות של סוף שנות ה־90 אל פיגועי המתאבדים הקשים של ראשית שנות האלפיים. אחת התקופות המטלטלות בתולדות ישראל.

     

    "כשסיימתי את תפקיד הרמטכ"ל התחלתי לחשוב על לקחת את הפנקסים האלה ולכתוב בעזרתם משהו", אומר מופז. "אבל החיים שאבו אותי לעסוק בתפקידים שעשיתי, כמו שר הביטחון". במשך שנה וחצי הלך כמעט מדי יום לארכיון צה"ל, שם ישב בחדר, עטה מסכה ונבר במסמכים. את המידע שליקט חיבר לשרבוטי הפנקסים הצהובים ולזיכרונות שאגר במוחו. התוצאה היא ספרו החדש, מעין פנקס שירות שמתחיל בלידתו באיראן ומסתיים בתפקידו הנוכחי, כמייסד וכחבר הוועד המנהל של עמותת "עתידים", שמטרתה לשלב צעירים מהפריפריה בליבת העשייה הביטחונית, הכלכלית והחברתית, באמצעות חינוך למנהיגות ולימודי טכנולוגיה ומדעים.

     

    "אני מאוד מאושר שהתקופה הזו מאחוריי", הוא אומר לאחר שאני שואל אותו האם הוא מודע לדימוי הציבורי שלו, כפוליטיקאי לא מוצלח במיוחד. "עשיתי את מה שעשיתי בתרומה לביטחון, ולא הצלחתי בפוליטיקה. היום אני שלם עם עצמי לגמרי".

     

    × × ×

     

    הוא נולד ב־1948 בטהרן. סבו אימץ את שם המשפחה מופזז־קאר – "עבודת זהב" בפרסית – אותו יעברת בהמשך למופז. לארץ עלה בגיל תשע, ופרט לתבשילי הגורמה סַבְּזי והגוֹנדי הפרסיים, כמעט ואין לו זיכרונות מילדותו באיראן. בגיל 14, לאחר שהמפעל שהקים אביו קרס ובעוד המשפחה מתקשה להסתדר כלכלית, נשלח מופז ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל. באוקטובר 1966 התגייס מלא מוטיבציה לצה"ל וזומן למבדקים לקורס טיס, שם גילו לו, בטעות, רשרוש בלב. הוא נאלץ להמתין כחודש עד לגיבוש לחטיבת הצנחנים, ובינתיים שירת כפקיד בשלישות הצבאית ברמת־גן. כן, הרמטכ"ל ה־16 של צה"ל החל את שירותו הצבאי כג'ובניק האולטימטיבי. "זה היה מדכא", הוא אומר.

     

    בהמשך ניסה להתקבל לקורס קצינים שלוש פעמים, ובכל פעם נדחה. "וזה יותר כואב מלקבל שני מנדטים בבחירות", הוא צוחק. "באותה תקופה המבדקים הורכבו מתרגילים קבוצתיים, ולא הייתי מהצועקים והצעקנים. הבוחנים לא התרשמו ממני יותר מדי".

     

    כשהוא נשאל אם ההחלטה שלא לקבלו לקורס קצינים הייתה קשורה גם במוצאו העדתי, מופז נזעק. "מה פתאום", הוא אומר. "אף פעם לא חוויתי קיפוח, וגם לא ניגנתי על זה מעולם. אצלנו במשפחה זה טאבו".

     

    בספרך אתה כותב כיצד במסגרת הפריימריז מול לבני על ראשות קדימה, היועץ האסטרטגי ארתור פינקלשטיין המליץ לך להדגיש את הזהות העדתית שלך.

     

    "ולא הסכמתי".

     

    יש פוליטיקאים שעשו קריירה מהמוצא העדתי שלהם.

     

    "פלגנות ושיסוי זה לא האופי שלי. זה נורא, לא יכולתי לפעול כמו אחרים רק כדי להרוויח שתי נקודות פוליטיות".

     

    כשאתה שומע את ח"כ דודי אמסלם נואם בכנסת על "החונטה שיושבת בבית המשפט העליון", מה זה עושה לך?

     

    "בכנסת יש היום שימוש בשפה בוטה. מה אתם רוצים, שתלמידי תיכון יחקו את השפה שלכם? שידברו בטונים האלה? אם אתה נבחר ציבור, תתנהג כמו נבחר ציבור! חוץ מזה, שיטת הממשל שלנו בעייתית מאוד. היציבות הפוליטית מביאה את הפתרונות הטובים ביותר, ובישראל אין יציבות".

     

    מה אתה מציע?

     

    "לשנות את שיטת הממשל. פשוט מאוד – המפלגה הגדולה ביותר מרכיבה ממשלה לארבע שנים. הבעיה שלנו היא ריבוי המפלגות. ברגע שיתחילו להיווצר פה גושים, תהיה יותר יציבות".

     

    נתניהו היה ראש ממשלה 12 שנים ברציפות, לשיטתך גם זו יציבות.

     

    "אבל תראה כמה ממשלות הוא החליף, כמה אג'נדות הוא הפריח לאוויר העולם. זה מטורף. מדינה לא יכולה להתנהל ככה".

     

    מה דעתך על הממשלה הנוכחית?

     

    "זו ממשלה שמורכבת מהרבה מפלגות, בעלות אג'נדות שונות לחלוטין, ולכן חייבת להסכים על הכל. זה משתק. אם רוצים לנהל את חיי היום־יום, זה בסדר. אבל הממשלה הזו לא יכולה להסתכל לעתיד, לקבל החלטות אסטרטגיות ולשנות את מצבה של ישראל".

     

    השבוע התנהל בממשלה הזו משא ומתן על חוק "הגדלות הרמטכ"ל". שר הביטחון גנץ, שגם היה פקוד שלך, שם את כל משקלו הפוליטי על העניין הזה.

     

    "המאבק של גנץ צודק לחלוטין. זה שבדיוני התקציב צה"ל באחת הופך לאויב העם, זה אחד הדברים הקשים ביותר".

     

    בתקופה של יוקר מחיה הולך וגואה, לא סתם אזרחים "פותחים עיניים" על הפנסיות הגבוהות לאנשי הקבע.

     

    "אני מציע לכל מי ש'פותח עיניים' שיבוא לשרת. הפנסיות לאנשי הקבע זה כסף קטן לעומת התשלומים הקואליציוניים. זה כסף לרפד פוליטיקאים. פה אתה לפחות מרפד לוחמים".

     

    מפרשת נחשון וקסמן, מופז – אז מפקד אוגדת איו"ש – זוכר לטובה את התנהלותו של ראש הממשלה יצחק רבין, שלאחר כישלון פעולת החילוץ התייצב מול המצלמות ולקח אחריות. את התנהלותו של מחליפו של רבין בתפקיד, מופז פחות העריך. "הקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, מהזווית שלי כרמטכ"ל, הייתה רעה", הוא פוסק.

     

    בעיקר זוכר מופז את סרבנותו של נתניהו להתקדם בהסכמי אוסלו, ואת החלטתו ה"נמהרת ופזיזה" כהגדרתו, לפתוח את מנהרת הכותל ב־1996, מה שהוביל למהומות שגבו את חייהם של 17 חיילי צה"ל. "כשאתה הולך למהלכים עם השלכה ומשמעות על הביטחון, לא יכול להיות שכראש ממשלה לא תתייעץ עם אנשי הביטחון שלך", אומר מופז. "אי־אפשר לפתוח את מנהרת הכותל בשעה שיש את הסכמי אוסלו, מתח עצום מול הפלסטינים ואת יאסר ערפאת שהוא ארכי־טרוריסט, מבלי להתייעץ".

     

    מה דעתך על הקדנציות הבאות של נתניהו כראש ממשלה?

     

    "הוא איש מוכשר, אבל התנהגותו הלכה והידרדרה. אתה לא יכול להתנהג כמשפחת מלוכה, במדינה שבה רוצים מנהיג שבא מהעם. זה לא עובד. אני מאחל לנתניהו שייצא זכאי מכל התיקים שהוא מואשם בהם, אבל הסיפור המשפטי הזה הוא לא בלוף. יש שם בעיה".

     

    דיברת על נתניהו שמקבל החלטות ביטחוניות מבלי להתייעץ עם גורמי הביטחון. לפחות במקרה אחד נוסף – מכירת הצוללות הגרעיניות למצרים – נתניהו קיבל החלטה ביטחונית גורלית מבלי להתייעץ עם איש.

     

    "אם זה אכן קרה, בעלי התפקידים באותה תקופה – רמטכ"ל, שר ביטחון – היו צריכים מיד לקום. הרעש שנעשה סביב המכירה למצרים לא היה צריך להתעורר שנים אחר כך. ברור שיש שם משהו. אם נתניהו אישר מכירת צוללות למצרים והסתיר את זה מהרמטכ"ל ומשר הביטחון, זו תקלה אדירה".

     

    לאחר פרישתו מצה"ל ב־2002 נסע מופז ללימודים בארצות־הברית, אך לימודיו נקטעו תוך זמן קצר: יו"ר מפלגת העבודה בנימין (פואד) בן אליעזר פרש מתפקיד שר הביטחון, מהלך שאיים על המשך כהונתו של שרון כראש ממשלה. "עוזרו הקרוב של שרון, דובי וייסגלס, צילצל אליי לארצות־הברית ואמר לי, 'תחזור מיד'", מספר מופז. "כשאמרתי לו שאני לא מעוניין לחזור הוא אמר, 'אין שר ביטחון! תבוא!'" כשמופז נחת בארץ, בתקשורת דיווחו על מינויו לשר ביטחון, עוד לפני שהוא עצמו הסכים להצעתו של שרון.

     

    מינויו לשר הביטחון, חודשים בודדים אחרי סיום כהונתו כרמטכ"ל, הוצג על ידי שרון כמינוי "מקצועי". "חזרתי ארצה ביום חמישי", מספר מופז. "ביום שישי הייתה האזכרה של אבי. שרון צילצל אליי איך שנחתי וביקש לבוא אליי הביתה. אמרתי לו שאני צריך קודם לדבר עם המשפחה. אני התלבטתי מה לעשות, אבל הילדים שלי אמרו לי, 'צריכים אותך, קוראים לך'. הם לא חשבו על הממד הפוליטי, וגם אני לא. במוצ"ש הודעתי לשרון שתשובתי חיובית".

     

    מופז יהיה הראשון להודות, שהמחשבה שיוכל לכהן כשר ביטחון לא פוליטי הייתה נאיבית. "לא תיארתי לעצמי את המהירות שבה אשאב פנימה", הוא מספר. ואכן, פחות משבוע לאחר כניסתו ללשכת שר הביטחון אירע פיגוע בקיבוץ מצר: מחבל פלסטיני שחדר לקיבוץ רצח חמישה ישראלים, בהם אם ושני ילדיה. "הגעתי לשם מיד והמחזה היה מזעזע", מספר מופז. "אמרתי לאריק שהוא צריך לבוא לראות את זה גם. באותו ערב בקיבוץ מצר הוא תפס אותי בצד, זה היה לפני הפריימריז על ראשות הליכוד מול נתניהו, ואמר לי, 'אני צריך אותך גם במשרד הביטחון וגם בליכוד. תצטרף לליכוד'".

     

    שרון היה זקוק לתמיכתו של מופז בתוך המפלגה מול נתניהו, שהתמודד מולו על ראשות התנועה וחיזר בעצמו אחרי מופז. "חזרתי הביתה והתייעצתי עם המשפחה", מספר מופז. "בסוף הצטרפתי לליכוד למרות שהבית שאני בא ממנו זה מפא"י ומפלגת העבודה. עבור אבי, רבין היה חצי אלוהים. גם אני הייתי בעמדות האלה".

     

    אז על בסיס מה אתה מחליט להצטרף לליכוד? זה בטח לא על בסיס אידיאולוגיה.

     

    "חשבתי שאבוא להיות שר הביטחון, שנה־שנתיים, וזהו. לא חשבתי שאהיה פוליטיקאי".

     

    × × ×

     

    חוסר המיומנות הפוליטית של מופז הגיע לאחד משיאיו עם פרישתו של שרון מהליכוד והקמת מפלגת קדימה בסוף 2005. ב־3 בדצמבר אותה שנה כתב מופז מכתב למתפקדי הליכוד, ובו הודיע כי יישאר במפלגה משום שהיא התנועה איתה הוא מזדהה אידיאולוגית: "אני החלטתי שאני נשאר בליכוד וזהו. אם שרון רוצה לשנות את הכיוון שלו ולהקים מפלגה חדשה, זה לא אומר שבהכרח צריך להצטרף אליו. אני מאמין בדרך. היום, כשאני צריך לבחור, בין הדרך לאיש, בחרתי בדרך". שמונה ימים לאחר מכן כבר בישר מופז על פרישתו מהליכוד והצטרפותו לקדימה בראשות שרון, שהבטיח למופז שימשיך לכהן בתפקיד שר הביטחון בממשלתו.

     

    תסביר.

     

    "לא הייתי בלופ של הקמת קדימה ולא בכל הגי'פה הזו של מפלגה חדשה, כי לא הייתי חבר כנסת. אחרי שזה קרה, נקלעתי לישיבת שרי הליכוד שעסקה בשאלה מה עושים עכשיו".

     

    מה אתה רואה באותה ישיבה?

     

    "את הפייגלינים שנכנסו לתוך הליכוד. התחלתי לשמוע את המשנה שלהם ואמרתי, 'רגע אחד, אני הולך להיות עכשיו אחד מהם?' לא מצאתי את עצמי שם".

     

    איש לא יכול היה לדעת באותו רגע, שבתוך זמן קצר יתקוף את שרון אירוע מוחי, שיכניס אותו לתרדמת ארוכה. את מקומו תפס מי שנשא אז בתואר ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט. מופז לא התלהב מהאיש כבר מהרגע הראשון. "זו לא הייתה השפה של שרון, שלי, של ברק, ואפילו לא של נתניהו", כותב מופז על אולמרט בספרו. "זו הייתה שפה אחרת שממנה השתמע שדוברה יודע הכל, אף שלא היה לו שמץ של הבנה אסטרטגית מעמיקה בנושאי ביטחון. לא הייתה לאולמרט כל יכולת לעצום את העיניים ולראות את התמונה המלאה, וגם לא האחריות הדרושה למנהיג".

     

    יאמר אולמרט שאתה ביקורתי כלפיו, רק כי בהמשך הוא לא מינה אותך לשר הביטחון בממשלתו.

     

    "שטויות. קיבלתי את זה בפרופורציות. נכון שציפיתי שיסתכל לי בעיניים ויגיד לי את האמת. הוא היה יכול להגיד, 'זה לא מסתדר לי פוליטית'. לא שמעתי את זה מאולמרט, אלא מהרדיו. איבדתי את כל האמון שלי בו כבן אדם, לא כראש ממשלה".

     

    מופז נאלץ לפנות את כיסאו במשרד הביטחון לטובת עמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה ושותפו הקואליציוני הבכיר של אולמרט, שנכנס לתפקיד ללא ניסיון ביטחוני. מופז הסתפק במשרד התחבורה ובמושב בקבינט המדיני־ביטחוני, שבו היה בעל הניסיון הביטחוני הרב מכולם. ואז פרצה מלחמת לבנון השנייה. "זו הייתה קטסטרופה", אומר מופז על האופן שבו ניהלו אולמרט ופרץ את המלחמה.

     

    יהירות בלי הבנה. אולמרט | צילום: יונתן בלום
    יהירות בלי הבנה. אולמרט | צילום: יונתן בלום

     

    מדוע?

     

    "ראיתי שאולמרט לא מבין מה הוא עושה. החל ממה זו הכרעה במציאות של לבנון, עבור באיך נכון להפעיל את הכוח, ועד למתי מגייסים מילואים, הוא פשוט לא קלט. הוא ועמיר פרץ רצו ללכת למבצע מוגבל, אבל קיבלו החלטות של מלחמה. כשניסיתי להסביר לאולמרט שהוא עושה בפועל מהלכים של מלחמה, הוא לא היה מוכן להקשיב.

     

    "עד היום אומרים שמלחמת לבנון השנייה הייתה ניצחון גדול", הוא אומר השבוע. "נכון שמאז יש הרתעה הדדית בינינו לבין חיזבאללה, אבל ועדת וינוגרד בעצמה קבעה שזו הייתה המלחמה היחידה שישראל הפסידה בה, ולא ניצחה".

     

    מלחמת לבנון והחקירות נגד אולמרט הובילו להתפרקות ממשלתו והקדמת הבחירות. בשלב זה יצא מופז לקרב ראש בראש מול ציפי לבני על ראשות קדימה. המנצח ביניהם, כך היה ברור, יתמודד מול נתניהו והליכוד על ראשות הממשלה.

     

    בפריימריז על ראשות המפלגה הפסיד מופז על חוט השערה – לבני השיגה 431 קולות יותר ממנו. את דעתו עליה הוא לא מסתיר לרגע. "החיבוק של התקשורת, והיותה האישה היחידה שעמדה בראש מפלגה, נתנו ללבני תנופה ענקית. אבל היה פער מאוד גדול בין הדימוי הציבורי שלה לבין מה שהיא באמת; היא לא מעמיקה, היא הייתה שלוש־ארבע שנים שרת החוץ ולא עשתה דבר, לרבות במלחמת לבנון השנייה. רק הצהרות, שעליהן הלוחמים שלנו שילמו בהרבה דם. זה היה פשוט סיפור רע".

     

    לאחר הניצחון הדחוק של לבני בפריימריז, זכתה קדימה ב־28 מנדטים והקדימה את הליכוד של נתניהו, שקיבל 27 מנדטים. למרות זאת, לבני לא הצליחה במגעים הקואליציוניים ונתניהו מונה לראש ממשלה. בהמשך התמודדו מופז ולבני שוב על ראשות קדימה, והפעם ניצח מופז בהפרש ניכר. הוא מצא עצמו כיו"ר המפלגה הגדולה בכנסת, אך יושב באופוזיציה. מצב שמזכיר את נתניהו של ימינו.

     

    ניצחונו של מופז עירער את מעמדה של לבני, ושמועות על עזיבתה את המפלגה החלו להתפשט. "בפגישתנו היא הייתה מרוחקת וצוננת", הוא כותב בספרו. "ציפיתי שכמוני היא תתאושש ותיכנס מתחת לאלונקה. מנהיג לא אמור לדאוג רק לעצמו. הצהרותיה שיחד ננצח את ביבי, היו רלוונטיות כנראה רק כשהייתה מספר אחת". ימים ספורים אחר כך התפטרה לבני מהכנסת.

     

    כשהוא באופוזיציה, ללא לבני, ובעוד הפילוג במפלגת קדימה הולך והופך למוחשי, הפך מופז לברווז צולע מבחינה פוליטית. במקביל, גם הקואליציה של נתניהו החלה להתפרק. ב־7 במאי 2012 כבר החלו בכנסת הצבעות על הקדמת הבחירות. בערב, נקרא מופז לפגישה בבית ראש הממשלה נתניהו בבלפור. בספרו כותב מופז כיצד נתניהו העביר את ידו על צווארו ואמר: "אתם הולכים לשחיטה. על פי הסקרים, אתם מתחת לאחוז החסימה. שיניתי את דעתי, אני מבקש לבדוק איתך אפשרות להקמת ממשלת אחדות לאומית".

     

    מופז שוכנע רק לאחר שסחט מנתניהו הבטחות כמו העברת חוק טל לשוויון בנטל, האצת המשא ומתן מול הפלסטיניים ושינוי שיטת הממשל, שכולן הופרו בהמשך. למחרת בבוקר התברר כי הכנסת לא תתפזר וכי קדימה תיכנס לקואליציה. זו הייתה, ללא ספק, שירת הברבור של מופז כפוליטיקאי.

     

    כעת חושף מופז, לראשונה, את מה שלדעתו עמד מאחורי רצונו של נתניהו, ושל שר הביטחון שלו ברק, להכניסו לקואליציה.

     

    "בזמן שעורכי הדין ניסחו את ההסכם הקואליציוני, הגיעה הבומבה", אומר מופז. "ביבי ביקש שנישאר לבד והעלה את נושא איראן. ההסכם הקואליציוני המתגבש לא עניין אותו. הוא רצה לבנות קבינט חדש, שיהיה בו רוב לתקיפה באיראן. אמרתי לו שהוא יודע את דעתי על תוכנית התקיפה, ואיימתי שאעזוב את החדר אם נושא איראן יוזכר אפילו ברמז כחלק מההסכם הקואליציוני".

     

    מופז היה ונותר מתנגד נחרץ לתקיפה באיראן. "ישראל לא יוצאת למלחמה על משהו שרמת הסיכון בו גבוהה מאוד, והאפקטיביות שלו נמצאת בסימן שאלה", הוא מסביר. "גם אם היינו תוקפים באותה נקודת זמן, היכולת של האיראנים להחזיר את המצב לקדמותו הייתה יחסית מהירה, והסיכון שתהיה פה מלחמה אזורית היה גבוה. אבל לתחושתי באחוזים גבוהים, נתניהו וברק רצו לתקוף באיראן גם כדי שהתקיפה תירשם על שמם. נתניהו חשב שהאמירה שלי בקבינט, כרמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר, בעד תקיפה באיראן, תשנה את מאזן הכוחות בקבינט, שם הייתה למהלך התנגדות.

     

    "אחרי שכבר נכנסתי לקואליציה הוזמנתי לדיון אצל שר הביטחון ברק, יחד עם היועצים הפוליטיים, להרמת כוסית. אחרי שאנחנו מרימים כוסית היועצים הפוליטיים יוצאים, וברק אומר לי שהוא רוצה להכניס את אנשי המודיעין. 'אני רוצה שתראה את תוכנית התקיפה', הוא אומר לי. אמרתי לו שאני לא מעוניין לראות. הייתי מספיק בקיא בנושא הזה מתוקף התפקידים הקודמים שלי. השב"כ התנגד לזה, הרמטכ"ל ולדעתי גם המוסד. זה היה בשבילי רגע מכונן. אמרתי, 'רגע, כל הקואליציה הזו התבשלה כדי להעביר את התקיפה באיראן? זה נורא'. לא הייתי מוכן לדבר על זה, כי הייתי נגד".

     

    מופז מעולם לא התאושש מהכניסה החפוזה לממשלת נתניהו וברק. בבחירות 2013, שנערכו זמן קצר אחר כך, זכתה קדימה בראשותו לשני מנדטים בלבד. התרסקות מפוארת. "המדגמים בערב הבחירות ניבאו שלא נעבור את אחוז החסימה", הוא מספר. כשקמתי בבוקר למחרת, אמרו לי שבכל זאת נכנסו עם שני מנדטים. להגיד לך ששמחתי?"

     

    בבחירות 2015 מופז כבר לא השתתף. "שירתי את המדינה 50 שנה, בתקופות סוערות, ברצף", הוא אומר. "היו אנשים שאמרו לי שאני צריך להישאר על הגלגל. אני אמרתי שהייתי מספיק זמן על הגלגל".

     

    בשנים האחרונות הוא פעיל כאיש עסקים מול ממשלות של מדינות שמקיימות קשרים דיפלומטיים עם ישראל, ומחבר בינן לבין חברות סייבר ישראליות. "זה ברור שרציתי להיות פוליטיקאי מצליח, להתקדם ולהגיע לראש הפירמידה", הוא מודה. "אבל אצלי יש גבול מה מותר וצריך לעשות בשביל להשיג את היעדים האלה. הסיפור הפוליטי שלי הוא פעם ראשונה התמימות, פעם שנייה חוסר ניסיון, אבל יותר מהכל, חוסר הרצון ללכלך את הידיים".

     

    לאיזה תפקיד אתה הכי מתגעגע?

     

    "כרמטכ"ל הגשמתי את פסגת שאיפותיי. זו הייתה תקופה יוצאת דופן, שבה יכולתי לבטא את עצמי. התפקיד השני שאני מתגעגע אליו הוא מפקד בה"ד 1. בשבילי זה היה דבר מאוד חשוב".

     

    לבני: "השימוש נגדי בדם חיילינו - נוראי ומקומם"

    מציפי לבני נמסר בתגובה: "מופז לא השלים עם ההפסד בפריימריז (מתברר שעד היום) והמשיך לירות בתוך הנגמ"ש. השימוש נגדי בדם חיילינו ביחס למלחמת לבנון השנייה הוא נוראי, מופרך ומקומם. השקט מלבנון שנמשך שנים הוא בזכות השילוב בין המכה הצבאית הקשה וההחלטה הבינלאומית שכללה צעדים מעשיים נגד חיזבאללה ואיפשרה את סיום המלחמה. אני שמחה שיכולתי לתרום במעורבותי בהחלטות אלה לשלום חיילי צה"ל ולביטחון ישראל. מאחלת למופז בריאות והצלחה בהמשך חייו".

     

    itayilnai@hotmail.com

     


    פרסום ראשון: 03.03.22 , 00:21
    yed660100