הדרך אל הניצחון

ניהול צמיחה אישית ככלי להגשמה: הדרך לבחירתי להובלת הוועד האולימפי בישראל הוכיחה לי שוב שחלומות לא מתגשמים מעצמם, וכך גם השגת יעדים. כמו בספורט הישגי, בעסקים, כך גם כאן, לתהליך יש משמעות גדולה. ניהול תהליכי הצמיחה והקריירה חיוני כדי ל"הגיע ליעד" שאנחנו מבקשים לעצמנו, בכל תחום.

מנהיגות: אני רואה במנהיגות כלי משמעותי שמחייב כל אחת ששואפת לעמוד בראש מערכת. הובלת תהליכים, העמדת רף גבוה לביצועים, היכולת להגיד בקול רם את מה שכולם יודעים, אבל לא תמיד מעיזים להגיד, היכולת להניע תהליכי חדשנות והדוגמה האישית – כל אלה הן הבסיס.

נחישות ככלי להתמדה: זו אחת התכונות הכי משמעותיות בעיניי בכל דרך באשר היא. בחיים הבוגרים, הרצונות והשאיפות שלנו מתורגמים לתהליכים. על מנת ליישם אותם, צריך אורך רוח ונחישות. יהיו המון סיבות (תירוצים) מוצדקות לכאורה להפסיק, לעכב, לוותר, ולכן היכולת להתמיד, בהנעת תהליכים, בהובלת אנשים ובהגעה ליעד, נעוצה בכמה שאנחנו נחושות לעשות זאת.

חדשנות ארגונית: לעיתים קרובות מתמקדים במוצר אותו הארגון מייצר ומשווק. בעיניי חדשנות בארגון היא לא פחות חשובה. קודם כל ביכולת החשיבה החדשנית של העובדים והמנהלים, ביכולת לפתח מנועי צמיחה לעצמי ולארגון. פעמים רבות אנחנו מתאהבים במוכר והטוב, או בשמו הקלישאתי "אזור הנוחות", וגוררים רגליים ברצון להתחדש. זה עלול להביא אותנו ואת הארגון למקום לא רלוונטי בזירה התחרותית.

כוח האינרציה – האויב הגדול של המצוינות: כשעשיתי את דרכי לצמרת העולמית בג'ודו, חוויתי חמש שנים אולי מהקשות שהיו לי, בהן נתקעתי במחסום המקום השביעי בעולם. ביצעתי בסופן שני שינויים מהותיים שהביאו לפריצה שלי ולהצלחות המרגשות. אז למדתי שכוח האינרציה הוא האויב הכי גדול של המצוינות. שניהול תהליך הצמיחה חייב להביא לידי ביטוי חישוב מסלול מחדש, התחדשות וחיזוק החולשות.

חיזוק החולשות: אחת הדילמות המוכרות עוסקת בשאלה האם להמשיך לחזק את החוזקות, או לחזק את החולשות? היום אני משוכנעת שהזנחת החולשות שלי כאדם תביא אותי בסופו של דבר למבוי סתום. הדרישה לבנות את עצמי במרחב של 360 מעלות של יכולות, להביא לאיזון בסיסי של מכלול היכולות הנדרשות לי להצלחה, תוך הבלטת האקס־פקטור שלי, הכישרון והחוזקות – הן בעיניי חיוניות מאוד כדי לזכות בהישגים.

חוק העלים בגינה: לפעמים הימים שלי נראים כמו הוריקן, ולפעמים אני נמצאת באירועים מרגשים שגורמים להתעלות נפשית ורגשית. מאז שזכיתי במדליה ההיא, לפני כמעט 30 שנה, אני זוכה להיחשף לאנשים, לאירועים יוצאי דופן. כשאני קמה בבוקר, אני נמשכת לעבודות החיים הפשוטות והקטנות, שמזכירות לי את המשפט הראשון שאמא שלי נורית אמרה לי כשחזרתי עם המדליה מברצלונה: "כאן בבית אין כוכבים". אז כשאני מטאטאת את העלים בגינה, גם אחרי הערבים הכי מרגשים שחוויתי, אני מזכירה לעצמי מחדש את מה שאמא שלי לימדה אותי – שבחיים האמיתיים צריך לעמוד חזק עם הרגליים על הקרקע.

חלוקת זמן – אז איך את מספיקה הכל? זמן הוא המשאב החשוב ביותר בחיים שלי. לכן הניהול שלו הוא אמנות בפני עצמה ודורש תשומת לב מיוחדת. בסוף צריך להחליט מהם העוגנים הראשונים שלי, מהם המשניים, ואיך לתעדף ולנהל את המשימות.

אצלי העוגנים הראשונים מסומנים ביומן כ־"must have". על השכבה הראשונית הזו תמיד אסדר את הימים והשבועות לפי סדר המשימות וסדר החשיבות. ביניהם אייצר גמישות ככל שנדרש לטובת הצרכים של בני המשפחה הקרובים שלי. אה, ובשביל כל אלה צריך גם הרבה שעות של ערות.

חוכמת ההמונים ועצות החכמים: תמיד אומרים שמנהלות ומנהלים הם אנשים בודדים בצמרת. אני לימדתי את עצמי במהלך השנים להתייעץ עם הקרובים אליי, בכל נושא, מחשבה או החלטה משמעותית, ולמזג את עצותיהם עם התובנות שלי. כך ניתן לקבל החלטות חשובות לא בשליפה מהמותן, אלא לאחר מחשבה והכנה.

ספורט, אנשים ואוכל טוב: לא משנה מה קרה בשבוע שהסתיים, ומה יהיה בשבוע הבא, הריסטארט של כל שבוע הוא בפעילות גופנית של שבת, עם קבוצת הריצה שלי. ויש את הפרלמנט השבועי בפארק, הקפה, בישולי יום שישי, היין הטוב לצידם, העוגיות והעוגות שבתנור והמפגשים החברתיים שממלאים את הגוף והנפש לקראת עוד שבוע.

יעל ארד היא יו"ר הוועד האולימפי בישראל, זוכת המדליה האולימפית הראשונה, בברצלונה 92', ומנהלת הפעילות המסחרית של פרמאונט בישראל