לרה הקדושה

ראיון ראשון בקריירה הוא אמנם מעמד מלחיץ, אבל בסך הכל משמח. לרה גרינסס, רק בת 15, עבדה קשה כדי להגיע אליו: היא הצליחה לאסוף יותר משלושה מיליון עוקבים בטיקטוק ומספר הצפיות בסרטונים שלה חצה את המיליארד. אלו מספרים מצוינים בקנה מידה בינלאומי ופשוט מטורפים עבור טיקטוקרית ישראלית. כל מה שנשאר לגרינסס לעשות זה לספר איך הפכה לאדם שעוצרים ברחוב עוד לפני שקיבלה תעודת זהות.

אבל גרינסס יושבת מולי עכשיו מוטרדת ועצובה. הסלולרי שלה מקבל הודעה ועוד הודעה מסבא וסבתא שלה, שגרים בעיר שבה נולדה, אודסה שבאוקראינה. עוד פיצוץ, עוד אזעקה, עוד ריצה למקלט. גם אמא שלה קירה ואחותה הקטנה אילונה, רק בת ארבע, היו עדיין שם, בעיר שהולכת ונרמסת תחת הלחץ של צבא רוסיה. הן חזרו לאוקראינה אחרי שנה וחצי בלבד בישראל, בזמן שאבא דניס נשאר לעבוד כנהג משאית בנמל אשדוד. אלא שהמלחמה שינתה הכל ומהר.

"אמא ואילונה עולות עוד ארבע שעות על טיסת חירום לישראל מרומניה", גרינסס מספרת בעיניים בורקות. "הנסיעה מאודסה הייתה מאוד קשה. אמא לבד עם ילדה בת ארבע. היא עלתה לאוטובוס לנסיעה שלא נגמרת. נטשה הכל וברחה. מסביב הפיצוצים לא נגמרים. הן הגיעו למולדובה ומשם הן היו צריכות לעמוד בתור אינסופי כדי לעבור את הגבול לרומניה, ברגל. ברומניה הן ישנו אצל חברים של אמא ואז שוב נסעו לשדה, חיכו המון והן בדרך לטיסה".

היא פחדה שזה לא יקרה?

"כולנו ידענו שהן יגיעו בסוף, רק לא ידענו כמה זמן זה ייקח ואם משהו יקרה להן בדרך".

המתיחות בין רוסיה לאוקראינה לא חדשה.

"מאז שאני ממש קטנה דיברו על מלחמה, אבל אף אחד לא חשב שזה באמת הולך לקרות. זה ממש מזכיר את מלחמת יום כיפור בעיניי, שתפסה את כולם בהלם. זה נושא רגיש מאוד בשבילי".

בשלב זה גרינסס כבר ממש מתאפקת לא לבכות. "אני מאוד מחוברת למדינה הזאת", היא אומרת. "לפני כמה ימים, בחמש בבוקר, אמא שלי נסעה לעבוד בקייב ושמעתי בחדשות על ההפגזות שם. התקשרתי לשאול אותה מה קורה אבל היא לא ענתה לי. לא הפסקתי להתקשר אליה, ממש פחדתי. ניסיתי לדבר עם סבא וסבתא אבל אף אחד לא ידע מה איתה. אחרי 14 שעות היא התקשרה ואמרה שהיו פקקים מטורפים כדי להגיע לאודסה והיא נתקעה שעות בלי קליטה.

"המצב שם רק מידרדר", היא ממשיכה, "סבא וסבתא בני למעלה מ־65. הם לא יכולים לעשות את כל הנסיעות האלה אז הם נשארו. חברים של אמא עוזרים להם ומביאים אוכל ושתייה כי ממש מפחיד ומסוכן לרדת לרחוב. לפחות יש להם מקלט. אחרים מתחבאים כבר ימים במטרו".

× × ×

בימים אלה גרינסס מנצלת את הבמה הדיגיטלית כדי להשמיע קול נגד המלחמה, לצד הפעילות השגרתית, כלומר טיקטוקים עם החברות נועה קירל וריף נאמן. זה נראה כאילו היא דוברת את השפה של הרשת עוד לפני שלמדה להגיד "אמא", אבל המציאות הרבה יותר מקרית. "באוקראינה לא ידעתי בכלל מה זה רשתות", היא אומרת. "לישראל הגעתי בסביבות כיתה ו', לבית ספר שאף אחד לא דיבר בו רוסית ואני לא ידעתי עברית. אבל תוך חודשיים למדתי את הבסיס והיום אפילו אין לי מבטא כל כך. באותה תקופה הורדתי את האפליקציה 'מיוזיקלי' (שתהפוך לימים לטיקטוק – ל"א), ניסיתי לרקוד עם חברות אבל לבד ראיתי שיש לי הרבה יותר צפיות. הבנתי שהאלגוריתם אוהב אותי".

למה לדעתך?

"אני יודעת שאני ילדה יפה וזה מוסיף, אבל זה לא מספיק לאלגוריתם. צריך להביא עוד משהו חוץ מהמראה החיצוני. ריקודים יותר מגניבים, שירים מגניבים. ככה התחלתי לצבור עוקבים. פתאום העליתי סרטון רגיל, ריקוד טרנדי כזה, ואחרי בית ספר נכנסתי לאפליקציה ופתאום אני רואה שהיו מיליון צפיות בארבע שעות. פתאום אחד הסרטונים קיבל אפילו שלושה מיליון צפיות. הייתי בהלם".

אבל בזמן שגרינסס גם מסתגלת למדינה החדשה ובמקביל צוברת סטטוס של כוכבת רשת, הבית לא שקט. "דווקא כשהכל התחיל להסתדר מבחינתי, אמא החליטה לקחת את אחותי ולחזור לאוקראינה".

למה?

"הכל הרגיש לה שונה מדי. כמה שניסתה היא לא הצליחה להשתלב. אמא למדה עריכת דין, באוקראינה היא מנהלת חברת איפור ובשמים אבל פה לא מצאה עבודה. בהתחלה כשהיא עזבה זה היה מאוד קשה, אבל זה נעשה באמת עם הבנה ואבא שלי והיא נשארו ביחד. ראיתי את זה מגיע, כולם ראו את זה מגיע. הבנתי שעדיף לה לעזוב וקיבלתי את זה".

תחזירי אותי ליום שהיא מודיעה לכם שהיא עוזבת.

"ישבנו כל המשפחה, עשינו שיחה והיא אמרה שהיא הגיעה להחלטה סופית ועכשיו אני יכולה לבחור אם אני רוצה לחזור לאוקראינה, לבית הספר הישן שלי, לחברים שלי, לבית שלי, אחרי שנה וחצי שאני כבר פה. אז לראשונה הבנתי כמה אני מחוברת לישראל. הבנתי שזו המדינה שלי, שכאן אני רואה את עצמי חיה כל החיים. זה שבר לי את הלב והתגעגעתי אליהן בטירוף, אבל העדפתי שאמא תהיה מאושרת. טסתי לבקר אותה ואת אחותי וגם את סבא וסבתא לפני שלושה חודשים והיה מדהים".

איך הסתדרת בתקופת הקורונה? הטיקטוק התפוצץ אז.

"בהתחלה העליתי את מה שהעוקבים שלי אמורים לאהוב, אבל פתאום אני רואה שמשום מה אני מתחילה לאבד עוקבים. ישבתי וחשבתי מה אני עושה לא בסדר, אבל לא מצאתי תשובות וזה די הכניס אותי לבאסה. ואז באחד הטיולים השנתיים הכרתי את האהבה הראשונה שלי, אילאי. הגעתי אליו הביתה והכרתי את המשפחה שלו שהייתה מאוד גדולה לעומת המשפחה שלי. בקורונה הייתי שם מלא. אבא שלו, אייל, היה רואה אותי מצלמת סרטונים ולא מבין מה אני עושה".

היום האבא של בן הזוג הוא חלק מהצוות שמקיף את גרינסס. הוא אפילו נוכח בראיון, לצד הסוכן ליאו. אמא של אילאי עושה סטיילינג, האחות עדי נושאת בנטל הביוטי ואחיו של אילאי נכנס לביזנס בתור צלם ועורך. רק אילאי הפך לאקס, אבל הצפיות חזרו לזנק. "מאז שנכנסתי למשפחה הצפיות שלי הוכפלו. עליתי על גל מטורף. בעולם אין אף אחד עם כמות עוקבים כמו שלי בגילי".

מה השתנה?

"התחלנו להוסיף תוכן, עלילה, דברים משוגעים, איכות הצילום עלתה. נגיד יש את סלין דיון, שהייתה מטורפת לפני 30 שנה? פתאום היא נהפכה לטרנד בטיקטוק, ששרים שיר שלה והופכים מבן־אדם 'מוזנח' לזמרת מהממת עם שמלה והכל. זה נקרא Glow Up. כולם עשו את האתגר הזה בצורה יפה, אבל אני החלטתי לעלות סרטון על מאחורי הקלעים של הסרטון עם כל המשפחה של אילאי".

ורק את ואילאי לא יחד.

"נשארנו חברים טובים והוא משתתף בסרטונים שלי. 'לרה' כבר הפכה למותג, זה לא משהו שיכול להיהרס בגלל הפרידה. כל יום אני אצלו, אני עדיין אוכלת שם כל שבת, ממש הפכתי להיות עוד ילדה במשפחה. אבא שלי גם בא איתי לפעמים. זה הרבה מעבר לאקסים ואילאי לגמרי מקבל את זה. נפרדנו רק לפני חודש אז אני לא יודעת מה יהיה בהמשך, אבל אני לא רואה דרך שבה אתנתק מהמשפחה הזאת. זה לא קשר עסקי, הם לא מרוויחים מזה כסף, ממש כמו במשפחה אמיתית".

מלבד המשפחה של האקס, מכונת עוקבים כמו גרינסס נזקקה לניהול מקצועי. הסוכנויות נאבקו עליה ומי שזכתה הייתה 'עלית מודלס' של אחד, שי אביטל. למזלה, לא הייתה לה שום אינטראקציה איתו והיא נטשה את הסוכנות חודשיים אחרי חשיפת החשדות החמורים נגדו, אבל מסיבות מקצועיות. "כשהתפוצצה הפרשה התפרקתי. זה אדם שהייתי פוגשת בשלב מסוים ויכול להיות שגם הייתי נפגעת ממנו. הרגשתי עצובה על הבנות שזה קרה להן. אני לא שמעתי כלום כי הוא לא התעסק עם הדוגמניות בגילי, ראיתי אותו רק פעם אחת על סט צילומים, הוא אמר שלום, החזרתי שלום וזהו. כשיצאתי משם כל הסוכנויות בארץ הציעו לי להיות אצלן. בחרתי בליאו וברוברטו בן שושן".

פרשת אביטל מציפה הרבה פחדים על מה שיכול לקרות לנשים בתעשייה.

"אמא שלי לימדה אותי להיות זהירה. בחיים לא הלכתי לבד לשום אודישן או צילומים. אם אף אחד לא יכול לבוא, הייתי מוותרת על יום הצילומים. אתה צריך לדאוג לעצמך כי אף אחד אחר לא ידאג לך. למזלי מעולם לא היה לי שום דבר שהתקרב להטרדה".

הקמפיין הראשון שקיבלה עליו שכר היה לפני שנה, לקולקציה של נועה קירל עבור 'טרמינל איקס'. הסכום היה סמלי. היום, אחרי שכבר השתפשפה והצטיידה בפמליה שלא הייתה מביישת את דואה ליפה, גרינסס לא זזה בשביל פחות משש ספרות. "הסכומים כבר לא קטנים ואני בדרך לפתוח מותג טיפוח משלי", היא מספרת. "אבא תמיד מלמד אותי ועוזר לי בהתנהלות הכלכלית. הורים אוקראינים, אין מה לעשות. אבא לימד אותי שככל שהסכום עולה צריך להשאיר אחוז יותר גדול בצד, אז יש לי חיסכון שאני משאירה בו את רוב הכסף ושוכחת ממנו. בגיל בוגר יותר אפתח אותו ואקנה אוטו".

ויש גם תגובות מחוץ לטיקטוק?

"זה הגיע לרמה שאני לא יכולה ללכת ברחוב ובקניון בלי שיבקשו סלפי וחיבוק. עשיתי קמפיין לרכבת ובאחת התחנות הייתה פנימייה של נערים דתיים - כולם עמדו בתור לבקש סלפי. אני אוהבת את זה ומעריכה, אבל היום כבר תמיד יש איתי מישהו כדי להדוף את המעריצים, אני לא מסתובבת לבד. היה מקרה שמישהו חיכה לי מחוץ לסוכנות שלוש שעות כדי למצוא אותי. מישהי ציירה אותי ושלחה לי".

ואיך מתמרנים בין לזה לבית הספר?

"הציונים חשובים לי יותר מהכל. אני חמש יחידות במתמטיקה, מחשבים, אנגלית. יש לי ציונים מעולים ממש. ורק אחרי זה אני מתעסקת בטיקטוק ובכל מה שקשור בחיצוניות. זה לא דבר רע שאכפת לך איך אתה נראה. אני חושבת שמודל היופי בפרסומות, שלהיות רזה זה מהמם, הוא בסדר. אבל גם להיות מלאה זה מהמם ואני רואה את זה ברשת. הרבה בנות מלאות מקבלות המון פרגונים וגם אני לא הכי רזה. אני אוכלת מה שבא לי וכמה שבא לי".

ומה החלום? להיות נועה קירל?

"דווקא לא. עורכת דין ושופטת. זה תמיד יעזור לי, לדעת את הזכויות שלי".

× × ×

בתום המתנה מורטת עצבים, גרינסס יכולה שוב לנשום. "הפגישה עם אמא ואחותי הייתה הכי מרגשת שיש", היא מספרת. "אנחנו שומרים עליהן והן לא מפחדות יותר".

ועכשיו צריך להתרגל. זה לא עבד בפעם הקודמת.

"קניתי לאחותי מלא מתנות כדי לשמח אותה, ומיד רשמנו אותה לחוג להתעמלות כמו באוקראינה. היא גם כבר הלכה לגן. אמא אפילו נרשמה פה לאולפן כדי ללמוד עברית. הן מתכוננות להישאר פה תקופה ארוכה, אולי אפילו לתמיד אני מקווה. עכשיו אנחנו עושים הכל כדי להביא גם את סבא וסבתא. אני מקווה שבקרוב הם גם ינחתו בארץ".