פרופ' שרית קראוס // ראש תחום בינה מלאכותית במחלקה למדעי המחשב של אוניברסיטת בר־אילן ואחת המומחיות המובילות בעולם בתחומה

שתי הסבתות שלי היו מאוד שונות אבל כל אחת מהן השפיעה עליי בדרכה. קיבלתי מהן את ההבנה שחשוב כל הזמן ללמוד ולהתפתח, לא לפחד משינויים ולנסות לעשות טוב בעולם. סבתי חנה בלוך ז"ל, נולדה ב־1905 בפולין והמשפחה שלה עברה לגרמניה כדי שתוכל ללמוד רפואה וכדי שאחותה, שהייתה ציירת, תלמד אמנות. היא עלתה לארץ ב־1939 ועבדה כרופאה בבת־ים. אך משכורת הרופאה לא הספיקה לפרנסת המשפחה ולכן אירחה בביתה קייטנים בתשלום, שבילו את חופשותיהם בבית המשפחה שהיה קרוב לים. לאחר מלחמת העצמאות היא שמעה על שיטה חדשה להרדמה מקומית, והוזמנה לבית חולים שערי צדק בירושלים כדי להתמחות בה. ארבעת הילדים טופלו בינתיים על ידי חמותה ורק לאחר שסיימה את ההתמחות המשפחה התאחדה בירושלים והיא עבדה כרופאה מרדימה בשערי צדק. אחרי שיצאה לפנסיה עברה לגור לידנו בחיפה, ואני זוכרת שהייתה פותרת תשבצים בעברית והייתה באה להתייעץ עם אמא שלי לגבי מילים בעברית, שכן זו לא הייתה שפת האם שלה. זיכרון נוסף חזק שיש לי ממנה הוא היותה חולת סוכרת וכבר אז, למרות שלא הייתה הרבה מודעות, הייתה שוקלת את הלחם שאכלה. היא נפטרה בגיל 80 מהתקף לב. סבתא לא הייתה חוקרת, אבל היא הייתה אשת מדע בתקופה שלא היו הרבה נשים רופאות. בהחלט אישה פורצת דרך בהרבה מובנים.

סבתא חווה אורליאן ז"ל, נולדה ב־1911, דור חמישי לנשים בירושלים. אני דור שביעי לנשים ירושלמיות ויש לי נכדה ירושלמית שהיא כבר דור תשיעי. אני זוכרת במיוחד את הסיפורים שהייתה מספרת על ילדותה בירושלים, על הנציב הבריטי הרברט סמואל והרב קוק שהיו מגיעים לבית הכנסת החורבה שאביה היה הגבאי שלו. החיים בירושלים באותה תקופה היו מאוד קשים, ומשפחתה הייתה ענייה, אבל היא כל הזמן למדה והקפידה על גמילות חסדים. קשה להאמין, אבל כבר בגיל 14 היא עבדה כמורה בבית הספר אלטשולר לבנות בירושלים. בגיל 18 נבחרה כסגנית של מנהל בית הספר אהרן דוד אלטשולר. היא הייתה מאוד מלומדת על אף שמעולם לא למדה במוסד אקדמי. השכלתה הכללית והתורנית תמיד הרשימו אותי, במיוחד פסוקי התנ"ך שהיו תמיד בפיה והפירושים שידעה בעל פה. גם בזקנתה הייתה מקפידה ללכת לשיעורי תורה כדי להמשיך ללמוד ולהתחדש בידע. היא מאוד עודדה אותי ללמוד ואפילו שמרה על בתי התינוקת בשנותיי הראשונות באוניברסיטה, ובכך תרמה להצלחתי בלימודים ועזרה לי להפוך לחוקרת שאני היום.