מספיק בקושי

המורה לאמנות יעל קציר תפתח את תלוש המשכורת שלה גם החודש, ותרגיש שוב את המחנק הזה בגרון. 4,000 שקלים בלבד ייכנסו לחשבון, סכום שלא יאפשר לה בשום אופן פשוט להתקיים. אז היא יוצאת לנקות בתים. כמוה יותר מדי מורים בישראל, ברמות ותק משתנות, כאלה שחלמו על המקצוע עוד כשהיו תלמידים, מרגישים יום־יום ושנה־שנה - בתלוש השכר המעליב ובשגרת היום המפרכת שלהם - שהחינוך כבר מזמן לא נמצא בראש מעייניה של המדינה. אפילו לא קרוב. למרות הכל הם מגיעים בכל יום לבית הספר חדורי תחושת שליחות. מדי פעם הם שומעים על עוד מקרה של אלימות כלפי מורים בכיתות, או חווים אותה על בשרם, אבל עושים מה שצריך כדי להמשיך - בזמן שחברים שלהם מרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש בהייטק ואומרים להם “תבואו גם”. הרחק מהבונוסים המפנקים וממסיבות הבריכה, חלק לא מבוטל מהם נאלץ להסתדר עם שכר מינימום, שלפי עסקת החבילה החדשה במשק אמור לעלות בקרוב במאה שקל בחודש - תוספת של 54 אגורות בשעה - וצפוי להגיע בפעימות עד סוף 2025 ל־6,000 שקלים (לעומת 5,300 שקלים כיום). עבור אותם אנשי הוראה, התוספת ההדרגתית והמועטה הזאת היא עניין חשוב. וזה לא צריך להיות ככה.

אבל אם אתם שואלים את הממשלה, אולי בעצם כן. תשדיר של משרד האוצר שיצא בתחילת השנה כחלק מקמפיין שמתגאה באפשרות לעשות תיאום מס מהנייד, הראה מה מדינת ישראל באמת חושבת על האנשים שאחראים לעזור לילדים ולילדות שלכם לגדול ולפרוח. “תכירו את מירב”, אומר הקריין, “בלילות מנגבת את הבר, בבקרים מנגבת לבר. תכירו את יואב, גם מדריך כושר במכון, וגם מורה לספורט בתיכון”. 36 שניות הספיקו כדי להעביר היטב את המסר. אם אתם עוסקים בהוראה, כל סוג של הוראה, זה בעצם די הגיוני שתצטרכו לג’נגל בין משרות מסביב לשעון: בבוקר ללמד 30 תיכוניסטים מתמטיקה, בצהריים לבדוק מבחנים ובערב להמשיך למשמרת אבטחה או מלצרות.

עבור לא מעט מורות ומורים התשדיר העצוב הזה הוא מציאות עגומה. לפי הדוח האחרון של הלמ”ס, מ־2019 חלה עלייה של 28 אחוז במספר עובדי ההוראה שנוטשים את המקצוע בחמש השנים הראשונות. ולא רק זה: לפי דוח של ה־OECD לשנת 2021, בשנת 2020 השכר השנתי של מורה בישראל עומד על פחות משני שלישים בהשוואה לשכר הממוצע של מורה במדינות המפותחות החברות בארגון.

“הגענו לקצה, המערכת קורסת”, זועקים בהסתדרות המורים, שמתריעה על מחסור של אלפי עובדי הוראה בספטמבר הקרוב. “איך יכולים עובדי הוראה לתת את החינוך המיטבי אחרי לילה של ריצה מתישה הלוך ושוב בין שולחנות במסעדה? ולמה בכלל לטרוח ללמוד הוראה? הרי בתנאי השכר הנוכחיים אולי באמת עדיף לעבוד במלצרות. הגיע הזמן להתעורר. כל הגורמים: הממשלה, משרד האוצר, משרד החינוך וציבור ההורים צריכים לשלב ידיים ולהציב את העלאת שכר עובדי ההוראה כמשימה לאומית. מה שבטוח: השכר המעליב של עובדי ההוראה גורם להם לברוח כל עוד נפשם בם". ובכן, למרות הקושי הרב, יש מי שעדיין מנסים להישאר מורים.

"פגשתי את יפה בן דויד בעבודה בזאפה, ואמרתי לה, 'תראי, אני צריכה לעבוד עד מאוחר ולקום למחרת מוקדם לעבודה עם התלמידים'"

הדר זגורי, בת 28

מחנכת כיתות א'–ב' בבית ספר רמת החייל בתל–אביב ומארחת בזאפה

מרוויחה מהוראה: 6,400 שקל

תמיד אהבתי ילדים ואת מקצוע החינוך. יש לי תואר ראשון בחינוך יצירתי לגיל הרך. היום, זו שנה רביעית שבה אני מחנכת בבית הספר רמת החייל בצפון תל־אביב – כיתות א'־ב'. תמיד חשבתי שיש לי הרבה מה לתרום. המקצוע הוא השליחות. יש לי 30 תלמידים. אני והמחנכות האחרות ממש מגדלות את הילדים. אנחנו רואות את ההתפתחות שלהם לאורך השנים. ידעתי מאז ומעולם שלא אלך להייטק. אני מרוויחה שכר

רגשי. את החום והאהבה של הילדים. אני עוברת איתם תהליכים – אני מקבלת אותם מהגן, מלמדת אותם קריאה וכתיבה. רואה את השינויים המשמעותיים שהם עוברים. כשבחרתי ללמוד חינוך ידעתי שהשכר נמוך, אבל אז עוד גרתי עם ההורים. כשיצאתי מהבית, הבנתי שלחיות עם משכורת של מורה זה מאוד קשה. לכן אני עובדת בעבודה נוספת, כמארחת בזאפה בתל־אביב. שם פגשתי את יפה בן דויד לא מזמן, ואמרתי לה, "תראי, אני צריכה לעבוד עד מאוחר בערב ולקום למחרת מוקדם לעבודה עם התלמידים".

התחלתי בזאפה כסטודנטית ולא חשבתי שכשאהיה מורה עדיין אצטרך להמשיך שם. העבודה היא בשעות הערב, וזה מאוד קשה לקום כל בוקר ב־6:30 לבית ספר. זה נותן לי כ־1,500 שקל בחודש, שזה לא הרבה, מה גם שמורידים לי מס הכנסה על שתי העבודות, למרות שבשתיהן השכר לא גבוה.

רוב המורות בבית הספר שאני עובדת בו עובדות בעבודה נוספת אחת לפחות. יש כאלה שעובדות בעוד שתיים וגם שלוש עבודות. השכר שלי מגלם את השעות שאני נמצאת בבית הספר. מה שאנשים לא רואים זה שיש המון עבודה שמתרחשת אחרי שעות בית הספר. יש מבדקים, הכנת מערכי שיעור, תקשורת עם ההורים. יש לי רצון להתקדם במערכת. לצורך כך אני צריכה תואר שני. כדי ללמוד לתואר שני וגם לעבוד כמחנכת – זה לא משאיר לי זמן לעבודה נוספת שהיא הכרחית.

לא אגיד לך שההורים שלי לא שאלו אם אני לא רוצה לעבוד בהייטק, אבל למה אני צריכה להתנצל על כך שאני מצפה למשכורת שתאפשר לי לכלכל את עצמי באופן עצמאי, מבלי שאצטרך לחשוב על מעבר להייטק? יש מחסור במורות ובמורים. רבים מהם פורשים וזה חבל. אני במאה אחוז משרה ומשתכרת 6,400 שקל בנטו. אם תסתכלי על מדינות כמו פינלנד, שם המשכורת של המורים שוות ערך למשכורת בהייטק, תחום החינוך הוא בין החשובים שם. אני גם לא רוצה לחשוב שהמורה של הילד שלי נאלצת לעבוד כמוני עד 23:00 בלילה.

כשהתחילה הקורונה לימדתי בכיתה א'. זה לא פשוט ללמד ילדים כל כך צעירים בזום. הורים לילדים בגיל הזה לא יכולים לתת להם להיות לבד בזום. הייתי צריכה כל הזמן להיות בקשר עם ההורים. היו לילדים המון חרדות, סיוטים, פחדים. בקורונה עבדנו יותר. היום יש ילדים שהיו בבידוד או כאלה שהיו חולים והם צריכים להשלים את החומר. בסוף את צריכה להיות בקשר שוטף עם כולם ולהשלים לכולם את מה שהם הפסידו. ואת צריכה לעזור להם להתגבר גם על הפער החברתי שנוצר. אני עושה הכל מתוך אהבה, אבל בהחלט חושבת שצריך להילחם להעלות לנו את המשכורת.

"פניתי למנהלת שלי ואמרתי לה, 'אני מרגיש שאני מתפוצץ. אני לא מתבייש לומר לך – המקרר שלי ריק'"

אמיר שמחה, בן 36

מורה למתמטיקה בחטיבת הביניים קוגל שבחולון ומנהל משמרת בחדר כושר

מרוויח מהוראה: קצת יותר משכר המינימום

העבודה בכיתות נעשית יותר קשה. המורים חייבים להרגיש שהמשכורת שלהם היא ה"הייטק". שאם אני פוגש חברים ושואלים אותי במה אתה עוסק, ואני אענה "מורה", שלא ישאלו אותי "למה? אין בזה כסף". זה מה שאנשים רואים, ומסתכלים עליך בצורה מזלזלת. זה צריך להיות הפוך. מורה אמור להרגיש שמעריכים אותו. אם יש מורה טוב, תנו לו 20 אלף שקל בחודש. יש לנו מדינה נהדרת, יש לנו את המשאבים, אין שום סיבה שמורה ירגיש שמזלזלים במעמד שלו.

אתמול ניהלתי שיחות עם הורים עד עשר בלילה. אני לא גרידי, אבל זה נשמה של ילד, לא בובה על חוט. ילד במצוקה נפשית, אני כמחנך חייב לטפל בו. להורים אין הרבה פעמים את הכלים שיש לי. המנהלות שלי גם בחדר כושר וגם בבית הספר מאד מפרגנות ותומכות, אבל שעות העבודה הן הרבה מעבר למערכת. אני רואה כל ילד, בין אם הוא חלש, בינוני או מצטיין בלימודים – כעולם ומלואו, וכל אחד זוכה ממני ליחס הכי מכיל שיש. זו עבודה מאוד אינטנסיבית וקשה, והיא פשוט לא מתגמלת.

אמיר שמחה

"הדיבור בחדר המורים הוא שכולם ממליצים לך להתרחק מההוראה"

יואב ריינהורן, בן 37

מורה לגיאוגרפיה, היסטוריה ושפה, מחנך כיתה ו' ומורה לגיטרה

מרוויח מהוראה: 7,000 שקל 

למרות שאני אוהב את העבודה שלי, אני חושב לעזוב. הדיבור בחדר מורים הוא שכולם ממליצים לך להתרחק מההוראה. השכר הוא רק בעיה אחת. את צריכה להתמודד עם כמות דרישות ומשימות, לעשות שיחות אישיות, לדרבן אותם בהפסקה. יש מערכי שיעור להכין, לבדוק עבודות ולשוחח עם ההורים. קשה מאוד לפנות אחר צהריים כדי להשלים הכנסה. כשהתחלתי לעבוד בעבודה נוספת זה היה על חשבון המשימות, והייתי צריך לבחור. עכשיו אני שוקל ברצינות לעזוב.

בתקופת הקורונה, גם כשיש ימים שגרתיים, את רואה קריסה מוחלטת של הצוות. כולם מחכים שהגל יעבור. עכשיו קצת יותר טוב, אבל הזום היה כמו טלאי על טלאי. זה לא משהו שמתאים לכל ילד. לא הייתה הכנה של הצוות, איך מחנכים כיתה בקפסולות. הרגשנו שאנחנו לבד ואין עם מי להתייעץ. התקופה גם התאפיינה בהידרדרות בבריאות הנפשית של הילדים, ויש ילדים בסיכון שקשה מאוד לשמור עליהם מרחוק. אם ילד לא מגיע כמה חודשים כי ההורים לא רוצים שהוא יגיע בתקופת הקורונה, אין לי איך לעזור לו. יש כל כך הרבה דילמות שרובצות על כתפי המחנך.

כמורה וכמחנך בתקופת הקורונה הבנתי שאני חייב גם חדר עבודה בבית. זה לא דבר מובן מאליו. מורה צריך גם מחשב אישי. המחשב המשפחתי והטלפון האישי בעצם שועבדו לטובת העבודה, אז נאלצתי לקנות מחשב לצורכי עבודה. אלה דברים שלא ניתן להם מענה. כל השנתיים האלה מלוות במחשבות על העתיד. לאו דווקא על הייטק. אני לא מסונוור מהכסף, אבל בתור מפרנס ראשי, אני חושב על הסבה מהירה שתאפשר לי להתפרנס. השכר שאני מרוויח עכשיו, זה כאילו כישלון. יש תחושה של עלבון וזה מתבטא ביחסים בבית, ועם חברים.

גם דוד שלי פורש לפנסיה אחרי 35 שנים בהוראה. הוא אומר לי, "כל החיים הייתי צריך להשלים הכנסה". גם אבא שלי מורה ובמקביל נהג מונית. היום המורים הצעירים הטובים פשוט עוזבים.

יואב ריינהורן

"חייתי אצל אחותי שנה שלמה, כי לא יכולתי להשכיר דירה"

שניר פלג, בן 46

מורה לאמנות דיגיטלית בבית חינוך אריק איינשטיין בפתח–תקווה ומאבטח

מרוויח מהוראה: 6,500 שקל

את החוגים אני מעביר בשעות אחר הצהריים, אחרי שעות בית הספר. פעמיים־שלוש בשבוע אני ישן כמה שעות ויוצא לעבוד באבטחה. זה קשה. אני נושך שפתיים ועושה מה שצריך כי בסופו של דבר אין מי שיעזור לי, ואם לא אדאג לעצמי, לא אשרוד. לא אצליח להתקיים. זה מאוד פשוט. יש לי חובות, הלוואות, מזונות לשלם, שכר דירה.

זה מצער. גם מורים בתחילת דרכם, וגם אני – לפני קביעות, משתכרים 6,500 שקל נטו עם משרה כמעט מלאה. זה לא שכר שאפשר לדאוג איתו לעצמך ולילדים. אני שוכר יחידת דיור של חדר אחד ב־2,700 שקל בחודש ומשלם מזונות בסך 3,000 שקל בחודש. עם ההלוואות אני מתחיל את החודש עם הוצאות של 9,500 שקל. אז במתנ”ס אני מרוויח בערך 1,000 שקל, ובאבטחה בערך 2,000. תיאומי המס הורגים אותי, אבל אין לי ברירה.

בית הספר והמנהלת תומכים בי, נותנים לי גב. אני משתדל שלא יראו עליי שאני מגיע לבית הספר אחרי משמרת לילה, ומשתדל לעשות את זה כמה שפחות אבל זה המצב. כדי להביא עוד 2,000 שקל בחודש. להיות מאוזן.

אין לי מה לחשוב על מעבר להייטק. אנשים רוצים להתפרנס וחושבים על איך להרוויח כסף. אני עושה את העבודה שלי מתוך שליחות, מתוך תחושה שאני רוצה לתרום לחברה, והדרך שלי לתרום היא בחינוך. אין הרבה גברים בחינוך. בעיניי, יש ערך לזה שיש בתחום הזה גברים, אבל אני יכול להבין למה מעטים מגיעים לתחום. אנחנו חיים בעולם שבו עדיין הגבר נחשב למפרנס עיקרי. לי חשוב לא רק ללכת ולהתעשר, אבל אני משלם על זה את המחיר בזה שאני לא ישן בלילות ועובד הרבה.

שניר פלג

"יש גבול לכמה שליחות אפשר לעשות על חשבון עצמך. בסוף להיות מורה יהיה כמו להיות מלצר"

אסף כרמי, בן 36

מחנך כיתה ו' בבית הספר הירוק שבכפר–סבא ומאמן כדורגל בהוד– השרון

מרוויח מהוראה: 7,000 שקל

במקביל לעבודה שלי כמחנך אני מאמן כדורגל. אני מאמן כי אין לי ברירה. אם לא אעבוד בעבודה נוספת לא יהיה לי איך לסגור את החודש. השכר ההתחלתי כמחנך וכרכז מדעים במאה אחוז משרה – בנטו זה 6,800 שקלים. בחודש שעבר הרווחתי 7,200. כל חודש השכר מעט שונה. כשפתחתי את תלוש המשכורת, חשבתי שזה יהיה חוסר אחריות מצידי להיות מורה כשיהיו לי ילדים. מאיפה אפרנס אותם?

אני מאמן חמש פעמים בשבוע, כולל בשבת. אין לי יום של מנוחה. ביום החופשי אני בלימודים כדי להשלים תואר שני – כדי שהשכר יעלה. אנשים שואלים אותי, למה אתה לא הולך להייטק? אני לא קשור לעולם הזה. אני יכול לעשות קורס ולהתברג, אבל זה לא אני. אני צריך להרגיש שאני משמעותי בעבודה שאני עושה. אני גם לא מחפש להתעשר או להרוויח 40 אלף שקל בחודש. אני רוצה להתפרנס בכבוד.

גם אשתי מורה. היא עוד בסטאז' ועובדת במקביל כמאמנת של התעמלות אמנותית וגם עובדת במסעדה כמארחת. שנינו באנו למקצוע מתוך שליחות ולשנינו יש אופציות לעבוד מחוץ למשרד החינוך. הייתי רוצה שישימו את המורים במקום הרבה יותר גבוה בסדר העדיפויות, כדי שאפשר יהיה לבחור מורים טובים. צריך להבין שמורים לא באים להתעשר, אבל הם צריכים לדעת שהם יכולים לתת הכל בחינוך, וכשהם חוזרים הביתה, שיהיה להם לתת גם לילדים שלהם את מה שהם צריכים, מבלי לדאוג לפרנסה. הדאגה הכלכלית מוציאה את הרוח מהמפרשים. החינוך הולך ומידרדר וגם אנשים שמגיעים מתוך שליחות עוזבים. יש גבול לכמה שליחות אפשר לעשות על חשבון עצמך. בסופו של דבר יישארו במערכת מורים שאין להם ברירה אחרת. זה יהיה כמו להיות מלצר.

בהוראה אני מרוויח בממוצע 7,000 שקלים נטו בחודש טוב. בכדורגל אני מרוויח ברוטו6,000 שקלים, אחרי תיאום מס אני נשאר בערך עם 3,500 שקל. שימי לב שהמשכורת בכדורגל לא רחוקה מהמשכורת שלי ממשרד החינוך. לצערי זה לא עומד להשתנות. מי ישנה את זה? גם אם המורים ישבתו, יוסיפו לנו עוד 20 שקלים למשכורת ויגידו לנו, "תחזרו לעבוד".

אני יודע על שישה מורים אצלנו בבית הספר שלא ימשיכו בשנה הבאה. לצערי אני באמת שוקל את דרכי, למרות שחבל לי לעזוב את ההוראה. הגעתי לחינוך מתוך רצון אמיתי ואמונה. אם הייתי חי לבד, לא הייתי שוקל לעזוב, אבל אם אנחנו רוצים ילדים – אין לי מה לתת להם.

אסף כרמי

"פירסמתי בשכונה שאני פנויה לנקות בתים. כאילו אומרים לך, 'את אישה – תתרגלי שמנצלים אותך'"

יעל קציר, בת 31

מורה לאמנות בבית ספר יסודי ביקנעם ובנשר ועובדת בעבודות מזדמנות

מרוויחה מהוראה: 4,000 שקל

בתור מורה מתחילה, שכר הבסיס שלי הוא שכר מינימום ויש כל מיני תוספות. עם הכל יחד זה מגיע ל־4,000 שקל. בבית הספר שבו אני עובדת יש סיכוי שבסוף השנה ייקחו אותי למשרה מלאה. ואז מה? ארוויח 5,000 שקל? על העבודה שאני עושה בפועל לא משלמים. אחרי כל יום עבודה אני משוחחת שעתיים עם ההורים, אני מזינה נתונים למשו"ב, בונה שיעורי אמנות ומוזיקה. אני לא מבקשת מיליונים – אני מבקשת לקבל שכר על העבודה שאני עושה. אני לא מבינה איך מורות שתקו על זה עד היום. אולי יש אנשים במעמד כלכלי מסוים שיכולים להרשות לעצמם להכניס משכורת של 5,000 שקל. אני כאדם עצמאי לא מבינה מה אני אמורה לעשות. כאילו אין משמעות לעובדה שלמדתי ועשיתי תואר.

כדי להשלים הכנסה עבדתי בחוגי תיאטרון בגני ילדים, ניקיתי בתים, עשיתי עבודות מזדמנות. העבודה לא באמת מאפשרת לך לעבוד בעוד עבודה. גם היום אני מחפשת עבודה בניקיון בתים. באחת הפעמים ניקיתי בית משלוש עד שש. זה גומר אותך. גם ככה את כל היום על הרגליים. גם העבודה בחוגי תיאטרון הייתה סוחטת והרווחתי 900 שקלים. בחנוכה עשיתי קייטנה. בבית הספר אני ממלאת מקום כהשלמת הכנסה. כמורה מחליפה אני מקבלת יותר מהשכר שלי. זה אבסורד. אני תומכת בתנועת עומדים ביחד שנאבקת על העלאת שכר המינימום - עד למינימום של 40 שקלים לשעה, לכלל המשק. אבל המאבק שלנו הוא גם על מעמד המורה. יש לי חברות שעובדות בעבודות מכניסות יותר. אני לא חשבתי לעבוד בתחום אחר. למדתי חמש שנים באקדמיה כדי לעבוד בזה. יש לי עוד כישורים אבל הוראה זה מה שאני אוהבת לעשות ואני גם טובה בזה. אין לי ברירה אלא לשלב את העבודה בשני בתי ספר עם עבודות מזדמנות. פירסמתי בשכונה שאני פנויה לנקות בתים.

יעל קציר