"אני מהמשפחה של פלאפל ג'ינה, יכולתי לפתוח סניף, אבל העדפתי ללמוד"

בצילום: יניב (45), צופית (41), גיא ואסף (13 וחצי), מאור (11 וחצי), אופיר (8 וחצי) והכלבה ריטה.

הדירה: דירת 5 חדרים בבעלותם. צופית: "אנחנו כאן 11 שנה. קנינו את הדירה דרך קבוצת רכישה ב־1.25 מיליון. זה הבניין היחידי בעיר בקבוצת רכישה שהצליח. עסקת חיינו. לפני זה גרנו בשכונה סמוכה בדירה שקנינו ושיפצנו, אבל יום אחד מישהו הסב את ליבנו שיש לנו גנרטור של חברת החשמל מול החלון ושזה מסוכן. למחרת החלטנו שאנחנו מוכרים והלכתי לבנק לראות מה אפשר לקבל. ואז הפקידה אמרה שיש איזו קבוצת רכישה. ביררנו וראינו שיש שם יועץ כלכלי שאנחנו מכירים והוא הולך על זה, אז אנחנו בפנים. שמנו 100 אלף שקל והתגלגלנו. תוך שלוש שנים הבניין היה מוכן. היום דירה כזו שווה 2.4 מיליון, אבל אנחנו לא מוכרים".

חולון? צופית: "שנינו נולדנו בחולון. אנחנו מאוד אוהבים את העיר ובמיוחד את האזור הזה. זה נקרא ח' 300 וזה, כאילו האזור היוקרתי של חולון, למרות שאנחנו לא בדיוק שייכים לקטגוריה". יניב: "הכל פה קרוב, המדיטק, הקניון". מאור: "יש פה הרבה מגרשי כדורגל".

כדורגל? צופית: "כולם במשפחה משחקים כדורגל, גם אני. הבנים התחילו מגיל ארבע בקבוצת ירמיהו חולון. זה היה פעם צפרירים חולון. זו הקבוצה של העיר. ואז פתחו קבוצה לאימהות והצטרפתי. זה המשחק הכי כיפי, להריח את הדשא, לנעול את נעלי הפקקים. אנחנו לומדות טכניקה, להעביר כדור, הטעיות, אני מבקיעה גולים. אנחנו עוד לא מתחרות, אבל בעתיד זה יקרה. לצערי זה רק פעם בשבוע". יניב: "אני נדבקתי אבל מהצד של היציע. אני מעודד אותם. יש בעיה פה עם הספורט, ונראה כאילו לא אוהבים את זה בעיר. המגרשים הרוסים, ואין השקעה". צופית: בערים אחרות, אפילו ביישובים קטנים, יש אצטדיון עם יציעים, ופה במגרש אין מקום לשבת וצריך לעמוד בחוץ. זו עיר גדולה והתנאים פשוט גרועים".

איזו קבוצה אוהדים? גיא ואסף: "בני יהודה". צופית: "למרות שבני יהודה בצניחה חופשית, הם עדיין ממשיכים ללכת למשחקים. אנחנו הרבה פעמים הולכים כולם יחד. למאור יש את החולצה הכתומה כבר שנים, זה כבר לא במידה שלו ויש בה חורים, אבל הוא לא מוותר".

מה אתם עושים? יניב: "אני מנהל מערכות מידע בלשכת המהנדסים. אני מגיע כל יום למרכז תל אביב לבית המהנדס. קשה. לוקח לי כמעט שעה. צופית רוצה שאסע באוטובוס אבל אני לא יכול". פית: "מכרנו רכב אחד כי אני עובדת פה קרוב ונוסעת עכשיו באוטובוס. זה חיסכון משמעותי. שני רכבים זה הוצאה גדולה".

צופית? "עד לפני שנה הייתי מחנכת כיתה, והשנה אני מדריכה במשרד החינוך. מלמדת צוותים איך לנהל שיעור ולהעלות הישגים של תלמידים. ואני גם מדריכה בבתי ספר לקידום יוצאי אתיופיה. הרבה מהם ניגשו לבגרות והוסיפו להם שעות כדי לתת להם הזדמנות. אהבתי לחנך כיתה אבל אני רוצה להתקדם, והשאיפה היא להיות מנהלת בית ספר. זה תפקיד קשה ושואב אבל אני רוצה להוביל".

מה היית משנה בתור מנהלת? צופית: "בבית הספר שלי לא יהיו שיעורי בית. כשילד לומד לבד הכל בסדר, אבל כשקצת קשה לו זה נופל על ההורים ומתחילים ויכוחים ומריבות. זה לא תורם. מורים שולחים ילדים הביתה עם כמויות מוגזמות של שיעורי בית. וחוץ מזה הייתי מכניסה המון ספורט. הייתי מחייבת כל ילד לבחור תחום ספורט, כי זה תורם לכישורים חברתיים וביטחון עצמי ובריאות. היום הם זזים אולי 20 דקות בשבוע. וגם הייתי משקיעה במורים הרבה יותר ממה שעושים היום".

מצב כלכלי? צופית: "מאז שמכרנו את הרכב השני אין מינוס". יניב: "זה נתן לנו אוויר. אתה מכיר את פלאפל ג'ינה? זה של המשפחה שלה".

פלאפל ג'ינה? צופית: "אבא שלי הקים את זה. הייתה לו באסטה בשוק הכרמל ויום אחד הוא החליט להקים מסעדה שבה הוא יכין את הפיתות, שיהיו טריות. ב־94' הוא פתח את פלאפל ג'ינה ברחוב שוקן בתל אביב, וזה הפך להיות מוסד. היום האחים שלי מנהלים את זה. לכל אחד יש סניף משלו. אני עבדתי בפלאפל שנים, עד שהתחתנו. זו הייתה עבודה כיפית עם אנשים, אבל רציתי ללמוד. אני אשת חינוך בדם. זה גם לא טוב לעבוד עם משפחה, זה יוצר הרבה משקעים. גם בין האחים שלי היו, עד שהם נפרדו ועכשיו היחסים הרבה יותר טובים. אם ארצה אני יכולה לפתוח עוד סניף".

חופשה אחרונה? צופית: "האהבה שלנו זה רמת הגולן. אנחנו נוסעים הרבה לעין זיוון. החופשה הבאה הוא טיול קרוואנים בארץ ביולי".