יום האישה הבינלאומי הוא הזדמנות לבדוק מה עושה הכנסת כדי להוביל קידום ושינוי חקיקה שיאיצו את מיגור האלימות במשפחה, לשאול מדוע כל כך מעט נעשה בטיפול במניעת רצח נשים בחברה הערבית, ולברר באשר לאפשרות הצטרפותה של ישראל לאמנת איסטנבול למניעת אלימות במשפחה.
ארבע הצעות חוק מרכזיות בנושא המאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה נמצאות בימים אלה בשלבים שונים של תהליכי חקיקה: הצעת החוק לפיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא נגדו צו הגנה; הצעה לתיקון חוק האפוטרופסות והכשרות המשפטית – למניעת פגיעה בקטין על ידי חשיפתו להורה אלים; תיקון הצעת חוק להגדרת האלימות במשפחה; תיקון הצעת החוק להושטת סיוע משפטי לנפגעי אלימות במשפחה.
פיקוח על גבר אלים
פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא נגדו צו הגנה: הצעת החוק הזו בגלגוליה השונים עלתה כבר לכמה דיונים בכנסת. זאת לאחר שמבקר המדינה המליץ בדוח שפירסם על שימוש בפיקוח אלקטרוני כאמצעי הגנה על נפגעות אלימות במשפחה. צו הגנה הוא כלי הגנה מוגבל מאוד, בעיקר משום שאין דרך לפקח על מי שהוא ניתן נגדו. כלי זה לא מספק ביטחון אמיתי ושקט נפשי לנשים מאוימות.
ב־2018 הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו לקדם באופן מיידי את סוגיית הפיקוח האלקטרוני, בעקבות גל רציחות נשים שפקד את המדינה. אולם דבר לא זז. ב־2020 עלה הנושא שוב לדיון. ההצעה שהגישה ח"כ קרן ברק (ונוסחה על ידי מרכז רקמן) עברה בקריאה טרומית, אבל נתקעה בצינורות והממשלה התחלפה.
כעת ההצעה מוגשת שוב, על ידי חברי הכנסת יוראי להב־הרצנו ועאידה תומא־סלימאן, לאחר שסוף־סוף זכתה לתמיכת הממשלה בוועדת השרים לחקיקה ואושרה טרומית בכנסת. למרות שחלפו כמה חודשים מאז האישור בקריאה הטרומית, ההצעה טרם קודמה לדיונים לקראת קריאה ראשונה. יש לקוות כי הדבר יקרה בהקדם כדי שאפשר יהיה לפקח באופן אלקטרוני על מי שהוצא נגדו צו הגנה והפר אותו כבר בעבר, או לחילופין מוערך כבעל מסוכנות גבוהה. צעד זה יגביר את ההרתעה, יתרום להצלת חיי נשים וילדים ויאפשר לחלקם המשך חיים ללא צורך להתנתק מהסביבה ולעבור למקלט.
מיכל, בת 36 ממרכז הארץ, נולדה בחו"ל ועלתה לישראל בגיל 17. בגיל 25 התחתנה עם גבר שהתברר כאלים, וכאן התחיל הסיוט. "אחרי כמה שנות נישואים ביקשתי להתגרש וברחתי למקלט לנשים מוכות", היא מספרת. "במשך חודשים אסור היה לי ולילדים לצאת מהמקלט, ואז קיבלתי צו הגנה וחזרתי לעבודה. שנינו עבדנו באותו מקום, אז בעבודה הוא הקפיד לציית לצו ולא להתקרב אליי, כדי לא לאבד את הפרנסה שלו. אבל מחוץ לעבודה הוא הפר את הצו פעם אחר פעם ולא התייחס להחלטות של בית המשפט. לא יכולתי להסתובב לבד, לכל מקום לקחתי איתי מישהו מהמשפחה. הבנתי שאין עליי שום הגנה".
לדברי מיכל, החוק שמקדם פיקוח אלקטרוני על גברים אלימים הוא מציל חיים ומשנה חיים. "הרבה פעמים הוא תקף אותי ועד שהמשטרה באה כבר מצאו אותי פצועה", היא אומרת. "ברגע האמת, התגובה של המשטרה הייתה כל כך איטית. אי אפשר להיות כל הזמן בפחד, אי אפשר לחיות בבית שנעול מכל הכיוונים, ליידע את השכנים שהוא יכול לבוא ולפגוע בי".
מיכל מציינת שהכי קשות הן התקופות שבין הצווים, כאשר צריך לחדש אותם. "פעם אחת לא הספקתי לחדש את הצו, הוא פרץ אליי הביתה וניסה לגעת בי", היא מספרת. "אמר: 'מותר לי, כי היום נגמר צו ההגנה'. הבנאדם עושה מה שהוא רוצה. המשטרה לא מגיעה לעצור אותו. הילדים רואים אותו ומתים מפחד. אנחנו לא מצפות רק לעונש או לצו הגנה. אנחנו מצפות להגנה ממשית, שידאגו שאדם שלא אמור להתקרב אלינו אכן לא יתקרב. פעם נפגעתי והתקשרתי לבקש עזרה. אחרי חצי שעה המשטרה מגיעה ואומרת: 'היו פקקים בדרך'"
ואיך הפיקוח האלקטרוני ישנה את זה?
"ברגע שהוא יגיע למרחק ממני שבו אסור לו להיות, ידעו לזהות ולעצור את זה. וגם יוכלו לדעת בכל רגע איפה הוא נמצא. פעם אחת הוא לקח את אחד הילדים ונעלם. אמרו לי במשטרה: 'אם תדעי איפה הוא, תודיעי לנו'. הצמיד האלקטרוני הוא הפתרון המושלם כדי שאישה תרגיש בטוחה מול אדם שכל המטרה שלו היא לאיים עליה ולהרוס את חייה. אני מכירה נשים שהיו איתי במקלט שגברים הגיעו אליהן הביתה והמשיכו להציק להן ולרמוס אותן. לא צריך שאישה תסבול כדי לתת לה פתרון".
שמירה על בריאות הילדים
תיקון חוק האפוטרופסות והכשרות המשפטית – מניעת פגיעה בקטין על ידי חשיפתו להורה אלים: מקרים רבים שבהם קיימת אלימות במשפחה לא מגיעים לכדי הרשעה ואפילו לא לכדי כתב אישום. הדבר בולט בסכסוכי משמורת שבמסגרתם עולות טענות על אלימות כלפי האישה והילדים. אבל מה עושים במקרים כאלה כאשר החיים כביכול ממשיכים כרגיל ולאחר גילויי האלימות אין חוק שמרחיק את הצד הפוגע מקורבנותיו והוא ממשיך להיות פעיל בחייהם?
בפברואר 2022 הוגשה לוועדת שרים ההצעה לתיקון חוק האפוטרופסות לשם מניעת פגיעה בקטין על ידי חשיפתו להורה אלים, ביוזמתן של חברות הכנסת נעמה לזימי ומיכל רוזין. בבסיס התיקון דרישה משופטות ושופטים להביא בחשבון ראיות לאלימות בעת פסיקת משמורת והסדרי שהות, ולשקול האם לצורך ההגנה על הילדים הסדרי השהות צריכים להיות בפיקוח, והאם הורה אלים יכול לשמש כהורה משמורן. התיקון מבקש אף לקבוע שהחוק יחול גם כאשר מדובר באלימות שכוונה כלפי ההורה האחר, ולא באופן ישיר כלפי הילדים.
לתינוקת גוני, שנרצחה במארס 2020 על ידי אביה, ברק בן־עמי, זה כבר לא יעזור. כזכור, הרוצח לקח את חייה של התינוקת שלו בת העשרה חודשים ופצע את גרושתו לירון דרור ואת בתם הבכורה בת השלוש. על פי התיקון לחוק, הורה אלים לא יוכל להיות בקשר או להשפיע על חיי ילדיו שהיו חשופים לאלימות מצידו.
דרור אומרת ש"זה חוק שיכול להציל חיים של נשים וילדים. אם היה חוק כזה, גוני הייתה בחיים. אני כל כך שמחה שסוף־סוף מרימים את הכפפה ונותנים מעט תקווה למי שחיים בגיהינום הזה. זו תקווה לאמהות שמפחדות על התינוקות שלהן. בינתיים נשים מפחדות לעזוב מערכות יחסים, מפחדות לחלוק משמורת או לתת לאדם אלים להתנהל עם הילדים ללא פיקוח. זה גם מה שאני פחדתי בזמנו – להשאיר את הבנות איתו לבד. הרעיון שאדם אלים יכול להמשיך לתפקד כאבא שאמור לחנך ילד הוא מופרך".
ואכן, הצעת החוק קובעת שילדים שחשופים לאלימות ביתית, ובייחוד לאלימות כלפי אחד ההורים, הגם שלא כוונה כלפיהם, נפגעים ברמה הנפשית, ההתנהגותית, החברתית והקוגניטיבית. היא מציעה לקבוע שאם הורה הורשע בעבירת אלימות חמורה, בהתעללות או בעבירת מין כנגד הקטין, כנגד ההורה השני או כנגד בן משפחה אחר המצוי עם הקטין במקום מגוריו – תישלל האפוטרופסות שלו על הקטין, וכל קביעה אחרת עומדת בניגוד לטובת הקטין.
מי שמכירה את המצוקה מקרוב היא לילי בן־עמי, שאחותה, מיכל סלה ז"ל, נרצחה על ידי אלירן מלול לעיני בתם הפעוטה. בן־עמי, מנכ"לית "פורום מיכל סלה", שפועל מול משרד המשפטים כדי להבטיח את קידומה של הצעת החוק, אומרת שמדובר בחוק מציל חיים.
"יש מקרים שבהם בן הזוג האלים, גם אחרי גירושים או כשהוא נמצא בכלא, ממשיך את השליטה בגרושתו על ידי שליטה בילדים", אומרת בן־עמי, שהצליחה להוביל לפסיקה תקדימית לפיה למלול הרוצח לא תהיה אפשרות לקבל החלטות עבור בתה של אחותה. "למשל במניעת טיפולים, התערבות בדרך החינוך שלא לטובתם, ובמקרים רבים שימוש בילדים כדי להתעמר בפרודה ולעקוב אחריה, או לנצל הסדרי ראייה כדי לפגוע בהם או בה. הסכנה והשליטה ממשיכות גם אחרי הפרידה, ולכן לצד זה ששופטות ושופטים צריכים לקבוע הסדרי ראייה רק בהתערבות של מומחה לאלימות במשפחה שיידע להעריך את הסכנה שנשקפת לילדים ולאישה, טוב גם שיהיה חוק שירחיק את ההורה הפוגע והאלים מילדיו. הורה אלים לא יכול להיות הורה משמורן ולקבוע סדרי עולם עבור הילד שבו פגע".
מה היה בתיקון החוק שאתם העברתם?
"ביחד עם גדעון סער ועודד פורר קידמנו תיקון בחוק האפוטרופסות שאומר כי אדם שיש נגדו כתב אישום על רצח של בת זוג או ניסיון רצח, או שהוא אנס את מי מילדיו, מאבד את האפוטרופסות באופן מיידי. וכשיש הרשעה – אז לצמיתות. הפסיקה הזו מעניקה לקורבנות ולנפגעי עבירה שחרור ממציאות שהיא בלתי נתפסת, ולפיה האדם שרצח את אשתו ממשיך להיות הורה פעיל של הילדים. בלי הפסיקה הזו אחותי, שמגדלת את הבת של מיכל, הייתה צריכה להגיע לבקר את הרוצח בכלא בכל שבוע, כדי שיראה את הילדה, ולקבל ממנו הוראות לגבי הבריאות והחינוך שלה. זה לא הגיוני. טוב שמנסים עכשיו להרחיב את החוק ולקבוע שאדם שפוגע בתא המשפחתי שלו יורחק מהקורבנות שלו".
הגדרה ברורה לתופעה
תיקון הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה – הגדרת אלימות במשפחה: נטען כי מכיוון שאין הגדרה ברורה בחוק מה נחשבת אלימות במשפחה - קשה לטפל בתופעה. אבל השאלה היא האם אכן נדרשת הגדרה כזו? הדעות חלוקות. מצד אחד, בדוח מבקר המדינה שפורסם השנה נכתב כי "בהיעדר הגדרה אחידה, מחייבת וכוללת של ההתנהגויות החוסות תחת הגדרת האלימות בין בני זוג, ובהיעדר מסד נתונים עדכני על התופעה, נפגעת היכולת להתמודד באופן מועיל איתה". יש לציין כי גם במסגרת המלצות הוועדה הבין־משרדית לטיפול בתופעת האלימות במשפחה הופיע בראש הרשימה הצורך באימוץ הגדרה ממשלתית אחידה לתופעה.
הוויקטימולוגית רונית לב־ארי, שעוסקת מ־1979 במניעת אלימות במשפחה, אומרת שצריך להיזהר כשמנסים להגדיר מהי אלימות זו, שכן הגדרות יכולות לפגוע בקורבנות. "כדי להתמודד עם אלימות במשפחה בצורה יסודית לא צריך הגדרות, אלא ידע והבנה עמוקים של מאפייני התופעה והדינמיקה המתרחשת בתוך המשפחות שיש בהן דפוס התנהגות אלים. הבנה מצד גורמי אבחון, גורמים שאמונים על תחום הערכת סיכון, מטפלים משפחתיים, עורכי דין לדיני משפחה, שופטים, שוטרים, מחנכים. אלה צריכים ללמוד באופן יסודי לזהות את הדינמיקה שמאפיינת מערכת יחסים אלימה על היבטיה השונים – רגשית, כלכלית, פיזית, מינית – כדי לעשות הערכת סיכון של מצבה של האישה".
לעומת זאת, קרן הורוביץ, מנכ"לית מרכז רקמן הפועל לקידום והעברת חוקים אלה, בטוחה שהגדרת האלימות בחוק חשובה קודם כל עבור הקורבנות. "ההגדרה של מהי אלימות במשפחה מאפשרת לקורבנות לזהות את היותן נפגעות אלימות. האם אישה שהיא נפגעת התעללות כלכלית או נפשית תמיד יודעת להגיד את זה? לא בטוח. אבל אם תהיה חקיקה זה יאפשר לכל אישה שחווה אלימות להבין שמה שהיא חווה זו אכן אלימות במשפחה. ברגע שיש הגדרה בחוק זה מאפשר גם לתבוע את התוקפים וגם לקבל פיצוי עבור הנפגעים. היום אלימות מוכרת על ידי החקיקה רק כאלימות פיזית. ברגע שנרחיב אותה לאלימות כלכלית, אלימות נפשית ושליטה קיצונית – נאפשר למערכת לטפל יותר טוב במפגעים האלה ולבנות תוכניות טיפול. חקיקה תאפשר לכל המערכות לדבר בעולם מונחים אחיד. זיהוי, תביעה, אכיפה, הגנה, טיפול, פיצוי – כל זה נגזר מכך שיש הגדרה מוסכמת".
חלק מתיקון הצעת החוק למניעת אלימות במשפחה הוא הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית. באוגוסט 2020 הצעת החוק הוגשה כהצעה ממשלתית על ידי שר המשפטים דאז אבי ניסנקורן. ההצעה עברה בוועדת השרים לחקיקה וגם בקריאה ראשונה. בהמשך התקיימו שני דיונים בוועדת חוקה, וב־2021 התהליך נעצר בעקבות הבחירות.
"אבל מאז כבר יש ממשלה חדשה וקואליציה שהביעה תמיכה בנושא", אומרת ד"ר מירב שמואלי, מנהלת תחום שינוי מדיניות וחקיקה בעמותת "רוח נשית" שמובילה את הטיפול בנושא מאז 2015. "האבסורד הוא שזה תקוע בגלל אי־הסכמה על תקציבים בין משרדי הרווחה והאוצר".
גב משפטי לנפגעות
תיקון הצעת חוק הסיוע המשפטי – סיוע משפטי לנפגעי אלימות במשפחה: התיקון הוגש על ידי חברות הכנסת תומא־סלימאן ואמילי מואטי.
לעיתים קרובות, כתוצאה מהדינמיקה של הקשר האלים בו חיו, נפגעי אלימות במשפחה אינם מחזיקים באמצעים כלכליים שיאפשרו להם מימון ייצוג משפטי עבור ההליכים המתנהלים עקב פרידה, גירושים או נושא אחר שקשור במעמד אישי. כתוצאה מכך לרבים אין את האמצעים הנחוצים כדי לזכות במשאבים המגיעים להם.
הוראות חוק הסיוע המשפטי ותקנות הסיוע המשפטי המסדירות את תנאי הזכאות לסיוע משפטי מותירות רבים מהנפגעים מחוץ לגדר הזכאות. זאת כתוצאה ממבחן כלכלי נוקשה שאינו לוקח בחשבון את המצב הקשה בו הם נמצאים, או את חוסר היכולות שלהם להשתמש במשאבים המשפחתיים בגלל יחסי האלימות והשליטה.
כדי להבטיח שנפגעי אלימות במשפחה יוכלו לתבוע את הזכויות המגיעות להם, הצעת החוק מבקשת להרחיב את הזכאות לסיוע משפטי לנפגעים אלה, הכוללות בין היתר תביעות רכוש בין בני זוג, תביעות מזונות ילדים ותביעות משמורת. הצעת החוק עולה בקנה אחד עם מה שנקבע באמנת איסטנבול, אשר כוללת הוראה מפורשת לפיה על מדינות לקבוע זכות לסיוע משפטי ללא עלות לקורבנות אלימות במשפחה.
עורכת הדין והמגשרת שירי אורון מתמחה בתחום נפגעי אלימות במשפחה כבר עשרים שנה. היא מכהנת כיו"ר הוועדה לנפגעי אלימות במשפחה בלשכת עורכי הדין בירושלים. "מהיכרות רבת שנים עם המון נפגעות אלימות וילדיהן", היא אומרת, "התחום לא מטופל ויש נפגעות רבות שדרכן נחסמת להתמודדות ראויה עם האלימות שהן עוברות. הן לא משיגות מימון לייצוג משפטי והדבר נותן עוד כלי לשליטה ולכוחניות כלפיהן מצד האדם האלים. כיוון שהן נותרות נטולות אמצעים כלכליים, במקרים רבים המערכת עצמה מפנה אליהן טענות באשר ליכולתן לפרנס את ילדיהן. הן עצמן פגועות, צריכות לפרנס, לממן ייצוג משפטי, להגן על ילדיהן שחווים אלימות בבית, ופעמים רבות אני מוצאת את עצמי עומדת בבית המשפט ושואלת את השופטים: 'מה עוד אתם רוצים שהנשים הללו יעשו?'. כל עוד הן לא מקבלות ייצוג משפטי הולם שמשחרר אותן מהצורך לממן את דרכן אל החופש, הרי שאפשר בהחלט לומר שחלק מהאלימות שהן חוות מופנית אליהן מצד המערכת עצמה".
עו"ד אורון מוסיפה ש"יש מקרים רבים מדי שבהם המערכת המשפטית עצמה נגררת למקום בעייתי ולא מגן על הקורבנות, ומפנה אליהן אשמה. לכן אם לפחות ננטרל את הצורך לממן את הייצוג, וניתן גב משפטי, נסייע להן במידה רבה להוריד מעל גבן חזית תובענית מאוד. הרי הרבה נשים לא מתחילות בכלל הליכי פרידה כיוון שאין להן אפשרות לצאת מהמקום הפוגעני. כאשר האישה נתקעת עקב כך בתוך מערכת יחסים אלימה, בהמשך כשהיא כבר רוצה לצאת ממנה היא נדרשת להסביר מדוע לקח לה כל כך הרבה זמן. העובדה שהיא נשארה במערכת היחסים האלימה יותר מדי זמן משמשת נגדה בעצם. אם נשים במעגל האלימות יודעות שאין להן הגנה משפטית מעורך דין שמבין בתחום, הן לא יעזו לצאת למערכה הזו, או שייצאו ויקבלו הדרכה בעייתית מעורכי דין שלא מומחים בתחום, ולפעמים זה יחמיר את המצב. אם נעניק להן ייצוג משפטי מטעם המדינה זה ירתיע את הגברים האלימים שמאיימים עליהן: 'את תישארי בלי כסף לעורך דין'".
האלימות בחברה הערבית: נשים מופקרות בלי הגנה וסיוע
נשים ערביות בישראל נופלות קורבן לאלימות ורצח במשפחה בשיעור שגבוה פי שניים עד שלושה מהשיעור שלהן באוכלוסייה. המדינה, עד כה, נכשלת בהגנה עליהן.
"הבעיה העיקרית היא לא בחקיקה עצמה אלא בהיעדר אכיפת החוק בצורה שווה על נשים ערביות", אומרת עו"ד שירין בטשון, מעמותת "איתך מעכי - משפטניות למען צדק חברתי". מחקר של עמותת "נשים נגד אלימות", שעוסק בטיפול המשטרה במקרי רצח של נשים ערביות בישראל בהשוואה למקרי רצח של נשים יהודיות, מצביע בבירור על כך שאצל היהודיות שלטון החוק מיושם במלואו בעוד אצל הערביות האכיפה כמעט שאינה קיימת. נעשים גם מעט מדי מאמצים לחקור מקרי רצח של נשים בחברה הערבית. מתוך כך גם הענישה וההרתעה כמעט שאינן קיימות.
באשר לתוכניות החומש הייעודיות לחברה הערבית, הרי ששתיהן נעדרות היבט מגדרי. "בתוכנית החומש שבה הממשלה מתכוונת להשקיע 30 מיליארד שקלים במגוון תחומים אין התייחסות מיוחדת לנשים, וגם לא התייחסות לנושא האלימות המגדרית", טוענת עו"ד בטשון. "גם בתוכנית למאבק בפשיעה בחברה הערבית, שבה משקיעה הממשלה 2.4 מיליארד שקל, אין התייחסות לנושא של אלימות נגד נשים".
אמנת איסטנבול למאבק באלימות נגד נשים
מתי ישראל תצטרף אל העולם?
בשש השנים האחרונות פועל מרכז רקמן לקידום מעמד האישה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן, בראשותה של פרופ' רות הלפרין־קדרי, להצטרפותה של ישראל לאמנת מועצת אירופה למניעה ומאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, אמנת איסטנבול.
האמנה, שנכנסה לתוקף ב־2014, ועד היום חתמו עליה 45 מדינות, קובעת את הסטנדרט הבינלאומי המתקדם ביותר לטיפול באלימות במשפחה, המחייב כל מדינה שהצטרפה אליה. במוקד האמנה התפיסה שאין גורם אחד שיכול להתמודד לבד עם תופעת האלימות נגד נשים והאלימות במשפחה. הצטרפות לאמנה תציב אותנו בקדמת המאבק העולמי בתופעת הטרור מבית, תוך אימוץ נהלים ודרכי פעולה שכבר מיושמים במדינות רבות באירופה.
"ברגע שמצטרפים לאמנה כזו, אנחנו מקבלים מהמדינות שכבר חתמו עליה את הכלים שמהווים את הדרך הנכונה למלחמה בתופעה הרב־ממדית והרב־מערכתית הזו", מסבירה פרופ' הלפרין־קדרי. "בנוסף, אנחנו קושרים את עצמנו למנגנון חיצוני שיפקח על הפעולות שאנחנו נוקטים בהן ויכריח אותנו ליישר קו כדי לעשות את הדבר הנכון במיגור האלימות מבית. בעצם בדיקת האפשרות להצטרף לאמנה כזו אנחנו בוחנים את עצמנו האם יש לנו את כל המערכים הטיפוליים, המשפטיים והיישומיים גם בהקשר של קורבנות האלימות וגם בהקשר של התוקפים – טיפולי המניעה והחינוך שאמורים לשנות את המצב ולהפחית את ממדי התופעה. וכאשר מבצעים, בהמשך - יש אחריות לדווח לשוט חיצוני שלא ניתן לחמוק ממנו. לפעמים צריך את הפיקוח מבחוץ במטרה לשנות מציאות, וגם את הלמידה ההדדית כדי לראות מה עובד ולא עובד במדינות אחרות".
בישיבה מיוחדת שכינסה בנובמבר ח"כ עאידה תומא־סלימאן, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, הצהירו שר המשפטים ושר החוץ על כוונה לפעול לצירופה של ישראל לאמנה. נשלחה בקשה ממשרד החוץ לוועדת השרים של מועצת אירופה להזמין את ישראל להצטרף לאמנה, וההערכה היא כי תשובה תתקבל בשבועות הקרובים. לאחר קבלת ההזמנה תידרש החלטת ממשלה לאשר את ההצטרפות.
