"אני מת על השורשים שלי"

חמש שנים עברו מאז נועם בנאי נכנס לסצנת המוזיקה. נכנס ולא פרץ, כי על אף השושלת הייחודית ואולי המפורסמת ביותר בנוף הישראלי שהוא הכי חלק ממנה, הדרך אל לב המאזינים הייתה רצופה במכשולים עבורו. היום הילד בן 30, ויש לו אלבום שלישי וילד ראשון – דויד מאיר בן הארבעה חודשים.

במבט לאחור, רק עכשיו הוא יודע לשים בדיוק את האצבע על מה שלא אהב בדרך, כולל "כוכב נולד", שם ניסה את מזלו בהתחלה עד שפרש, ורומן לא מוצלח עם חברת תקליטים בתחילת דרכו בתעשיית המוזיקה.

נועם כילד עם אבא מאיר ז"ל

"כשהגעתי לחברת הד ארצי, הרבה חברים הופתעו שלא הגעתי לשם דרך המשפחה", נזכר בנאי. "היו בטוחים שהחתימו אותי רק כי אני הבן של מאיר. אבל לא. הדרך התחילה ממלצרות, מהלכלוך והסינרים בזאפה, שם עבדתי כדי להתפרנס. אסף דרעי, מנהל האמנים, היה מגיע לשם מלא והיינו מדברים. זה התגלגל לחתימה בחברה, ושם התחלתי את הדרך.

"מהיום הראשון היה לי בגללם בראש קונספציה של איך עושים מוזיקה, והיא הייתה מאוד מרובעת. של העולם הישן, של חברות תקליטים שמעניין אותן רק הכסף. הוצאתי איתם ארבעה סינגלים ראשונים שכולם קיבלו התייחסות – פלייליסט ערב בכל התחנות, פלייליסט יום בגלגלצ, היה הרבה יחצ וסיקור, כל הסינגלים הושמעו, אבל מבחינת חברת התקליטים זה היה כישלון. למרות שמבחינת אמן צעיר זה ה־חלום. היום אני יודע את זה, כן? מבחינתם זה לא היה מסחרי ולא מכניס כסף אז זה לא שווה. אז הם נפרדו ממני. יצאתי מחברת התקליטים ומה שיש לי בראש זה שאם אין לי הצלחה מסחרית אז אני לא שווה, שזה מה שצריך להיות זמר. ועד עכשיו באלבום השלישי חייתי בקונספציה הזו".

לקראת האלבום השני, בנאי פנה למפיק הכי במיינסטרים ולכותבים שהם הכי מכונת להיטים, הכל כדי להצליח להיות מכונה כלכלית משומנת. "הלכתי לפטריק סבג שהפיק להיטים גדולים. ניסיתי לבחור שירים הכי מסחריים. אל האלבום השלישי הנוכחי באתי עוד יותר עם הרצון למסחריות. פניתי לדודי בר דוד וסתיו בגר ואני אומר בוא נביא אותה. הולך למפיק גלעד שמואלי שמחבקים אותו בגלגלצ ובאוזן הישראלית".

אבל כמו באגדות, בסוף קרה ההפך. דווקא "אף פעם לא לבד", שיר אישי שכתב בנאי בעצמו תוך שיחה כנה ואמיתית עם אבא מאיר ז"ל שממש התגלה אליו בזמן הכתיבה, הפך למושמע ביותר ולשיר שמשמיעים בחופות. מבעד לדמעות שלא הפסיקו לזלוג על הדף, נולד דואט עם אהוד בנאי, בן דוד של אבא. שם נועם הבין שלא המסחריות היא זו שקובעת, בטח שלא הכסף בחשבון הבנק, אלא המסר שנוגע כמו חץ, הכי מהר, הכי חזק, בתוך ליבם של המאזינים.

עם הדוד אהוד בנאי | צילום: זאפה ניצן נוסבאום

"השיר הזה נכתב מדם ליבי. לא עם כותבים, ולא במחשבה מסחרית, נכתב בלילה שממש הרגשתי שאני מדבר עם אבא כמה שעות לבד עם גיטרה. פרקתי את כל מה שאני מרגיש מאז שהוא נפטר. הרגשתי שהוא שומע מה שאני אומר לו. עשיתי התבודדות, רבי נחמן אומר. פחדתי להוציא דף ועט ולפגוע באותנטיות של הרגע. מדי פעם ניגבתי את הדמעה וכתבתי מילה פה, מילה שם. ומאז זה השיר הכי מצליח שלי בחיים. הוא מקבל הצלחה והכרה ממקום אמיתי של אנשים שאיבדו אח וחבר. אני מקבל אלפי הודעות ותגובות ביום, מאנשים שחוו חוויה שמקשרת אותם למילים, שלא הכירו אותי לפני, ושם אני מבין שההצלחה שחיכיתי לה הגיעה דווקא בשיר הזה. קיבלתי סטירה. זה גרם לי להבין שאני לא רוצה לרדוף ולכוון לשום יעד כלכלי, ולא רוצה לעשות מהלכים ולהיפגש עם כותבים מפורסמים, כי דווקא השיר שנכתב מהמקום הכי אינטימי שלי נוגע בהכי הרבה אנשים שאני רוצה".

רוצה לעשות קיסריה

במקביל לתהליך הגילוי של הקול שלו, תרתי משמע, בנאי עובר בשנה האחרונה עוד תהליך משמעותי: חזרה לדת. "זה משהו שגדלתי עליו מן הסתם כי אבא חזר בתשובה כשהייתי ממש ילד. כל הזמן אני בדיאלוג עם הדת. בשנה האחרונה אני לוקח שיעורי תורה כמה פעמים בשבוע, וזה עוזר לי לדייק את ההתמודדות שלי מול התעשייה ועולם התרבות. אני ממש עושה עבודה לכוון את עצמי למקום שהמוזיקה לא תהיה בשבילי כמו עורך דין שפתח חנות עורכי דין, והוא רוצה להיות הכי מצליח. אני רוצה להתרגש ולרגש לא בא לי להיות בתחרות מול התעשייה. הייתי שם כל השנים הראשונות, מחשב למי יש יותר, הייתי משווה את עצמי לטופ, כמה הם מכרו כרטיסים וכמה אני מוכר, אבל לא ממקום בריא. גם היום אני רוצה הצלחה, לעשות קיסריה, אבל לא רוצה לדחוק את השעה ורוצה שזה יהיה הזמן הנכון. בא לי לחבק את החלומות שלי ולהגשים אותם, לא לחיות במרדף".

ביולי הקודם הוא נכנס למיינסטרים הישראלי אחרי שניסה את מזלו כמתמודד ב"הכוכב הבא". אחרי התייעצות עם המשפחה, ועצת זהב מהדוד אביתר, החליט שהוא רוצה לגעת בעוד קהלים והיה הראשון מבני השבט שהולך לריאליטי. ובכל זאת, אחרי שעבר את האודישן הראשון וריגש את הצופים, החליט לפרוש.

"אני חושב שהלכתי לריאליטי מתוך מקום שמחפש חשיפה יותר גדולה", הוא מודה. "ניסיתי את כל הכלים שיש לי ומה עדיין לא עשיתי כדי להגיע לקהלים? אולי ריאליטי? אם הכוכב היה לאירוויזיון אין מצב שהייתי הולך, זה כבר להיות מנותק ממי שאתה, אבל ברגע שהודיעו שזה לא לשם וזה בא בתקופה טובה, זה התחבר לי. אולי יהיו בזה יותר יוצרים, יותר יצירה, פחות רק לשיר, זה מה שעניין אותי. התייעצתי עם אביתר, הוא אמר לי שהתקופה הזו של 2021 היא תקופה קשה ו'אני לא מקנא בך'.

"יש שוני גדול בין לדמיין את עצמך על הבמה הזו של הכוכב הבא לבין להיות שם ולחוות. היה לי אודישן טוב, השופטים אהבו, עברתי, קיבלתי על הבמה ומאחורי הקלעים אחלה פידבקים, על פניו לא הייתה סיבה לפרוש. אבל משהו באמת שבחוויה, בלהיות על הבמה ולראות את המסחריות שמצד אחד חיפשתי אותה אבל מצד שני התנגשה לי בנשמה ובדרך שלי ובמי שאני, בבית שגדלתי בו, לא יכולתי לשאת את זה".

לבד על הבמה | צילום: רעי נורדן

עד כדי כך?

"כן. יש לי עוד דוגמה. אתמול עליתי לשיר כמה שירים בהופעה של אהוד ושרתי כמה שירים שלי. ראיתי איך הקהל שלו מקשיב, וזה כל כך לא ברור מאליו. עולה אמן שהקהל בהופעה כנראה לא מכיר, בטח לא את רוב השירים, ודווקא היה לי חשש שלא יהיה שיא הקשב, אבל הקשב היה בעוצמה, והכפיים היו חזקות. אחר כך ירדתי מהבמה ואמרתי לאהוד שאם אזכה שתהיה לי איכות של קהל כמו אצלו, שאם הזמר שהם אוהבים אומר לו תקשיבו לאמן הצעיר אז הם 'נעשה ונשמע', אז ארגיש שהצלחתי. זו בדיוק הסיבה שהרגשתי שהכוכב הבא זה לא המקום. את הדבר הזה בדיוק אני מכיר מהבית, להיות על הבמות הקטנות ובדרך של שנים לצבור אנשים שאיתך באש ובמים, לא משנה אם לא יהיו להיטים, וכמו אבא שלי, לא משנה אם שש שנים לא תוציא אלבומים, זה לא שינה כלום מהאהבה של הקהל אליו. שם אני רואה את עצמי".

רק לחבק ולעודד

למרות התוכן הייחודי והמעניין שנועם מביא, קשה להתעלם מהשושלת שאליה הוא משתייך ומהסקרנות שעדיין קיימת מהציבור כלפיה. נועם יודע את זה, ומחבק את הדלתות שנפתחו ונסגרו לו בעקבות ובגלל המשפחה שהוא כל כך מחובר אליה. "השבוע חשבתי אם הייתי יוצא בשיר הראשון בתור נועם ולא בתור בנאי, מה היה קורה?" הוא תוהה. "יש דלתות שנפתחו בעקבות הבנאי הזה, אין ספק, ויש אנשים שמאוד אהבו את אבא שלי ולחצו פליי על השירים שלי כי עניין אותם מה הבן שלו מביא. יכול להיות שאם הייתי נועם פרי (שם המשפחה של אמא שלו) לא היו לוחצים על הפליי ואפילו לא מגיעים לשם שלי בפלייליסט.

"מצד שני זה גם היה מוריד את כל ההשוואה. כל האזנה לשיר שלי, בטח לשירים הראשונים עד לשירים היום, אני מרגיש שיש את האלמנט של 'וואי איזה יפה זה, הוא שונה מאבא שלו'. גם זו השוואה. הייתה תקופה שניסיתי לחשוב איזה בן־של בעולם יש שהצליח יותר מאבא שלו. לאונרד כהן, בוב מארלי. אף אחד לא הצליח יותר מאבא. איך אתה יכול להצליח יותר מבוב מארלי אם אתה הבן שלו? הארי סטיילס יכול להצליח יותר מבוב מארלי, אבל הבן שלו לא. זה העניין ואין לי מה לעשות עם זה".

אביו דווקא היה זה שיעץ לו שלא להיכנס לתחום. "לפני שהתחלתי לעשות מוזיקה הוא מאוד הזהיר אותי. כל הזמן היה מזכיר בבית כמה המקצוע בלתי נסבל, קשה ולא מתגמל, בעיקר לא יציב. בגלל שהוא אבא, היה לו חשוב שלא אפגע, כמו כל אבא. זה מקצוע שאני חושב שמלכתחילה מזמן אליו אנשים רגישים. מצד שני הוא מקצוע שיכול לפגוע לך בנשמה והוא רצה למנוע את זה ממני, את הפצעים, השריטות והמשברים שיכולים לבוא. אבל מהרגע שאמרתי לו שאני רוצה לעשות את זה, הוא עשה סוויץ' בראש ומאוד פירגן. היה שם בשבילי מאוד. כשעבדתי על החוזה מול אן־אם־סי והוא ראה מהצד, הוא קרא את החוזה אלף פעם, עבר איתי, אמר לי מה לבקש.

"הקלטנו את השירים ושנינו לא רצינו, בעיקר הוא, לא רצה להתערב בתהליך האמנותי, לא בכתיבה ולא בהפקה. אבל כשהיינו גמורים הייתי משמיע לו והוא היה עף על השירים. אני זוכר שכשיצא השיר 'קטנים', לקח זמן עד שהתחילו להשמיע אותו, היו חודשים שבהתחלה די התעלמו מקיומו ושם הוא נקרע, היה שבור מזה. אחרי כל ישיבה שבה נדחיתי מהכניסה לפלייליסטים הוא היה אומר: 'איך? אני לא מבין, אם הייתי מוציא את קטנים זה היה צריך להיות המנון, כמו גשם'. אבל כל פעם בנקודת קושי שפתאום דברים פחות הלכו, אז הוא היה מספר שזה היה גם אצלו, שזה קשה, שיש עוד דרכים ועוד אופציות חוץ מזה. לא כי לא האמין בי, היה לו כואב לראות את הבן שלו מטולטל. אביתר ואורנה, מבחינתם זו הייתה עובדה שאהיה זמר. חוץ מלחבק ולעודד אותי לא היה להם משהו אחר להגיד".

יש לכם קבוצת ווטסאפ משפחתית?

"ברור, והיא הכי פעילה. יש לנו קבוצת וואטספ של המשפחה הקרובה, אביתר, אורנה ואפרת הדודים. וכמובן כל הבני דודים, אמיר הבן של אורנה ואחותי. ויש קבוצה של הבנאים לדורותיה של 300 איש, קבוצה ענקית. אנחנו לגמרי מפרגנים בקבוצה. שולחים סרטונים מהופעות, תמונות.

"באופן כללי אני חושב שאני בן אדם מאוד שורשי, אתמול הייתי אצל סבא שלי שבן 91 שיהיה בריא, והקלטתי אותו שר. נזכרתי שיש ניגון בליל שבת, 'שלום עליכם', שאצלנו במשפחה הוא אחר, ולא זכרתי אותו. ביקשתי שישיר והקלטתי אותו. אני מספר את זה כי יחסית לאלישע שהוא בתחילת הדרך בעט את המשפחה בכל אפשרות שהייתה לו, אני מאוד מחבק את המשפחה, מת על השורשים שלי, ממש מחובר, אז הבנאיות הזו – מאיר, סבא שלי והתפילות בבית הכנסת — זה מעבר לפרסום ולשם המשפחה הנוצץ".

לילה לא שקט

ואפרופו משפחה, אחד הדברים הכי מרגשים שקרו לו בחיים הוא הולדת בנו. לצד העצב הגדול על כך שאבא מאיר לא יזכה להיות סבא, הוא מצא שוב משמעות לחיים, וכמובן שהעניק לבכורו את השם מאיר כשם שני, אחרי דויד. "להיות אבא זה חוויה משנת חיים", הוא חורץ. "כל הקלישאות נכונות. יש משהו בבית, יש משהו בכל העולם, שהוא הרבה יותר חשוב ממני וגדול ממני. יצור ששם לך מראה על עצמך. אתה קם באמצע הלילה ופתאום זה לא כזה נורא. בהתחלה הייתי קם עייף וצריך יותר לעבוד למחרת ומתבאס. אבל בזכות הרב שלי והרצון לחיות חיים טובים ומלאים, אז ממש הצלחתי לעשות עבודה ולחיות מתוך הפרספקטיבה שבאמת הוא לפניי.

"זה מדהים כי עכשיו אני קם בלילות, אפילו בשלוש בלילה, לשעה שלמה, ואני עף על זה, נהנה ומסתכל למעלה ואומר ברוך השם איזה כיף. יש משהו בבריאה הזו שמזכיר לי את אלוהים. שיר אני בקושי מצליח ליצור לפעמים, ופתאום יצרתי דבר שחי ונושם. איך אני יצרתי את זה? רוח אלוהים כל הזמן שם. דויד מזכיר לי את המקום שלא נמצא בעולם רק בשביל נועם אלא בשביל לתת לעולם".

ובכל זאת, כשאתה מדבר על אבא עדיין קיים בך עצב גדול.

"נכון. יש בית אחרון ב'אף פעם לא לבד' שהוא הכי מייצג את המצב שאני נמצא בו: 'עברו הרבה ימים שלא חלמתי אותך ולפעמים אני פוחד שהתרחקתי ממך, יש רגעים שאני שומע את קולך בקולי, הגעגוע שוב בוקע, אל תשכח גם אותי'. ברגעים שאני נזכר באבא אני אומר וואו, לא חשבתי עליו שלושה חודשים, פתאום אחרי איזה חלום אני מתעורר בבוקר, לא חלמתי עליו, לא חשבתי עליו, לא דיברתי איתו. דווקא הרגעים האלה מובילים אותי אל הזיכרון שלו.

"אני לא מרגיש שאני ביום־יום חי אותו אבל מעבר לקולות שלנו, בדמיון של השירה, יש רגעים שאני מתרגש מדברים שאבא היה מתרגש מהם, או כועס ממה שהוא היה כועס. ושם אני שומע את קולו בקולי ואומר וואו אנחנו באמת דומים. זו התמצית הכי נכונה למה שאני מרגיש לגבי הגעגוע אליו".

בימים אלה הוא נערך לסיבוב השקת האלבום השלישי שלו, סיבוב ההופעות הראשון בקריירה עם להקה אורגנית ורשימת אלבומים שלא מביישת אף בנאי. "סיבוב ההופעות כולו קורה עם להקה חדשה ואנחנו עכשיו בעיצומן של חזרות וזה אחד הדברים הכי מרגשים שיש לאמן", מכריז נועם. "הולכים להיות אורחים מגניבים. בהופעת הבכורה, ב־חמישה באפריל בזאפה הרצליה, אני מארח את עידן עמדי ואביתר בנאי וזה בעצם המופע המרכזי בסיבוב. זו הפעם הראשונה שאני עושה סיבוב הופעות עם להקה, רוב ההופעות שלי עד היום היו אקוסטיות, אני ועוד נגן, עכשיו להקה ולא רק להקה אלא בזאפה. זה ממש מרגש אותי".