אבא יהונתן / "נולדתי ב־1973, חמישה חודשים לפני המלחמה. קיבלתי אבא הלום קרב, שלא היו לו את הכלים לטפל בי כי הוא איבד חצי מהפלוגה שלו בתל פאחר כקצין בצנחנים. הוא פיספס את הגידול שלי. הוא היבהב, לא היה באמת קיים. אז היו רגעים שבהם מאוד צחקנו וכייפנו והיו קטעים שבהם הוא פשוט נעלם לי.
לצפייה בפרק הראשון של "שנות הירח"
"היה קטע שהתלבטתי אם לצנזר בסדרה שלי, 'שנות הירח' ב־HOT. זה היה כשהוא ביקש שאשנה את השורה עליו, 'בן אדם ששותה בקבוק אחרי בקבוק' ב'עכשיו מעונן'. לא הסכמתי. בסדרה הוא אומר לי שזה יביך אותו, ואני עונה לו, 'מה זה שתי דקות לעומת 20 שנה של מבוכה?'"
הוקלט באולפני הספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
מה הרגע הכי מביך שהוא גרם לך? בסדרה אתה מספר שהיית עד לבגידות שלו ולא סיפרת לאמא.
"זה לא רגע. זה מכלול של חסך אב. הקטע הכי מרגש היה לפני שבוע, כשהראיתי לאבא את הפרק הראשון והוא בכה מהתרגשות, כי אמרתי לראשונה שהוא הלום קרב. הסדרה היא שיר אהבה אחד לאבא שלי. זה אותו הילד שמחפש את החיבוק שלא היה לו".
אמא נורית / "אמא העיפה אותי מהבית בסביבות גיל 20, בעצת הפסיכולוגית שלה. אמרה שהגיע הזמן שאעזוב כדי להיות יותר עצמאי. לי זו הייתה כאפה. לאן אני הולך מפה? באמת לא היה לי איפה להיות, עד שמלצרית שעבדה בבר 'זנזיבר' נתנה לי לגור אצלה. סיפרתי לאמא שאני מכניס את זה והיא אמרה שמאה אחוז. אני חייב לומר שאת ההורים אני אוהב היום מאי פעם. לא השארתי אף מורסה עם מוגלה, פתחתי הכל".
לפתוח סודות / "מעולם לא נעשתה בישראל סדרה שמתעסקת באנשים חיים בצורה כזאת. הייתי צריך להחתים את משינה, את יהודה פוליקר, יאיר לפיד, משפחת רבין, להקות מהניינטיז, מיכה שטרית, שלום חנוך, כי אני משתמש בדמויותיהם ובשמותיהם, זה מחויב בהסכמה ובחתימה. הלכתי אליהם אחד־אחד".
היו להם סיבות שלא לחתום?
"אני מראה את מיכה שטרית עם קוקאין בבק־סטייג' ברוקסן. נתן את ברכת הדרך. על פוליקר אני אומר שהוא גיי בארון. יודה בירך על זה. בגלל שזה אני, ולא מפיק חיצוני, הייתה התגייסות רחבה. אף אחד אחר לא היה מצליח לגייס הסכמה כזאת, מיאיר לפיד ועד שימי תבורי ומשפחת רבין".
מה ביקשת מלפיד?
"היה בזמנו פאנל ב'פופוליטיקה' עם טומי לפיד, חמי רודנר ואני. קראתי לטומי 'ארצ'י בנקר'. ביקשתי מיאיר אישור בגלל הכבוד והרגישויות, בכל זאת האדם כבר לא איתנו, ובזכות זה שהוא חבר שלי. גם יאיר בירך על זה".
מי לא היו מרוצים?
"השניים היחידים שלא חתמו היו שלמה ארצי וקארין אופיר, לצערי".
למה?
"קארין פשוט לא רצתה להיות בסדרה ואני מכבד את רצונה. גם שלמה לא רצה, ולא הסביר למה".
על מה הכי הביך אותך לבקש אישור?
"פניתי למשפחת רבין. אני מתאר את אבא במשלחת עיתונאים במטוס עם רבין כראש ממשלה. אבא רואה אותו שותה מלא, ואז אומר לאמא שלי שהוא שתה דלק מטוסים, ושאחרי כל כך הרבה אלכוהול, הוא היה משיג הסכם שלום גם עם היטלר. הלכתי לדליה רבין, אמרתי שזה מה שכתבתי, וכולם עמדו מאחוריי".
היה עוד משהו מסובך?
"בהתחלת היחסים עם אילנה היה לי רומן עם איגי וקסמן. בזכות אילנה, שהסכימה, ביקשתי רשות מאיגי, שאלתי אם אני יכול להכניס את הקטע לסדרה. איגי אישרה".
למרות שאתה יוצא בוגדני.
"הייתי ילד, סביב 18. אבל אלה רגישויות ולכן ביקשתי אישורים. תשמע, אני יוצא בסדרה גם סוג של נוכל שגונב שירים מכאן ומשם".
מה לקחת?
"צוחק על עצמי שהשיר 'לפעמים' למשל גנוב מיו־2".
וזה נכון?
"אולי. כמו ש'השכבת אותי בעשר' לקוח מפינק פלויד. לא במודע, אבל זה גנוב. זה דרש אומץ להיחשף ככה. הרגשתי שזה כמו לביים את הלוויה של עצמי".
אילו דברים חשפת שלא יודעים עליך?
"למשל, שב־1993 היו לי כמה חודשים שבהם הייתי מכור לסירופ שיעול, בגלל הקודאין. זה התחיל משיעול, רשמו לי את הסירופ ואז נמשך להתמכרות. חייתי אז תקופה באולפני גל קול בראשון, היה לי מזרן ומעין בית קטן באולפן ואלבום שלישי שנכתב ממקום מאוד נמוך בחיים. הואשמתי שבני נוער מתאבדים בגללי. גם את ההתבאסות שלי מאסי דיין, שהבטיח לי סינתיסייזר כשהייתי ילד ולא עמד בזה. ליאור דיין משחק אותו. או שרואים את שלום חנוך מסרב לשיר איתי את 'קרן שמש מאוחרת' בצמח, דקה לפני ההופעה שלו. וזה שבר אותי. הייתי בן 18, ולשומרים אמרתי שאני הבן של יהונתן גפן, אבל הם לא נתנו לי להיכנס. הלכתי לחוף הסמוך, קפצתי למים ושחיתי עד הבק־סטייג' של שלום, עם כל הבגדים, הגעתי רטוב מאוד".
דיסלקציה / "אבא היה יושב בחדר, כותב על מחשב IBM ישן ומרוכז ביצירה שלו וזה קדוש. המשפחה העריכה אמנות ואת המילה הכתובה ולא הייתי שם כי אני דיסלקט".
מתי הבנת את גודל הבעיה?
"בגיל צעיר. הספר האחרון שקראתי היה 'אל עצמי' של גלילה רון פדר, והייתי גאה שסיימתי אותו. גם כתבתי לגמרי הפוך, ראי. זו הייתה תקופת טרום הריטלין. התחברתי רק למוזיקה".
שזה יתרון במצב כזה.
"בגיל שבע כתבתי את השיר הראשון, שיר מעפן, על הפרידה של ההורים שלי. השיר נקרא 'בואי לכפר', שכאילו אבא שר לאמא, כי הם נפרדו. איך שהשיר נכתב, הראיתי להם. זו הייתה הצעקה שלי, כי החלטתי שאגיע ללב של ההורים שלי דרך האמנות. הם אהבו את השיר ושלחו אותי לפסיכולוג. מאז התחלתי לכתוב שירים, וכשגדלתי קצת כבר השמעתי כמה לדויד ברוזה, לשלום חנוך ולשלמה גרוניך, שכולם היו בני בית. לבר־מצווה כבר אספתי צ'קים לגיטרה חשמלית, קראנו לזה גיטרה־תרום. אפילו רפי נלסון שם כסף".
מספרים שחבורת לול הסתובבה אצלכם בבית.
"זכיתי לראות כור היתוך של האמנות הכי טובה בישראל כששירה ואני בסלון, עם עמליה דיין, הבת של אסי, מאיה של שלום, ליסה דוידזון של בועז. אני זוכר את אריק איינשטיין שר, גיטרות בסלון, עננים של חשיש. עד גיל מאוחר ריח חשיש עשה לי הרגשה של בית. מה לעשות, זה היה הריח הכי מורגש שם".
סמים / "בגיל 15 עישנתי בפעם הראשונה, וזה נמשך עד גיל 18, ואז עזבתי את זה עד היום. בניגוד למה שחושבים, אני לא נוגע בכלום, אני הכי סחי בעולם. חבר קרוב שלי, ניר שפינר, נהרג אז בתאונת דרכים. אחרי שהודיעו לי עישנתי ג'וינט עם אחד הצלמים, ואז אכלתי טראומות. מאז אני לא מרשה לעשן לידי גראס. סיגריות כן, אבל ההפקה שלי הכי סחית בעולם. הוואן שלי הוא בית מרקחת".
אלכוהול?
"אף פעם לא הייתי שם".
יכול להיות ששוב למדת מאבא מה לא לעשות?
"הנכס הכי גדול שלי הוא הדמיון. לא אפגע בו בחיים, בשום כימיקלים, אף פעם. ברור שזה גם קשור לאבא, למרד מה לא לעשות".
קארין אופיר / "האהבה הראשונה שלי הייתה קארין אופיר, בסביבות גיל 16. הכרנו בבית הספר למוזיקה רימון, הייתי התלמיד הכי צעיר אי פעם. נשרתי אחרי שנה, כי היה נראה לי אידיוטי ללמוד מוזיקה. קארין הייתה גדולה עליי בהרבה מידות. היא הייתה אהבה איומה, השאירה בי הרבה צלקות. היא די לא ספרה אותי, הייתי מחפש אחריה בעיר יחף, מאוד אומלל. הייתי מאוהב בה הרבה יותר מדי זמן, עד שהגיעה האהבה האמיתית. אילנה".
אילנה / "אני אומר עד היום, לפני או אחרי כל הופעה, תודה רבה לאילנה. תמיד אומרים, 'זה לא בואי, זו אנג'י'. היא הלבישה ואיפרה אותו. זה כל כך נכון, גם לגבי אילנה. היא בחרה לי את הבגדים, שאלה למה אני לא מאופר, ליוותה אותי בהתחלה. היא הייתה החכמה מבין שנינו. אני בכלל מאמין שהעולם מונע על ידי נשים. כמו שאני כלום בלי המנהלת שלי, רויטל ורטנסקי. אילנה הייתה מערכת היחסים האמיתית הראשונה שלי והיא נמשכה שש שנים. הפספוס היה שהכרנו בגיל צעיר, היינו ילדים ולא היה לנו סיכוי. וזה חבל".
ראית זוגיות לא טובה בבית ובכל זאת התחתנת בגיל 20.
"הרגשתי שזה נכון כי אילנה ואני היינו שם אחד למען השני תמיד. בזה לא טעיתי. היא הגיעה מעין הוד, אני מבית יצחק, שנינו חצי היפים, מושבניקים, קצת כמו ג'ים מוריסון ופמלה קורסון. היינו בתוך הטירוף של העיר בשנייה, מאפס למאה. אני חייב לה המון, כי היא הייתה איתי ברגעים הלא־פשוטים. הופעות בלתי אפשריות ברוקסן שהתפוצצו כי זרקו עליי אבנים, עגבניות וביצים על הבמה כי עליתי עם חצאיות ופנינים וכי דיברתי נגד הכיבוש. היא גם איפרה אותי, גם הלבישה אותי וגם ניקתה אותי מהביצים. נוצרה לי תלות קשה בה.
"הייתה תקופה שלא יכולתי ללכת בלעדיה לשום מקום, פחדתי לצאת מהבית - והתלות הזאת השפילה אותי. אגורפוביה. רצו לתת לי את פרס אקו"ם בתל־אביב ואמרתי, 'אם את לא באה איתי, אני לא הולך'. היינו אז מעין מרגי ונועה קירל, היא הייתה אז כוכבת בפני עצמה. ממזרה, קראה את כל המגזינים מגיל צעיר, לקחה אותי יום אחד לגוצ'י ואמרה לי, 'מהערב מתחילים ללבוש רק גוצ'י'. הטיסה אותי פעם ללונדון לקנות בגדים מסקיי. שרפנו מלא כסף, אבל היינו הראשונים בישראל לעשות את זה.
"בסוף אני חושב שנמאסתי עליה, כי הייתי גם תלותי והיא גם רצתה לחיות את החיים שלה. זו הייתה פרידה קשה, למות. אפילו ביקשתי לישון איתה בהתחלה, אחרי שנפרדנו, כדי שאתרגל. היא הסכימה, הבינה שאני במצוקה. אחרי זה חזרתי לבית של אמא שלי, לחדר שלי, ונשכבתי כמו בסצנה ב'כמעט מפורסמים', כשהכתב הצעיר חוזר מסיבוב ההופעות. הייתי שם חודש, כל היום במיטה, בדיכאון. ואז עברתי למבנה שנקרא סי אנד סאן בת"א, הייתי שם ראשון. לא גר שם אז אף אדם. הייתי לבד בקומפלקס מפלצתי בלי אף אחד, רק עם כלב".
שני / "שני ואני ביחד 23 שנה ושני ילדים. הכרנו חצי שנה אחרי שנפרדתי מאילנה, וזה היה הרבה יותר שפוי, בוגר ויציב. גם שמרתי על עצמי מהתלות שפיתחתי באילנה. זה התחיל כקשר הרבה יותר בריא".
ועדיין תמיד באור זרקורים.
"הטריק של שני הוא שהיא לא מתעניינת בכל הדברים האלה. היא באה להשקות רק כשאני מבקש ממנה או בשביל העבודה שלה, ועכשיו היא עובדת בשיווק של בית החולים איכילוב. היא לא אמנית. זה לא האטרף ההוא, שני יודעת שחשובה לי נורא ההורות שלי, ויש לי המון ספייס להיות אבא פעיל, נוכח ואמיתי. יש כבוד בינינו והרבה בגרות".
וגם יש את השיר על אילנה. לא קל לבוא אחרי מישהי שכתבו עליה שיר כזה.
"יש גם שיר שכתבתי על שני, 'בשבילך'. שני מאוד פירגנה לסדרה. הבינה תוך שנייה שזה הולך להיות הרבה דברים סביב אילנה, שזה בלתי נמנע. זה דרש ממנה תעצומות נפש והיא עמדה בזה בכבוד ועד היום מאוד מכבדת את אילנה".
אבהות / "לא חושב שיש הרבה אבות מסורים כמוני. לילדים שלי יש דמות אב מאוד נוכחת, וזה דורש המון ויתורים. אני למשל לא יוצא בלילות, בכלל. רק הופעות. לא נותן שום חופש לעצמי, כל הזמן חוזר לקן של הגוזלים שלי, עם אוכל בפה. לא נהנה מהשמיים שלי, שזה לא טוב, אגב".
צבא / "גיל 17, אני מקבל צו ראשון, הולך להיבחן ללהקה צבאית. בגיל 15 עברתי ניתוח קשה בגלל סקוליוזיס, עקמת בעמוד השדרה. תקעו לי מוט בגב מפלטינה, מלמעלה עד למטה. הייתי מאושפז חודשיים בבית החולים מאיר ולמדתי ללכת מחדש. ישנתי שנתיים עם אלקטרודות בגב. אחרי זה קיבלתי פטור מצה"ל בגלל הגב ועדיין הלכתי להתנדב ללהקה צבאית. באתי בשיא הביטחון לאודישנים, כי הייתי הבן של יהונתן גפן והיו לי המלצות מסנדרסון ומעוד אנשים. אבל לא קיבלו אותי, טענו שזייפתי, אמרו שאין פה אמת. שוחררתי".
לימים, בראיון הראשון ל'ידיעות אחרונות' די התגאית בזה ולא הסברת שיש לך בעיה רפואית.
"מי שרצה לדעת מה שיש לי, ידע. מי שלא רצה, לא".
אבל יצא לך שם של משתמט.
"הוציאו את זה אנשים שהיו להם אינטרסים לקרוא לי ככה. מעולם לא דיברתי נגד חיילים. אגב, ואני יכול לומר את זה בהרבה גאווה, השנה הוזמנתי לראשונה להופיע בטקסי יום הזיכרון, על ידי עיריות, וכמובן שאופיע".
וחיילים?
"אני אפתיע אותך. אני מופיע מול חיילי צה"ל כבר כמה שנים, אבל אני לא יכול להרחיב על זה, לבקשת הצבא".
היה ניסיון שלך לפני כמה שנים להסדיר עניינים עם הצבא. אפילו פנו אליי כדי לברר על התבטאויות שלך בעבר. בסוף זה לא צלח.
"נכון, כל מיני גורמים אפילו הגיעו להופעות שלי. הצעתי שאופיע בכל שנה בהתנדבות לחיילים, התחיל תהליך, אבל אז היו תזוזות פנימיות ביחידות שקשורות לדבר הזה ולצערי התהליך נעצר. זה לא מנע ממני במבצע צוק איתן, לרדת לבסיס בצאלים, ללא אישור מראש, להגיע לשער, להיכנס בחצי העלמת העין של האנשים בבסיס אז - ולשמח את החיילים. בדיעבד אני יודע שעבור חלקם זו הייתה ההופעה האחרונה. מאז אני גם מלווה חיילים פגועי נפש, מרצה בהתנדבות, כמובן".
עוד נראה אותך מופיע בכנס מתגייסים.
"אני אבוא בכיף".
רוצים משינה? קחו את הבן של יהונתן גפן / "אחרי השנה ברימון, ב־1990, הקלטתי שיר ראשון באולפן אמיתי. עבדתי כפיקולו ושוטף כלים, שכרתי אולפן והייתי בטוח שזה יהיה להיט. הלכתי לתחנות הרדיו לחלק, להשמיע. השיר לא הושמע, זה היה כישלון צורב. חשבתי שהקריירה נגמרה. ואז כתבתי עוד. יום אחד שלום חנוך לקח כמה שעות באולפן, לא הגיע אליהן והציע לי אותן. הקלטתי את 'מיליארד טועים', כשהפזמון מתייחס לקארין אופיר. עשיתי סקיצות לעוד שירים ואז אלון אולארצ'יק סידר לי פגישות בחברות התקליטים כי הכיר את ההורים שלי. הלכתי להליקון, הד ארצי ו־CBS - וקיבלתי סירוב".
כואב.
"אכזבה עצומה. אבל אז היה רעיון למנהל שלי בועז בן ציון, שניהל את משינה באותם ימים. הוא הלך להד ארצי ואמר: 'רוצים משינה? קחו את הבן של יהונתן גפן'. וככה קיבלתי חוזה לאלבום. האלבום נכשל ומכר מאתיים עותקים בשנה. קינאתי באיפה הילד, כרמלה גרוס ואגנר, נושאי המגבעת, זקני צפת. הייתה תחושה שלכולם הולך ורק לי לא. סיימתי עם הסקיצות לאלבום 'עכשיו מעונן' אבל בהד ארצי לא רצו להשקיע כי לא מכרתי כלום".
איך בכל זאת קרה?
"התחלתי להסתובב בארץ, להופיע על כל במה כמעט. לוויתי כספים מחברים כדי שיהיה לי זמן בחדרי חזרות. אמא שלי התלוננה שתמיד חסרים לה בארנק כמה שטרות. היא לא ידעה שהייתה החסות הראשונה שלי. בהד ארצי ראו שכדאי להם להשקיע בי, בזכות ההופעות. ב־1992 הקלטתי את 'עכשיו מעונן' והאלבום עשה את שלו. זה היה הטור הכי אלים בהיסטוריה בישראל. כמעט כל הופעה התפוצצה אחרי שיר או מקסימום ארבעה. בכל פעם התחילו לזרוק עליי ביצים ואני רץ להתחבא מאחורי התופים, ואז מורידים אותנו מהבמה".
ההתקרבות לדתיים / "אני מורד סדרתי. פעם הונעתי משנאה בעולם של אהבה, היום אני מונע מאהבה בעולם של שנאה. בקורונה התביישתי שהחילונים הפרידו עצמם מהחרדים, התירו את דמם למות מהמגפה בדירות מטר על מטר בבני־ברק, כשהם בדירות הפאר שלהם עם הבריכה והמדשאות. אמרתי לעצמי שאני חייב לשים לזה סוף. התייצבתי לצד החרדים בכל כוחי".
אתה יודע איך זה נראה: ניסיון להשיג עוד אהבה מהציבור, אולי עוד קהל שאין לך כיום, ולא דווקא מאמונה יוקדת.
"בהופעה בשוני הקדשתי את 'עורי עור' לבני־ברק, אמרתי שהשיר מוקדש לתושבים שסובלים מהמחלה. אחרי ההופעה אברהם פריד סימס לי שהתרגש. אני פועל יחד עם השרה יפעת שאשא ביטון לאיחוי הקצוות בחברה הישראלית. הבאתי אליה תוכנית שאוביל ומחברת בין נוער חילוני ודתי".
משהו זז אצלך בדעות?
"אם הייתי אומר 'גיליתי את אלוהים', זה היה מגעיל. אני חושב שאני יותר אהוב כי אני לא משקר בנושא הזה. אני עדיין אתיאיסט אבל מקבל את רעיון האלוהות".
נתניהו / אתה מבין היום שנתניהו עשה עליך סיבוב בבחירות, בבקשת העזרה שלך לאמנים? סיפקת יופי של תמונה לקמפיין.
"ממש לא עשה עליי סיבוב. הייתי הולך אליו שוב ועושה את אותו דבר".
תקרא לזה איך שתרצה, הוא השתמש בך במסע תעמולה בעת בחירות.
"אתה יכול לומר את זה עוד אלף פעם, זה לא יהפוך לאמת. התייצבתי לצד תעשיית התרבות שדיממה, השגתי כסף, עשרות מיליונים, שהגיעו לעיריות. איך אנחנו יודעים שהגיע? בדקנו את זה. הרבה מחבריי, גם השמאלנים, נהנו מהכספים ומעל הכל עזרתי להשיג שבעה מיליון שקל לאמנים המבוגרים. באותו שבוע נפגשתי כמה פעמים עם נתניהו, והוא שמר על דיסקרטיות. אם היה רוצה להשתמש בי, היה מפרסם כבר בפעם הראשונה. רק כשאישרתי, התמונה פורסמה".
לא הביך אותך שהוא משתמש בך במסע הזה?
"לפי דעתי הוא לא נבחר בסוף".
אתה חושב שהזיהוי איתך הפריע לו?
"יכול להיות".
מתי נראה אותך בפוליטיקה?
"אני מקבל הצעות, מריצים עליי סקרים ללא ידיעתי. ניסו לקיים איתי פגישות וסירבתי, גם מפלגות גדולות. אני עדיין מאוהב באמנות. אבל המקום הזה חשוב לי ובוער בי".
אתה יכול להתחייב שלא תרוץ לפוליטיקה?
"לא".
דיברו בין השאר על מפלגה שלך ושל ליאור שליין.
"לא שמעתי על זה, כן על הרכבים אחרים שליהקו אותי אליהם".
יאיר לפיד חבר שלך. אולי שם?
"זה נכון, אבל אני לא מוסר את תוכני השיחות שלי עם יאיר. גם איילת שקד חברה שלי. זה התחיל כי היא באה בכל שנה לנשף רוק. בתקופת הקורונה נפתלי בנט בא אליי הביתה לא פעם. ישב שעות, הגיע עם פנקס ועט, קיבל בריף על מצב התעשייה וניסה לעזור עוד לפני שנבחר. אנחנו בקשר גם היום".
'אקס פקטור לאירוויזיון' / "לי היה מאוד כיף בתוכנית הזאת. הייתה מבחינתי אחלה עונה".
זו דרך יפה לסכם. אבל סיכום לא פחות נכון הוא שכשלתם ברייטינג.
"שמע, הורידו לי הרבה דברים בעריכה, דאחקות, אג'נדות, כי המון אנשים ומנהלים מנסים לשמור על כולם. דברים שאמרתי לא תמיד עלו בקנה אחד עם השאיפות האלה - ולדעתי זה פגם בתוכנית".
התלוננת?
"כן, למנהלי רשת. הם הסבירו שאי־אפשר להתערב בעריכה. לא חשבתי לעזוב, היה לי כיף".
עם סיימון קאוול 'אקס פקטור' היה עובד?
"זה היה יוצא מגומגם בגלל המעבר בין השפות. הוקל לי כשהוא הודיע שלא יגיע. מדובר על נרטיב והומור ישראלי, וסיימון לא היה משתלב".
מצטער שלא הלכת ל'זמר במסכה'? הבנתי שהציעו לך.
"אם הייתי צריך לזהות מי הזמר בתוך הארנבת, זה היה מצער. תוכנית נפלאה, אבל לא בשבילי. אכן הציעו לי".
גיל 50 שבדרך / "האמת שלא אכפת לי מזה. כלום, אפס. לא עובר בראש".
תיקונים קוסמטיים, צביעת שיער, משהו מזה בדרך?
"לא, שום דבר, לא במחשבות".
יש שמועה שאתה כבר צובע.
"בחיים לא. צבעתי בוורוד הרבה בניינטיז. אבל היום זה טבעי".
מכל זה עלולים לצאת שירים יותר משעממים.
"'ורוד מבריק' עם אלה לי להב הוא הוכחה ששירים טובים לא תלויים בשום דבר. דכדוך הוא חלק מהדי־אן־איי שלי וזה לא ייעלם כל כך מהר".
'שנות הירח' משודרת בימי חמישי ב־HOT3, ב־HOT VOD וב־Next TV
