yed300250
הכי מטוקבקות
    10
    זמנים מודרנים  • 06.03.2022
    הילה בלום // סופרת, כלת פרס ספיר לספרות לשנת 2021

    בעיצומו של סגר הקורונה הגדול של 2020 ערכנו בזום מפגש משפחתי מורחב: בזה אחר זה החלו לצוץ שלוחות של משפחתנו בריבועים קטנים על המסך, וביניהן גם סבתי בריבוע משלה. איש מאיתנו לא הופתע מכך שבאמצע העשור העשירי לחייה היא ניווטה את דרכה בנינוחות דרך לינק באימייל למפגש הזה. ובעוד רובנו הופענו על המסך בטרינינגים ובפריזורות סגר עגמומיות, היא זהרה בחולצה פרחונית אלגנטית, מסורקת יפה עם ליפסטיק ועגילים, טיפ-טופ כתמיד, הגם שהתברר כי הפעם לא התבשמה. "חסכתי!" אמרה ופרצה בצחוק המתמסר שלה.

     

    * * *

     

    פעם כתבתי עליה שהיא "אלופת העולם בהתעמלות הנפש על קרקע המציאות כבר כמעט מאה שנה". התכוונתי בדיוק למה שכתבתי, ובה בעת הרגשתי שהמטאפורה, מעצם טיבה המטאפורי, גם מטשטשת משהו בנוגע לסבתי, שתמיד קוראת לדברים בשמם ונוטה פחות לדיבורים ויותר לפעולה. די לצפות בה בשעות של משחקי רמיקוּבּ עם נכדיה וניניה כדי להבין את זה, ואולי גם להבין מה מעניקה אישיות כזאת, נוכחות חיונית ומיטיבה כזאת, לדבק הפנימי של משפחה.

     

     

    * * *

     

    אני יכולה להרכיב קלסתרון מאפיינים שלה: התושייה שלה, העצמאות, האופטימיות; היכולת שלה, לכל אורך חייה, להישיר מבט אל נסיבות חיים משתנות, לקבל החלטות קשות ולבצע אותן באומץ; הפמיניזם שטבעי לה כמו אוויר לנשימה: לפני שישים ותשע שנה, בעולם שונה מאוד מעולמנו היום, כשהגיעה ממצרים לישראל בת 28 וכבר רעייה ואם לשלושה, הצעידה אחריה את משפחתה הצעירה בפיכחון ובחירות מחשבתית דרך מצוקות לא מבוטלות אל חיים של עשייה ורווחה; הסקרנות והיצירתיות שלה: היא תמיד באמצע יצירת אמנות כלשהי, וכל חייה מגלה בהתמדה עוד ועוד מכישוריה; זקיפות הקומה המפורסמת שלה: גם כיום, כשהיא צועדת עם הליכון, הזקיפות טמונה בתוכה וניכרת בכל הלכותיה והילוכה, וגם כיום היא לא מחמיצה את הטיול היומי בטיילת שליד ביתה; ה"הלו" המתרונן שבו היא תמיד עונה לטלפון, כאילו שיחות טלפון הן הכנסת אורחים כשלעצמן; הכיף שבללכת איתה לסרטים ואחר כך לדבר עליהם; העונג שבלגדול כנכדה שלה ושל סבא, שאליו אני מתגעגעת כבר שמונה-עשרה שנה. אני יכולה לספר עליה עוד המון, ועדיין להחמיץ את העיקר.

     

    כל ילדותי ונעורי ידעתי שהיא מלמדת אותי דבר חשוב – שלא ידעתי לנסח לעצמי; הרגשתי אותו היטב, ולא ידעתי לומר אותו. ידעתי שהיא לא אדם נוסטלגי, שהיא לא מתעסקת במה-היה-אילו ואין אצלה קינות על העבר; שהיא אף פעם לא מרחמת על עצמה; שהיא נטולת כל מניפולטיביות ולא משקיעה אפילו רגע בחיים בלעורר רגשי אשם באחרים. אבל מתחת לכל אלה היה עוד דבר, נוכח ובלתי מומשג, שאני מתחילה, אולי, להבין רק עכשיו: כשהיא אומרת משהו היא מתכוונת אליו בדיוק, וכשהיא לא אומרת אותו, אין לה שום כוונה או רצון או אשליה שמישהו ישמע את מה שלא אמרה. ואולי זה הדבר: היא ברורה לגמרי לעצמה ולעולם.

     


    פרסום ראשון: 06.03.22 , 00:13
    yed660100