תת־אלוף אלה שדו שכטמן, נשואה ואם לארבעה, נולדה ב־1977. גדלה בעפולה ולמדה בתיכון בן־גוריון במגמה ביולוגית־מוזיקלית. התגייסה לצה"ל ב־1996 וצמחה במסלול פיקוד. הייתה עוזרת המזכיר הצבאי של ראש הממשלה בתקופת אהוד אולמרט ובנימין נתניהו. בין היתר שירתה כמפקדת בסיס הטירונים ניצנים, כמפקדת ביה"ס לפיקוד של מגל (בה"ד 12) וכמפקדת מערך מגל. בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ארגונית, תואר שני בייעוץ ארגוני ותואר שני במינהל עסקים. בנובמבר 2021 נכנסה לתפקידה כיוהל"ם, יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר.

מתוקף תפקידך, בסיסי לצערי אולי לשאול: האם את עצמך עברת אירוע מטריד בצבא? איך הגבת?

"לא. לשמחתי זכיתי לעבור את השירות עד כה ללא הטרדה".

בכתבה שפורסמה ב־"7 ימים" על עברייני המין בצה"ל, כאלה שמצלמים חיילות בסתר, הובאו נתונים על כך שבמהו"ת (מרכז התמודדות ותמיכה בצה"ל), הגוף שמפעילה יוהל"ם לטיפול ראשוני בנפגעי ונפגעות עבירה, פועלים רק שבעה מטפלים ומטפלות. לפי הנתונים שנמסרו, ב־2020 אותם שבעה טיפלו בכ־1,500 מקרים. זה לא עומס גדול מדי? מדובר בעצם בטיפול כולל במאות אלפי אנשים בצה"ל.

"מאז הקמת מהו"ת, בשנת 2012, אנחנו עדים לעלייה מתמדת בדיווחים על פגיעות מיניות של חיילות וחיילים. אותם פונים יכולים לבחור האם הם רוצים שנעניק להם סיוע רגשי. שליש מהדיווחים בשנה החולפת היו כאלה של מתלוננים שביקשו סיוע רגשי - כלומר לא מדובר ב־1,500 אלא ב־500. העלייה המשמעותית בדרישה לטיפול רגשי במהו"ת מחזקת את ההבנה שחיילי צה"ל רואים בגוף הזה כתובת בטוחה ומקצועית, אפילו יחידה מסוגה, שיכולה להכיל את מצוקתם ולסייע להם בהתמודדות עימה. לצד זה, אנחנו רואים בכך עלייה בלגיטימציה של חיילים וחיילות לדבר על פגיעות מיניות ולטפל בהן ובהשלכותיהן. זה נכון שהדרישה הגוברת לסיוע רגשי במהו"ת חייבה אותנו בשנה הזו לחשיבה מחודשת על שיפור המענה הטיפולי, הרחבה שלו ועל מיצוי נכון וטוב יותר של משאבי הטיפול. בגדול, הרחבנו את המענה הקבוצתי וגם שיכללנו את שיטות הטיפול. מהלך חשוב מאוד מבחינתי היה כשהתחלנו להכשיר את הקב"נים בצבא כדי שיוכלו לתת מענה ראשוני לנפגעי הטרדות מיניות".

מה התופעות שזיעזעו אותך במיוחד?

"כל אירוע שמהווה הטרדה ומפר את הביטחון של המשרתות והמשרתים בצה"ל חמור בעיניי, ואני מתייחסת ברצינות לכל דיווח. החשיפה היום־יומית לסיפורים האנושיים של הנפגעות והנפגעים היא קשה מאוד עבורי. תראה, היה לי ברור למה אני נכנסת כשקיבלתי את התפקיד, הגעתי במודעות מלאה, אבל כשהסיפורים קיבלו פנים ושמות, אתה מבין עד כמה זה קשה ונוגע. ובכל זאת, אני מרגישה שדווקא החשיפה האינטנסיבית לאירועים האלה גם חיזקה בי את הכוח להילחם בתופעה, להילחם למען סביבת שירות בטוחה של החיילות והחיילים ולקדם פיתוח כלים טובים למפקדים בצה"ל כדי לטפל בזה".

אנחנו רואים לא פעם מקרים שבהם חייל או חיילת מתלוננים על הטרדה מינית - והם אלה שמועברים תפקיד או לבסיס אחר, רחוק ממי שלכאורה פגע. למה לא להרחיק את העבריין?

"בצבא, כמו מחוצה לו, חזקת החפות עומדת לזכות כל חשוד עד שהוכח אחרת. כדי להרחיק חשוד או חשודה כאלה יש צורך בהליך ברור וסדור בערוץ הפלילי או המשמעתי. אתה כמובן לא יכול לומר למישהו שהוא אשם, ללא בירור. הליכי טיפול בפוגעים על רקע מיני דורשים מהנפגע לפרט את סיפור פגיעתו, באופן גלוי וחשוף בפני זרים עבורו, כחלק מתהליך הבירור. בגלל הקושי הבסיסי בחשיפה הזו, אנחנו עדים לא פעם לכך שהרחקת הפוגע - מאותו בסיס או אותו מתחם עבודה - לא מתאפשרת. אנחנו כן מאפשרים לנפגעים שאינם מעוניינים לפעול נגד הפוגע, לשנות את מקום שיבוצם - ובלבד שלא יחויבו להיחשף באופן תדיר לבן אדם שפגע בהם. לפעמים גם השהייה במקום עצמו עושה להם לא טוב".

מה זאת אומרת “לא מעוניינים"? הם נחשפו להטרדה, ועל עבירות כאלה נקבעים עונשים.

"מי שמוביל את ההחלטה על איך אנחנו נטפל הם הנפגעת או הנפגע בעצמם. יש פה רגישות, האם הם מוכנים לבוא ולהיחשף מול הבן אדם? אני לא יכולה להכריח אף אחת לבוא ולומר 'אתה פגעת בי'. לכן, המפתח לטיפול בזה נמצא אצלם. לפעמים, במהלך הסיוע הרגשי, אנחנו מצליחים לחזק את אותם נפגעים ואז הם מסכימים לבוא ולהיחשף ולדבר, כשהם כבר מרגישים מנטלית בשלים לזה".

איך מתמודדים עם תקיפה מינית של חיילים גברים? ברור שזה קורה לא מעט אבל לפי הנתונים גברים פחות מתלוננים ופחות מדווחים, אולי בגלל בושה.

"הטיפול באירועים זהה. נכון, ידוע שגברים מדווחים פחות. בהסברות שאני מקיימת בהכשרות מפקדים, אני דואגת להבהיר גם את הנקודה הזו כדי להעלות מודעות ודואגת לספר על מקרים שבהם גברים דיווחו או נפגעו כדי לתת לגיטימציה לעוד נפגעים להתלונן. בפועל אנחנו כן רואים שיש עלייה בפניות של מתלוננים גברים. מצד אחד, זה מצער, כי זה מראה על עלייה. מצד שני, לפחות הצלחנו לגרום ליותר חיילים לבוא ולדבר. הם מרגישים שיש להם מענה ומקום".

ההטרדות והתקיפות מגיעות גם מכיוון קצינים. איך מטפלים בסוגיית הבכירים? כי אנחנו בוודאי לא רוצים שהם ייתנו השראה כזו לאלה שמתחתיהם.

"אנחנו מטפלים בכל אירוע בצורה רצינית, בכלל לא משנה מה הדרגה וזה לא רלוונטי. בצה"ל המדיניות חדה וברורה - אפס סבלנות כלפי כל פגיעה על רקע מיני. אתה יכול להיות בטוח שכשאירוע כזה מתגלה, אף אחד לא לוקח מאותם קצינים השראה, להפך, אנשים מגיבים בזעזוע. זה ממש לא עולה בקנה אחד עם אמות המידה שלנו כמפקדים בצה”ל וכאנשים בכלל".

אחרי קורס טיס, חובלים, שריון ויחידות כמו קרקל ומג"ב, נשים לדעתך צריכות לשרת גם ביחידות מובחרות כמו שייטת 13 או סיירות אחרות?

"בנושא הזה אני לא יכולה לגעת נקודתית. די באחרונה דנה בנושא ועדה מקצועית שכללה מומחים בתחום המקצוע הצבאי וגם מומחים רפואיים. הוועדה הזו עבדה בעיניי בצורה מאוד מקצועית ורצינית, ואני לא חושבת שנעשתה עבודה כזו מעמיקה במקום אחר בעולם כדי להבין היכן נשים יכולות לשרת בהיבט הקרבי. הוועדה עוד לא פירסמה את ההחלטות שלה ואני סומכת מאוד על עבודתה".

מה מצב פיילוט הטנקיסטיות?

"ביקרתי אצלן לפני חודש וראיתי חבורה רצינית של לוחמות מדהימות עם מוטיבציה גבוהה, שעושות עבודה נהדרת ונותנות מענה לצרכים המקצועיים של צה"ל".

לפני שלוש שנים צה"ל הרחיב את שילוב הטרנסג'נדרים. האם באמת מספרם עלה והאם הצבא כיום ערוך לגיוסם? היו מקרים של התעללויות או תלונות על הרקע הזה?

"שמע, צה"ל מגייס את כל בני הגיוס על פי חוק, ללא קשר לזהותם המגדרית. הטיפול והמעטפת שניתנים לכל חייל או חיילת טרנסג'נדרים נעשים באופן פרטני תוך התייחסות לנסיבות ולתפיסת האישיות שלהם. הפיקוד על הטרנסג'נדרים נעשה ברגישות רבה, שומרים על הפרטיות שלהם ועל שיח ענייני. אכן קיימת עלייה בגיוס האוכלוסייה הטרנסג'נדרית לצה"ל - ואני לא מכירה מקרים של התעללויות על הרקע הזה".

מתי היית הכי קרובה למוות?

"בקורס צניחה, כשהייתי מ"פ של קורס קצינים. קיבלתי צ'ופר, לצנוח. בצניחה השנייה שלי, קפצתי מהמטוס והמצנח לא נפתח. פירקתי את הקשרים של המיתרים באוויר, כמו שלימדו אותנו בקורס. התחלתי להסתובב סביב עצמי, המצנח נפתח ואז נחתי במכה אבל בשלום. היום ללא כל ספק הייתי פותחת מצנח רזרבי לפני הכל".

מה ההישג הכי גדול שלך?

"בחיים בכלל, ברור שלהיות אמא. מגיל צעיר חלמתי שיהיו לי ארבעה ילדים, והם הגאווה שלי. בהיבט של הקריירה, בזה שהייתי מפקדת של מערך מגל, שבו גדלתי. עשיתי את כל המסלול מלמטה למעלה".

מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?

"מסוק שיחלץ אותי מהפקקים המטורפים, בדרכים מהצפון למרכז. אני מעריכה שביום ממוצע, אם אני לא ישנה במרכז, זה לפחות חמש שעות על הכביש".

מה היה אלבום הראשון שקנית?

"יהודית רביץ, 'באה מאהבה'".

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"חוזרת מהגן בעפולה אחרי שיעור מוזיקה ומבקשת מאמא שלי ללמוד לנגן. היא הבטיחה שזה יקרה והתחלתי ללמוד על סקסופון אלט מבית הספר היסודי ועד לתיכון. אפילו ניגנתי בתזמורת העירונית של עפולה, ועד היום אני מנגנת לילדים וגם איתם".

מתי בכית בפעם אחרונה?

"באזכרה לאמא שלי סימה ז"ל, שנפטרה מסרטן לפני עשר שנים, כשהייתה בת 64. היינו מאוד קשורות, ואני כל כך מתגעגעת אליה. היא בלב שלי כל הזמן והכאב שלי קשה מנשוא".

איזו סדרה כדאי לראות כרגע?

"'לא תשקוט הארץ' של כאן. אני לומדת כל הזמן על ההיסטוריה של העם שלנו, על המלחמות והקרבות. כשראיתי את 'לא תשקוט הארץ', יצאתי מנקודת הנחה שאני מכירה די טוב את מהלכי מלחמת יום הכיפורים, אבל הסדרה שמה רובד נוסף – המצב שאיתו התמודדו אזרחי המדינה ולא רק את מהלכי המלחמה, והצליחה להמחיש לי באופן משמעותי עד כמה היינו בסכנה קיומית אמיתית וממשית".

מה ההורים שלך לא הבינו לגבייך?

"שציון 90 זה לא מאה. כן כן, הייתי חננה אמיתית. הייתי באה עם 90 הביתה, מאוכזבת, וההורים שלי תמיד היו אומרים, 'זה מדהים, מה קרה לך?' זכיתי בהורים מדהימים ואוהבים, וגדלתי בבית חם ומחבק. ההורים שלי הם אלה שלימדו אותי על האומץ להעז, לכבוש פסגות, על נתינה ועל אהבת אדם. יומיים לפני שאמא נפטרה, היא אמרה לי, 'אלה, אני אגיד לך משהו, ותזכרי כל החיים - הצלחה של זוגיות שווה העצמה הדדית. את תעצימי אותו והוא אותך, ולהפך'. ככה אני נוהגת מאז".

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגבייך?

"שאני מתמודדת לראשות עיריית עפולה. היו כותרות וכתבות, אבל אני קצינה בצה"ל, משרתת באהבה את המדינה שלי וזה מה שאני עושה כרגע".

כרגע. אבל אם יציעו לך?

"עוד חזון למועד. אבא שלי לימד אותי שאסור אף פעם לסגור דלתות, אבל עכשיו כולי מרוכזת רק בצה"ל".

סילבסטר סטאלון או ארנולד שוורצנגר?

"שניהם. גדלתי עם שני אחים גדולים ואחות קטנה. לאורך כל הילדות ראיתי את סרטי 'רוקי', ‘רמבו’ ו’שליחות קטלנית’. האחים שלי טוענים שזה שאני בצבא כל כך הרבה שנים, זה בכלל בזכותם, שהושיבו אותי לראות את כל הסרטים האלה".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"טיסות. שם אני מרגישה בחוסר שליטה, ואז מוצאת את עצמי נשארת ערה כדי לוודא שהטייס לא נרדם בשמירה. בטיסות קצרות אני אף פעם לא נרדמת. בארוכות אולי לקראת הסוף, ועד אז די סובלת".

האם עברת פעם חוויה על־טבעית?

"התחתנתי. אבל שווה כל רגע".